קווין לוגרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קווין לוגרי
Kevin Loughery
לידה 28 במרץ 1940 (בן 80)
ניו יורק, ארצות הברית
עמדה רכז, קלע
גובה 1.91 מטרים
מספר 21, 22, 52
מכללה בוסטון קולג'
אוניברסיטת סנט ג'ון
דראפט בחירה מספר 11, 1962
דטרויט פיסטונס
קבוצות כשחקן
1962–1963
1963–1971
1971–1973
דטרויט פיסטונס
בולטימור בולטס
פילדלפיה 76'
קבוצות כמאמן
1973
1973–1980
1981–1983
1983–1985
1985–1986
1986–1988
1990–1991
1991–1995
פילדלפיה 76'
ניו יורק/ניו ג'רזי נטס
אטלנטה הוקס
שיקגו בולס
וושינגטון בולטס (עוזר)
וושינגטון בולטס
אטלנטה הוקס (עוזר)
מיאמי היט
הישגים כמאמן
2 זכיות באליפות ליגת ה-ABA(1974, 1976)

קווין מייקל לוגריאנגלית: Kevin Michael Loughery; נולד ב-28 במרץ 1940) הוא כדורסלן ומאמן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1962–1973, ואימן ב-NBA ובליגת ה-ABA בין השנים 1972–1995.

לאורך 11 עונותיו כשחקן ב-NBA רשם ממוצעים כוללים של 15.3 נקודות, 3.7 אסיסטים ו-3.0 ריבאונדים למשחק.[1] לאורך קריירת האימון שימש כמאמן הראשי של 6 קבוצות שונות ב-NBA וב-ABA, והוביל את קבוצותיו למאזן כולל של 642 ניצחונות לעומת 746 הפסדים (41.7%) בעונה הסדירה, ו-27 ניצחונות לעומת 32 הפסדים (45.8%) בשלב הפלייאוף. בעונות 1974 ו-1976 זכה באליפות ה-ABA כמאמן קבוצת ניו יורק נטס.[2]

קריירת מכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגרי נולד ברובע ברוקלין שבניו יורק, וגדל ברובע הברונקס. בשנת 1958 החל ללמוד בבוסטון קולג', ושנה לאחר מכן עבר ללמוד ולשחק באוניברסיטת סנט ג'ון בניו יורק, תחת המאמן חבר היכל התהילה של הכדורסל ג'ו לאפצ'יק. בשתי עונותיו בקבוצת האוניברסיטה שיחק לצד הסנטר לירוי אליס, וקלע 13.1 נקודות בממוצע למשחק.[3]

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט ה-NBA‏ 1962 נבחר לוגרי בבחירה ה-11, על ידי דטרויט פיסטונס.[4] לאורך עונת הרוקי שלו בדטרויט קלע 6.4 נקודות בממוצע למשחק, כשחקן ספסל.

באוקטובר 1963, לאחר עונה אחת בלבד עם הפיסטונס, הועבר בטרייד לבולטימור בולטס. לאורך תקופתו בבולטימור הציג שיפור הדרגתי, עד עונות 19691970 בהן רשם ממוצעי שיא של 22.3 נקודות ו-5.0 אסיסטים למשחק. בעונת 1970/1971 השלים חמישייה פותחת חזקה, לצדם של וס אנסלד, גאס ג'ונסון, ג'ק מארין וארל מונרו, אשר הובילה את הקבוצה עד מעמד גמר ה-NBA, לראשונה בתולדות המועדון. בסדרת הגמר עצמה הובסה בולטימור בתוצאה 0–4 מול מילווקי באקס.

בתחילת עונת 1971/1972, לאחר 8 עונות בבולטימור, הועבר יחד עם פרד קרטר בטרייד לפילדלפיה 76', בתמורה לארצ'י קלארק.[5] בשתי עונותיו בקבוצה רשם ממוצעים של 13.0 נקודות ו-3.2 אסיסטים למשחק, ובקיץ 1973 פרש ממשחק, בגיל 33.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונתו האחרונה כשחקן בפילדלפיה, 1972/1973, מונה לוגרי למאמן הראשי של הקבוצה במקומו של רוי רובין, ועד לסיום אותה עונה שימש במקביל כמאמן וכשחקן. ב-31 משחקי הקבוצה תחתיו רשמה הקבוצה מאזן שלילי 5–26, ובכך סיימה את העונה עם מאזן הניצחונות הנמוך בתולדות הליגה; 9–73. לקראת העונה הבאה הוחלף לוגרי כמאמן הקבוצה על ידי ג'ין שו.

בשנת 1973 מונה למאמן קבוצת ניו יורק נטס מליגת ה-ABA, וכבר בעונתו הראשונה בתפקיד זכה עם הקבוצה באליפות הליגה. בסדרת הגמר גברו הנטס על יוטה סטארס בתוצאה 4–1, בהובלת כוכבי הקבוצה ג'וליוס ארווינג, לארי קינון ובילי פולץ. בעונת 1975/1976 זכה לוגרי עם הנטס באליפות ABA נוספת, הודות ליכולת טובה של ארווינג וג'ון ויליאמסון בסדרת הגמר מול דנוור נאגטס (4–2). לקראת עונת 1976/1977 עברה הקבוצה לשחק ב-NBA, ושנה לאחר מכן עברה לניו ג'רזי ושינתה את שמה ל"ניו ג'רזי נטס". בשל קשיים כלכליים של המועדון נמכר ארווינג לפילדלפיה 76', ובלעדיו היו הנטס אחת הקבוצות החלשות בליגה. במהלך עונת 1980/1981 פוטר לוגרי מאימון הקבוצה לאחר כ-7 עונות וחצי, והוחלף על ידי בוב מקינון. לאורך התקופה רשמו הנטס מאזן ניצחונות 168–84 (66.7%) ב-ABA, ומאזן 129–234 (35.5%) ב-NBA.

בשנים 1981–1983 שימש כמאמן הראשי של קבוצת אטלנטה הוקס, ובשתי העונות הודחה אטלנטה בסיבוב הפלייאוף הראשון.

לקראת עונת 1983/1984 מונה למאמן שיקגו בולס. בעונתו השנייה בתפקיד הדריך את הרוקי מייקל ג'ורדן, אשר זכה בתואר רוקי העונה והוביל את הבולס לשלב הפלייאוף לאחר היעדרות של 3 שנים. בקיץ 1985 פוטר מתפקידו בשיקגו, אשר מינתה במקומו את סטן אלבק.[6]

בתחילת עונת 1985/1986 מונה לעוזר מאמן וושינגטון בולטס ג'ין שו, ובמרץ 1986, לקראת סיום העונה, החליף אותו כמאמן הראשי של הקבוצה. באותה עונה, כמו גם בעונה העוקבת, הודחו הבולטס מהפלייאוף בסיבוב הראשון. במהלך עונת 1987/1988, כאשר עמד מאזן הקבוצה על 8–19, פוטר לוגרי והוחלף על ידי עוזרו וס אנסלד.

בשנת 1991 הפך למאמן השני בתולדות מיאמי היט, כאשר מונה לתפקיד במקומו של רון רות'סטין. בעונות 1991/1992 ו-1993/1994 העפילו ההיט לשלב הפלייאוף, בהובלתם של השחקנים גלן רייס, רוני סייקלי, סטיב סמית' וגרנט לונג, אך בשתי העונות הודחה מיאמי כבר בסיבוב הראשון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]