פתחי שקאקי
 | |||||
| לידה |
4 בינואר 1951 רפיח, רצועת עזה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
26 באוקטובר 1995 (בגיל 44) סלימה, מלטה | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות מחנה אל-ירמוכ | ||||
| מדינה |
מדינה פלסטינית  | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
 הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני | ||||
| השקפה דתית |
אסלאם סוני | ||||
| מספר ילדים |
3 | ||||
| |||||
  | |||||
פתחי אבראהים עבד אל-עזיז א-שקאקי (בערבית: فتحي إبراهيم عبد العزيز الشقاقي; 4 בינואר 1951 – 26 באוקטובר 1995) היה טרוריסט פלסטיני, ממייסדי ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכיר הכללי הראשון שלו עד להריגתו על ידי ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שקאקי נולד ברפיח אשר ברצועת עזה, למשפחה שמקורה בזרנוגה. אחיו הוא ח'ליל שקאקי. לאחר שסיים את לימודיו, למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת ביר זית. לימד מתמטיקה בבית ספר במזרח ירושלים.
בשנת 1974 יצא שקאקי ללימודים באוניברסיטת זקאזיק בקהיר, שם למד רפואה והתמחה ברפואת ילדים. בתקופת לימודיו במצרים נחשף לראשונה לתנועת האחים המוסלמים. בשנת 1981 סיים את לימודיו ועבד כמתמחה בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים.
שקאקי החל להיות פעיל בשורות הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא״פ) באמצע שנות השמונים והיה ראש אחד הפלגים שלו. באביב 1986 נעצר על ידי ישראל. בית הדין הצבאי דן אותו על הברחת נשק לרצועת עזה והסתה לאלימות. משפטו הפך למפגן התגרות בשלטונות: הוא הרצה את תורתו על המוות על קידוש השם כתכלית החיים ורבים צבאו על דלתות בית המשפט. בתקופה זו, חוברת שכתב בשם "חומייני! הפתרון האסלאמי והתחליף", נעשתה פופולרית בקרב חוגים של הנוער הפלסטיני.[1] הוא גורש בשנת 1988, במהלך האינתיפאדה הראשונה, ללבנון. לאחר גירושו התמקם במחנה הפליטים הפלסטיני ירמוך שבקרבת דמשק והצליח לארגן מחדש את הג'יהאד האסלאמי ולהפוך למנהיגו הכמעט-בלעדי. שימש כדמות מפתח ביצירת קואליציה, שכללה 8 ארגונים, ביניהם חמאס והג'יהאד האיסלמי, כנגד הסכם אוסלו בתחילת 1994.[2]
בינואר 1995 התפאר בריאיון למגזין טיים על הצלחת ארגונו להוציא לפועל את הפיגוע בצומת בית ליד.
ההתנקשות בחייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-26 באוקטובר 1995 הגיע שקאקי לאי מלטה במעבורת מלוב, כשהוא משתמש בכיסוי של אזרח לובי בשם איברהים שאוויש. לאחר שנרשם במלון "דיפלומט" בעיירה סלימה, הוא יצא לסיבוב בעיר. בדרכו חזרה למלון, בעודו הולך ברחוב, נצמד אליו אופנוע עליו היו רכובים שני גברים שלפי פרסומים זרים היו אנשי המוסד (לפי אותם פרסומים, חוליה זו הייתה אחראית גם לניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל כשנתיים לאחר מכן). ההתנקשות בוצעה בצהריים, לאור יום - על אף הסיכון בתפיסת החוליה - תוך כדי רכיבה, כאשר הרוכב האחורי יורה שלושה כדורי אקדח - 2 בחזית ראשו ואחד בעורפו. שקאקי נהרג במקום.[3] לימים נודע כי שייטת 13, בפיקוד יואב גלנט,[4] סייעה למתנקשים להיחלץ מן האי בסיום המבצע.[5] לאחר מותו החליף אותו בהנהגת התנועה ד"ר רמדאן שלח, ששימש אז כמרצה באוניברסיטה במיאמי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבה ב"דר שפיגל" על הריגת פתחי שקאקי, 6.11.1995 (בגרמנית)
- ליאור אסטליין, מכת מוות, ישראל היום, 22.10.2010.
- שמעון איפרגן, מלטה, משחקי חיסול, באתר מאקו, 9 באוקטובר 2013.
- המוסד: יחידת חיסול | התחקיר המלא, באתר חדשות 13, 11 ביולי 2019
אויבים עונה 3 | פרק 3 - פתחי שקאקי - הג'יהאד האיסלאמי, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 53:56)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ זאב שיף ואהוד יערי, אינתיפאדה, הוצאת שוקן, 1990, עמ' 49.
- ↑ Fathi Shiqaqi
- ↑ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 420-424.
- ↑ עמוס הראל, מתנת הפרידה לגבי אשכנזי, באתר הארץ, 14 בפברואר 2011
- ↑ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 140-142.
| בקרת זהויות |
|
|---|