קורט הרצשטרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קורט הרצשטרק
Curt Herzstark
קורט הרצשטרק בן ה-8 מדגים, בתערוכת ציוד משרדי בווינה ב-1910, מכונת חישוב מכנית מהמפעל של אביו
קורט הרצשטרק בן ה-8 מדגים, בתערוכת ציוד משרדי בווינה ב-1910, מכונת חישוב מכנית מהמפעל של אביו
לידה 26 בינואר 1902
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוקטובר 1988 (בגיל 86)
Nendeln, ליכטנשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים אוסטריה, ליכטנשטיין
עיסוק ממציא, תעשיין, יועץ תעשייתי
הערות אביו היה ממוצא יהודי
תרומות עיקריות
מחשבון מכני (קורטה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורט הרצשטרקגרמנית: Curt Herzstark; ‏26 בינואר 1902 וינה - 27 באוקטובר 1988 ננדלן, ליכטנשטיין) היה ממציא אוסטרי. פיתח את מכונת החישוב המכנית הזעירה קורטה.

הוריו ואחיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של קורט הרצשטרק, שמואל הרצשטרק, נולד ב-1867 בווינה, למשפחה יהודית. אביו של שמואל, בנימין, היגר לארצות הברית כששמואל היה כבן 3, בשנת 1870, במטרה להביא את אשתו ושני ילדיו אחריו, אך ככל הנראה נפטר במפתיע מהרעלת דם. לאמו של שמואל לא היו מספיק אמצעים להשאירו בבית הספר התיכון עד תומו, וכשהיה בגיל 15 נאלץ להתחיל לעבוד. והוא עבד בעבודות שונות. הוא שירת בצבא האוסטרי שנה אחת, ב-1888 או 1889. בשנים 1895– 1896 נסע לארצות הברית, בניסיון לברר מה קרה לאביו. בזמן שהותו בארצות הברית עבד שמואל בין השאר בחברת רמינגטון, שייצרה מכונות כתיבה ומכונות חישוב מכניות, וכך התוודע לתחום. הוא חזר לאירופה, ועבד תקופה מסוימת בגרמניה, שם נכנס לתחום מכונות החישוב. שמואל שב לווינה, עזב את היהדות והתחתן עם מארי, אישה ממוצא קתולי, שהמירה את דתה ללותרנית. לזוג נולדו שני בנים - קורט, הבכור, נולד ב-1902, ואחיו הצעיר ארנסט נולד ב-1906.

אביו וחברת Rechenmaschinefabrik der Austria Erstanden Compagnie[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל יעקוב הרצשטרק, אביו של קורט, עבד בתפקידים שונים בחברות ליצור ויבוא של מכונות חישוב מכניות בגרמניה. שמואל המציא דרכים שונות לשיפור המכונות, וב-1905, איש עסקים שהכיר השקיע במפעל ליצור מכונות חישוב מכניות בווינה, בשם 'Rechenmaschinefabrik der Austria Erstanden Compagnie' , המכונות היו המבוססות על תיכון בשם "אריתמומטר"(אנ'), של שארל קסביה תומא דה קולמר, משנת 1820 (האריתמומטר מכונה לפעמים גם "מכונת תומא"). הפטנטים על האריתמומטר כבר פגו, וניתן היה להשתמש בתיכון באופן חופשי (בין הרבע האחרון של המאה ה-19 והרבע הראשון של המאה ה-20 פעלו כמה תריסרי חברות ברחבי העולם, וייצרו "תואמי אריתמומטר" באופן חוקי לגמרי). לתיכון המקורי של מכונת תומא נוספו במשך השנים שיפורים שונים, ושמואל הרצשטרק הוסיף את השיפורים שהמציא בעצמו.

שמואל הרצשטרק המשיך לפתח את המפעל ולהוסיף שכלולים - בין השאר היה הראשון, או אחד הראשונים, שהוסיפו מנוע חשמלי למכונת החישוב, כדי לחסוך את הצורך לסובב את הארכובה ביד. המפעל המשיך לגדול ולהתפתח עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. במלחמה המפעל עבר לייצור מרעומים לשימוש הצבא, ושמואל הרצשטרק עצמו גויס לצבא לשירות מילואים, למרות היותו תעשיין שייצר ציוד מלחמתי. מכיוון שאוסטריה הייתה בצד המפסיד במלחמת העולם הראשונה, התשלום עבור העבודה הצבאית הפך למעשה חסר ערך לאור האינפלציה הגבוהה שהייתה באוסטריה לאחר המלחמה.

כששמואל חזר מהמלחמה מצא מפעל ללא משאבים, עם מכונות ייצור שנשחקו עד דק בעבודה בשלוש משמרות בייצור המלחמתי. שמואל הרצשטרק לא נואש, ומצא דרכים להמשיך בפעילות, בתחילה על ידי ייבוא מכונות חישוב משומשות מארצות הברית, ובהמשך בייצור מכונות חישוב, על ידי הרכבת מכונות ממלאי החלקים שנשארו במפעל מלפני המלחמה, ובהמשך מייצור מכונות חדשות, חלקן תוך שימוש במנגנונים שקנה ממפעל גרמני בשם "Astra".

