צ'וס פרדה
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
15 ביוני 1938 מדינה דה פומר, ספרד | |||
| פטירה |
27 בספטמבר 2011 (בגיל 73) ברצלונה, ספרד  | |||
| שם מלא | חסוס מריה פרדה רואיס דה טמיניו | |||
| גובה | 1.70 מטר | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
חסוס מריה פרדה רואיס דה טמיניו (בספרדית: Jesús María Pereda Ruiz de Temiño; 15 ביוני 1938 – 27 בספטמבר 2011) היה כדורגלן ומאמן כדורגל ספרדי שנודע בכינוי צ'וס פרדה. פרדה שיחק בעמדת הקשר, ואת רוב הקריירה בילה במדי ברצלונה, שם שיחק בין 1961 ל-1969. כמו כן, שיחק בין היתר בקבוצות נוספות בספרד כגון ריאל מדריד, סביליה וריאל מיורקה. פרדה הופיע ב-15 משחקים של נבחרת ספרד והוא זכה עמה ביורו 1964. לאחר פרישתו ממשחק החל פרדה לעבוד כמאמן, אחראי במשך רוב הקריירה שלו על הנבחרות הצעירות של ספרד.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרדה נולד במדינה דה פומר שבקסטיליה ולאון, אך גדל בבלמסדה שבחבל הבסקים, שם שיחק במחלקת הנוער של המועדון המקומי. את הקריירה המקצועית שלו החל באינדאוצ'ו שמבילבאו, ששיחקה אז בליגה השנייה. את הופעת הבכורה בליגה ערך פרדה כשהיה בן 17, ב-18 במרץ 1956, בהפסד 3-0 לסבדל. במשחקו השני בקבוצה גם כבש לראשונה, בניצחון 3-2 על לוגרונייס ב-2 באפריל. בעונת 1956/1957 הפך פרדה לחבר מלא בסגל אינדאוצ'ו, הוא כבש 16 שערים ב-36 הופעות ועזר לקבוצתו לסיים במקום ה-3 בליגה. את עונת 1957/1958 החל באינדאוצ'ו. הוא הבקיע שלושער ראשון בקריירה במשחק נגד בסקוניה ב-15 בדצמבר 1957.
זמן קצר אחר כך חתם בריאל מדריד, מהקבוצות הבכירות בספרד. את הבכורה במדריד ערך במשחק הליגה מול ריאל חאאן ב-9 בפברואר 1958. במשחקו השני בקבוצה, במשחק גביע אירופה נגד סביליה שהסתיים בתיקו 2-2, כבש את שני שערי קבוצתו. פרדה לא הסתדר עם מאמן הקבוצה, לואיס קרניליה, ולכן מיעט לשחק.[1] לאחר שריאל מדריד זכתה באליפות הליגה, שותף פרדה במחזור האחרון נגד ריאל סרגוסה ואף כבש שער. בהמשך זכתה קבוצתו בגביע אירופה, מבלי שישתתף במשחק מעבר למשחק מול סביליה. בנוסף, שותף ב-3 משחקים בגביע הספרדי, כולל במשחק הגמר בו הפסידה מדריד לאתלטיק בילבאו 2-0. מתוך הבנה שאין מקומו בקבוצה, הושאל פרדה לריאל ואיאדוליד לעונת 1958/1959, אז שיחקה בליגה השנייה. פרדה הבקיע 10 שערים ב-27 משחקים וסייע לוואיאדוליד להעפיל לליגה הראשונה מהמקום הראשון.
פרדה עזב את מדריד בקיץ 1959 וחתם בשורות סביליה. פרדה השתלב היטב בקבוצתו החדשה וכבר בעונתו הראשונה במדיה הבקיע 11 שערים ב-30 משחקי ליגה. עונתו השנייה הייתה קשה עבור הקבוצה, שהחליפה את מאמנה לקראת סוף העונה וסיימה במקום ה-11. פרדה מיעט להבקיע וכבש פעמיים בלבד ב-26 משחקים. בקיץ 1961 חתם פרדה בברצלונה, גם היא מהבכירות שבכדורגל הספרדי. בעונתו הראשונה בברצלונה, עונת 1961/1962, השתתף ב-20 משחקי ליגה בהם כבש 5 פעמים. בגביע הספרדי הבקיע שלושער לרשתה של בסקוניה, אז ניצחה ברצלונה 10-1, ובגומלין רבע הגמר כבש שער בקלאסיקו נגד ריאל מדריד, קבוצתו לשעבר, אך ברצלונה הודחה בתוצאה המצטברת 3-2.
