קרב רומני (קרב ימי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב רומני
Mastvic.jpg

מטאטא בתורן הטרפדת, הסימן המסורתי לניצחוןש ימי, שהונף בעת החזרה בנמל אשדוד, 12 ביולי 1967
תאריך התחלה: 11 ביולי 1967
תאריך סיום: 11 ביולי 1967
מקום: הים התיכון בסמוך לרומני
עילה: מניעת חדירת כלי שיט לפעילות עוינת במימי חוף סיני שנכבש על ידי ישראל
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

מצריםמצריםמצרים

מפקדים

לא ידוע

כוחות

2 טרפדות

אבידות

אין

2 טרפדות התפוצצו וצוותיהן נהרגו

Battle of Rumani Coast map.jpgתרשים הקרב לפי דיווחי המשתתפים.[1]

קרב רומני היה קרב ימי לילי שהתרחש כחודש לאחר הפסקת האש במלחמת ששת הימים, ב-11 ביולי 1967 סמוך לחוף רומני שבצפון מערב חצי האי סיני, בין כוח של חיל הים הישראלי ובו משחתת ושתי טרפדות, לבין כוח של חיל הים המצרי ובו שתי טרפדות. הקרב נמשך 25 דקות ובסופו התפוצצו כלי השיט המצריים מהחימוש שנשאו על סיפונם וטבעו. לכוח הישראלי מספר פצועים קל מרסיסי פיצוץ טרפדת מצרית בקרבת אח"י אילת.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שייטת הטרפדות
אזור התרחשות הקרב

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את חצי האי סיני. לאחר המלחמה נפרשו כוחות צה"ל לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ, אך הגזרה הצפונית שמול פורט סעיד לא נכבשה במלחמה וקו הפסקת האש בים עבר על קו האורך 32°30° מזרח היוצא מרומני. לאחר המלחמה קיים חיל הים שגרה של סיורי ביטחון שוטף מול חופי עזה וסיני באמצעות טרפדות, שתי המשחתות אח"י יפו ואח"י אילת, וספינת הסיור אח"י נגה.

הצעת חיל הים הישראלי לכיבוש הצד המזרחי בצפון התעלה שנקרא פורט פואד נדחו, ולאחר המלחמה החזירו המצרים כלי שיט לפורט סעיד, ובהמשך אף פקדו אותה כוחות ימיים סובייטים. לאחר המלחמה החלו ספינות מכמורת ישראליות לפקוד את חופי סיני העשירים בדגה, שהיו סגורים בפניהן לפני המלחמה. גם הדייגים המצריים לא השלימו עם אובדן אזורי הדיג והמשיכו לדוג באזור.

בתחילת יולי 1967 ארעה תקרית לילית של מפגש קרוב בין טרפדות מצריות לטרפדות ישראליות בפיקוד אלי רהב. התברר שהמצרים מבצעים סיורים ליליים חשאיים של כלי שיט מלחמתיים מול חוף סיני מעבר לקו הפסקת האש ועד סמוך לאל עריש. נוכחות מצרית חמושה מזרחית לקו הפסקת האש, סיכנה את ספינות הדיג הישראליות ואת כוחות צה"ל בסיני. נשק הטורפדו שנשאו סיכן גם את המשחתות הישראליות שסיירו באזור.

התכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה לסיורים הליליים המצריים לאורך חופי סיני החליט מפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל, לשנות את שגרת הסיורים ולקיימם בשעות החשיכה, לבצע אותם ברציפות כל לילה ובכוח כפול, כדי שבעת מפגש תיווצר עדיפות טקטית ישראלית. הכוונה הייתה לקיים את המפגש עם המצרים בקטע המערבי של חוף סיני, כאשר הטרפדות בקרבת החוף והמשחתת מרוחקת מהחוף. לנוכח הפסקת האש נאסרה על הכוחות פתיחה באש אלא בתגובה לאש מצרית, אך הערכת אראל הייתה כי המצרים יפתחו באש כאשר יגלו את הכוח הישראלי.