קורט הרצשטרק עצמו עזב את בית הספר התיכון העיוני בגיל 14, והחל ללמוד בבית ספר מקצועי שהתמחה במכניקה מדויקת. בין השאר קיבל השכלה בעיבוד שבבי, ובבניית תבניות מדויקות ליציקה וחיתוך. בתחילת שנות העשרים סיים קורט את לימודיו, ואחרי כשנה בה שימש כשוליה בתחום התעשייה המכנית בגרמניה, הצטרף למפעל של אביו. קורט החל לעבוד במכירות, ומונה על ידי אביו לפתח את השוק בצ'כוסלובקיה והונגריה. בהמשך, חילק קורט את זמנו בין מכירה לעבודה במפעל.

עד שנת 1937 מילא קורט תפקיד הולך וגדל בחשיבותו במפעל, תוך שאביו מקטין בהדרגה את מעורבותו, ומקדיש יותר ויותר מזמנו לניהול אולם קולנוע מול הפראטר של וינה, אותו רכש ב-1930. ב-1937 נפטר שמואל הרצשטרק, והשאיר את המפעל ואולם קולנוע לאשתו מארי, אמם של קורט ואחיו. קורט ניהל את המפעל, ואחיו את אולם הקולנוע.

קריירה עד האנשלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמת פעולת התוף המדורג של לייבניץ. גלגל השיניים ניתן להזחה, ובאופן כזה ניתן לשלוט במספר השיניים שיתגלגלו בסיבוב אחד של התוף: המצב בתמונה מתאר "3"
מכונת חישוב מכנית של מונרו. הקטנת מכונה זו לגודל שעון תצריך זכוכית מגדלת חזקה, או אפילו מיקרוסקופ, לקריאת התוצאה, קיסם שיניים או סיכה להפעלת המקשים, ומלקטת להפעלת המנופים השונים.

קורט היה מעורב בכל פעילותו של המפעל - המכירה, השירות, התכנון והייצור. ב-1928 המציא את המצאתו הראשונה, שכלול למכונת חישוב שהקל על ניהול חשבונות, בעזרת תמיכה משופרת בסכומי ביניים. במהלך השנים רשמו שמואל הרצשטרק ובנו קורט כמה עשרות פטנטים כל אחד, בתחום מכונות החישוב המכניות.

מעורבותו של קורט במכירות והקשר הישיר שלו עם הלקוחות הבהירו לקורט את הצורך הלא-מסופק של משתמשים שונים במכונת חישוב קטנה וניידת, "מחשבון כיס". רואי חשבון היו יכולים לפעמים להגיע למשרד הלקוח עם מכונת חישוב שולחנית, אך היה זה מסורבל וקשה, ואנשים כגון מודדים ומהנדסים בשטח נאלצו להסתפק בפתרונות לא מספקים כגון לוחות לוגריתמים וסרגלי חישוב, עם דיוק מוגבל שלא מתאים לחישובים מדויקים, ובלי תמיכה בפעולת חיבור.

לקורט הייתה מכונית קרייזלר גדולה ונהג, והוא נסע בכל רחבי מזרח אירופה, מפתח את מכירות המפעל, ויוצר ושומר על קשרים עם הלקוחות. הוא נסע יותר מ-2 מיליון קילומטרים - שנה אחת נסע כ-700,00 קילומטר. בנסיעות אלו חשב קורט על שיפורים שונים למכונות, המציא שכלולים, ובין השאר המשיך לחפש פתרונות למכונת חישוב קטנה.

הקטנת מכונת החישוב היא בעיה של ממשק משתמש: טכנולוגיות המזעור אולי אפשרו הקטנת המכונות (בתקופה זאת היו כבר שעוני כיס, ואפילו שעוני יד משוכללים ומסובכים, לא הרבה פחות ואולי אף יותר ממכונות חישוב), אך התיכון המוכר של מכונות החישוב לא מתאים להקטנה. הקטנת מכונה כזו לגודל שעון כיס הופך אותה ללא שימושית - לחיצה על המקשים הזעירים הייתה מצריכה סיכה דקה, הסטת המנופים וקריאת התוצאה הייתה מצריכה זכוכית מגדלת.

המצאת הקורטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה אבות טיפוס: מימין אב הטיפוס הראשון, משנת 1937, עדיין בלי חיסור וחילוק. במרכז - לא ידוע. משמאל, אב הטיפוס המלא, שכבר ידע לבצע את כל הפעולות של הקורטה, ויוצר ב-Rheinmetallwerke בשנת 1945, לפי השרטוטים של הרצשטרק מבוכנוואלד

פריצת הדרך הראשונה הגיעה כשקורט החליט להתעלם משאלת הפתרון המכני, ובמקום זה החליט להעמיד פנים שכל השאלות הנוגעות לאופן הפעולה של המכונה כבר נפתרו, והתרכז בצורה שהמכונה צריכה להופיע עבור המשתמש. קורט החליט שהמכונה צריכה להיות בצורת גליל, כדי שתתאים לאחיזה בכף היד. הוא החליט שתפעול המכונה יתבצע בעיקר מצידי הגליל, ובחלקו העליון, והתוצאה תופיע בפניו העליונים של הגליל. בשלב זה פנה קורט לחיפוש פתרונות למימוש המכונה שהגה.

