צביון פיטרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןצביון פיטרס
צביון פיטרס
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צביונים
סוג: צביון
מין: צביון פיטרס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cephalophus callipygus
‏1876
תחום תפוצה
תפוצת צביון פיטרס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צביון פיטרס (שם מדעי: Cephalophus callipygus; מכונה גם מומג'ומבי), הוא מין אנטילופה קטנה מתת-משפחת הצביונים, החי במרכז אפריקה. הוא תואר מדעית לראשונה 1876 על ידי חוקר הטבע הגרמני ומנהל מוזיאון ברלין - וילהלם פיטרס, וקרוי על שמו.[2] בשל שיוכו לקבוצת "הצביונים האדומים", הטקסונומיה שלו לא הייתה ברורה בעבר, ובתקופות מסוימות נחשב כתת-מין של צביון נאטאל. מינים אחרים של צביונים שנחשבו בעבר לסירוגין כתת-מין שלו הם צביון הארווי וצביון ווינס.[2] מלבד מינים אלו יש צביונים נוספים הדומים לו מאוד - ביניהם צביון אדום, צביון חום וצביון אוגילבי. עם זאת ניתן לזהותו ביתר קלות מהשאר בשל המאפיין הייחודי שלו כדלקמן. שמו המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: kephale = ראש, "lophus" = פסגה; - מתייחס לציצית השערות המדובללת במצח. "callipygus" = עכוז יפה, ומתייחס לצבע פרוותו הבולט בחלק האחורי של גופו.[3] צביון פיטרס הוא המין הרביעי בגודלו בתת-המשפחה לצד הצביון החום.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביון פיטרס מתאפיין כקרוביו בזוג קרני-חרוט פשוטות ובינוניות באורכן, המזכירות את קרני האוריבי. הקרן צומחת לכיוון מעלה באלכסון ומתעגלת מעט לאחור,[3] ולעיתים ישרה בבסיסה ואז מתעקמת בחדות לאחור. מיקום הקרניים הוא במרכז המצח - רחוק מן העיניים וסמוך לאוזניים. הרווח בין הקרניים משתנה בין צר לרחב, לעיתים זהה לחלוטין בין הבסיס לקצוות ולעיתים מתרחב מעט כאשר הקרניים נוטות לצדדים. הקרניים עבות למדי לכל אורכם ובייחוד בבסיס, והן מסתיימות בשפיץ חד וצר. בבסיס יש מספר גדול יחסית של טבעות[2] (בסביבות 5–8) אם כי אין זה נדיר שהן נעדרות, ושאר הקרן חלקה לגמרי. צבע הקרניים הוא שחור כחלחל, חלודה כהה\בהיר, אפרפר כהה\בהיר. אף על פי שלשני המינים יש קרניים הן משמשות כסימן זיהוי בולט ביניהם - לזכרים קרניים גדולות, ארוכות ועבות משמעותית משל הנקבות.[2]

מראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה של צביון פיטרס קצרצרה וחלקה ומורכבת משערות זיפיות וצפופות באזור האחורי, ודלילות יותר באזור הקדמי והצוואר. הפרווה גם עבה יותר באזור האחורי ומשפיעה על גוני הפרווה. צבע הפרווה באופן כללי חום צהבהב-אדמדם, הנוטה להיות חיוור ובהיר יותר בפלג הקדמי ובצוואר, וכהה ובוהק בפלג האחורי ובגב בשל עובי הפרווה.[3] עם זאת הצבע אינו קבוע, ומעבר לכך שהוא עליל להיות אחיד בכל הגוף, הוא עלול להשתנות לזהבהב חיוור, אדמוני עמוק, ערמוני, קפה, ואפלו חום כהה. לפרטים מסוימים הרגליים הקדמיות, הכתפיים, הצוואר והמצח עלולים להתכהות מן הרגיל.[3] הגחון חיוור יותר משאר הגוף (אם כי הוא אינו לבנבן), וישנם מקרים רבים בו הוא שחור או חום כהה לגמרי. העורף נוטה להיות אפרפר. המאפיין הבולט ביותר של צביון פיטרס שגם היה הגורם העיקרי לסיווגו כמין נפרד, היא שלאורך הגב יש לו פס שחור דק שמתרחב בהדרגה בצורת משולש על כל פלג הגוף האחורי (כולל העכוז, הזנב והירכיים), ונראה כמעין "גלימה".[3] למרות שהמשולש השחור מתפרש רק על הרגליי האחוריות, גם הרגליים הקדמיות נוטות לרוב להיות כהות. עם כל זאת, בשעת מנוסה או בצפייה מרחוק עדיין קשה מאוד להבדיל בינו לבין מינים אחרים כצביון אדום וכצביון חום. הזנב כאמור שחרחר בצידו העליון אך לבנבן בצידו התחתון.[2]

