קייט מילט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קייט מילט
Kate millet 1.jpg
תאריך לידה 14 בספטמבר 1934 (בת 80)
סופרת
עיסוק סופרת, תאורטיקנית, אמנית, צלמת, עיתונאית, אקטיביסטית פמיניסטית מהזרם הפמיניסטי רדיקלי.
יצירות בולטות
Sexual Politics (1970), Three Lives (1971), The Prostitution Papers (1973), Flying (1974), Sita (1977), The Basment: Mediation on Human, Sacrifice (1979), Going to Iran (1979), The Lonely-Bin Trip (1990), Believe me, you don’t want a picture of that! (1991), The Politics of Cruelty (1994), A. D: A Memoir (1995), Mother Millett (2001)
כריכת ספר"הפוליטיקה של המין" 1970

קייט מילטאנגלית: Kate Millett; ‏ 14 בספטמבר 1934) היא תאורטיקנית, סופרת, עיתונאית, פסלת, ציירת, יוצרת סרטים, ופעילה פמיניסטית רדיקלית אמריקאית. מילט נחשבת לפמיניסטית מהבולטות בגל השני של הפמיניזם הרדיקלי. היא ידועה בעיקר בשל ספרה "הפוליטיקה של המין" (Sexual Politics (1970 ‏[1], המציג תאוריה ביקורתית ומקיפה על הטמעת הפטריארכיה ביסודות החברה והתרבות המערבית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייט מילט נולדה ב-1934 במינסוטה, ארצות הברית. בשנת 1956 סיימה תואר ראשון באוניברסיטת מינסוטה, שם הייתה חברה באגודת הסטודנטיות‏[2]. בשנת 1958 סיימה בהצטיינות תואר שני בסנט הילדאס קולג' אוקספורד אנגליה. בין השנים 1961-1963 התגוררה ביפן שם לימדה אנגלית באוניברסיטת וסדה ועסקה בפיסול. בשנת 1963 שבה לארצות הברית יחד עם בן-זוגה, הפסל פומיו יושימרה‏[3] לו נישאה בשנת 1965; בני הזוג התגרשו בשנת 1985. בשנות השישים הייתה פעילה בתנועה לזכויות האזרח, והצטרפה לארגון הנשים הבינלאומי (N0W)‏[4]. בשנת 1970 סיימה דוקטורט באוניברסיטת קולומביה. עבודת הדוקטורט שלה נקראה "פוליטיקה מינית" Sexual Politics ועבודה זו היא שהכניסה אותה ללב השיח האקדמי הפמיניסטי.

מילט הייתה לפעילה פמיניסטית ולחברת הוועדה המרכזת של ארגון הנשים האמריקאי. בין פעולותיה היו הכללת השיח על דיכוי הלסביות בסדר היום הפמיניסטי, והקמת מרכז קהילתי אומנותי לנשים‏[5] אומניות וסופרות במבנה משוחזר בפרוור בניו יורק שנקרא 295 Bowery ושנרכש על ידה בהדרגה, "מרכז קייט מילט לאמנויות" המשיך לשמש כמרכז אמנות נשים מכל התחומים עד שנהרס בשנת 2000 במסגרת תוכנית פיתוח העיר ניו-יורק. מילט קידמה את השיח הפמיניסטי במגוון תחומים רחב באמנות וספרות. בשנות ה-70 מילט פיסלה, כתבה והתראיינה רבות באמצעי התקשורת. בשנת 1971 יצרה את הסרט Three Lives‏[6] המתאר את חייהן של שלוש נשים.

בשנת 1979 שהתה מילט באיראן והייתה פעילה בזכויות נשים שם, על כך כתבה בספרה Going to Iran. בשנות ה-90 כתבה את הספר The Looney-Bin Trip‏[7] והייתה חברה בתנועה אנטי-פסיכיאטרית למען מחשבה חופשית בינלאומית. בשנת 2005 יצאה כנגד "העינוי הפסיכיאטרי" בכנס לאנשים עם מוגבלויות. במרץ 2013 הכריז ארגון הנשים הבינלאומי על קייט מילט כאחת ממייסדות הארגון. פעילותה תרמה רבות לשינוי התפיסה הפמיניסטית ולהרחבתה, להגברת המודעות והרלוונטיות של הפמיניזם עד היום, ולביסוס הטענות הרדיקליות של הפמיניזם כלפי החברה בנוגע לדיכוי נשים הטמון עמוק בתרבות ובתודעה של כלל החברה באשר היא.