פריצת הדרך הבאה הייתה ההבנה שניתן להשתמש בתוף מדורג יחיד: התוף המדורג (ראו באנימציה) הומצא על ידי המתמטיקאי גוטפריד וילהלם לייבניץ במאה ה-17, והיה אחד המנגנונים המקובלים במכונות חישוב. באריתמומטר יש תוף מדורג וגלגל שיניים עבור כל ספרה. קורט הבין שעל ידי סידור גלגלי השיניים סביב התוף, ניתן להשתמש בתוף יחיד לכל הספרות, וכך לאפשר הקטנה משמעותית. בשנת 1937 בנה קורט אבטיפוס ראשון של המכונה שהגה, אם כי הוא ידע שהפתרון אינו שלם: הבעיה הייתה שהמכונה כבר ביצעה חיבור וכפל, אבל עדיין לא נמצא פתרון לחיסור וחילוק. הבעיה היא שבחיבור ובכפל העברת היתרה היא מהספרות הקטנות לגדולות (למשל, כשמחברים 13 ל-19, מחברים קודם 3 ל-9, ומקבלים "2" עם "העברה" של 1 לחיבור של ספרת העשרות). לעומת זאת, בחיסור (ולכן גם בחילוק, שבמכונות חישוב מכניות ממומש בעזרת סדרת חיסורים), ה"העברה" היא בכיוון ההפוך, דבר שמכפיל ומשלש את הסיבוך, וקורט לא מצא פתרון מניח את הדעת למימוש חיסור וחילוק. האבטיפוס הראשון הדגים את צורת המכונה, אבל לא היה פתרון מלא.

פריצת הדרך הבאה הייתה ההבנה שניתן לבצע חיסור בעזרת חיבור: למשל, אם נניח מכונת חיבור בעלת ארבע ספרות, הרי שהספרה החמישית, של עשרות האלפים, נעלמת: לספרת האלפים כבר אין לאן להעביר את ה"עודף". משמעות הדבר היא שבמכונה עם ארבע ספרות, הוספה של 10,000 היא "לא פעולה" (NOP). במילים אחרות, אם במכונה עם ארבע ספרות מחברים למספר כלשהו 1000 עשר פעמים, מקבלים את המספר המקורי בחזרה. לכן, במכונה כזו, אפשר להחליף את A-B ב-10000+A-B, או ב- (A + (10000 - B. באופן כזה, אם נדע למצוא לכל מספר את ה"משלים", נוכל לבצע פעולת חיסור, גם כאשר המכונה עצמה יודעת לחבר בלבד. במילים אחרות, מפני שמספר הספרות שיש במכונה הוא סופי, אפשר להסתכל על כל מספר כאילו הוא הנגדי של מספר אחר, בעוד שלכאורה שניהם חיוביים. זאת מפני שהסכום של שניהם הוא אפס, משום שהספרה העליונה של הסכום (1) גולשת מעבר למספר הספרות שיש, ושאר הספרות הן אפס. אפשר להוסיף על כך עוד שכלול קטן: במקום 10,0000 בדוגמה שלמעלה, אפשר להשתמש ב-1 + 9999, וכך הנוסחה הופכת ל היתרון בצורת ההצגה האחרונה הוא שבטכניקה של התוף המדורג, יש תכסיס נאה לחשב את הסעיף האחרון: מחליפים את התוף בתוף שמדורג בדיוק ההפך, כך שכשגלגל השיניים נמצא מול המקום שמתאים ל-1, הוא יפגוש שמונה שיניים במקום אחת, וכן עבור כל ספרה אחרת, המשלים ל-9 של הספרה. הסיבה היא שכשמחסרים מספר מ-9999 (בכל האורך של הספרות של המכונה), ניתן לחשב כל ספרה בתוצאה בצורה עצמאית, והחישוב תמיד נותן את המשלים ל-9 של הספרה. הפתרון לחיסור, אם כך, הוא החלפת התוף ל"תוף חיסור", וביצוע פעולת חיבור - דבר שהמכונה כבר יודעת לעשות.

לבעיה של שימוש בשני תופים שונים במכונה זעירה אחת, מצא הרצשטרק פתרון מבריק: הוא פרס את תוף החיבור ותוף החיסור לעשר פרוסות כל אחד, ואז הרכיב תוף חדש, שבנוי לסירוגין מהפרוסות של תוף החיבור ותוף החיסור. באופן זה, הזחת גלגל השיניים מספרה לספרה דורשת הזחה ברוחב שתי פרוסות, והזחה במרחק של פרוסה אחת מעבירה את המכונה מחיבור לחיסור. בפועל, העברת המכונה מחיבור לחיסור מתבצעת על ידי הזחת התוף כדי רוחב שלוש פרוסות, אך העיקרון המשמעותי הוא מימוש חיסור על ידי ביצוע חיבור תוך שימוש בתוף שונה, שילוב שני התופים, חיבור וחיסור, לתוף פיזי אחד, ומעבר מחיבור לחיסור בעזרת הזחה קטנה של התוף. הפתרון המלא הוא מסובך קצת יותר - למשל, הנוסחה למעלה שמסבירה איך מבצעים חיסור בעזרת חיבור דורשת שבנוסף להחלפת התוף, צריך גם להוסיף עוד יחידה, ועוד מספר פרטים שלכולם מצא הרצשטרק פתרונות.

