רות שלוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Ruth Schloss.jpg
בית חולים, 1951, שמן על בד, 52X72 ס"מ

רות שְׁלוֹס (Ruth Schloss;‏ 22 בנובמבר 19227 ביולי 2013) הייתה ציירת ומאיירת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוס נולדה בשנת 1922 בעיר נירנברג שבגרמניה של ויימאר למשפחת סוחרים אמידה ומתבוללת, ושם התפתחה נטייתה ליצירה. בשנת 1937 עלתה לארץ ישראל עם משפחתה, שהתיישבה בכפר שמריהו, אז יישוב חקלאי. עוד לפני עלייתה נטתה אחרי הסגנון הריאליסטי ותכננה את עתידה כציירת.

בשנים 19381942 למדה שלוס במחלקה לעיצוב גרפי ב"בצלאל" לצד פרידל שטרן ויוסף הירש. בירושלים הצטרפה לקומונה של "השומר הצעיר", בה עיצבה את עמדותיה הסוציאליסטיות, שעליהן שמרה לאורך כל הקריירה הארוכה שלה. ב-1942 הצטרפה לגרעין הכשרה בקיבוץ מרחביה, ואחרי שנתיים שבהן שהו בני הגרעין באזור כרכור, התיישבו בלהבות הבשן.

ב-1943 איירה את ההגדה של פסח התנועתית הראשונה של הקיבוץ הארצי. ב-1946 השתתפה בקורס לציור לאמני הקיבוץ הארצי בהדרכת יוחנן סימון ומרסל ינקו וב-1947 השתתפה בתערוכה קבוצתית ראשונה. באותה תקופה החלה לאייר ספרי ילדים רבים, בעיקר בהוצאת ספרית פועלים, וכן עבדה כמאיירת ב"משמר לילדים" (1947–1949).

ב-1949 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה "מקרא סטודיו" בתל אביב. נושאי הציורים היו: נופי הקיבוץ, עמק החולה, דמויות נשים ובעלי חיים. כמו כן, הציגה באותה תערוכה ציורים שתארו את עקבות מלחמת העצמאות: בית הרוס, כפר נטוש ורחוב לאחר הפגזה. עבודותיה משנותיה הראשונות כאמנית היו בעיקר רישומי דיו ואקוורל על נייר. רישומים אלו הפכו לסימן ההיכר שלה גם בהמשך דרכה. ציוריה השתייכו לסגנון הריאליזם הסוציאליסטי שפרח באותה עת בין חלק מהציירים הישראלים שהושפעו מן התנועות הסוציאליסטית והקומוניסטית בארץ ובעולם, כמו שרגא וייל ויוחנן סימון.

בין השנים 1949 ו-1951 למדה באקדמיה גרנד שומייר (Académie de la Grande Chaumière) בפריז. בשנת 1951 נישאה לבנימין כהן, אז רכז ההנהגה הראשית של השומר הצעיר ובהמשך פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1953, בעקבות פרשת מרדכי אורן והוצאתם של חסידי משה סנה מן הקיבוץ הארצי, עזבו רות ובעלה את הקיבוץ ועברו להתגורר במשק החקלאי של בית הוריה בכפר שמריהו, שם התגוררה עד מותה. הגירוש מן הקיבוץ הוביל את הזוג אל חיק המפלגה הקומוניסטית.

משנת 1962 ציירה בסטודיו ששכרה סמוך לנמל יפו, וב-1983 עברה לצייר בביתה.

לאורך כל שנותיה כאמנית דבקה בציור הפיגורטיבי והאדם עומד במרכז עבודותיה. היא לא זנחה את התבוננותה הייחודית וההומנית בדמויות החלשות בחברה, הנתונות לדיכוי, לקיפוח או לאפליה: ילדים, זקנים, נשים, פליטים ואף בעלי חיים.[1] בשנותיה האחרונות, שבהן ציירה עבודות גדולות בצבעי אקריליק על בד, הפכו ציוריה להיות אקספרסיביים יותר, אך היא המשיכה להתמקד בנושאים דומים: זקנים, עצירים קשורי עיניים וחיות חשופות שיניים. תערוכת רטרוספקטיבה ראשונה שלה הוצגה בשנת 1991 במוזיאון הרצליה לאמנות. ב-2006 נערכה לה תערוכה רטרוספקטיבית במשכן לאמנות על שם חיים אתר שבקיבוץ עין חרוד איחוד. הכתב והעיתונאי הגרמני פטר דוציק (Peter Dudzik) הפיק בשנת 2008 סרט תיעודי על חייה ויצירתה של שלוס, בשם "לצייר נגד הזרם".