פמיניזם רדיקלי וטענותיה המרכזיות של קייט מילט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייט מילט משויכת לזרם הרדיקלי בפמיניזם. טענתה הבסיסית באה כנגד ערכי היסוד והנורמות עליהן מושתת החברה. מטרתו של הפמיניזם הרדיקלי הייתה לרדת לשורש אי-השוויון בין המינים. הזרם הרדיקלי עלה בשנות ה-70 אז קמו תנועות חברתיות שונות שהביאו איתן צורה חדשה של מאבק: המאבק כנגד התפיסות הבסיסיות הטמונות ביסודות התרבות והערכים של החברה. בקרב תנועות אלו התפתחה מודעות חדשה לדיכוי וכיצד להיאבק בו. אולם, נשים לא קיבלו בתוך תנועות אלה מקום שוויוני, הן יצאו כנגד מעמדן הנחות בתוך תנועה הדוגלת בשוויון. מחאתן הובילה להתעוררות תנועה נשית כנגד דיכוי ואפליית נשים בעולם כולו. נשים אלו טענו כי המערכת הפטריארכלית עליה מושתת החברה האנושית משעבדת את האישה לגבר. הפמיניסטיות ערכו תחילה מפגשים להעלאת המודעות במכללות, ולאחר מכן נפגשו והביעו דעתן בכל הבמות הציבוריות. פעילותן הביאה לשינוי התפיסה המהותית לגבי מקומן של הנשים בחברה. הן עסקו בנושאים שעד כה נשים לא דיברו עליהן כגון נושא המין ובאיזה אופן הוא משפיע על התפיסה שלנו כנשים וגברים, ונושא שימור הכוח הפטריארכלי על ידי מוסדות הציבור.

מילט ראתה את המיניות כמודל לזירה המייצגת שליטה פטריארכאלית. מאבק כוח פוליטי. אותו מודל שליטה, טענה, מתקיים בכל מקום חברתי או תרבותי, כמו גם במוסדות הציבור, בערכים, באידאולוגיה, בדת ובפוליטיקה. מילט הציגה נקודת זווית רחבה המשקפת את עוצמת ההפנמה בחברה לדיכוי הפטריארכלי כלפי נשים. מילט קראה לשיטת דיכוי זו במילים שונות: פוליטית, כוחנית, פטריארכאלית. היא השתמשה במילים אלה בכתביה באופן חופף ובכך יצרה משוואה המתקיימת בו זמנית בכל מקום ציבורי ופרטי, מחדר המיטות האישי ועד מוסדות הציבור שמעבירים ומשעתקים את הכוח הגברי. מילט קראה לנקודות המבט של הפטריארכיה "נשק": נשק פסיכולוגי, מיני, דתי וכדומה, וטענה כי האוניברסליות של השימוש בנשקים השונים שעושה לה הפטריארכיה משמשים ומשמרים אותה לאורך ההיסטוריה.

