צבי טולקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי טולקובסקי
לידה 4 במאי 1934 (בן 89)
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי טולקובסקי (נולד ב-4 במאי 1934) הוא אמן רב תחומי. טולקובסקי פועל בשדה האמנות הישראלית משנות ה-60 והוא מבכירי האמנים הפעילים כיום בארץ.

מורה פרופסור במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים במשך כ-50 שנה.

טולקובסקי עוסק בציור, רישום, פיסול, הדבק, אסמבלאז', הכנת נייר בעבודת יד ויצירת ספרי אמן. הוא משתמש בטכניקות מגוונות בדו-ממד ותלת-ממד. בעל תחומי עניין רבים.

עבודתו כאמן וכמורה תרמה רבות להתפתחות האמנות בישראל.

עבודותיו הוצגו במוזיאונים, גלריות ומקומות נוספים בישראל ומחוצה לה, בין היתר במוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון חיפה ומוזיאון תל אביב לאמנות.

העבודות של צבי טולקובסקי נמצאות באוספים רבים, ביניהם אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות, אוסף סדנת הדפס, ירושלים ועוד.

טולקובסקי נשוי לסופרת אווה חן טולקובסקי, והם מתגוררים במוצא עילית.

עובד בסטודיו באזור התעשייה גבעת שאול בירושלים ובסטודיו בכפר סמוך לפראג, צ'כיה.

ביוגרפיה וציוני דרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי טולקובסקי נולד בחיפה בשנת 1934, בנם של שרה ויהודה טולקובסקי, שעלו לארץ מפולין לפלשתינה ב־1931 והיו ממייסדי קיבוץ נגבה.

בילדותו גילה כשרון לציור ולמד אצל מנחם שמי. בנעוריו היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר" ומעורב בפעילות האמנותית והחברתית בחיפה.

התחנך בבית הספר התיכון המקצועי שליד הטכניון ובבית הספר הטכני של חיל האוויר. את שירותו הצבאי עשה בחיל האוויר, עובדה המוצאת ביטוי בכלי הטיס המרובים ביצירותיו.

בגיל 12 הצטרף ל"סטודיו לאמנות חיפה" של הצייר פאול קונראד הניך והתוודע ליסודות האמנות הקלאסית.

לפני לימודיו האקדמיים השתייך באופן בלתי פורמלי לקבוצת הריאליזם הסוציאליסטי החיפאית ועבד עם האמנים גרשון קניספל, משה גת ורות שלוס.

ב־1956 עבר להתגורר בירושלים. בשנים 1956–1959 למד בבית הספר לאומנויות ולאמנויות "בצלאל" בירושלים במחלקת הגרפיקה. אף על פי שפורמלית למד גרפיקה, התעניין באמנות ונמשך לציור האירופאי ובמיוחד לזרם האימפרסיוניסטי.

לאחר לימודיו בבצלאל, בשנים 1959–1961 השתלם בבית הספר הגבוה לאמנויות "בוזאר" בפריז, צרפת. בזמן שהותו בפריז התוודע טולקובסקי לזרמים חדשים באמנות העולמית, ועבד כעוזר וכדפס של יעקב אגם.

ב־1966 יצא טולקובסקי ללימודים שנמשכו שנה בארט סטודנט ליג (Art Student League), ניו־יורק, שם התמחה בהדפס רשת צילומי והכיר אמנות המשלבת אובייקטים ממשיים בציורים.

לאחר שחזר לארץ ב־1968 החל ללמד באקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" בירושלים, והקים סדנא לדפוס-רשת, הראשונה מסוגה בארץ. קיום הסדנא איפשר התנסויות חדשות של עשייה אמנותית, ועבדו בה אמנים רבים.

צבי טולקובסקי היה ממקימי קבוצות האמנים "משקוף" ו"רדיוס". המכנה המשותף להולדת שתי הקבוצות היה ההתנגדות לממסד האמנותי באותה תקופה[1]. קבוצת "משקוף" פעלה בירושלים בשנים 1968–1969 וכללה בנוסף לציירים גם משוררים ומוזיקאים שביקשו לפתח חיי יצירה בשיתוף קהל. קבוצת "רדיוס" פעלה בשנים 1982–1984 והחברים בה היו בעלי גישות אמנותיות שונות.