המשחתת בקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיערכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 ביולי הגיעו הטרפדות לאזור ופגשו בו את אח"י אילת. לפני כן לא התקיים שום קשר בין מפקד הטרפדות אלי רהב למפקד המשחתת יצחק שושן שגם לא היה נוכח בתדרוך אצל מפקד חיל הים.[2] במהלך היום דיווחה אח"י אילת על כניסה של כוח ימי סובייטי לנמל פורט סעיד. לפי מקורות סובייטים היה זה ביקור עבודה של שבוע בפורט סעיד, אלכסנדריה ולטקיה. מטרת הנוכחות הסובייטית הייתה הרמת המורל לבני בריתם המצרים והרתעת ישראל מפעילות בקרבת העיר. מפקד הכוח הסובייטי, אדמירל מולודצוב, אף הודיע ש"הכוח מוכן להגן על נמל פורט סעיד בפני כל תוקפנות".[3]

להגברת הנוכחות הסובייטית לא היה מידע מקדים בישראל. מפקדת חיל הים העבירה הוראה למשחתת אח"י אילת ולטרפדות ולהקפיד על קיום הוראות הפתיחה באש. מצב הפסקת האש אפשר פתיחה באש רק כתגובה לאש האויב. גזרת המארב של הטרפדות הייתה בקרבת חוף סיני בקרבת קו אורך 33 ולא שונתה. גבול הגזרה שהגדר למפקד המשחתת נמצא מערבית יותר. לא הופעלה עבודת מי"ק והטרפדות שהיו בדממת קשר לא דיווחו את מקומן מסקנה שגויה שהטרפדות נמצאות בקרבת חוף רומני, [4] בעוד הן נמצאו בקו אורך 33 מזרח באזור פתחת ימת ברדוויל.

גילוי האויב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת השעה 10 בלילה קיבלה המשחתת מידע מודיעיני על יציאת כלי שיט מצריים לים. כשעה מאוחר יותר נצפו במכשיר המכ"ם בטרפדת הפיקוד שתי מטרות צמודות במרחק 15 מיל מפורט סעיד, כשהן נעות בטור צמוד מזרחה, במהירות כ-20 קשר. בנתוני מהירות אלה היו הטרפדות המצריות נכנסות למימי סיני בתוך כשעה.

סא"ל שושן, שהיה המפקד הבכיר בים, לקח את הפיקוד ונכנס לתקיפה. שושן סבר מנתוני האזנה שהמטרות הן ספינות טילים מדגם קומאר, החמושות בטילי ים-ים מדגם "סטיקס" והורה לטרפדות לתקוף אותם. בדיעבד היו אלה שתי טרפדות מצריות מתוצרת סובייטית מדגם P-183 (נקראות לפעמים P-6), חמושות בשני תותחים דו-קניים בקוטר 25 מ"מ ובשני מטילי טורפדו 21 אינץ'.[5]

המשחתת בקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעות - בעוד שהטרפדות יצאו לסיור בידיעה שיפגשו טרפדות אויב במשחתת הייתה תפישה שונה. מפקד המשחתת שושן מודעות רבה שהאיום העיקרי עליו באותה עת היו טילי הסטיכס טווח ירי למשחתת גדול בהרבה מהטווח היעיל של תותחי המשחתת. תשומת לבו הייתה נתונה לספינות הטילים המצריות שכמה מהן נמצאו בנמל פורט סעיד. במידע החלקי שסיפק המודיעין הימי היה נתון שמסלול הטיל מתחיל במנוע רקטי שמרים אותו לגובה רב ורק לאחר מרחק גדול יחסית עובר לטיסה בגובה נמוך ומתביית לפי המכ"ם. באימונים הטקטיים המשותפים טרפדות שתוקפות את ספינות הטילים עד שהמשחתת סוגרת מרחק נכנסת לקרב תותחים.