הרצשטרק רשם על סדרת ההמצאות הללו, ועל התיכון באופן כללי, מספר פטנטים בשנים 1937 ו-1938, ויצר מספר לא ידוע של אבות טיפוס. ככל הידוע, כל אבות הטיפוס שיוצרו בתקופה זו (לפחות אחד מהם שרד ומופיע בתצלום משמאל) לא מימשו את הפתרון המלא, וביצעו חיבור וכפל בלבד.

הסבר על ביצוע פעולות חשבון במכונות מסוג אריתמומטר, ובקורטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריתמומטר. הזחלנים בחלק המרכזי מהווים את רגיסטר הקלט. במכשיר בתמונה הקלט הוא 909918. מעל הקלט ניתן לראות את העגלה, עם הזחה של ספרה אחת, שמשמעותה הכפלת הקלט פי 10. מימין הארכובה: באריתמומטר מסובבים את הארכובה בכיוון אחד לחיבור, ובכיוון הפוך לביצוע חיסור.

במכונות מסוג אריתמומטר, ביניהן מכונתו של הרצשטרק, כפל מתבצע על ידי חיבור חוזר. כדי לכפול, למשל, 12345 ב-123, מזינים את המספר הראשון לרגיסטר הקלט - במכונה של קורט הקלט מוזן על ידי הזזת כפתורים זחיחים שנמצאים על היקף המכונה מעלה ומטה. אחרי שהקלט מוזן, מסובבים את הארכובה שלוש פעמים, כשכל סיבוב מחבר את הקלט לתוך רגיסטר התוצאה. אחר כך מסיעים את רגיסטר התוצאה ספרה אחת ימינה, כך שספרת האחדות של הקלט נמצאת מול ספרת העשרות של התוצאה, ומסובבים את הארכובה עוד פעמיים. לבסוף מסיעים את ה"עגלה" שוב, כך שספרת היחידות של הקלט נמצאת מול ספרת המאות של התוצאה, ומסובבים את הארכובה פעם אחת (בתיכון של הרשטרק, ה"עגלה" הפכה לטבעת העליונה של המכונה, ובמקום שתיסע בצורה קווית כמו באריתמומטר, יש לסובב אותה כדי להסיע את העגלה. בפועל, יש להרים את הטבעת העליונה כנגד קפיץ). בנוסף לרגיסטר התוצאה, יש למכונה גם מונה סיבובים, כדי שהמשתמש יוכל לבדוק את עצמו: בדוגמה למעלה, בסיום ביצוע פעולת הכפל, יראה מונה הסיבובים 123. רגיסטר הקלט ימשיך להראות "12345", וברגיסטר התוצאה תופיע המכפלה. חיסור מתבצע על ידי משיכת הארכובה כלפי מעלה, שמעבירה את המכונה לשימוש ב"תוף המשלים", וסיבוב הארכובה פעם אחת בדיוק כמו בחיבור. אם טועים בפעולת כפל ומסובבים את הארכובה, באחת הספרות, פעם אחת יותר מדי או פחות מדי, קל לתקן זאת על ידי הסעת העגלה לספרה המתאימה, וביצוע פעולה הפוכה - למשל אם חיברנו פעם אחת יותר מדי, מושכים את הארכובה למצב "חיסור" ומסובבים אותה פעם אחת, וכן הלאה. חילוק מתבצע בדומה לאלגוריתם החילוק שמלמדים בבית הספר, על ידי חיסורים חוזרים, החל בספרה העליונה, עד למספר המרבי שאפשר לחסר בלי להגיע למספרים "שליליים", ואז הסעת העגלה לספרה שאחריה, וכן הלאה. תוצאת החילוק מופיעה בסופו במונה הסיבובים, וברגיסטר התוצאה נשארת השארית של פעולת החילוק.

במשך השנים פורסמו אלגוריתמים שונים לביצוע פעולות נוספות בצורה יעילה בעזרת הקורטה, כמו למשל מציאת שורש ריבועי.