צבע ראשו של צביון פיטרס משתנה בהתאם לצבע הגוף, ולרוב הוא נע בין אדמדם בהיר ודהוי עד לצהבהב. סימוני הפנים של מין זה מועטים למדי: המצח בצבע אדמדם כהה\בהיר כתמתם או ערמוני,[3] ובמרכזו ציצת שיער בצבע זהה למצח. לעיתים היא דלילה ביותר ולעיתים סבוכה ומדובללת עד כדי כך שמכסה את מרבית הקרניים.[2] במקרים בהם היא נעדרת לחלוטין יש במקומה משטח קטן של שיער סבוך על המצח בדומה לאיילנד מצוי. החרטום וסביב האף נוטים להתכהות לשחרחר דהוי. ישנם שני כתמים לבנבנים קטנטנים בקוטר של סנטימטר, הנמצאים מתחת ומאחורי כל אוזן.[3] אזורים נוספים שעלולים להיות בהירים הם סביב השפתיים או הסנטר. מעבר לכך אין סימונים בולטים והפנים כאמור עלולות להיות בהירות או כהות מן הרגיל. האוזניים מתחלקות בין חום אפרפר\שחרחר בצד החיצוני, לחום דהוי בצד הפנימי כשהקצוות יהיו לבנבנות.

מבנה ומידות גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה גופו של צביון פיטרס קומפקטי בכללי אך גדול יחסית למינים אחרים, ויש לו צוואר קצר ורחב עם מאורך וצר.[2] רגליו קצרות ודקיקות, והאחוריות ארוכות במעט מהקדמיות ומשוות לו מראה שפוף. גבו עגלגל, חרטומו משולש ואוזניו עגלגלות ורחבות. הזנב קצר ודקיק בתחילתו, ומסתיים בציצת שיער עגלגלה. עצמות המצח של צביון פטרס עבות מאוד לעומת שאר הצביונים - עד 18 מילימטר,[3] והן בולטות על רקע הפנים. חריצי בלוטות הריח אינם בולטים אצל מין זה משום שצבעם זהה לצבע הפנים. עיניו ואפו גדולים ושחורים, לועו רחב ומחודד, ופרסותיו קצרות וחדות. ההבדל בין הזכרים לנקבות נמוך למדי, ומתבטא בכך שלזכרים קרניים ארוכות יותר והם שוקלים פחות מהנקבות.
מידות הגוף של צביון פיטרס:[3][4][2]
גובה הכתפיים: 65-45 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 115-80 ס"מ.
אורך קרני הזכר: 14-8 ס"מ.
אורך קרני הנקבה: 5-4 ס"מ.
אורך הזנב: 16-10 ס"מ.
משקל הזכר: 24-15 ק"ג.
משקל הנקבה: 26-17 ק"ג.