ברצלונה התקשתה במהלך שנות ה-60 בליגה ולא זכתה באליפות, אך זה לא מנע מפרדה להציג את יכולותיו, תוך שיתוף פעולה במרכז המגרש עם ז'וזפ מריה פוסטה. בעונת 1962/1963 זכה פרדה עם ברצלונה בגביע הספרדי, כשהוא מבקיע את השער הראשון בניצחון 3-1 במשחק הגמר נגד ריאל סרגוסה שנערך בקאמפ נואו ב-23 ביוני 1963. העונה הבאה הייתה עונת שיא עבורו מבחינת כיבוש שערים - פרדה הבקיע 12 שערי ליגה ב-25 הופעות, כולל שלושער בניצחון 6-2 על לבאנטה ב-1 במרץ 1964. בעונת 1964/1965 הבקיע 6 שערי ליגה בלבד, 4 מהם הובקעו במשחק אחד - בניצחון 8-1 על ריאל מורסיה ב-4 באוקטובר. בנוסף כבש פעמיים בגביע הספרדי, אך ברצלונה הודחה על ידי אותה סראגוסה בחצי הגמר. בעונת 1965/1966 מיעט לשחק בשל פציעות שסבל מהן, אך הוא הספיק להשתתף עם ברצלונה בזכייתה בגביע ערי הירידים.
פציעות פקדו את פרדה גם בהמשך הדרך. בעונת 1966/1967 השתתף ב-14 משחקי ליגה בלבד, בהם הבקיע 4 פעמים. בעונת 1967/1968 היה פצוע במשך רוב העונה והוא חזר לכשירות רק לקראת סוף העונה, השתתף במחזורי הסיום של הליגה ובגביע הספרדי. פרדה הבקיע בשני משחקי שמינית הגמר נגד ריאל סוסיאדד ופתח בהרכב בכל יתר משחקיה של ברצלונה בדרכה לזכייה בגביע, כשהיא מנצחת בגמר 1-0 את ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו. בעונת 1968/1969 שב לשחק באופן תדיר, והוא כבש 5 שערים ב-21 משחקי ליגה.
פרדה החליט לעזוב את ברצלונה בתום העונה והוא הצטרף לסבדל, קבוצה נוספת מקטלוניה ששיחקה בליגה הראשונה. בסבדל מיעט לשחק - הוא שותף ב-5 משחקי ליגה בלבד בעונת 1969/1970, ולכן עזב את הקבוצה כעבור עונה בודדת במדיה. הוא חתם בריאל מיורקה שמהליגה השנייה, שם שיחק בהרכב הקבוצה באופן עקבי במשך שתי עונות, לפני שפרש ממשחק, בגיל 34.
קריירת נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרדה ערך את הופעת הבכורה בנבחרת ספרד במשחק ידידות נגד אנגליה ב-15 במאי 1960, אז ניצחה ספרד 3-0 בסנטיאגו ברנבאו. פרדה הבקיע לראשונה במדי נבחרת ספרד במשחק ידידות נוסף, בניצחון 4-1 על צ'ילה ב-17 ביולי 1960. פרדה לא שותף באף משחק במהלך המוקדמות מונדיאל 1962 או בטורניר הגמר, בו הודחה ספרד בשלב הבתים. פרדה שב לסגל הנבחרת בשמינית הגמר של יורו 1964 (שנחשב עדיין לשלב המוקדמות) נגד צפון אירלנד ב-30 באוקטובר 1963. פרדה גם פתח בשני משחקי רבע הגמר נגד אירלנד, בשניהם ניצחה ספרד. בחצי הגמר נגד הונגריה כבש פרדה את השער הראשון לזכות נבחרתו, שהעפילה לגמר הודות לניצחון 2-1 בהארכה. במשחק הגמר נגד ברית המועצות הבקיע את השער הראשון ובישל את השני של נבחרתו, שניצחה 2-1 וזכתה בתואר אלופת אירופה לראשונה בתולדותיה.