בשנת 1970 ייסד את סדנת ההדפס האמנותי ב"בית האמנים" בתל אביב.

בשנים 1975–1977 תיעד טולקובסקי בסיוע תלמידיו מ"בצלאל" את המחנה הנטוש נועיימה, מחנה פליטים פלסטיני שתושביו גורשו לירדן לאחר מלחמת ששת הימים, ואסף פריטים עזובים וממצאים ארכאולוגיים שנותרו בשטח המחנה. ב-1976 הוצגה במוזיאון ישראל תערוכה שכללה צילומים ופריטים ארכאולוגיים ממחנה נועיימה.

בשנים 1979–1981 פעל טולקובסקי בבוסטון ובסן פרנסיסקו, ארצות הברית. באותן שנים הוא הגיע לאוקלנד, קליפורניה ויצר סדרת תצריבים צילומיים בשם "אוקלנד". הסדרה מתאפיינת בשימוש בציטוטים של הרולד שימל, משורר ירושלמי ששהה בקליפורניה באותה עת. היא מציגה אוכלוסיות מוחלשות של מהגרים בעיירות קטנות בקליפורניה.

בשנים 1984–1985 שימש כמבקר אמנות בעיתון "כל העיר", ירושלים.

בשנת 1984 ערך את ספרו "נייר, אמנות וטכנולוגיה" בהוצאת "בצלאל" אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. הספר שימש כחומר לימוד לדורות של סטודנטים ולחובבי הכנת נייר בעבודת יד.

בשנים 1985–1988 כיהן כראש המחלקה לאמנות ב"בצלאל".

ב-1990 השתתף כאמן אורח במרכז לאמנות" "סיטה" (Cite Internationale des Arts, Paris) בפריז, ושם עסק בפיתוח טכנולוגיה חדשה לדפוס מסורתי.

בשנת 1990 הוצגה במוזיאון ישראל בירושלים תערוכה נוספת "תעודה: מחנה נועיימה" ובה נכללו ממצאים תיעודיים ופריטים ארכאולוגיים שטולקובסקי ותלמידיו מ"בצלאל" אספו בשנים 1975–1977 במחנה הפליטים נועיימה שליד יריחו. בתערוכה שולבו החפצים שנמצאו בעבודות אמנות. במילותיו של טולקובסקי: "אני באתי לנועיימה - ונועיימה באה אלי. חיכינו זה לזה"[2].

בשנים 1994–2000 אצר תערוכות בסדנת ההדפס, ירושלים ובבית האמנים בירושלים.

בשנת 2002 השתתף כאמן אורח בסדנאות לאמנים בטייפה, טיוואן.

בשנת 2007 הקים טולקובסקי סדנת נייר ב"בצלאל".

בשנת 2012 טולקובסקי זכה בפרס למפעל החיים בתחום האמנות הפלסטית של משרד התרבות והספורט.

בנימוקי השופטים נכתב: "החיוניות של עבודתו באה לידי ביטוי בהתחדשות בלתי פוסקת בכל רגע לשימוש בחומרים ולחופש המוחלט שהוא מרשה לעצמו בתוך שפת הציור... הנוכחות המתמדת של כתב וטקסט, בעברית ובלועזית, והתייחסות לאירועים היסטוריים פוליטיים, יוצרים ציור שהוא בעת ובעונה אחת אוטונומי ומגיב למציאות שמסביב". ובנוסף: " הוא משמש כמקור השראה לשורה של אמנים צעירים, בייחוד ציירים, אשר שואבים לא רק מאמנותו, אלא גם מאישיותו כמורה, וכמורה דרך".

עשייה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טולקובסקי עובד במגוון טכניקות ויוצר בתחומים רבים: ייצור נייר בעבודת יד, ציור שמן, צבעי מים, רישום, קולאז' (הדבק), דקופאז', אסמבלאז' (הצרף) והדפס. כמו כן, הוא עוסק בתיעוד, איסוף ומחקר של אירועים היסטוריים והקשרם האמנותי.