הכנות לקרב מטווח קצר – מפקד המשחתת שאף להפתיע את המצרים ולנהל את הקרב בטווח קצר. העביר את משימת הלחימה לתותחים 40 מ"מ נגד מטוסים, שהייתה גם מערכת משנית לקרב השטח. לאונייה 6 קנים 40 מ"מ אך הם ממוקמים אחרי הגשר ורק 4 קנים יכלו לפעול מכל צד.
תותחים אלה אינם מחוברים מערכת בקרת אש. הכוון בכל תותח מכוון ויורה על המטרה שהוא רואה. תותח 2 בגזרת החרטום ותותח 3 בגזרה אחורית היו מאורגנים לירי פגזי תאורה השיטה חייבה לירות כך שהפגז יפתח בגובה של 1000 מטר במרחק של קילומטר מאחורי המטרה הנור ידלק וירד במצנח. על מנת להאיר מטרה בטווח קרוב היה צורך בהגבהה רבה של התותח. קצין התותחנות של האנייה מיקי רענן חישב ופתר את הבעיה ואף נעשה תרגול ירי.

היערכות - סא"ל יצחק שושן היה המפקד הבכיר בים וראה עצמו מפקד הכח בנוסף להיותו מפקד המשחתת. מפקד הטרפדות אלי רהב עד שלב הקרב פעל והתנהג ככוח נפרד תחת פיקוד מפקדת חיל הים. שלושת כלי השיט הפעילו מכ"ם אך שמרו על דממת אלחוט. הטווח ביניהם היה גדול ולא נראו במכ"ם גם לא סומנו על שולחן התמונה המקומית. שושן במשחתת העריך שהטרפדות נמצאות בקו אורך 32:30 מזרח בקרבת החוף. הטרפדות שקיבלו הוראה להמצא מזרחה מקו אורך 33 מזרח שיערו שכך גם המשחתת מצפון להן.

'גילוי האויב - חולית המצותתים שנמצאה במשחתת העבירה למפקד ידיעה על יציאת ספינות טילים מנמל פורט סעיד. כאשר נצפו המטרות במכ"ם הן היו בטווח טילי סטיכס מהמשחתת. שושן שהיה משוכנע כי אלו הן ספינות טילים פנה לעברן על מנת לסגור טווח ופקד על הטרפדות לתקוף אותן.

רהב לא ראה בכך דחיפות. הוא לא היה מודע לשיקולי המשחתת מטילי הסטיכס. המודעות שלו הייתה לטרפדות המצריות איתם נפגש בתחילת השבוע. לפי צורת ההפלגה במבנה צמוד, היה משוכנע שמדובר בטרפדות המצריות. הודיע שהוא ממתין לטרפדות המצריות שיתרחקו מזרחה אל מול חוף סיני. השיחה בין המפקדים נעשתה באלחוט דיבור גלוי במשפטים קצרים. עצם הזיהוי השונה אצל שני המפקדים לא הובהר בזמן אמת. לאחר כ-15 דקות המתנה בעמידה, כשהמצרים מתקדמים מזרחה, התגלתה המשחתת יורדת מצפון מערב. הטרפדות הישראליות הרימו מהירות ולפי הוראת שושן עברו בין המשחתת למצרים, שבטווח 1000 פתחו עליהם באש. הטרפדות השיבו באש, שאף כי הייתה לא מדויקת גרמה לטרפדות המצריות להיפרד אחת מהשנייה. המצותתים במשחתת הביאו מידע שלאחת הטרפדות או לשניהם אין מכ"ם.[6].

הטרפדות הישראליות פינו את קו הראיה מערבה. תוך זמן קצר פקד עליהם שושן לפעול כנגד המטרה המזרחית כשהמשחתת יורה על המערבית. בטווח כ-2000 מהמטרה המערבית ירתה המשחתת שלושה פגזי התאורה מתותח 2 שהאירו את המטרות. קצין המכוון אברי שפלר ראה את המטרה זיהה אותה כטרפדת ועקב אחריה.[7]
בטווח 2,000 פתחו שני תותחי ה40 מ"מ וארבעה מקלעי M2 בראונינג באש לכיוון החרטום. שושן הפנה את האנייה ימינה על מנת לתת לקנים נוספים להיכנס לגזרת הירי והטרפדת המצרית החלה לספוג פגיעות. אף כי המהירות התאורטית גבוהה לא נעה המטרה יותר מ-20 קשר במהלך המרדף.