מינים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל היותו חלק מקבוצת ה"צביונים האדומים", ישנם מינים רבים הדומים לו. להלן העיקריים שבהם החופפים לו בתפוצה:[3] הצביון החום הוא בעל דמיון גדול לצביון פיטרס בפרווה ובמידות הגוף, אך ניתן להבדיל ביניהם בכך שהלה בעל פס שחור עבה יותר לאורך הגב שמסתיים בזנב, ויש לו לוע רחב יותר. צביון לבן-רגליים (לשעבר תת-מין של צביון אוגילבי) נבדל ממנו הן בכך שיש לו פס שחור צר לאורך הגב בלבד, וברגליו הלבנות והבולטות. לצביון לבן-גחון יש גם פס צר שמתרחב מעט באזור האחורי, אך הוא לא מתפשט לעכוז. הוא נבדל גם בבטנו הלבנה ופרווה בהירה יותר. לצביון שחור-חזית יש כתם שחור בולט בחרטום, רגליים שחורות, פרווה כתומה-אדומה בוהקת יותר ואין ואין לו פס שחור בגב. גם לצביון ווינס אין פס שחור בגב, ופרווה חיוורת יותר בצבע צהבהב וחאקי.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביון פיטרס אנדמי לאזור המערבי של מרכז אפריקה - מחופי האוקיינוס האטלנטי ועד לנהר קונגו. תפוצתו משתרעת על פני מרבית גינאה המשוונית וגבון, צפון ודרום קונגו, ודרום קמרון והרפובליקה המרכז אפריקאית.[5]

בית גידולו של צביון פיטרס הוא בעיקר בגוש יערות הגשם המשווניים והלחים של מערב-מרכז אפריקה.[3] יערות שפלה הם בית הגידול המועדף ביותר, אך הוא נפוץ גם ביערות ראשיים ומשניים, יערות הרריים בגבהים של עד 1,000 מטר מעל פני הים, וכמעט בכל מקום שבו יהיה לו סבך גבוה וצפוף למסתור.[3][4] הוא נמנע לרוב מאגני ניקוז של נהרות ומיערות עם הפרעה אנושית, אך הוא נמצא לעיתים קרובות ביערות שהתחדשו בעקבות כריתה. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 30 מעלות לאורך השנה, וכמות המשקעים הממוצעת היא 3,000-1,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגות וטורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף אופייני לבית הגידול של צביון פיטרס בפארק הלאומי לופה שבגבון.

צביון פיטרס הוא בעל חיים פעיל יום המבלה את מרבית זמנו בתוך היער;[4] הוא נצפה לעיתים קרובות בסתיו באזורים ללא צמחייה בחיפוש אחר מזון כפירות ועלים, ותמיד יימלט לאזור של סבך צפוף כאשר ירגיש מאוים.[3] את הלילה הוא מבלה באזורי מנוחה שנוטים להיות ממוקמים באזורי סבך דלילים יותר. בשל כך, למרות שהוא חופף לצביון חום ברוב התפוצה הוא אינו מתחרה איתו כלל על מזון, משום שהלה פעיל לילה.[3] צביון פיטרס הוא אמנם בעל חיים סוליטרי הפעיל בבדידות כיתר מיני הצביונים, אך למרות זאת באופן יוצא דופן מרובם יש לו מערכת חברתית פעילה יותר המתבטאת בכך שהם מנהלים מעין חיים פוליגמיים (הזכר נמצא בקשר עם מספר נקבות),[3] וצפייה בזוגות של צביונים ביער נפוצה יותר. נקבות בוגרות נמצאות רוב הזמן בשטחי פעילות קבועים בגודל של 40 דונם המכונים "שטחים ביתיים", וסביר להניח שהשטח חופף לשטחם של מספר נקבות אחרות.[3] הזכרים הם ככל הנראה טריטוריאליים ומסמנים את העצים והשיחים בשטחם על ידי שפשוף בלוטות הריח שבצידי העיניים,[4] אם כי לא ידוע מה גודל השטח שהם תופסים. צביוני פיטרס יכולים לחיות בצפיפות אוכלוסייה גבוהה - 15-4 פרטים לקמ"ר,[3] אם כי במקומות רבים צפיפות האוכלוסייה הממוצעת עלולה להיות נמוכה למדי ובסביבות 0.6 פרטים לקמ"ר. הצפיפות למשל גבוהה יותר בגבון ובגינאה לעומת הרפובליקה המרכז אפריקאית.