רות שלוס נפטרה בביתה ונטמנה בבית העלמין של כפר שמריהו. היא הותירה אחריה שתי בנות ונכדים. בנותיה הן ההיסטוריונית רעיה כהן וד"ר נורית כהן-עברון, רעייתו של גלעד עברון. אחותה הבכורה הייתה המלחינה והמוזיקאית חיה ארבל מקיבוץ המעפיל.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רישומים; דברי מבוא: חיים גמזו, תל אביב: דפוס אמנים מאוחדים, 1963. (הופיע במהדורות נוספות)
  • ציורי שמן ורישומים; דברי מבוא: גילה כהן-בלס, תל אביב: דפוס פוטו אופסט אמנים מאוחדים, 1966.[29]

ספרים שאיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רות שלוס: רטרוספקטיבה 1942–1992; אוצר התערוכה ועורך המחקר: עוזי אגסי; עריכה: נורית כהן עברון. תרגום לאנגלית: אתל ברוידא, הרצליה: מוזיאון הרצליה לאמנות, תשנ"ב 1992.
  • רות שלוס – שנים אחרונות; אוצרי התערוכה: אירית לוין, דורון פולק; מאמר: אליק מישורי, [גבעתיים: חמו"ל], 2001. (קטלוג תערוכה שנערכה בתיאטרון גבעתיים)
  • רות שלוס: עדות מקומית; אוצרת התערוכה: טלי תמיר; עריכת טקסט: דפנה רז; צילום: רן ארדה, אברהם חי, עין חרוד: משכן לאמנות, עין חרוד, 2006.[32] (הספר יצא לאור לרגל תערוכה רטרוספקטיבית במשכן לאמנות עין חרוד)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טלי כהן גרבוז, ציור / חוט אדום חזק ועקשני, הדף הירוק, 12 ביוני 2006
  2. ^ נפתחה תערוכת הציירת ר. שלוס, על המשמר, 24 באפריל 1949. ביקורות: מיכאל משה, תערוכת רות שלוס ב"סטודיו מקרא", חרות, 2 במאי 1949; א. קולבתערוכת רות שלוס, על המשמר, 11 במאי 1949.
  3. ^ ירושלים: תערוכה בבית האמנים, על המשמר, 14 בדצמבר 1953. ביקורת: ז' עפרון, משא 65, 1 (14 בינואר 1954).
  4. ^ הציירת רות שלוס, מעריב, 2 בנובמבר 1956.
  5. ^ ד"ר קליר לכמןבחיפה: בגלריה טרקלין, דבר, 12 באפריל 1957.
  6. ^ ביקורת: רחל אנגל, שתי גלריות חדשות בתל-אביב, מעריב, 17 ביולי 1959.
  7. ^ בציבור: בכל הארץ: בית אורי ורמי, דבר, טור 2, 28 בינואר 1960.
  8. ^ רחל אנגל, חשיבותה של אי-רצינות...: שתי פנים לתערוכת רות שלוס, מעריב, 16 ביוני 1961; א. בן-מאיר, תערוכות של ציירות: ציורי שמן ורישומים מאת רות שלוס, חרות, 23 ביוני 1961.
  9. ^ ששעל עניים ועשירים, דבר, 17 בינואר 1964; רות שלוס: "אם ובנה" – מתערוכתה בגלריה ע"ש צ'מרינסקי, ת"א, דבר, 24 במאי 1963.
  10. ^ בציבור: בכל הארץ: בבית אורי ורמי, דבר, טור 3, 12 באוקטובר 1964.