ספרה "פוליטיקה מינית" 1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרה "פוליטיקה מינית" הציגה מילט תאוריה הטוענת כי החברה כולה מושתת על דפוסים פטריארכליים. החברה מונעת מיחסי כוח המוטמעים על ידי היסטוריה תרבותית-חברתית המבוססת על דפוסים פטריארכליים. כל הקטגוריות בחברה, כגון אידאולוגיה, דת, תרבות ומין, מוגדרות באמצעות דפוסים פטריארכליים ומתרחשים בהם מאבקי כוח פוליטיים. מילט תיארה כיצד החברה הפטריארכלית יצרה חברה מיננית (סקסיסטית) המפלה על בסיס מין. היחסים בין נשים וגברים הם יחסים פוליטיים והסדרים חברתיים דרכם קבוצה אחת נשלטת על ידי קבוצה אחרת. באותו אופן שפוליטיקה חברתית נשענת על העובדה כי קבוצה אחת שולטת ומדכאת את השנייה כך מין הנו קטגוריה של סטטוס בעל השלכות פוליטיות על יחסי כוח בין קבוצות. התא המשפחתי נמצא בלב הפטריארכיה ומשמש מודל לכלל החברה. התבנית בה הגבר הוא ראש המשפחה חוזרת ומשועתקת בכל זירה חברתית, בכל ערך או נורמה המופנמים בחברה, ובכל מוסד או מעמד חברתי. כלומר הפוליטיקה, כמאבק בין כוחות, נמצאת בכל מקום ומופנמת הן בחברה ובמוסדותיה והן בתא המשפחתי. כך משתמר הדפוס המסורתי של שליטת גברים בנשים. הכוח הפטריארכלי מבוסס ומוטמע בתפיסות חברתיות כמו גם בכל אחד מאתנו. פירושו של דבר שמתקיימת שיטה. שיטה של הבניה חברתית בעלת מאפיינים של כוח ושליטה. שיטה זו מעניקה לגיטימציה לדיכוי נשים מבני ומתמשך המתקיים בכל רובד בחיי הפרט. מילט פרטה את הרבדים השונים של השיטה הפטריארכלית והוכיחה שהשיטה הכוחנית והדיכאונית באה לביטוי בהיבט אידאולוגי, מוסרי ודתי, ביולוגי, מיני, סוציולוגי, פסיכולוגי, מעמדי, כלכלי וחינוכי. עוד טענה מילט כי יש סוג נוסף של אי שוויון והוא שטיפת מוח ביולוגית ואידאולוגיה המופיעה בחינוך ובמדע, המגובה באלימות.

מילט תיארה בספרה היבטים שונים של התאוריה הטוענת כי הפטריארכיה נמצאת בכל ממד תרבותי ופוליטי בחברה המערבית. הכפיפות של נשים לגברים מובנית על ידי שילוב של שלושה רכיבים: מזג תפקיד מיני וסטטוס. יש קישור ביניהם כמערכת אחת:

  • מזג - הוא האופן בו אנו מתחנכים לחשוב שהוא מולד מגדרית, כגון "נשים רגישות ועדינות".
  • תפקיד מיני - אנו לומדים שלכל מגדר מיועד תפקיד קבוע מראש בחברה.
  • סטאטוס - הוא עניין פוליטי: החזק במאבק כוח טבעי הוא שינצח וישלוט.

כלומר התפיסה האידאולוגית המגדרית הינה מערכת אחת הבנויה מפסיכולוגיה-פוליטיקה-חברה.

מילט הוכיחה כיצד שלושת הרכיבים הללו: מזג, תפקיד מיני וסטטוס, באים לביטוי בזירות השונות של פסיכולוגיה פוליטיקה וחברה מהיבטים שונים:

  • ההיבט הביולוגי: הביולוגיה משמשת את הדת ואת המדע כאחד כדי לטעון כי פטריארכיה היא מבנה טבעי, הנגזר מתוך הגוף השונה של גברים ושל נשים. ההתנהגויות המגדריות וההתנהגות המינית הינן תכונות מולדות מיסודן התלויות בגוף בתוכו אנו נולדים. מילט יוצאת כנגד הנחה זו וטוענת כי אין זה כך, הביולוגיה היא רק שדה באמצעותו אנו משכנעים אנשים כי כך המבנה החברתי צריך להיות. זו היא הנחה מוטעית המשרתת את הפטריארכיה באופן מגמתי. כל שיטה פוליטית משכנעת אותנו כי זה הדבר הטבעי. וגם כאן לפטריארכיה תפקיד כמערכת העוסקת במבנה אידאולוגי. דרך דת ומדע משכנעים אותנו שפטריארכיה היא משהו טוב. כל היחסים המיניים מתחילים ונגמרים ביחסי כוח. במאבק כוח. אנו לומדים להיות במגדר שלנו דרך השפה. דרך החינוך, דרך מה שמדברים אתנו. אחרי שחוזרים וכותבים בספרות ובתרבות פעמים רבות: "זו האישה שאליה הגבר עורג" הדבר משפיע על ההתנהגות המגדרית שלנו.
  • היבט המשפחה: המשפחה היא התא הראשוני בחברה. המשפחה היא מיקרו-קוסמוס של איך נראית החברה. למשפחה יש תפקיד חשוב למדינה: רבייה, עיצוב הרבייה. הרבייה תתבצע רק במסגרת המשפחה-זהו כלל של החברה. לכל ילד יש אב אחד. שוב יוצאת מילט וקוראת לבחון את התא המשפחתי כזירה פוליטית, של מאבק כוח סמוי. התא המשפחתי משעתק את השיטה של הפטריארכיה: אב אחד בעל כוח אחד, שולט ומחליט. למדינה הפטריארכלית יש מגמה סמויה לשמור על הנורמות בחברה הקובעות את התא המשפחתי כמעוצב באופן אחיד פטריאכלי, כך המדינה משמרת את ההגמוניה הפטריאכאלית והמשכיות כוחה בחברה.
  • היבט מעמדי: המעמד משמש כגורם המרחיק נשים זו מזו. באינטראקציה בין אישה רמת-מעמד ובין גבר ממעמד נמוך, תמיד יוכל הגבר לגייס את גבריותו כנגד האישה ולהשפיל אותה. כך מדכאת הפטריארכיה גם מההיבט הכלכלי והחינוכי, ומכך גם מעמדה הנחות של האישה בחברה מוטמע ומשתמר.
  • היבט הכוח: נשים חשופות כל הזמן לאלימות מצד גברים. בחברה ובתרבות מובנים היבטים רבים של אלימות, גלויים וסמויים. נשים לא מקבלות באמצעות מערכת החינוך את הכלים להתמודד מול אלימות. במובן הזה בין אם זה אונס או סחר בנשים, או בין אם אלה פרסומות ושפה מיננית, כל אלה ועוד הם ביטויים לאלימות. אפשר לייחס גם במקלטים לנשים מוכות היבט אלים, היות שמי שנכנס להסגר הן הנשים ולא הגברים שנשארים משוחררים מחוץ לגדרות המקלט. כוחניות יכולה להשתמע גם באופן בו אנו כחברה מגיבים למקרה של אלימות מול נשים: יש תגובות של זעזוע, צחוק, גירוי. האונס כמקרה פרטי קיצוני מבנה את היחס שלנו למין. מילט מתייחסת לאונס כטרור. גם אם לא כל הגברים אנסים, כל הנשים מתנהלות בעולם בפחד מגברים ורואות בכל זמן ומקום פוטנציאל לאונס.

באמצעות ההיבטים השונים ניתן לחוות עין ביקורתית על כל מוסד, אירוע, תפקיד, או ערך בחברה.

פסלים ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייט מילט עסקה באמנות כפסלת, ציירת, צלמת, יוצרת סרטים, עיתונאית וסופרת, לצד כל פעילותיה כפמיניסטית פוליטית אקטיביסטית. פסליה מתאפיינים בגודלם העצום, בשימוש בחומרים ממוחזרים, ובזיקתם לאמירות פמיניסטיות הבאות לביטוי גם בשם היצירה: "מנשא תינוק" עגלת תינוק המוצגת בתוך כלוב מסורג. "דמות הסולם" דמות אישה קפואה המטפסת בסולם, "אמנות יציבה" כיסא לבן עליו מונחת ערימת תפוחים אדומים כדם, פסל ענק של דמות אישה המסיע עגלת-סופרמרקט הנראית קטנה מאוד לעומת גוף האישה. "מלון הגבר הזקן" (1979)דמות אישה עטופה כמומיה שוכבת במיטה מוקפת בסורגים. "ביורוקרטיה" ספסל עליו מונח גוש צמר גפן ענק מלופף בחוטים עבים. "ראש" ראש אישה מונח על כיסא. "פסיכיאטריה" ארון תרופות מונח כמקום מקודש. "המפטי-דמפטי" (1961) עיגול עץ ענק בו ממוסמרים ברגים עצומים. פסליה מהווים אמירה המשלימה את התאוריה הפמיניסטית שהגתה. דמות האישה הקפואה המוקפת בסורגים, החוזרת ביצירותיה מדגישה את התפיסה הפטריארכלית ההגמונית לגבי מעמדן הנחות ודיכוין המתמשך של הנשים בחברה. קייט מילט מצלמת נשים גרומות שבתווי פניהן חרוש הסבל. הצילומים ברובם בשחור לבן, צבעוניות דיכוטומית המשקפת חלוקה בינארית מגדרית בתודעה החברתית.