הוא מוכר במשנתו הציורית ובסגנונו הייחודי המשלב בין נושאים, דמויות, אירועים, מקומות, זמנים, אמירות, דימויים גזורים ממגזינים לרישום וציור על ניירות בייצור עצמי. במניפת הדימויים שלו נמצאים כלי טיס, כלי נשק, רכבות, מפות ואפילו מיקי מאוס - כל אלו מתקשרים לילדותו בחיפה תחת המנדט הבריטי ומגיבים להתרחשויות אקטואליות בחברה, בתרבות ובפוליטיקה.

שימוש בתיעוד, אוסף ומחקר לעבודה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת עשייתו האמנותית טולקובסקי עוסק בתיעוד אירועים היסטוריים ובאיסוף פריטים וחומרים שונים: תצלומים, ספרים, אלבומים, גלויות, מכתבים, בולים, תבליטים, ועוד. האוסף שלו מונה אלפי פריטים ומשמש כמאגר וכמקור למחקר וכחומר גלם ליצירתו.

הוא משלב דימויים, קטעי עיתונות, אובייקטים, ציטוטים מתולדות האמנות ושירה עם ציור עכשווי, ובכך מטעין עבודות בפרשנות חדשה, הומוריסטית, גרוטסקית ואפילו בדיונית.

טולקובסקי אימץ גישה חומרית לאמנותו, במסגרתה נוצר מפגש בין חומר לטכניקות ציוריות, זאת בדומה לציירים אחרים בארץ (אריה ארוך, יאיר גרבוז, יגאל תומרקין, רפי לביא). בחירת חומר גלם דוגמת מתכת, פח, עופרת, ברזל ועוד, נותנת כיוון לאסוציאציות ותחושות שאותם חומרים מעבירים - חמימות, קור, שבירות, רכות, גמישות. החומריות מאפשרת לטולקובסקי להתחיל מהפריט הקיים וממנו לפתח רעיון אמנותי.

טולקובסקי מתאר את עבודתו: "מתחילה מהאמצע, ממשהו קיים - בד מלוכלך, דימוי גזור ומודבק על משטח עבודה מתוצרת עצמית"[3].

טכניקות עבודה מגוונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טולקובסקי משלב בעבודותיו חפצים היסטוריים כחפץ-מן-המוכן (צילומים, אובייקטים, טקסטים, מסמכים, מכתבים, פרחים מיובשים, מוטיבים של מטוסים, אקדחים, מראות ועוד). רוב העבודות נעשו על נייר שהכין בעבודת יד.

הדבק היא שפתו האמנותית העיקרית של טולקובסקי. באמצעותו הוא לוקח את הצופה למסע בתחנות חייו ותחנות היסטוריות שונות אותן הוא מקשר למציאות חדשה, לעיתים בדיונית ומורכבת. מעבודות ההדבק ניבטים זיכרונות ילדותו בחיפה ומתקופת המנדט הבריטי. הוא משלב מפות של ארץ ישראל וסביבתה ומשתמש בפרטי האוסף האישי שלו.

טולקובסקי קורא לסטודיו שלו "ארגז חול" בו הוא "פורק מטען ומסדר אותו מחדש. זה כמו משאית, ששופכת את כל התכולה החוצה, ורק אז באים ועושים סדר וניקיון." לדבריו, "יש לי רתיעה מעבודה על משטח לבן ונקי, לכן כשאני לוקח בדים חדשים אני קודם כל מיישן אותם. אני חייב ללכלך קצת כדי ליצור נקודות אחיזה"[4].

ספרי אמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

טולקובסקי החל בהכנת ספרי אמן בשנות ה-90 כחטיבה אמנותית נפרדת במכלול יצירתו. כל שלבי הכנת הספר נעשו בידיו: מהכנת הנייר ועד עיצוב ובניית הכריכה (אנ'). בספריו אין משמעות לכרונולוגיה או לסדר הדפדוף. כל דף הוא יצירה חד פעמית שעומדת בפני עצמה, כל ספר מהווה חוויה אמנותית נפרדת. לעיתים דף או פרט מספר אמן משמש את טולקובסקי כרעיון לעבודה על יצירה שלמה ונפרדת.

עבור טולקובסקי הכנת ספר האמן מתחילתו ועד סופו היא תהליך עקרוני. זהו מהלך יצירה אישי ה"מאפשר לשלוף דברים חבויים ממקום נפשי עמוק"[4]. בספרי האמן נכללים הדבקים ורישומים.

