קרב רומני (קרב ימי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב רומני
Mastvic.jpg
מטאטא בתורן הטרפדת, הסימן המסורתי לניצחון ימי, שהונף בחזרה לנמל אשדוד, 12 ביולי 1967
תאריך:

11 ביולי 1967

מקום:

הים התיכון בסמוך לרומני

תוצאה:

ניצחון ישראלי

עילה:

מניעת חדירת כלי שיט לפעילות עוינת במימי חוף סיני שנכבש על ידי ישראל

הצדדים הלוחמים
Flag of Israel.svg ישראל Flag of Egypt.svg מצרים
מפקדים

סא"ל יצחק שושן
סרן אלי רהב

לא ידוע

כוחות

המשחתת אח"י אילת
2 טרפדות

2 טרפדות

אבידות

אין

2 טרפדות התפוצצו וצוותיהן נהרגו

קרב רומני היה קרב ימי לילי שהתרחש כחודש לאחר מלחמת ששת הימים, ב-11 ביולי 1967 סמוך לרומני שבצפון מערב חצי האי סיני, בין כוח של חיל הים הישראלי ובו משחתת ושתי טרפדות, לבין כוח של חיל הים המצרי ובו שתי טרפדות. הקרב נמשך 25 דקות ובסופו התפוצצו כלי השיט המצריים מהחימוש שנשאו על סיפונם וטבעו. לכוח הישראלי לא נגרם נזק.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את חצי האי סיני. לאחר המלחמה נפרשו כוחות צה"ל לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ, אך הגזרה הצפונית שמול פורט סעיד לא נכבשה במלחמה וקו הפסקת האש בים עבר על קו האורך 32°30° מזרח היוצא מרומני. לאחר המלחמה קיים חיל הים שגרה של סיורי ביטחון שוטף מול חופי עזה וסיני באמצעות טרפדות, שתי המשחתות אח"י יפו ואח"י אילת, וספינת הסיור אח"י נגה. בקשות חיל הים הישראלי לכיבוש הצד המזרחי בצפון התעלה שנקרא פורט פואד נדחו, ולאחר המלחמה החזירו המצרים כלי שיט לפורט סעיד, ובהמשך אף פקדו אותה כוחות ימיים סובייטים. לאחר המלחמה החלו ספינות מכמורת ישראליות לפקוד את חופי סיני העשירים בדגה, שהיו סגורים בפניהן לפני המלחמה. גם הדייגים המצריים לא השלימו עם אובדן אזורי הדיג והמשיכו לדוג באזור.

בתחילת יולי 1967 ארעה תקרית לילית של מפגש קרוב בין טרפדות מצריות לטרפדות ישראליות בפיקוד אלי רהב. התברר שהמצרים מבצעים סיורים ליליים חשאיים של כלי שיט מלחמתיים מול חוף סיני מעבר לקו הפסקת האש ועד סמוך לאל עריש. נוכחות מצרית חמושה מזרחית לקו הפסקת האש, סיכנה את ספינות הדיג הישראליות ואת כוחות צה"ל בסיני. נשק הטורפדו שנשאו סיכן גם את המשחתות הישראליות שסיירו באזור.

התכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה לסיורים הליליים המצריים לאורך חופי סיני החליט מפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל, לשנות את שגרת הסיורים ולקיימם בשעות החשיכה, לבצע אותם ברציפות כל לילה ובכוח כפול, כדי שבעת מפגש תיווצר עדיפות טקטית ישראלית. הכוונה הייתה לקיים את המפגש עם המצרים בקטע המערבי של חוף סיני, כאשר הטרפדות בקרבת החוף והמשחתת מרוחקת מהחוף. לנוכח הפסקת האש נאסרה על הכוחות פתיחה באש אלא בתגובה לאש מצרית, אך הערכת אראל הייתה כי המצרים יפתחו באש כאשר יגלו את הכוח הישראלי.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים הקרב לפי דיווחי המשתתפים בו
אזור התרחשות הקרב
המשחתת אילת בפיקוד יצחק שושן, אוניית הפיקוד בקרב רומני

היערכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 ביולי הגיעו הטרפדות לאזור ופגשו בו את אח"י אילת. לפני כן לא התקיים שום קשר בין מפקד הטרפדות רהב למפקד המשחתת שושן שגם לא היה נוכח בתדרוך אצל מפקד חיל הים. במהלך היום דיווחה אח"י אילת על כניסה של כוח ימי סובייטי לנמל פורט סעיד. לפי מקורות סובייטים היה זה ביקור עבודה של שבוע בפורט סעיד, אלכסנדריה ולטקיה. מטרת הנוכחות הסובייטית הייתה הרמת המורל לבני בריתם המצרים והרתעת ישראל מפעילות בקרבת הנמל. מפקד הכוח הסובייטי, אדמירל מולודצוב, אף הודיע ש"הכוח מוכן להגן על הנמל בפני כל תוקפנות".‏[1]

להגברת הנוכחות הסובייטית לא היה מידע מקדים בישראל. מפקדת חיל הים העבירה הוראה למשחתת אח"י אילת להימצא מזרחית לקו אורך 33 מזרח, על מנת להימנע מחיכוך עם הסובייטים, ולהקפיד על קיום הוראות הפסקת האש. במצב זה הוראות הפתיחה באש היו לתגובה בלבד. גזרת המארב של הטרפדות הייתה בקרבת חוף סיני בקרבת קו אורך 33 ולא שונתה.‏[2]

גילוי האויב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת השעה 10 בלילה קיבלו כלי השיט הישראלים מידע מודיעיני על יציאת כלי שיט מצריים לים. כשעה מאוחר יותר נצפו במכשיר המכ"ם בטרפדת הפיקוד שתי מטרות צמודות במרחק 15 מיל מפורט סעיד, כשהן נעות במבנה טורי שנעו מזרחה, במהירות כ-20 קשר. בנתוני מהירות אלה היו הטרפדות המצריות נכנסות למימי סיני בתוך כשעה.

טרפדת מצרית מדגם P183 שני כלים מסוג זה הוטבעו במהלך הקרב

סא"ל שושן, שהיה המפקד הבכיר בים, סבר מנתוני האזנה שהמטרות הן ספינות טילים מדגם קומאר, החמושות בטילי ים-ים מדגם "סטיקס" והורה לטרפדות לתקוף אותם. בדיעבד היו אלה שתי טרפדות מצריות מתוצרת סובייטית מדגם P-183 (נקראות לפעמים P-6), חמושות בשני תותחים דו-קניים בקוטר 25 מ"מ ובשני מטילי טורפדו 21 אינץ'.‏[3]

מפקד הטרפדות, סרן אלי רהב, היה בטוח כי המטרות הן טרפדות מצריות הנכנסות לסיור קרבי בחופי סיני כפי שפגש שבוע קודם, בתקרית הלילית. רהב עיכב את התקיפה כי הבין את כוונת המפקדה לעריכת המפגש מזרחה ככל האפשר קרוב לחופי סיני. כמו כן מתוך כוונה לתת למצרים להתרחק מפורט סעיד, כך שלא יוכלו לקבל סיוע ויתקשו להימלט מהקרב. על אף מצב הפסקת האש, היו הטרפדות מוכנות לירי. ההערכת המפקדים הייתה כי כאשר המצרים יגלו את הכוח הישראלי, ירגישו לכודים ויפתחו באש.

שושן התקרב עם אח"י אילת אל המטרות מכיוון צפון תוך סיכון התגלותו במכ"ם הספינות המצריות (שחשבן לסטי"לים) וירי טילי סטיקס לעברו. לאחר כעשרים דקות כשרהב הופתע לראות את המשחתת נכנסת לקרב מצפון ומבלי להמתין שהמצרים יכנסו למימי סיני. הורה רהב לטרפדות לנוע במהירות מלאה לקראת המצרים. הערכתו הייתה שאם לא ימהר להיכנס תסיים המשחתת המסתערת את הקרב בתותחי 4.5 אינץ' לבדה. מה שיעמיד את הטרפדות ואת רהב במיוחד במצב מגוחך.