שושן שהיה מפקד המשחתת ומפקד הכח כולו שינה את מקומו במהלך הקרב מהגשר הפתוח אל חדר המי"ק שמתחתיו במקום שיוכל לעקוב ולפקד. עומק המים בקרבת פורט סעיד הולך ונעשה רדוד שושן היה ער לכך והמשחתת הפעילה מד עומק תוך כדי רדיפה.
על מנת לשמור רצף תאורה נורו פגזים נוספים. התברר כאשר כבו הנורים ובטווח 700 פקד שושן להפעיל את זרקור האנייה מצדו הימני של הגשר. המטרה נראתה היטב האור עקב אחרי המטרה. היא נראתה נפגעת מ ארבעה תותחי ה40 מ"מ ושלושה מקלעי M2 בראונינג
הטווח נעשה קרוב מאוד בשלב מסוים חשב שושן לנגח את הטרפדת. קצין התותחנות רענן וסגן מפקד אורי פז מנעו אותו מכך "השתגעת יש לו פצצות עומק "[8] הערכה שהתממשה תוך מספר דקות. הטרפדת המצרית עברה בדופן ימין תותח מס 3 פגע בה בכינון ישיר והיא התפוצצה בקרבה מידית למשחתת. חלקים משבריה הוטלו על המשחתת וגרמו לשבעה פצועים. מקורות מצריים העלו הערכה שהטרפדת המצרית ניסתה בעצמה להתנגח עם המשחתת ולהביא לפיצוצה עם הטורפדו או פצצות העומק שנשאה.[9].

הטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אח"י דיה (ט-204) ואח"י איה (ט-203) שהשתתפו בקרב רומני.

מפקד הטרפדות, סרן אלי רהב, היה בטוח כי המטרות הן טרפדות מצריות הנכנסות לסיור קרבי בחופי סיני כפי שפגש שבוע קודם, בתקרית הלילית. רהב עיכב את התקיפה כי הבין את כוונת המפקדה לעריכת המפגש מזרחה ככל האפשר קרוב לחופי סיני. כמו כן מתוך כוונה לתת למצרים להתרחק מפורט סעיד, כך שלא יוכלו לקבל סיוע ויתקשו להימלט מהקרב. על אף מצב הפסקת האש, היו הטרפדות מוכנות לירי. הערכת המפקדים הייתה כי כאשר המצרים יגלו את הכוח הישראלי, ירגישו לכודים ויפתחו באש.

שושן התקרב עם אח"י אילת אל המטרות מכיוון צפון תוך סיכון התגלותו במכ"ם הספינות המצריות (שחשבן לסטי"לים) וירי טילי סטיקס לעברו. לאחר כעשרים דקות כשרהב הופתע לראות את המשחתת נכנסת לקרב מצפון ומבלי להמתין שהמצרים יכנסו למימי סיני. הורה רהב לטרפדות לנוע במהירות מלאה לקראת המצרים. הערכתו הייתה שאם לא ימהר להיכנס תסיים המשחתת המסתערת את הקרב בתותחי 4.5 אינץ' לבדה.

הטווח בין הטרפדות הישראליות ממזרח והמשחתת מצפון אל הטרפדות המצריות הנעות מזרחה נסגר במהירות. נוצר מצב שפתיחה באש על ידי כח אחד תסכן את הכח השני. היה צורך לתיאום לשאלת אלי רהב "מה עושים?" הורה יצחק שושן "תעבור ביני ובינו ותירה דרומה". במשמעות שעל הטרפדות לחלוף בין המשחתת בצפון לבין הטרפדות המצריות בדרום, כך שתיווצר גזרת ירי חופשית לכיוון דרום.