בשנת 2008 הוצגה התערוכה "Intensive care" בגלריה "משרד" בתל אביב ובה ספרי אמן של טולקובסקי. בשנת 2010 הוצגה בגלריה "האגף" בחיפה התערוכה "היסטוריה של דקדוק חילוני" ובה שבעה ספרי אמן נוספים. בשתי תערוכות אלו התאפשר למבקרים לדפדף בספרים, כך יכלו להתרשם מאיכויות הנייר.

ספר האמן המונומנטלי של צבי טולקובסקי "צליינות בארץ הקודש" נמצא באוסף מוזיאון ישראל. כדרכו, טולקובסקי יצר גיליונות נייר בעבודת ביד, עליהם עבד בטכניקות מגוונות, בעיקר הדבק ורישום. בספר זה הוא מתאר את עצמו כצליין בארצו באמצעות מפות אישיות ומפות היסטוריות, ומוביל את הצופה לצאת איתו למסע למקומות קדושים כגון ירושלים, גולגולתא והר תבור ולמקומות מילדותו בפלשתינה המנדטורית. בספר משובצים פרקי שירה של חברו, הרולד שימל.

ספר האמן "צליינות בארץ הקודש" פורס מסע אקטואלי, היסטורי ונוסטלגי, ומהווה דיוקן חומרי ומנטלי של הארץ[5]. הספר הוצג בשנת 2023 בתערוכה "צליינות בארץ הקודש" במוזיאון ישראל, ירושלים.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988-1985 ראש המחלקה לאמנות, "בצלאל", אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 2021-1968 מלמד במחלקה לאמנות ב"בצלאל"