הטווח בין הטרפדות הישראליות ממזרח והמשחתת מצפון אל הטרפדות המצריות הנעות מזרחה נסגר במהירות. נוצר מצב שפתיחה באש על ידי הטרפדות או המשחתת תסכן את כוחותינו. לשאלת רהב "מה עושים?" הורה שושן "תעבור ביני ובינו ותירה דרומה". במשמעות שעל הטרפדות לחלוף בין המשחתת בצפון לבין הטרפדות המצריות בדרום, כך שתיווצר גזרת ירי חופשית לכיוון דרום. לדעת רהב הוראה זאת הייתה החשובה ביותר בכל הקרב כי בכך נעשה המצב פשוט וברור.

פתיחה באש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדת המובילה ט-204, ואחריה, במרחק 50 מטר, הטרפדת ט-203, בפיקודו של סרן רפי רז, שטו במהירות גבוהה של 27 קשר והעלו שובל בוהק שנראה למרחוק. המצרים הבחינו בשובל הטרפדות המתקרבות אליהם ומטווח 1,200 מטר לערך, פתחו ראשונים באש.

הטווח היה גדול בתנאי החשיכה, והאש המצרית לא הייתה מדויקת. נותבים בצבע צהוב חלפו מעל הספינות הישראליות ומאחוריהן. כווני התותחים בטרפדות היו ממושמעים וחיכו לפקודה. רק כשהצטמצם הטווח ל-800 מטר ניתנה על ידי רהב פקודה לפתוח באש, שנפתחה במקביל מכל הכלים של הכוח שכללו : שני תותחי 40 מ"מ, שני תותחי 20 מ"מ ושני מקלעי 0.5. האש כוונה תחילה לספינה המצרית המובילה, ובהמשך לספינה השנייה.

הספינות חלפו אלו על פני אלו מבלי שאובחנו פגיעות. הטרפדות הישראליות פינו את גזרת האש למשחתת והמשיכו בדרכן מערבה במטרה לחסום למצרים את מסלול ההימלטות. ושוב עלתה המחשבה שהטרפדות סיימו את שלהן ועכשיו תבוא ההצגה הגדולה כשהתותחים הגדולים יפוצצו את הטרפדות המצריות.

לאחר חילופי האש שבוצעו בעת שחלפו הטרפדות אלו על פני אלו, הבחין שושן במכ"ם המשחתת כי הטרפדות המצריות נפרדו. ספינה אחת החלה לחזור מערבה והשנייה נשארה במזרח. באותו זמן קיבל גם מידע כי באחת הספינות המצריות המכ"ם אינו תקין. שושן פקד על רהב "קח אתה את המזרחית ואני לוקח את המערבית." למעשה הטרפדת השנייה הייתה דרומית יותר מאשר מזרחית אך לא היה ספק למה הכוונה.

המשך ירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרהב היה חשוב שהפתיחה השנייה באש לא תסכן את המשחתת. על כן הטרפדות הישראליות ביצעו פניה דרומה, מזרחה וחזרו מערבה כך שהטרפדת המצרית תחלוף שוב משמאל וכיוון הירי יהיה לדרום. לאור אי השגת פגיעות בטווח 800 תיכנן רהב את הכניסה השנייה לחליפה בטווח של 400 מטר, במטרה להשיג פגיעות טובות יותר. תותחי ה40 מ"מ הוזנו ידנית בקבוצות של 4 פגזים ועם קצב האש הנמוך שלהם לא הייתה בעיית טעינה. ואילו תותחי ה20 מ"מ מוזנים במחסניות של חמישים פגז. קצב אש מהיר ביותר נמצאו 6 מחסניות טעונות.

