צביון וינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןצביון וינס
איור
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צביונים
סוג: צביון
מין: צביון וינס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cephalophus weynsi
תחום תפוצה
תפוצת צביון וינס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צביון וינס (שם מדעי: Cephalophus weynsi), הוא מין של אנטילופה קטנה בסוג צביון שבתת-משפחת הצביונים החי במרכז אפריקה ולו כ-6 תת-מינים. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1901 על ידי אולדפילד תומאס. עד שנות ה-2000 נחשב לסירוגין כתת-מין של צביון נאטאל, צביון פיטרס וצביון הארווי. בשל שיוכו לקבוצת הצביונים האדומים ניתן להתבלבל בנקל בינו לבין מינים אחרים החופפים לו בתפוצה כדוגמת צביון לבן-גחון וצביון שחור-חזית. שמו המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: kephale = ראש, "lophus" = פסגה; - מתייחס לציץ השיער המזדקר מהמצח. "weynsi" הוא על שם מגלהו. צביון וינס הוא הצביון הנפוץ ביותר ביער האיטורי של קונגו לאחר צביון כחול, עם צפיפות אוכלוסייה של 15 פרטים לכל קמ"ר.[2]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביון וינס מתאפיין בזוג קרני-חרוט[3] עבות וארוכות יחסית ובעלות מבנה אופייני לצביונים: הקרניים צומחות באלכסון ישר לכיוון מעלה, והן נוטות מעט לצדדים כ-"V". לעיתים קצוות הקרן מתעגלות כלפי קדימה בצורה בלתי מורגשת. מיקום הקרניים הוא בפסגת המצח - במרכזה של ציצת השיער, והן סמוכות ממש לאוזניים ורחוקות מן העיניים. המרווח בין הקרניים קטן יותר בבסיס מאשר בקצוות בשל צורת ה-"V", אך במקרים שבהן הקרן ישרה לגמרי המרווח ביניהן יהיה זהה. הקרניים שלו עבות יותר ממינים כדוגמת צביון נאטאל, צביון אדרס וצביון שחור חזית, אך דקה יחסית לקרני צביון לבן גחון, צביון חום או צביון צהוב-גב. בדומה להם, גם אצלו הקרן תהיה עבה בצורה ניכרת בבסיס, ותהפוך לצרה בהדרגה עד שתסתיים בשפיץ חד. לאורך הקרניים של מין זה יש חריצים וטבעות קטנות (עד כ-5), והקצוות חלקות בדרך כלל. צבע קרניו נע בין חלודה כהה או בהיר לאפרפר ושחרחר. קרני הנקבות קטנות מעט משל הזכרים.[3]

הפרווה של צביון וינס דקה, קצרה וחלקה, ומורכבת משערות זיפיות צפופות. צבע הפרווה הכללי הוא כתמתם אפרסק, בז', צהבהב קרמי, חולי ולעיתים אדמדם, כשהמותניים בהירות מהצלעות. הצוואר, הכתפיים והגפיים נוטים לרוב לגוון חום קפה חיוור עד חום צהבהב, חאקי או חום אפרפר.[3] ארבע הרגליים בצבע זהה לכתף ולצוואר כשצידן הפנימי בהיר יותר. אצל תת-המין לסטרד צבע הפרווה הכללי הוא שילוב של חום קפה ומהגוני,[3] ולעיתים המותניים והצוואר יהיו בהירים ואפרפרים יותר. באופן כללי ניתן להבדיל בקלות בין צביון זה לצביון לבן גחון או צביון אוגילבי משום שאין לו פס שחור על גבו, אם כי תת-המין לסטרד יוצא דופן גם בכך שהוא תת-המין היחיד שמתאפיין בפס כזה.[3] המפשעה (ולעיתים גם הגחון והחזה), בצבע לבנבן עם שילוב של אפרפר וצהבהב חיוור. הזנב בצבע חום קפה, לבנבן או שחרחר. פרסותיו אפרפרות או שחרחרות.

צבע ראשו של צביון וינס זהה לצבעו הצהבהב של הגוף או לצבעו החום חיוור של הצוואר. המצח בצבע אדמדם בהיר, חום קפה או שחרחר, כשציצת השיער שבמצח בצבע אדמדם-ערמוני בולט.[3] הציצה לרוב קצרה מאוד ומכסה רק את בסיס הקרניים. החרטום וצדדיו נוטים לצבע אפרפר עד שחרחר. שפתו העליונה של הצביון בצבע צהבהב קרמי, ולעיתים גם הסנטר. מעל העיניים יש לו קשתות בולטות הנראות כגבות, והן נגרמות על ידי עצמות המצח העבות מאוד באזור זה. צבען הוא בז', אפרפר או צהבהב, ולעיתים קרובות צבען זהה לצבעו של המצח. האוזניים מתחלקות בין הצד החיצוני שצבעו כתמתם בחלק התחתון ושחרחר בחלק העליון, לבין הצד הפנימי שצבעו הוא ורדרד עם שערות לבנבנות או שחרחות.