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1957 - מלגה, קרן נורמן
  • 1959 - מלגה, קרן נורמן
  • 1969 פרס ירושלים לציור ופיסול
  • 1990 - מלגת שהייה, קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז, צרפת
  • 1994 - פרס שרת המדע והאמנויות ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות, משרד המדע והאמנויות
  • 1994 - מלגה, קרן תרבות אמריקה-ישראל ע"ש שרת
  • 2004 - פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש שלום, בית האמנים, ירושלים
  • 2008 - פרס עידוד היצירה, משרד המדע התרבות והספורט
  • 2023- אות יקיר בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1962 - גלריה רנה, ירושלים
  • 1962 - מוזיאון חיפה לאמנות
  • 1966 - צבי טולקובסקי: ציורים והדפסי נחושת, גלריה רנה, ירושלים
  • 1969 - טולקובסקי: ציורים גלריה גורדון, תל אביב
  • 1972 - צבי טולקובסקי: הגלריה לאמנות חדשה בע״מ, יפו העתיקה
  • 1975 - טכניקה מעורבת 1973–1975, מוזיאון תל אביב לאמנות, ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב
  • 1977 - נלסון וירג'יניה, גלריה ג'ולי, תל אביב
  • 1978 - גלריה הירשברג, בוסטון, ארה״ב
  • 1978 - גלריית מכון Kala, ברקלי, קליפורניה, ארה״ב
  • 1979 - גלריה Source, סן פרנסיסקו, ארה״ב
  • 1980 - עבודות על נייר גלריה ג'ולי, תל אביב
  • Hirshberg Gallery, Boston,Ma. USA,cast paper construction - 1980
  • 1982 - עבודות חדשות, רדיוס, תל אביב
  • 1985 - שמן קולאז', בית האמנים, ירושלים
  • 1988 - גלריה אפרת, תל אביב
  • 1988 - משכנות שאננים, ירושלים
  • 1988 - הגלריה בכברי, קיבוץ כברי
  • 1989 - מימד גלריה לאמנות חזותית, תל אביב
  • 1990 - צבי טולקובסקי - תעודה: מחנה נועיימה, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1991 - ציורים, הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב
  • 1993 - צבי טולקובסקי - ציורים, גלריה נלי אמן, תל אביב
  • 1996 - אקס פיקשן, בית האמנים, ירושלים
  • 1997 - צבי טולקובסקי - ציורים 1997–1996, גלריית ארטספייס, ירושלים
  • 1998 - צבי טולקובסקי: עבודות 1980–1997, הגלריה האחרת, המכללה האקדמית ״תלפיות״, תל אביב
  • 1998 - צבי טולקובסקי גלריה Novy Svet, פראג, צ׳כיה
  • 1999 - אוספים, ציורים, אובייקטים, פסלים, עבודות נייר והדפסים, הגלריה לאמנות, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה
  • 1999 - צבי טולקובסקי - הערות שוליים, גלריית ארטספייס, ירושלים
  • 2000 - לצחוק ולבכות - ״Seelze" כאלה הם החיים, Konard Adenauer, האנובר, גרמניה
  • 2001 - גלי רדיו, הגלריה במכללה, מרכז תרבות ע״ש יוסף ורבקה מאירהוף, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים
  • 2001 - מקסטל לפורט-ארתור, leopold richter/invetro galerie, האנובר, גרמניה
  • 2003 - עבודות חדשות, גלריית ארטספייס, ירושלים
  • 2004 - Slavonice, סלבוניצה, צ׳כיה
  • 2005 - ממשות ובדיה: תצלום והדפס ביצירתו של צבי טולקובסקי, סדנת ההדפס ירושלים, ירושלים
  • 2005 - צבי טולקובסקי - עשרים משבעים, בית האמנים, ירושלים
  • 2005 - מציאות ודמיון, גלריה סדנת ההדפס, ירושלים
  • 2006 - Diversity, גלריית Vltavin, פראג, צ׳כיה
  • 2007 - צבי טולקובסקי, עבודות 1982–2005, הגלריה לאמנות, מכללת אורנים, טבעון
  • 2007 - S.M.L.XL עבודות 1982–2005, הגלריה לאמנות, מכללת אורנים, טבעון
  • 2008 - טיפול כפייתי, הזירה הבין תחומית, גלריה ונטה, ירושלים
  • 2008-טיפול נמרץ, ספרי אמן, גלריה משרד, תל אביב
  • 2009 - הלך רוח, ארליך גלריה לאמנות, תל אביב
  • 2009 - גלריה Substern, ברלין, גרמניה
  • 2010 - דקדוק חילוני, גלריה האגף, חיפה
  • 2010 - נועיימה, הגלריה לאמנות, מכללת אורנים, טבעון
  • 2011 - מרה שחורה, גלריה אינדי, תל אביב
  • 2012 - כל מה שאסור, גלריה ברבור, ירושלים
  • 2013 - גלריה קיימא, יפו
  • 2013 - גלריה Millennium, פראג, צ׳כיה
  • 2014 - גלריה בזל, תל אביב
  • 2015 - Assemblages/Objects גלריה Cloisters, פראג, צ׳כיה
  • 2015 - גלריית המחלקה לאמנות בצלאל, ירושלים
  • 2016 - ראשית דעת, גלריה בזל, תל אביב
  • 2017 - שטח הפקר, הגלריה לאמנות, קריית טבעון
  • 2019 AssEm בלאז' AssEm, גלריה כורש, ירושלים
  • 2019 - החיים כאוסף, גלריה עירונית כפר סבא, בית התרבות ע"ש רייזל, כפר סבא
  • 2022 - מסעות טולקובסקי בעולמות הפנטזיה, הגלריה העירונית לאמנות רחובות, בית התרבות על שם משה סמילנסקי, רחובות
  • 2023- צליינות בארץ הקודש, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2023- חומרים נדירים, הקוביה, ירושלים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבי טולקובסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גדעון עפרת, של משקוף/ הסיפור של משקוף, באתר המחסן
  2. ^ צבי טולקובסקי: החיים כאוסף, קטלוג תערוכה בגלריה כפר סבא 2019
  3. ^ יניב שפירא, שאין להם התחלה ולא סיום, קטלוג פרקטיקה בדיונית, הוצאת "כרמל", ירושלים, 2013
  4. ^ 1 2 נאמר בשיחה עם צבי טולקובסקי, אוקטובר 2022
  5. ^ מיכל שכנאי יעקובי - דפדפת מתעורכה צבי טולקובסקי: שטח הפקר, הגלריה לאמנות, קריית טבעון, 2017