קלמן שולמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלמן שולמן

קַלמַן שוּלמַן (שולמאן; ‏18192 בינואר 1899) היה סופר ומתרגם עברי, מאנשי תנועת ההשכלה היהודית בווילנה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שולמן נולד בעיירה ביחוב שבפלך מוהילב ברוסיה הלבנהתחום המושב של האימפריה הרוסית), כנראה ב-1819. אביו היה חסיד חב"ד, מתלמידי ר' אהרן מסטרשלה, ודודו היה נפתלי הרץ שולמן, מן המשכילים הראשונים בתחומי האימפריה הרוסית. הוריו נפטרו בגיל צעיר וקרוביו השיאו לו אישה, ואולם שנתיים אחר נישואיו פרש מאשתו ונסע ללמוד בישיבת וולוז'ין. לאחר שש שנים בוולוז'ין נסע לווילנה להתרפא ממחלת עיניים, ולמד שם בקלויז של הגאון. הוא התגרש מאשתו ועבר ללמוד בעיירה קלווריה, שם החל גם ללמוד גרמנית ולקרוא ספרי השכלה. ב-1843 חזר לווילנה, והשתקע בה עד פטירתו.

בווילנה התפרנס בתחילה כמורה פרטי, והמשיך לצד לימודיו התורניים לעיין בספרי השכלה ודקדוק. בשעת ביקורו של מונטיפיורי בווילנה ב-1846 כתב שולמן בקשה ממנו בשמם של תושבי העיירות שעל גבול תחום המושב. מזכירו של מונטיפיורי, אליעזר הלוי, התרשם מן העברית המליצית שבה נכתבה הבקשה, והציג את שולמן לפני משכילי וילנה, ובהם מרדכי אהרון גינצבורג, אד"ם הכהן ובנו מיכ"ל, רש"י פין ואחרים, ומאז השתלב שולמן בחוג זה. במיוחד התיידד עם מיכ"ל, על אף המרחק הגדול בין דעותיו השמרניות של שולמן להשקפותיו הנועזות של מיכ"ל.

לאחר פטירתו של גינצבורג תרגם שולמן מאמר הספד עליו מגרמנית לעברית בשם "קול בוכים", אשר היה פרסומו הראשון בדפוס (1847). מכאן ואילך פרסם עשרות תרגומים ועיבודים של יצירות, בעיקר בתחומי היסטוריה וגאוגרפיה, גם כלליים וגם מיוחדים לעם ישראל ולארץ ישראל, במטרה להפיץ את ערכי ההשכלה בקרב יהודי מזרח אירופה. ב-1849 התמנה מורה בבית ספר ריאלי שהוקם ליד בית המדרש לרבנים בווילנה, אך ב-1861 פרש ממשרה זו והתפרנס מן הכתיבה; דפוס ראם שילם לו בעד ספריו, וגם חברת מפיצי השכלה בישראל הזמינה ממנו חיבורים. ב-1851 נישא בשנית.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Misterei Paris.jpg

מבין חיבוריו החשובים:

  • "דברי ימי עולם" (תשעה כרכים, 18671884) – תרגום-עיבוד מספר ההיסטוריה של גאורג ובר Allgemeine Weltgeschichte. לכבוד תרגום זה הזמינה אותו חברת מפיצי השכלה לביקור בסנט פטרבורג, ואת רשמיו מביקור זה תיאר בספר "קריית מלך רב" (1869). "דברי ימי עולם" הפך במהרה לספר פופולרי גם אצל שומרי המסורת.
  • שולמן גם החל לתרגם את ספרו של גרץ Geschichte der Juden ("היסטוריה של היהודים"), אך גרץ ביטל את הסכמתו לתרגום במהלך הוצאת הכרך הראשון מאחר ששולמן טישטש והשמיט רבים מן העניינים בספר שלא היו מתאימים לדעתו לקהל קוראיו.
  • החיבור הנועז ביותר של שולמן הוא תרגומו (18571860) ל"מסתרי פאריז" של אז'ן סי, שבו הציג כתיבה בעברית מליצית על אודות העולם התחתון. תרגום זה עורר פולמוס, וכמה סופרים וחוקרים הביעו אי-נחת מן השימוש בלשון הקודש לסוגה נחותה מעין זו במקום לחיבורי השכלה ומחקר. "מסתרי פאריז" נמכר בכמות עצומה לאותו זמן – 2,000 עותקים, אף יותר מאהבת ציון של אברהם מאפו; שתי יצירות אלה היו באותו זמן למעשה הרומנים היחידים המוצעים לקוראי העברית.

שולמן תרגם לעברית לראשונה את ספריו של יוספוס פלאוויוס, חיבר ביוגרפיות של נפתלי הרץ וייזל ושל מרדכי אהרון גינצבורג, ותירגם עוד תיאורים פופולריים רבים של אירועים היסטוריים בתולדות ישראל, כגון מרד בר כוכבא, ושל אתרים גאוגרפיים בארץ ישראל ובסביבותיה. הוא פרסם גם מאמרים רבים בעיתונים ובכתבי עת כדוגמת "המגיד", "המליץ", "גן פרחים" ו"הצפירה".