לצביון וינס מבנה גוף רחב ועבה יחסית והוא בין הצביונים הבינונים בגודלם[3] לצד צביון לבן גחון, צביון שחור, ואחרים. יש לו צוואר קטן וקצר וראש מוארך וקטן ביחס לגוף.[3] החרטום שלו צר ומקושת מעט. רגליו קצרות ודקות, והאחוריות ארוכות מהקדמיות ומשוות לגוף מראה קומפקטי, עגלגל וכפוף. העיניים בינוניות בגודלן, והאף גדול ושחרחר ובעל נחיריים רחבים. בצדדי החרטום יש לו בלוטת ריח נפוחה שבמרכז חריץ אפרפר. יש גם נפיחות סביב העין המבליטה אותן על רקע הפנים, למרות שהן בכלל שקועות בחוריהן. הזנב שלו דקיק למדי ובעל ציצת שיער רחבה ועגלגלה בסופו. האוזניים עגלגלות ורחבות והן משולשות מעט בקצוות. הפרסות קצרות וחדות. הנקבות גדולות מעט מהזכרים, וקרניהן קטנות יותר, ומלבד זאת אין הבדלים משמעותיים אחרים.
מידות הגוף של צביון וינס:[3]
גובה הכתפיים: כ-56 ס"מ.
אורך הראש והגוף: עד 100 ס"מ.
אורך הקרניים: 12-9 ס"מ.
אורך הזנב: 14-11 ס"מ.
משקל: עד 20-16 ק"ג.

תפוצה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביון וינס מצוי במרכז אפריקה. תפוצתו העיקרית משתרעת על מרבית שטחה המרכזי והצפוני של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, דרום הרפובליקה המרכז אפריקאית, ומערב אוגנדה, רוואנדה, בורונדי וטנזניה. ישנן מספר אוכלוסיות מבודדות: 2 בדרום סודאן, 2 במרכז קניה, ו-1 נוספת במערב קניה עם גלישה למזרח אוגנדה. לא ברור אם האוכלוסייה המבודדת בדרום אתיופיה שייכת למין זה או לצביון הארווי.[2]

בית הגידול של מין זה הוא בעיקר בלוקי יערות טרופיים משווניים עם חופת-יער סגורה, והוא אינו מצוי ביערות מוצפים או פסיפסים של יערות-סוואנה. ביער האיטורי של קונגו הדמוקרטית המין מצוי גם במידה מסוימת ביערות משניים.[2] המין מצוי ביערות הרריים בגבהים של עד 3,000 מטר מעל פני הים, כדוגמת הר קניה והר אלגון שבקניה והרי אימטונג בדרום סודאן. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 30-20 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 2,000-500 מילימטר לשנה.

מעט מאוד ידוע על מין זה. הוא כנראה בעל חיים יומי והצביון הנפוץ ביותר ביער האיטורי לאחר הצביון הכחול. צפיפות האוכלוסייה הממוצעת היא כ-15 פרטים לקמ"ר.[2] הוא ניזון כנראה מפירות ועלים, נמצא רוב הזמן בבדידות או בזוגות מונגומים, ומסמן את שטחו בעזרת בלוטות הריח שבלסת. הרבייה דומה מן הסתם לצביונים אחרים: הריון 8-7 חודשים, לידה של עופר יחיד, גמילה עד 5 חודשים ובגרות בגיל שנה או שנה וחצי.

יש לו 6 תת-מינים כדלהלן:[3]

  • צביון ברברטון (C.w. barbertoni) - הר אלגון ויער קאקאמגה בגבול קניה-אוגנדה.
  • צביון יג'ניף (C.w. ignifer) - הר קניה ומערבה.
  • צביון ג'ונסטון (C.w. johnstoni) - רכס רובנזורי באוגנדה.
  • צביון לסטרד (C.w. lestradi) - רוואנדה.
  • צביון רוטשוריק (C.w. rutshuricus) - מצוי במערב קונגו ובגבול קונגו-אוגנדה; כנראה גם בדרום סודאן.
  • צביון צפון-קונגו (C.w. weynsi) - מצוי בצפון קונגו עד נהר אובנג'י.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביון וינס מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), בשל היותו עדיין נפוץ ושכיח עם אוכלוסייה גדולה למדי. עם זאת סביר להניח שמספרי המין הולכים ופוחתים בשל השפעות של הציד.[2] האוכלוסיות המבודדות במזרח אפריקה נמצאות בסיכון גבוה בשל ההצטמקות של היערות הקטנים שם שאליהם הם מוגבלים. האיום העיקרי על מין זה הוא ציד המתבצע בעיקר על ידי רשתות ומלכודות, אם כי מין זה עמיד יותר ללחצי ציד מאשר קרובו - צביון לבן גחון.[2] יש מספר אוכלוסיות באזורים מוגנים רשמית כשמורת אוקאפי, הפארק הלאומי מאיקו והפארק הלאומי סלונגה (הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו), הפארק הלאומי קיבאלה (אוגנדה), הפארק הלאומי הר אלגון (קניה), והפארק הלאומי הרי מאהלה (טנזניה).[2]

אומדן האוכלוסייה העולמי של צביוני וינס, הוא 188,000 פרטים - נכון לשנת 1999.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צביון וינס באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 צביון וינס באתר השימור של IUCN
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 3.9 צביון וינס באתר הציד scirecordbook