כל הטורפים הגדולים והבינונים במרכז אפריקה הם אויבים של מין זה.[3] במיוחד הנמר האפריקני ופיתון הסלעים, וכן חתול זהוב אפריקני, זבד אפריקאי ומנדריל.[6] על מנת להגן על עצמו מטריפה צביון פיטרס יברח במהירות לאזורים בעלי צמחייה סבוכה וצפופה המקשה על טורפים לדלוק אחריו,[4] בעוד שהוא ינוע שם בקלות בזכות מבנה גופו המקושת, והרגל ה"צלילה" שלו לתוך השיחים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Xylopia nigricans (fruit).JPG Annona squamosa.jpg
Commiphora wightii 07.JPG Knema globularia in Thailand.jpg
פריטי מזון שונים הנאכלים על ידי צביון פיטרס.

בתור מין המוגבל ליערות טרופיים, צביון פיטרס הוא אחד ממיני הצביונים שתזותם מורכבת כמעט לחלוטין מפירות,[3] אשר במקרים רבים נאספים על ידו מרצפת היער לאחר שהופלו מהעצים על ידי קופים וציפורים. בשני מחקרים שונים מ-1984 ומ-1989 המבוססים על ניתוח תוכן קיבתו של המין, נמצא שהפירות מהווים בין 89-82% מהתזונה.[3] העלים הם הרכיב התזונתי השני בחשיבותו ומהווים בין 7.9% ל-10.0% מהתזונה, ולאחריהם בהפרש לא גדול השיחים והגבעולים המהווים כ-6.2% מהתזונה. פרחים, פטריות, ומזון מהחי (בעיקר חרקים), נמצאו בתדירות פחותה ביותר (בפחות מ-50% מהצביונים שנבדקו), והם מהווים ככל הנראה רק 1% מהתזונה.[3] בכל אחד ממחקרי התזונה שנעשו בעבר תמיד נמצאו בקיבתם של צביונים אלו פירות ועלים, ואילו שאר רכיבי התזונה השתנו מפרט לפרט. מלבד חרקים צביון פיטרס צד חולייתנים קטנים לעיתים רחוקות יותר, וברפובליקה המרכז אפריקאית נצפה פרט ממין זה שצד אפרוח של ברווז מהמין ברווז הארטלאוב (Pteronetta hartlaubii).[3] צביוני פיטרס צעירים ניזונים באופן פחות יותר מפירות מאשר הבוגרים - כ-50% מהתזונה הכוללת, והם ניזונים בצורה משמעותית יותר מעלים - בסביבות 37% מהתזונה. הגבעולים מהווים אצלם 9.8% מהתזונה, ופטריות כ-12%.[3] הן אצל הבוגרים והן אצל הצעירים יש שינוי בצריכת מזון בין העונות: גידול משמעותי יותר של צריכת עלים בעיקר במהלך עונת הגשמים הקצרה של חודשי מרץ עד מאי, ובמקביל ישנה ירידה בכמות הפירות הנאכלת באותו זמן.[3]

צביון פיטרס פחות בררן ממינים אחרים באכילת פירות, אך לרוב יש גודל קבוע לסוגי הפירות שהוא אוכל: 26%-40 מהפירות הנצרכים הם בקוטר של 0.2-0.1 ס"מ, ובסביבות 77-60% הם בקוטר של 3.0-1.5 ס"מ.[3] בקיבות מסוימות של צביונים אלו נמצאו שרידים של כ-55 מיני פירות מזוהים, ובממוצע לפחות 8.5 מיני פירות שונים בכל קיבה שנבדקה. מיני הפירות המועדפים הם:[3] האקסלופיה (מהאנונאים), הקילינדרוף (מההרדופיים), הקאנריום האפריקאי (מהדגניים) קליינדדוקסה גבונית (מהמלפיגאים), הקואלוקריום, הילומבה והסטאודטיה (ממשפחת מיריסטיסאה - בבעלי פרחים).