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשונו של שולמן היא עברית מליצית, עם הקפדה על השימוש במלים מלשון המקרא בלבד. סגנון זה בא על חשבון הדיוק בפרטים, ואכן, לעתים מתרגם או מבאר שולמן את אותו מונח לועזי בדרכים שונות. מעט צירופים וביטויים שחידש התקבלו בעברית, כגון הצירוף "חזיז ורעם" כתרגום לביטוי הגרמני "Donnerwetter".

באופן כללי היה שולמן מתון ביותר ביצירתו, וספריו התקבלו ונפוצו בקרב יהדות מזרח אירופה הרחבה ולא רק אצל המשכילים. בסוף 1895 חגגו בווילנה יובל לתחילת יצירתו. בסוף ימיו עוד הספיק להביע דעה חיובית על חיבת ציון, הקונגרס הציוני הראשון ותחיית הלשון העברית; הוא ראה במפעלים אלה המשך לפעילותו הספרותית בעד העברית ובעד הלאומיות היהודית. שולמן נפטר בראשית 1899 בווילנה.

יוסף קלוזנר כתב על שולמן:

שולמאן לא היה יוצר בספרות העברית וגם בלשון לא חידש הרבה. אבל הוא היה מפיץ השכלה ולשון עברית כאחת במידה, שקשה למצוא דומה לו בספרותנו. הוא הכניס לתוך ספרותנו עניינים אנושיים-כלליים הרבה וסיגל את לשוננו לנושאים הרבה, שהיו זרים לה פחות או יותר עד ימיו. (...) קלמן שולמאן הוא שלב בסולם-התחיה, שאי אפשר לדלג עליו.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עושר וצדקה: מספר מעללי מאיר אנשיל ראטהשילד; וילנה: [חמו"ל], בשנת הו'ן ו'עושר' ב'בי'ת'ו וצדקתו עומדת לעד [תרכ"ד]-1864.
  • דברי ימי עולם: עוסק בתולדות בני האדם והעתים אשר עברו על כל ממלכות תבל; וילנה: דפוס ש.י. פין וא. צ. ראזענקראנץ, תרכ"ח 1867 – תרמ"ד.[1]
  • ספר הריסות ביתר: ספר העוסק בגבורת בר כוכבא וחרבן ביתר בידי אדריינוס, קיסר רומא; וילנה: דפוס י.ר. ראם, תרי"ח-1858.
  • חבצלת השרון: קבוצת מכתבים שונים בלשון הקודש, הגדת ארץ ישראל; וילנה: דפוס יוסף ראובן בן מנחם מן ראם, תרכ"א-1861.
  • מוסדי ארץ: תכונות כל ארצות תבל ותולדות יושביהן; וילנה: דפוס יוסף ראובן בן מנחם מן ראם, תרל"א-1871.
  • תולדות חכמי ישראל: תולדות חכמי ישראל, החל מתור הזהב, משמואל הנגיד ואילך; וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראם, תרל"ב-1872.
  • בית האסף: אספת מאמרים על פלאי מעללי אל בממלכת העולם והטבע, על חקרי קדמניות קדש, להבין דברי חכמינו ז"ל וחידותם בש"ס ובמדרשים; וילנה: דפוס י.ל. מ"ץ, תרמ"א-1880.
  • מנחת ערב: אספת מאמרים לגבי חז"ל וחידותם; וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראם, תרמ"ט-1889.
  • ספר ארץ הקדם, וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראם, תר"ן-1890.
  • ספר דברי חפץ, וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראם, תרנ"א-1891.
  • ספר צבי לכל הארצות, וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראם, תרנ"ג-1893.
  • יוסף בן מתתיהו, ספר תולדות יוסף: והוא תולדות יוסף בן מתתיהו (המכונה יוזיפוס פלאוויוס), כתבה ידו בלשון יון; ונעתקו לשפת הקדש עם הערות על ידי קלמן שולמאן; וילנה: דפוס י"ר ראם, תרי"ט-1859.
  • אז'ן סי, מסתרי פאריז: היא המחברת המהֻללה אשר חֻברה בלשון צרפת ביד אביר הסופרים אייזען סי, ונעתקה לכל הלשונות המתהלכות בארץ, ועתה גם לשפת עבר צחה וברורה, וילנה: האלמנה והאחים ראם, תרל"ו-1876 (מהדורה שלישית).
  • יוסף בן מתתיהו, ספר מלחמות היהודים עם הרומאים; עובד לשפת עבר בידי קלמן שולמאן; וילנה: האלמנה והאחים ראם, תרמ"ד-1884 (מהדורה שנייה).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך ג', ירושלים תשי"ג, עמ' 361–388.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלמן שולמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אך ראו: קול קורא, המגיד, 10 בפברואר 1869