צביון כחול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצביון כחול
צביון כחול
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צביונים
סוג: צביון
מין: צביון כחול
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cephalophus monticola

צביון כחול או צביון אפור (שם מדעי:Cephalophus monticola) הוא מין אנטילופה קטנה ממשפחת הצביונים החיה באפריקה. הצביון הכחול הוא הצביון הקטן ביותר, והצביון עם התפוצה הרחבה ביותר.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביון כחול אוכל צמחים

כמו למרבית הצביונים, לצביון הכחול יש גוף מוצק וקצר, רגליים דקיקות, והאחוריות גדולות מהקדמיות, גב מקושת. צורת גופו מותאמת לתנועה קלה דרך צמחייה צפופה. השם האנגלי "duiker" מגיע משפת אפריקאנס שפירושו "צוללן", על שם הרגל הצלילה שלהם לתוך הצמחייה כאשר הם בסכנה. צבע הפרווה משתנה מאוד, בהתאם למיקום, ונע בין אפור בהיר לחום כהה, לפעמים עם גוון כחלחל בגב, אשר ממנו בא שמו. בטנו וגרונו לבנים, ומעט שערות לבנות בזנב, מה שלעתים נראה ביער כאור מהבהב.

לצביון הכחול יש עיניים גדולות, אוזניים קטנות למדי, ופה רחב וגמיש המותאם לאכילת פירות. אורך ראשו וגופו 90-55 סנטימטר, אורך זנבו 13-7 ס"מ, גובהו בכתפיים 41-32 ס"מ, ומשקלו 9-3.5 ק"ג. כמו למרבית הצביונים לשני המינים קרניים קטנות וחדות, אם כי לעתים הן נעדרות אצל הנקבה, או מוסתרות בציצת השער. נקבות יכולות להיות מעט גדולות מזכרים. לצביון יש חוש ריח טוב, ובעל בלוטות ריח גדולות ליד העיניים, המשמשות לסימון הטריטוריה.

הצביונים הכחולים פעילים בשעות הבוקר ובין הערבים, ואוכלים בעיקר פירות שנפלו מהעצים, כמו גם עלים, פרחים, פטריות, גרעינים, ולפעמים חרקים או אפילו בעלי חיים קטנים. הם עוקבים לפעמים אחרי קופים וציפורים ביער, כדי לאכול פירות שנופלים על ידם.

הצביון הכחול הוא בעל חיים מונוגמי, כששני בני הזוג מסמנים את שטחם בריח, ומגינים עליו מפלישה של צביונים אחרים. ההיריון נמשך 216-196 ימים לאחריהם נולד עופר אחד בלבד. העופר מסוגל לרוץ מהר כחצי שעה אחרי הלידה, אולם בדרך כלל הוא נשאר חבוי בצמחיה, בשבועות הראשונים לחייו. העופר מגיע לבגרות בסביבות שנה, ואז עוזב את השטח ומחפש טריטוריה לעצמו.

לצביון תפוצה נרחבת בעיקר במזרח ודרום אפריקה, החל ממזרחניגריה, קניה, דרום אנגולה, זמביה, מלאווי, זימבבואה וחלקים מרכזיים במוזמביק, כמו גם באיים זנזיבר, פמבה, וביאוקו. הם נמצאים גם בחלקים של דרום אפריקה, אם כי נראה שיש הפסקה בין האוכלוסיות במוזמביק וזימבבואה לדרום אפריקה.

הצביון מאכלס מגוון בתי גידול, בהם: יערות גשם, יערות משוונים, אדמות חקלאיות לאורך חוף, צמחייה סבוכה, ויערות הררים עד גבהים של 3,000 מטר. הוא גם יכול לשרוד בחלקות יער וסבך קטנים, כולל אזורים הקרובים ליישובי אדם.

הצביונים ניצודים באופן נרחב לבשר, כיון שהם קלים לציד ולהובלה, מה שהופך אותם לעסק רווחי מאוד במדינות נכשלות, כמו כן הם מאוימים על ידי כריתת יערות למטרות חקלאות, דלק, וחומרי בניה.

למרות שרק חלק קטן מתפוצתו מצוי באזורים מוגנים, מצבו של הצביון הכחול מסווג על ידי IUCN כ-"ללא חשש" בשל תפוצתו הנרחבת. תוחלת חייו של הצביון הכחול כ-10 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]