האנשלוס ובוכנוואלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסבת המפעל לייצור צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל, אביו של קורט נפטר ב-1937. בצוואתו השאיר את כל רכושו לאשתו, אמם של קורט ואחיו, אך האם לא הייתה מעוניינת בניהול החברה. זאת, אף על פי שהייתה מסוגלת לכך - במהלך השנים, לפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה, היא מלאה בחברה תפקידי מפתח ניהוליים. האם החליטה לתת את החברה לקורט, ואת בית הקולנוע מול הפראטר של וינה, שאביו של קורט רכש ב-1930, והפעיל בשנותיו האחרונות, לאחיו הצעיר. למזלם חלוקת הרכוש טרם יצאה לפועל. בשנת 1938 סיפחה גרמניה הנאצית את אוסטריה במה שידוע כהאנשלוס. חוקי גזע שונים נכנסו מיד לתוקף, ולו היו קורט ואחיו הבעלים של המפעל והקולנוע, כנראה היו מאבדים את רכושם, בהיותם יהודים למחצה בעיני החוק הנאצי. אמם, שהייתה ממוצא ארי, יכלה בשל כך להמשיך להחזיק בבעלות על הנכסים. קורט, שהיה מנהל החברה ובעליה, היה למראית עין עובד שכיר בחברה. האנשלוס שם גם קץ לשוק מכונות החישוב, והמפעל היה על סף סגירה, עד שהגיעו נציגים של הוורמאכט והתעניינו באפשרות לייצר במפעל מכשור צבאי, מדי טווח לטנקי הפאנצר והפנתר. קורט עיין בתוכניות, והחליט שיש תיכון טוב יותר. נציגי הוורמאכט דרשו מספר מדי טווח לדוגמה, וקורט ייצר אותם עבורם לפי התיכון המשופר שלו. הנציגים היו מרוצים, והמפעל עבר באופן מלא לייצור צבאי. הרצשטרק כבר רשם מספר פטנטים על המכונה שבסופו של דבר הפכה לקורטה, וגם אחרי האנשלוס המשיך להמציא פתרונות. אף על פי שלא ידוע על עוד אב-טיפוסים שיוצרו בתקופה זו, קורט המשיך לרשום פטנטים על השכלולים שהמציא, כמו גם על השכלולים שהמציא למד הטווח לטנקים.

מעצר, בוכנוואלד, שחרור, וויימאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפעל הקטן המשיך לפעול בניהולו של קורט, עד שב-1943, נעצרו שני עובדים בחברה שהאזינו לשידורי רדיו מאנגליה, ותיעתקו והפיצו אותם. הרצשטרק ניסה להתערב בגסטאפו למען העובדים. איש הגסטאפו גער ב"חצי יהודי" שמעז לנסות לפעול לטובת הנאשמים, שאחד מהם כבר הוצא להורג. קורט הוזמן "לתת עדות אופי במשפט", ולאחר זמן קצר נעצר בעצמו. הוא הואשם ב"עזרה ליהודים, וקשרים אינטימיים עם אישה ארית", ונשלח, דרך בתי מעצר ובתי סוהר בצ'כוסלובקיה, למחנה הריכוז בוכנוואלד. בתחילה הוא הועסק בעבודות בחוץ, בחודש נובמבר בחולצה דקה ומכנסי אסיר, עם נעלי עץ לרגליו, והיה קרוב למות. דיווחי הצבא אודות דיוק הייצור של חברת ובפרט אודות כישוריו הטכניים של הרצשטרק הובילו את הנאצים להתייחס אליו כאל "עבד מושכל", ולאחר זמן מה הוא זומן למפקד אס אס שהציע לו לעבוד באחד המפעלים שהיו מסונפים למחנה הריכוז, כדרך להציל את חייו. הוא החל לעבוד במפעל הנשק Gutloff-Werke, יחד עם אסירים אחרים מהמחנה.

בזכות כישוריו הטכניים ויכולת הניהול שלו, מונה הרצשטרק לתפקיד "משגיח". בתפקיד זה הוא היה אחראי על היעילות של המפעל, למשל כדי לוודא שחלק שדורש רמת דיוק מסוימת ייוצר במכונה הפשוטה והזולה ביותר שמסוגלת לייצר ברמת הדיוק הדרושה, ולא במכונה יקרה ומשוכללת שמסוגלת לייצר חלקים מורכבים יותר או ברמת דיוק גבוהה יותר. במסגרת עבודתו כמשגיח הצליח הרצשטרק להציל כחצי תריסר אנשים: משלחת של האסירים ("קומראדים", בלשונו של הרצשטרק) הגיעה אליו וביקשה ממנו למצוא עבודה במפעל עבור אסיר מסוים, בידיעה שללא עבודה כזו האסיר ימות תוך זמן קצר. כיוון שלא הייתה לאסיר הזה כל הכשרה טכנית, המציא הרצשטרק מחלקת "בקרת איכות" - הוא הושיב את האסיר, ומאוחר יותר עוד ועוד אסירים כמוהו, במסדרון, נתן לו מיקרומטר, ומינה אותו לתפקיד אבטחת איכות. בין השאר הציל הרצשטרק אזרח של לוקסמבורג, מה שהעניק לו מאוחר יותר אזרחות כבוד של המדינה.

למפקד המחנה נודע על המחשבון הקטן שהרצשטרק מתכנן, אולי בגלל הפטנטים שרשם. המפקד עודד את קורט להמשיך לעבוד על המחשבון שלו. לדברי המפקד, הוא תכנן לתת את המחשבון לפיהרר אחרי הניצחון, והמפקד אמר להרצשטרק "אם המחשבון שלך יעבוד, וניתן אות במתנה לפיהרר, הרי שלבטח הוא יהפוך אותך לארי". בעקבות העידוד המשיך הרצשטרק לעבוד על תכנון המחשבון שלו, אם כי היה צריך לעשות עבודה זו בזמנו הפנוי - אחרי סיום יום העבודה, אפילו אחרי כיבוי האורות, וביום ראשון.