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביוני פיטרס יכולים להתרבות לאורך כל השנה - ללא עונת רבייה מוגדרת, אך מכיוון שיש שיאים של לידות בגבון בחודשי מאי, יוני ודצמבר, זה מצביע על כך ששיא הרבייה מתבצע בחודשים מסוימים.[3] בדרך כלל בחודשי הלידות הכמות והאיכות של הפירות הנצרכים על ידי מין זה גבוהים מן הרגיל, בדומה לאנטילופות רבות הממליטות בחודשי שפע של מזון. על פי תצפיות החוקרים מעריכים שתקופת ההריון של המין היא כ-240 ימים - זהה לצביון החום החי אף הוא באזור זה. הצביונית ממליטה עופר יחידי החבוי בשבועות הראשונים בצמחייה הסבוכה, כשהיא מגיעה מספר פעמים ביום להניקו. משקל העופר בשעת הלידה 3.0-2.7 ק"ג, גדול במקצת מעופרים של מינים כצביון שחור או צביון ווינס.[3] העופר נולד בצבע חום כהה ברוב הגוף - כהה יותר מצבע הבוגרים, וכבר אז יש לו פס שחרחר בגב המתרחב באזור האחורי; צבע ראשו וצווארו חיוור יותר משל הבוגרים, וציצת השיער שבמצח בצבע אדמוני בוהק.[3] גיל הגמילה של העופר לא ידוע, אך סביר להניח שהוא בסביבות 4 חודשים. כמו כן גיל הבגרות הוא כנראה 12–18 חודשים כאצל מינים אחרים. תוחלת החיים של המין אינה ידועה.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביון פיטרס מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), בשל היותו עדיין נפוץ במספרים גדולים לאורך הטווח ההיסטורי שלו.[5] עם זאת, עלייה בלחץ הציד אשר לעיתים קרובות משולב בהתיישבות אנושית בתוך היער מצביעה על כך שמין זה עלול בסופו של דבר להעלם מחלקים גדולים מתפוצתו המקורית. האיום העיקרי עליו כיום הוא אובדן בית גידול הנעשה על ידי כריתת עצים, התיישבות אנושית והרחבת החקלאות לתוך שטחי היער, וציד לבשר הנעשה בעיקר על ידי תפיסתו במלכודות הפרוסות ביער.[5] בגבון למשל הוא המין השלישי הנפוץ ביותר בשוקי הבשר, וברפובליקה המרכז אפריקאית הוא מהווה 29% מכלל בעלי החיים הנתפסים במלכודות ביער.[4] איום המלכודות נחשב אחד מהאיומים החמורים על המין, מכיוון שהמלכודת נפרשת לעיתים קרובות בעומק היער במקום בו הצביונים מרגישים בטוחים יותר, בניגוד למשל לציד רגיל שבו הצביון יכול לזהות את הצייד מרחוק ולהימלט מהאזור. במקומות שבהם יש לחץ ציד והפרעה אנושית גבוהה האוכלוסיות של המין יורדות במספריהם במהירות לרמות נמוכות מאוד.[5]

צביון פיטרס מצוי באוכלוסיות יציבות במספר אזורים מוגנים כגון:[5] שמורת החי דג'ה והפארק הלאומי לובאקה (קמרון), הסנגהה התלת-לאומי והפארק הלאומי באנגסו (הרפובליקה המרכז אפריקאית), הפארק הלאומי מונטה-אלן (גינאה המשוונית), הפארק הלאומי לופה הפארק הלאומי מינקאבה (גבון), והפארק הלאומי נדוקי-נואבאלה, הפארק הלאומי אודזאלה ואגם טאלה-יקואלה (קונגו).

אומדן האוכלוסייה העולמי של צביוני פיטרס הוערך בשנת 1999 בכ-382,000 פרטים.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צביון פיטרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]