סטיב סמית'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטיב סמית'
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 31 במרץ 1969 (בן 48)
מקום לידה היילנד פארק שבמישיגן
עמדה קלע
גובה 2.03 מטר
מכללה אוניברסיטת המדינה של מישיגן
דראפט בחירה חמישית, 1991
מיאמי היט
קבוצות כשחקן
1991 - 1994
1994 - 1999
1999 - 2001
2001 - 2003
2003 - 2004
2004 - 2005
2005
מיאמי היט
אטלנטה הוקס
פורטלנד טרייל בלייזרס
סן אנטוניו ספרס
ניו אורלינס הורנטס
שארלוט בובקאטס
מיאמי היט
הישגים כשחקן
אליפות ה-NBA‏ (2003)
השתתפות במשחק האולסטאר (1998)
חמישיית הרוקיז של העונה (1992)
גביע האזרחות (1998)
פרס הספורטיביות (2002)
מאזן מדליות
אליפות העולם בכדורסל
זהב קנדה 1994 ארצות הברית
אליפות אמריקה בכדורסל
זהב סן חואן 1999 ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהב סידני 2000 ארצות הברית

סטיבן דלאנו "סטיב" סמית'אנגלית: Steven Delano "Steve" Smith; נולד ב-31 במרץ 1969) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק במשך 14 עונות בליגת ה-NBA בעמדת הקלע. ממוצעיו לאורך הקריירה הם 14.3 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-3.1 אסיסטים למשחק.[1] בעונת 1997/1998 השתתף במשחק האולסטאר כשחקן אטלנטה הוקס, ובעונת 2002/2003 זכה עם סן אנטוניו ספרס באליפות ה-NBA.

כמו כן שיחק סמית' עבור נבחרת ארצות הברית, וזכה עמה במדליות זהב באליפות העולם בכדורסל 1994, באליפות אמריקה בכדורסל 1999 ובאולימפיאדת סידני (2000).

נעורים ומכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית' נולד בעיר היילנד פארק שבמישיגן, ובשנת 1987 החל ללמוד באוניברסיטת המדינה של מישיגן. בארבע שנותיו כשחקן קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה רשם ממוצעים של 18.5 נקודות, 6.1 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים למשחק, ובעת סיום לימודיו דורג ראשון מבין קלעי הקבוצה בכל הזמנים, עם 2,263 נקודות.[2] בשתי עונותיו האחרונות באוניברסיטה נבחר לחמישיית העונה השנייה והשלישית של ליגת המכללות, בהתאמה.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיאמי היט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית' נבחר בבחירה החמישית של דראפט ה-NBA לשנת 1991, על ידי קבוצת מיאמי היט.[3] בשלוש עונותיו במיאמי שימש כשחקן חמישייה קבוע וכאחד השחקנים המובילים בקבוצה, לצד הסמול פורוורד גלן רייס והסנטר רוני סייקלי. במדי הקבוצה העמיד סמית' ממוצעים של 15.2 נקודות, 3.9 ריבאונדים ו-5.0 אסיסטים למשחק, ועזר לקבוצתו להעפיל לפלייאוף ה-NBA בעונות 1992 ו-1994, בהן הודחה מיאמי בסיבוב הראשון.

אטלנטה הוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופיית המשחק של סמית' באטלנטה הוקס

בתחילת עונת 1994/1995 נשלח סמית' בטרייד לאטלנטה הוקס, יחד עם גרנט לונג, בתמורה לקווין ויליס ובחירת דראפט עתידית.[4] באטלנטה שיתף סמית' פעולה עם מוקי בליילוק, כריסטיאן לייטנר ודיקמבה מוטומבו, והוביל את קלעי הקבוצה בארבע מתוך חמש עונותיו בקבוצה. בכל חמש העונות העפילו ההוקס לשלב הפלייאוף, ובשלוש מתוכן עברו את הסיבוב הראשון. בעונת 1997/1998 קלע סמית' שיא קריירה של 20.1 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר להשתתף במשחק האולסטאר, בו קלע 14 נקודות כשחקן 'נבחרת המזרח'.[5] בסיום אותה עונה זכה סמית' בגביע האזרחות של ג. וולטר קנדי, המוענק ל"שחקן שהפגין שירות ומסירות יוצאת דופן לקהילה". בתקופתו עם ההוקס הציג ממוצעים כוללים של 18.6 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-3.6 אסיסטים משחק.