כאשר התרוקנו המחסניות בתותחי ה-20 מ"מ, הרחיק רהב את הספינות מטווח האש עד לטעינה מחדש של המחסניות. כאשר דווח תותח החרטום על חמש מחסניות טעונות הורה רהב על כניסה נוספת בטווח יותר קרוב. הכניסה השלישית הייתה כנראה קרובה מדי והטרפדת המצרית כמעט התנגשה בטרפדת הישראלית השנייה.

סרן רפי רז, מפקד הטרפדת השנייה, הבחין בכך ותמרן בחריפות, הספינות עברו במרחק אפסי אך ההתנגשות נמנעה. אחר שהתרכז בתמרון לא הבחין רז בטרפדת המובילה שהייתה מואפלת וקרא בקשר "אינני רואה אותך" למרות הקרבה לאויב פקד רהב על הטרפדת המובילה ט-204 להדליק אורות. הטרפדות חברו למסדר צמוד ונערכו מחדש לתקיפה מטווח קרוב. בתמרון הירי הרביעי נראתה הטרפדת המצרית כאילו הפסיקה את הירי. בטווח כ 100 מטר הטורפדו שעל סיפון הטרפדת המצרית התפוצץ ועמוד אש ועשן עלה לגובה רב. הזעזוע היה חזק והורגש היטב בטרפדות הישראליות. הטרפדת המצרית נעלמה מהעין ומהמכ"ם.

באח"י אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל תקפה המשחתת אח"י אילת את המטרה המערבית בירי בתותחי 40 מ"מ נ"מ ובמקלעים שעל סיפונה. כאן ניסה המפקד המצרי להתנגש במשחתת. פגז תאורה, נורה מתותח 4.5 אינץ' מס-3 בהנמכה מרבית וביזמה של מפקד התותח, פגע בו, הפעיל את הטורפדו של הטרפדת המצרית שהתפוצצה כ30 מטר מדופן אח"י אילת. שברי הפיצוץ גרמו לשמונה פצועים קל במשחתת הישראלית.

אח"י דיה (ט-204) ואח"י איה (ט-203) שהשתתפו בקרב רומני.

סיום הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהוטבעו שני הכלים המצריים, הודלקו זרקורים בחיפוש אחר ניצולים. לאחר כחצי שעה, ומשלא נמצאו ניצולים, פינו הטרפדות הישראליות והמשחתת את השטח והפליגו לנמל אשדוד, כדי לצאת מטווח טילים מפורט סעיד וכדי לאפשר למצרים לאסוף ניצולים.

ניהול הקרב על ידי סא"ל שושן כמפקד בכיר, היה יעיל ביותר. השמדת המצרים נעשתה ללא אבדות לחיל הים. הקרב המחיש למצרים שחוף סיני גם הוא בידינו והסיורים שלהם באזור הופסקו. תוצאת הקרב תרמה רבות לעליית מורל ביחידות חיל הים. עם זאת עריכת קרב ימי שנראה כיזום במרחק קטן מנמל פורט סעיד, אליו נכנסה יום קודם לכן שייטת רוסית, שכללה סיירת טילים, נראה כהתגרות.

בין יצחק שושן לבין מפקד חיל הים באותה עת, אלוף שלמה אראל, נטוש ויכוח. אראל טוען כי הורה לשושן לא להיכנס לקרב, בעוד שושן טען מנגד שלא קיבל פקודה כזאת. בראיון מצולם לטלוויזיה, סיפר ניסים משיח (שהיה קצין הגנ"ק של האנייה) לעמוס כרמלי, כי אמנם קיבל מברק מאראל, אולם שושן הורה לו לקרוא אותו לאחר הקרב.