  11. ^ תקווה ויינשטוקציור עם מוסיקה אלקטרונית, מעריב, טור 2, 24 בפברואר 1966. ביקורת: רחל אנגל, מן הגרפיקה – לציור: תערוכת רות שלוס בבית-צבי ברמת-גן, מעריב, טורים 1–2, 25 בפברואר 1966.
  12. ^ ביקורת: רחל אנגל, רות שלוס מציגה בהרצליה, מעריב, 13 בפברואר 1970.
  13. ^ ביקורת קצרה: אריאלה ר., רות שלוס – בחיפה, דבר, 14 באוגוסט 1970.
  14. ^ ביקורת קצרה: מינה זיסלמןרות שלוס (גלריה צ'מרינסקי), דבר, 2 באפריל 1971.
  15. ^ משה בן-שאולסיור בתערוכות | רות שלוס – בקיסריה, מעריב, טור 5, 23 במרץ 1972.
  16. ^ ביקורת: הפרולטריון של חברת השפע, מעריב, 25 במאי 1973.
  17. ^ מיקבץ, דבר, טור 2, 17 באוגוסט 1973; ביקורת: נעמי בנצור, תערוכות בירושלים: הציור האכספרסיבי של רות שלוס, מעריב, טורים 3–4, 24 באוגוסט 1973.
  18. ^ מיקבץ, דבר, טור 2, 11 ביולי 1975.
  19. ^ משה בן-שאולתמונות בתערוכה, מעריב, טור 3, 26 באוקטובר 1978.
  20. ^ משה בן-שאול"חברה גבוהה" לצד "מלכות-כביש", מעריב, 2 באוגוסט 1979; שירה פלטו-עמי, שינוי אדרת, דבר, 13 באוגוסט 1979.
  21. ^ רחל אנגל, תערוכות חדשות: תל-אביב, מעריב, טור 2, 30 באוקטובר 1980.
  22. ^ טלי נתיב, מכל הרוחות | רות שלוס על אנה פרנק, דבר, טורים 3–4, 3 באפריל 1981.
  23. ^ משה בן-שאולאמנות עכשיו | תערוכות נמשכות: ברחבי הארץ, מעריב, טור 4, 6 במאי 1983.
  24. ^ וראו: רבקה מאיר, 'בין עצמה לסביבתה: רות שלוס, רטרוספקטיבה', עיתון 77 מרץ 1992, עמ' 27 ואילך.
  25. ^ עבודות על נייר צילום, באתר בית האמנים בירושלים.
  26. ^ על התערוכה: רות שלוס | רטרוספקטיבה וספר, באתר המשכן לאמנות, עין חרוד, ספטמבר 2006; תערוכה באתר של טלי תמיר. ביקורת: עוזי צור, יפה בלי לרכך ולרחם, באתר הארץ, 5 ביולי 2007.
  27. ^ שלוס רות - "עבודות ראשונות ואחרונות", באתר Artispo; אהוד בן עזר, ‏רות שלוס בבית האמנים, "חדשות בן עזר" 724, 12 במרס 2012. ביקורת: גליה יהברות שלוס: בין הקו המתריס לקו הנשבר, באתר הארץ, 27 בפברואר 2012; Angela Levin, Ruth Schloss – The Compassionate Line, Midnight East, 27 February 2012; דניאל ראוכוורגר, העבודות האחרונות של רות שלוס, באתר הארץ, 5 במרץ 2012.
  28. ^ רות שלוס – עבודות ראשונות ואחרונות, באתר הגלריה העירונית לאמנות עפולה.
  29. ^ ביקורת: רחל אנגל, אלבום חדש של רות שלוס, מעריב, 20 במאי 1966.
  30. ^ ביקורת: ישראל רינגנירים אפורים שנתברכנו בהם, על המשמר, 23 באפריל 1954.
  31. ^ ביקורת: עדה כהן, עם פעמי הדור, מעריב, 5 ביוני 1964.
  32. ^ על הספר: רות שלוס | רטרוספקטיבה וספר, באתר המשכן לאמנות, עין חרוד, ספטמבר 2006.