פורטלנד טרייל בלייזרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1999/2000 הועבר סמית' בטרייד לפורטלנד טרייל בלייזרס עבור צמד שחקני הכנף ג'ים ג'קסון ואייזיאה ריידר.[6] כחלק מחמישייה מאוזנת שכללה גם את דיימון סטודמאייר, סקוטי פיפן, ראשיד וולאס וארבידאס סאבוניס, עזר סמית' לקבוצה לסיים את העונה עם המאזן השני בטיבו בליגה, 59-23. בשתי סדרות הפלייאוף הראשונות גברה פורטלנד על מינסוטה טימברוולבס (3-1) ויוטה ג'אז (4-1), ובגמר המערב התמודדה מול לוס אנג'לס לייקרס בה שיחקו שאקיל אוניל וקובי בראיינט. במשחק השישי מול הלייקרס קלע סמית' 26 נקודות שעזרו לקבוצתו לנצח במשחק ולהימנע מהדחה, אך בסופו של דבר הפסידו הבלייזרס במשחק השביעי והודחו.[7]

בקיץ 2000 השתתף סמית' באולימפיאדת סידני כחבר נבחרת ארצות הברית, וזכה עמה במדליית הזהב. לאורך הטורניר קלע 6.1 נקודות בממוצע למשחק.[8]

בעונת 2000/2001 נחלשו הטרייל בלייזרס וסיימו את העונה עם מאזן 32–50, אשר הציב אותם במקום השביעי במערב. בסיבוב הפלייאוף הראשון התמודדה פורטלנד מול לוס אנג'לס לייקרס, והפסידה לה בתוצאה 0–3. בשתי עונותיו במדי הקבוצה קלע סמית' 14.3 נקודות בממוצע למשחק.

סן אנטוניו ספרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2001 נשלח סמית' בטרייד לסן אנטוניו ספרס, בתמורה לסטיב קר ודרק אנדרסון.[9] בעונתו הראשונה בקבוצה פתח בחמישייה לצד טוני פארקר, ברוס בואן, טים דאנקן ודייוויד רובינסון, קלע 11.6 נקודות למשחק והוביל את הליגה כולה עם 47.2% קליעה לשלוש.[10] בסיום אותה עונה זכה בפרס הספורטיביות של ה-NBA, המוענק לשחקן אשר "מפגין אידאלים ספורטיביים הכוללים התנהגות אתית, משחק הוגן ויושרה". בעונת 2002/2003 הוכנס סטיבן ג'קסון לעמדת הקלע הפותח של הספרס על חשבונו של סמית', ששימש כשחקן ספסל לראשונה בקריירה. בכל ארבע הסדרות של הספרס בפלייאוף 2003 (מול פיניקס סאנס, לוס אנג'לס לייקרס, דאלאס מאבריקס וניו ג'רזי נטס) ניצחה סן אנטוניו בתוצאה 2–4, וכשחקן הקבוצה זכה סמית' באליפות היחידה שלו בקריירה.

סוף הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2003/2004 עבר סמית' לניו אורלינס הורנטס וקלע במדיה 5.0 נקודות בממוצע למשחק, כולל 25 נקודות במשחקו האחרון בקבוצה מול מיאמי היט.[11] בעונה הבאה הצטרף לקבוצה החדשה שארלוט בובקאטס, וקלע ב-4 בנובמבר 2004 את השלשה הראשונה בתולדות המועדון.[12] באמצע עונת 2004/2005 הועבר למיאמי היט, שהודחה בשלב גמר המזרח, ובסיום העונה הודיע על פרישה ממשחק, בגיל 36.

מאז שנת 2008 משמש סמית' כפרשן NBA ברשת הטלוויזיה האמריקאית NBA TV.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטיב סמית' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת ארצות הברית - האלופה האולימפית בסידני (2000)

1  | 2  | 3  | 4 סטיב סמית' | 5 ג'ייסון קיד | 6 אלן יוסטון | 7 אלונזו מורנינג | 8 טים הארדוויי | 9 וינס קרטר | 10 קווין גארנט | 11 וין בייקר | 12 ריי אלן | 13 אנטוניו מקדייס | 14 גארי פייטון | 15 שריף עבדור-רחים | מאמן: רודי טומג'נוביץ'

ארצות הבריתארצות הברית