באוגוסט 1944 הפציצו בעלות הברית את המפעל המסונף לבוכנוואלד. מאות אסירים נהרגו, ופעילות המפעל הושבתה. הפועלים שנותרו הועברו לאתר ייצור חליפי, במכרות מלח כמה עשרות קילומטרים מבוכנוואלד, שם הועסקו בייצור רכיבים עבור תוכנית הטילים הגרמנית של V1 ואחר כך V2, בפנמונדה (Peenemünde). ב-1945 הפועלים האסירים הוצאו מהמפעל ונשלחו בחזרה לבוכנוואלד ברגל. בעודם צועדים למחנה, הם פגשו אסירים אחרים שהובלו מן המחנה ליעד לא ידוע, בצעדות מוות. יום או יומיים אחר כך המחנה שוחרר בידי כוחות הכיבוש האמריקאים. כמה ימים אחרי השחרור הלך קורט ברגל לעיירה ויימאר הסמוכה. הוא איתר בעיר את מי שהיה הסוכן של מפעל מכונות החישוב שלו, ובעזרתו יצר קשר עם סניף של מפעל ריינמטאל (Rheinmetallwerk), בעיר זמרדה (Sömmerda) שנמצאת כ-30 קילומטר מצפון מערב לוויימאר. הרצשטרק הגיע להסכם שטיבו לא לגמרי ברור עם הנהלת המפעל, והחל לעבוד במפעל בתפקיד ניהולי, ובמקביל נעזר באנשי המקצוע ובציוד במפעל כדי לייצר אבטיפוסים לפי השרטוטים שהכין בבוכנוואלד, אותם הספיק לסיים זמן קצר לפני השחרור. השרטוטים היו מדויקים, מפורטים וברורים מספיק, כך שתוך שמונה שבועות הצליח הרצשטרק לייצר שלושה מחשבונים פועלים.

חזרה לאוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט של האבטיפוס, כנראה מבוכנוואלד. השם שהרצשטרק בחר למכונה היה ליליפוט. השם קורטה ניתן מאוחר יותר, בליכטנשטיין

ביולי 1945 נחתם הסכם פוטסדאם, ולפיו ויימאר שייכת לחלק שנמצא תחת שליטת ברית המועצות (ומאוחר יותר, גרמניה המזרחית). הסובייטים (בדומה למדינות המערב), אספו אנשים עם כישורים טכניים, ושלחו אותם לעמקי ברית המועצות. לקראת דצמבר 1945 קורט חש שיש סיכוי סביר שגם הוא עלול להישלח לברית המועצות, והחליט שהוא לא מעוניין בכך. הוא פירק את שלושת האבטיפוסים שיוצרו לחלקים, וארז אותם בקופסה כדי שאם יישאל עליהם יוכל לומר שאלו צעצועים, כדי להימנע מבעיות אפשריות, ונמלט. יחד עם אנשים נוספים שחששו גם הם להישלח לברית המועצות, ובעזרת ידידים ומכרים הצליח להגיע לפראג. הוא חיפש קשר עם מספר צ'כים שהיו אסירים בבוכנוואלד יחד עמו, ומצא שאחד מהאנשים הללו הוא כעת סגן ראש העיר. אדם זה עזר לו, נתן לו כסף צ'כי, וסייע לו להגיע עד גבול אוסטריה. הוא חצה את הגבול ברגל, כשכל העת הוא חושש מהיתקלות בחיילים של הצבא האדום. בצד האוסטרי של הגבול הוא מצא ששירות הרכבות הרגיל לנוסעים למעשה לא פועל, אך למזלו הצליח ליצור קשר עם מכרים נוספים, לקוחות לשעבר של החברה. אחד מהם היה סוחר פחם שעזר לו לעלות על רכבת משא שהובילה פחם לווינה, ובדצמבר 1945 פגש שוב את אמו ואחיו שנשארו בווינה.

המפעל היה במצב אנוש, ואמו רצתה שהוא ישתף את אחיו בהמצאה. קורט חש שיש לו זכות מלאה על ההמצאה עליה עבד בצל הגרדומים, וסירב בכל תוקף לשתף בהמצאתו את אמו ואחיו. הוא העריך שכדי להתחיל לייצר את המצאתו תידרש השקעה של כמה מיליונים, ובתקופה שאחרי המלחמה גיוס השקעה כזו היה מפוקפק, אפילו לאדם עם מוניטין. הרצשטרק ניסה לברר במשרד המסחר האוסטרי אפשרויות לקבל סיוע או הלוואה כדי לפתח את המצאתו, אך בתקופה שאחרי המלחמה העדיפויות היו לפרויקטים חיוניים יותר מאשר מכונות חישוב. הוא יצר קשרים עם אנשים שונים, כדי לברר אפשרויות לארגן מימון, בין השאר עם משפחתו של הכנר והמלחין האוסטרי פריץ קרייזלר שהיה ידיד המשפחה ונמלט לארצות הברית ב-1939. הרצשטרק התכתב עמו, וקרייזלר אמר שינסה ליצור קשר עם חברת רמינגטון האמריקאית, או חברות נוספות בתחום מכונות החישוב. קורט המשיך גם לנסות ליצור קשרים עם מכרים ותעשיינים בשווייץ, וכן עם משרד התעשייה האוסטרי, אך המצב בווינה היה קשה, והרצשטרק החליט למעשה להגר ולנסות לממש את פרי המצאתו בארץ אחרת, כשהמועמדות העיקריות היו ארצות הברית ושווייץ. חברה שווייצרית שפעלה גם בתחום מכונות החישוב גילתה עניין בהמצאה.