תחקיר התקרית הלילית שנעשה בנוכחות של 4 אנשים במשרד מפקד חיל הים והפך לתדרוך המשך הסיורים. גרם לאלי רהב להבין בדיוק את כוונתו של שלמה אראל היינו להפסיק את החדירות של כלי השייט המצריים אך לגרום להם לפתוח באש ראשונים.‏[4]

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שתי טרפדות מצריות שסיירו בסמוך לקו הפסקת האש הוטבעו לאחר שפתחו באש על כוח ישראלי. לישראל לא היו אבדות בקרב. לא ידוע על ניצולים מהצוותים המצריים.
  • הקרב התרחש כחודש לאחר מלחמת ששת הימים, שבה הפעילות ההתקפית של חיל הים הישראלי לא צלחה. הניצחון העלה את ההערכה העצמית בחיל הים ומחוצה לו.
  • באותו יום קרב ובלי קשר אליו, הפגינו הסובייטים מחויבות להגנת מצרים וסוריה בכך שכלי שיט מהצי הסובייטי פקדו את נמלי פורט סעיד, אלכסנדריה ולטקיה.
  • עובדת קיום הקרב בטווח קרוב לפורט סעיד הביכה כנראה גם את הסובייטים. שמאוחר יותר עזבו את פורט סעיד ועברו לסולום.
  • המצרים לא חידשו את סיוריהם מזרחה מקו הפסקת האש הימי בסיני.
  • הקרב ותוצאותיו היו ככל הנראה חלק ממערכת השיקולים של המצרים שהובילה לתקיפת אח"י אילת והטבעתה כאשר סיירה שוב באותו אזור באוקטובר 1967.
  • חלק העשוי עץ של חרטום אחת הטרפדות המצריות שהוטבעו בקרב, צף על המים והגיע לחוף סיני שבשליטת ישראל. החרטום מוצג כיום במוזיאון חיל הים שבחיפה.
  • על פעולתו הכפולה ככוון וטען בתותח אורליקון, בטרפדת ט-203, הועלה רב"ט אלי רגב (הוניגספלד) לדרגת סמל וקיבל ציון לשבח ממפקד חיל הים.‏[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, עמ' 206, ספרית מעריב,1993
  • שלמה אראל, לפניך הים, עמ' 289, הוצאה לאור של משרד הביטחון, 1998
  • שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, עמ' 243, הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2000
  • אברהם זוהר, לוחמי קו המים והאש, עמ' 140-141, המכון לחקר מלחמות ישראל, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור - מאמרו של אלכסנדר רוזין, "הצי הסובייטי בים התיכון במלחמת ששת הימים", 1967.
  2. ^ בתרשים הקרב המופיע בספרים של שמשון עדן ויצחק שושן, מסומן המיקום ההתחלתי של הטרפדות בצורה שגויה קרוב לחוף רומני בעוד הן נמצאו מזרחה באזור פתחת ימת ברדוויל בקו אורך 33 מזרח. בספרו של שושן יש הסבר כי הוכן תרשים להצגה לעתונאים והוא כנראה מקור הטעות. בספר של אברהם זוהר לוחמי קו המים והאש מועתק המרשם השגוי.
  3. ^ מהירותן המרבית של הספינות האלה רשומה כ-30 קשר, אך נשיאת הטורפדות הכבדים גרמה להן להיות יותר איטיות מהטרפדות הישראליות.
  4. ^ בספרו האוטוביוגרפי של שלמה אראל לפניך הים אינו מזכיר את התדרוך הזה בו נכחו גם ראש מודיעין חיל הים סא"ל ראובן אשכנזי ומפקד אח"י יפו סא"ל יצחק קט שהיה אמור להעביר את המסר ליצחק שושן.
  5. ^ רגב הומלץ לעיטור המופת אך מנדט הוועדה הוגבל לאירועים עד הפסקת האש ולכן ההמלצה לא נידונה. אלי רגב המשיך בחיל הים, עלה לדרגת סא"ל ונעשה מנהלו של בית הספר לקציני ים עכו המקור מערכות ים בטאון חיל הים 92-93 אדר תשכ"ט מרץ 1969 עמוד 40.