בשנות השמונים והתשעים יצרה מילט סידרה של הדפסי משי, בעלי קו גרפי צבעוני ומינימליסטי. רישומים עדינים הנוצרים מהינף מכחול בתנועה אחת זורמת של גוף נשי. מילט יצרה מהדפסיה פוסטרים המפרסמים את המרכז הקהילתי לנשים אומניות שהקימה, לגרפיקה המאיירת את הכריכה של ספריה, ולכרזות לאירועים המייצגים את התאוריה שלה. בין יצירותיה אלה: Chocolate Malt Nude 1984 הדפס בגווני חום בהיר של שדיים וטבור מזווית מבט גבוהה, כמו אישה המסתכלת על עצמה. Women’s Archive Center at Millett Farm 1991 רישום מהיר של זוג שדיים הפונים אל מול שד אחד. Red Polka Dot Bikini 1991, תחתונים שחורים עליהם נקודות לבנות נוכחים במרכז הכרזה. Sita Book Cover Poster 1987 עיצוב הכריכה שהופיעה על גבי ספרה "סיטה". בהדפס רישום שחור מהיר של שדיים וערווה על רקע אדום.

עוד מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קייט מילט, 1970,Sexual Politics, המציג תאוריה הטוענת כי החברה הפטריארכלית מיסודה מגדירה מין כקטגוריה בעלת השלכות פוליטיות הנובעות מיחסי כוח המוגדרים ומוטמעים בחברה על ידי היסטוריה תרבותית-חברתית המבוססת על דפוסים פטריארכליים.
  • הסרט 1971, "Three Lives" מתמקד בשלוש נשים ומעלה את זיכרונותיהן של מאלורי מילט-ג'ונס אחותה, ליליאן שרב הכימאית, ורובין מיד האמנית.
  • קייט מילט 1973, The Prostitution Papers
  • קייט מילט 1974,Flying מתאר את חיי נישואיה עם יושימרה ואת הרומנים שלה עם נשים.
  • קייט מילט 1977,Sita הינו הרהורים על רומן אבוד עם חברתה לקולג'.
  • קייט מילט 1979,The Basment: Mediation on Human Sacrifice ספור בדיוני למחצה על עינוי ורצח של הנערה סילביה לינקנס בשנת 1965. הספר מעלה ביקורת על מערכת המשפט והחברה המגנה על פשע כלפי נשים.
  • קייט מילט 1979,Going to Iran עוסק בפעילותה של קייט מילט למען זכויות נשים באיראן.
  • קייט מילט 1990,The Lonely-Bin Trip מתארת קייט מילט את ניסיונה ככלואה במתקן פסיכיאטרי לאחר שאובחנה כלוקה בהפרעה דו-קוטבית, את החלטתה שלא להשתמש יותר בטיפול בליתיום ותרופות פסיכיאטריות חזקות בעלות תופעות לוואי, בספר היא מתארת את ניצחונה במשפט על שפיותה שהסתיים בשינוי חוק במדינת מינסוטה.
  • קייט מילט 1991,Believe me, you don’t want a picture of that!
  • הקייט מילט 1994,The Politics of Cruelty
  • קייט מילט 1995,"A. D: A Memoir"תיעוד האישי.
  • קייט מילט 2001,Mother Millett

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך על הספר Sexual Politics בוויקיפדיה האנגלית
  2. ^ אגודת הסטודנטיות נקראה Alpha Theta Kappa והייתה שייכת לאחוות נשים בינלאומית שנוסדה בשנת 1870
  3. ^ http://www.artnet.com/artists/fumio-yoshimura/past-auction-resultsFumio Fumio Yoshmura
  4. ^ ארגון הנשים הבינלאומי NOW - The National Organization for Women נוסד ב-30 ביוני 1966 בארצות הברית. חברות בו כ-550,000 נשים. (אנ')
  5. ^ The Women's Art Colony Farm מרכז קהילתי שיזמה והקימה קייט מילט המהווה קהילה תומכת לנשים העוסקות בתחומי אומנות שונים
  6. ^ הסרט Three Lives נערך בשנת 1971
  7. ^ הספר The Looney-Bin Trip נכתב בשנות ה-90