ליכטנשטיין, קונטינה, קורטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מחשבוני קורטה: משמאל קורטה II, שייצורו החל ב-1954 והסתיים ב-1971, ומימין קורטה מודל I, שיוצר בין 1949 ו-1971. מאחור הקופסאות שלהם.

קורט ניסה לגייס מימון או לפחות תמיכה גם ממשלת אוסטריה. משרד התעשייה האוסטרי לא סיפק סיוע, אך נציגים של המשרד קישרו את הרצשטרק לנציגים של נסיך ליכטנשטיין, שהביעו עניין בהמצאה. נסיך ליכטנשטיין חיפש תעשייה לארצו, ונציגיו זימנו את קורט לארמון המלכותי של ליכטנשטיין בווינה. שם פגש קורט את הנסיך, והנסיך הציע לו לפתוח מפעל בארצו. קורט הסכים, אך ביקש מעט זמן לפני שיגיש תוכנית עסקית מפורטת, כדי שיוכל להתעדכן במחירי מכונות וציוד, המשכורות המקובלות לבעלי מקצוע וכן הלאה. הוא בישר לתעשיין השווייצרי עמו היה בקשר (Ernst Jost), על השינוי בתוכניותיו, וזה, אף על פי שהיה מאוכזב מכך שלא יוכל לייצר את המכונה, עדיין היה מוכן לסייע להרצשטרק להתעדכן במצב התעשייה. לאחר סיור בשווייץ בתחילת 1946 כדי ללמוד על מצב התעשייה, ועלויות ציוד ועבודה, הגיש הרצשטרק תוכנית עסקית, בהערכת עלות המפעל בין 3 ל-4 מיליוני פרנקים שווייצריים (שהיו המטבע בשימוש ליכטנשטיין), ותקופת הקמה של 3 עד 4 שנים. קורט עבר לליכטנשטיין, והעבודה על המפעל החלה בתחילת 1946. הוא ייסד מפעל חדש בשם "קונטינה", רכש מכונות וציוד, וגייס עובדים. מכונות החישוב הראשונות יוצרו לקראת סוף 1948 (סמוך מאוד להולדת בתו), וב-1949 כבר פעל קו ייצור תעשייתי של מחשבון הקורטה. המחשבון היה מבוסס על המכונה כפי שתיארו השרטוטים מבוכנוואלד, והיה למעשה כמעט זהה לאבות הטיפוס מ-1945, שכבר הכילו את כל המרכיבים העיקריים, בתוספת מספר שכלולים ושיפורים נוספים.

כשדיבר קורט עם הנסיך, הוא התרשם שתינתן לו יד חופשית בהקמת המפעל, אך במהלך ההקמה, התברר שהנסיך יצר מעין משרד ממשלתי או מחלקה בממשלה בשם "משרד הניהול" כדי לנהל את ענייני החברה, ומשרד זה למעשה שלט על כל פעילויות החברה כמו תקציבים והליכי גיוס עובדים. סכום ההשקעה המקורי שנכנס לחברה היה כחמישית אומדן העלות של קורט, ואנשי המשרד הגבילו את קורט, ומימנו את החברה על ידי הלוואות מבנק ליכטנשטיין (שנמצא בבעלות הנסיך). עד אותו זמן לא הייתה למעשה תעשייה מודרנית בליכטנשטיין הזעירה, שכלכלתה התבססה באותה תקופה על חקלאות ובולים[1]. כדי למצוא עובדים מיומנים במכניקה עדינה, פנה הרצשטרק לשווייץ הסמוכה בה פרחה תעשייה שהצטיינה במכניקה עדינה. בנובמבר 1948, אחרי הוצאה של כ-3 מיליון פרנקים שווייצריים, החל מפעל "קונטינה" לפעול ולייצר מחשבונים. השם המקורי שהרצשטרק נתן למחשבון היה "ליליפוט"[2], אך כשהחברה ניגשה לתערוכה הראשונה בה הוצג המחשבון בבזל ב-1949, הוחלט ששם זה לא מתאים, ויש לבחור שם אחר. בסופו של דבר התקבלה הצעתה של אחת העובדות בצוות השיווק שהציעה את השם "קורטה", משום שלדבריה המכונה היא כמו "בתו הרוחנית של קורט" (שמה של בתו הגשמית של קורט, שנולדה לקראת סוף 1948 הוא כריסטה ויקטוריה).