בהמשך השתתף פרדה עם ספרד במוקדמות מונדיאל 1966, בבית שכלל רק את ספרד ואירלנד. במשחק השני מול אירלנד, ב-27 באוקטובר 1965, כבש פרדה שלושער שהביא לספרד ניצחון 4-1. מכיוון שאירלנד ניצחה במשחק הראשון, התקיים משחק שלישי ומכריע על מגרש נייטרלי, בו ניצחה ספרד והעפילה לטורניר הגמר, אולם פרדה, שהיה פצוע, לא נכלל בסגל הנבחרת, שהודחה כבר בשלב הבתים של הטורניר. משחקו האחרון של פרדה במדי נבחרת ספרד היה משחק נגד יוגוסלביה במוקדמות מונדיאל 1970 ב-27 באוקטובר 1968. בסך הכול השתתף פרדה ב-15 משחקי נבחרת ספרד, בהם הבקיע 6 שערים.
בנוסף למשחקיו בנבחרת ספרד, שיחק פרדה פעמיים בנבחרת קטלוניה, על אף שלא היה קטלאני במקור.
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו ממשחק החל פרדה לעבוד כמאמן כדורגל. פרדה אימן מספר נבחרות צעירות של ספרד במקביל במהלך שנות ה-70, ה-80 וה-90 של המאה ה-20. פרדה אימן את נבחרת ספרד עד גיל 20 עת השתתפה באליפות העולם לנוער שנערכה בברית המועצות, והוא הדריך את הנבחרת עד הגמר, בו הפסידה נבחרתו לברזיל. את נבחרת ספרד עד גיל 21 אימן במשך 4 שנים, בין 1988 ל-1992.
ב-1992 החליף למשחק אחד את מאמן נבחרת ספרד הבוגרת ויסנטה מיירה, שהיה חולה. בדצמבר 1995 התמנה למאמנה של חרס שמהליגה השלישית. הייתה זו הפעם היחידה בקריירה בה אימן קבוצה, והוא נשאר בתפקיד עד תום עונת 1995/1996. ב-1998 אימן למשחק אחד את נבחרת קסטיליה ולאון, מחוז הולדתו, במשחקה נגד נבחרת ארגון.
סוף חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרדה נפטר ממחלת הסרטן ב-27 בספטמבר 2011 בברצלונה, לאחר מאבק שנמשך מספר חודשים.[2]
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריאל מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות ספרד (1): 1957/1958
- גביע אירופה (1): 1957/1958
ריאל ואיאדוליד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הליגה השנייה בספרד (1): 1958/1959
ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הגביע הספרדי (2): 1962/1963, 1967/1968
- גביע ערי הירידים (1): 1965/1966
נבחרת ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המבקיע המצטיין ביורו 1964
- נבחרת הטורניר של יורו 1964
כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת ספרד עד גיל 16[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת ספרד עד גיל 20[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקום שני - אליפות העולם 1985
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל המאמן באתר BDFutbol
- חסוס מריה פרדה במדור השחקנים האגדיים של מועדון הכדורגל ברצלונה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Chus" Pereda: el héroe entrañable de la Eurocopa de 1964, El Diario Montañés, 27.9.2011
- ^ Chus Pereda fallece a los 73 años, ABC.es, 27.9.2011
| נבחרת ספרד – יורו 1964 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 איריבר • 2 סדורני • 3 קאייחה • 4 גאייגו • 5 אוליביה • 6 רייחה • 7 ריבייה • 8 דל סול • 9 פוסטה • 10 פאקיטו • 11 פרדה • 12 וייה • 13 סוקו • 14 אמנסיו • 15 לפטרה • 16 מרסלינו • 17 סוארס • 18 סבאיה • מאמן: וייאלונגה |
| |