ב-1950 חברת הניהול ארגנה מחדש את הבעלות על המפעל בתואנה שהחובות שהמפעל צבר בתהליך ההקמה מחייבים זאת. ארגון מחדש זה השאיר את הרצשטרק ללא כל חלק ממשי במפעל, אף על פי שבתחילה הובטחה לו בעלות של 35%. למזלו, התברר שהפטנטים שרשם על הקורטה במהלך השנים נשארו בבעלותו, משום שבתחילת הדרך בחרה חברת הניהול להימנע מסיכון של הוצאות משפטיות אפשריות, במרה שמישהו ירצה לערער על הפטנטים. בזכות העובדה הזו יכול היה הרצשטרק לדרוש משהו בתמורה להמצאתו, והחברה התחייבה לשלם לו את תמורת חלקו - 350,000 פרנקים. היחסים בין הרצשטרק וחברת הניהול המשיכו להתערער, עד שבסופו של דבר פרש או פוטר לחלוטין מ"קונטינה" ב-1952. הוא המשיך לתת ייעוץ מקצועי לחברות שונות בתחום מכונות החישוב ובתחומים קרובים, עד לפרישתו, וכמו כן נתן הרצאות לציבור ובאקדמיה בתחום מכונות החישוב, וספציפית על הקורטה. הרצשטרק המשיך להתגורר בליכטנשטיין עד למותו בשנת 1988.

מפעל קונטינה המשיך לייצר את מחשבון הקורטה, וב-1954 הוחל בייצור קורטה II, מחשבון גדול מעט מקורטה I, עם יותר ספרות: בדגם הראשון יש שמונה ספרות קלט, שש ספרות למונה הסיבובים, ו-11 ספרות לתוצאה, ובדגם השני יש 11 ספרות קלט, 8 ספרות למונה הסיבובים ו-15 ספרות לתוצאה. בהמשך, המפעל ניסה להיכנס לתחומים נוספים, בעיקר מצלמות ומסרטות, אך נחל כישלון כלכלי, וב-1966 נמכר לחברה שווייצרית בשם "הילטי" (Hilti), שסגרה את קווי הייצור של כל המוצרים פרט לקורטה. ייצור הקורטה המשיך עד שנת 1971, כשמחשבונים אלקטרוניים דחקו את רגליה. המפעל המשיך למכור מחשבוני קורטה מהמלאי, עד 1973. בסך הכל יוצרו במהלך השנים כ-140,000 מחשבוני קורטה, כ-80,000 מהדגם הראשון וכ-60,000 מהדגם השני.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצשטרק התחתן עם אשה וינאית בשם הרתה שפינדלר (Hertha Spindler) בנובמבר 1946, והיא באה עמו לליכטנשטיין. בדצמבר אותה שנה נולד בנם, קורט אלברט. בספטמבר 1948 נולדה בתם, כריסטה ויקטוריה (Christa Viktoria). ב-1954 חזרה אשתו לווינה עם ילדיהם. קורט הרצשטרק נשאר בליכטנשטיין עד מותו ב-1988.

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kein Geschenk für den Führer Schicksal eines begnadeten Erfinders. "אין מתנה לפיהרר - סיפורו של ממציא". שמו של הרצשטרק מופיע בשער הספר באופן שאפשר להבין שהוא הסופר, אך זה כנראה לא מדויק: הספר יצא ב-2005, כ-17 שנים אחרי שהרצשטרק נפטר, ובעמודים הפנימיים מוזכרת "קריסטין הולוב" כמלהב"ד, והיא מתוארת כ"בת לוויה" של הרצשטרק.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המידע שבערך נלקח מריאיון עם קורט הרצשטרק עצמו, שערך חוקר מ"מכון צ'ארלס בבג'" באוניברסיטת מינסוטה בביתו של הרצשטרק בליכטנשטיין בשנת 1987, כשנה לפני מותו. הראיון נערך בעזרת מתורגמן, כשהרצשטרק מספר את סיפורו בגרמנית. המידע נלקח מהתרגום לאנגלית, שמקושר מסעיף "קישורים חיצוניים". מהראיון משתמע שהרצשטרק נתן לחוקר חומר תיעודי רב, גזרי עיתונים, עותקים של פטנטים שונים, ואפילו מספר מאמרים אקדמיים שעוסקים במחשבים מכניים באופן כללי ובמחשבון ה"קורטה" באופן פרטי. ככל הנראה מכון בבג' טרם הנגיש את המסמכים הללו לציבור. מידע נוסף נלקח מאתר בשפה הגרמנית המוקדש לקורטה, בשם curta.de - חלק לא מבוטל מהמידע שם נלקח מהראיון שהוזכר קודם, אך הוא מכיל גם פרטים נוספים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורט הרצשטרק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אספני בולים בכל העולם רכשו בולים של ליכטנשטיין, ואף על פי שההכנסה מבולים הייתה קטנה יחסית לתקציב מדינה גדולה, עבור ליכטנשטיין הזעירה ההכנסה הייתה משמעותית
  2. ^ השם "ליליפוט" מופיע על חלק מהשרטוטים המקוריים של הקורטה. "ליליפוט" הוא גם שמה של מכונת חישוב קטנה שייצר המפעל של שמואל הרשצטרק, אביו של קורט בסביבות 1906. ראו [1]