פתיחה באש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדת המובילה ט-204, ואחריה, במרחק 50 מטר, הטרפדת ט-203, בפיקודו של סרן רפי רז, שטו במהירות גבוהה של 27 קשר והעלו שובל בוהק שנראה למרחוק. המצרים הבחינו בשובל הטרפדות המתקרבות אליהם ומטווח 1,200 מטר לערך, פתחו ראשונים באש.

הטווח היה גדול בתנאי החשיכה, והאש המצרית לא הייתה מדויקת. נותבים בצבע צהוב חלפו מעל הספינות הישראליות ומאחוריהן. כווני התותחים בטרפדות היו ממושמעים וחיכו לפקודה. רק כשהצטמצם הטווח ל-800 מטר ניתנה על ידי רהב פקודה לפתוח באש, שנפתחה במקביל מכל הכלים של הכוח שכללו שני תותחי 40 מ"מ, שני תותחי 20 מ"מ ושני מקלעי 0.5. האש כוונה תחילה לספינה המצרית המובילה, ובהמשך לספינה השנייה.

הספינות חלפו אלו על פני אלו מבלי שאובחנו פגיעות. הטרפדות הישראליות פינו את גזרת האש למשחתת והמשיכו בדרכן מערבה במטרה לחסום למצרים את מסלול ההימלטות.

לאחר חילופי האש שבוצעו בעת שחלפו הטרפדות אלו על פני אלו, הבחין שושן במכ"ם המשחתת כי הטרפדות המצריות נפרדו. ספינה אחת החלה לחזור מערבה והשנייה נשארה במזרח. באותו זמן קיבל גם מידע כי באחת הספינות המצריות המכ"ם אינו תקין. שושן פקד על רהב "קח אתה את המזרחית ואני לוקח את המערבית." למעשה הטרפדת השנייה הייתה דרומית יותר מאשר מזרחית אך לא היה ספק למה הכוונה.

המשך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה חשוב שהירי של הטרפדות הישראליות לא יסכן את אח"י אילת ושירי המשחתת לא יפגע בטרפדות הישראליות. שיקול שני היה להציג לכווני התותחים את המטרה באותו כיוון יחסי שגילו אותה קודם. על כן הטרפדות הישראליות ביצעו איגוף מדרום נעו מזרחה עד שעברו את המטרה ואז פנו לקורס מערבי כך שהטרפדת המצרית תחלוף שוב משמאל וכיוון הירי יהיה לדרום. לאור אי השגת פגיעות בטווח 800 תיכנן רהב את הכניסה השנייה לחליפה בטווח של 400 מטר, במטרה להשיג פגיעות טובות יותר.

קצב טעינת המחסניות קבע את תזמון הקרב - הנשק העיקרי בספינות היה תותח בופורס 40 מ"מ שהוזן ידנית בקבוצות של 4 פגזים. הירי נעשה בקצב אש נמוך שלא יצר בעיית טעינה. ואילו תותחי האורליקון 20 מ"מ בחרטום הספינות הוזנו במחסניות של חמישים פגז. לכל תותח נמצא 6 מחסניות. קצב הירי היה מהיר ביותר. נוצר צורך למלאות פגזים מחדש במחסניות לקראת המשך הירי. כאשר התרוקנו המחסניות בתותחי ה-20 מ"מ, הרחיק רהב את הספינות מטווח האש עד לטעינה מחדש של המחסניות. כאשר דווח תותח החרטום על חמש מחסניות מוכנות לירי. הורה רהב על כניסה נוספת בטווח יותר קרוב. סך הכל נעשו ארבע כניסות במהלך הקרב.

כמעט התנגשות - הכניסה השלישית לתקיפה נעשתה בטווח קצר יותר מדי. הטרפדת המצרית כמעט התנגשה בטרפדת הישראלית השנייה. סרן רפי רז, מפקד הטרפדת השנייה, הבחין בכך ותמרן בחריפות, הספינות עברו במרחק אפסי אך ההתנגשות נמנעה. אחר שהתרכז בתמרון לא הבחין רז בטרפדת המובילה שהייתה מואפלת וקרא בקשר "אינני רואה אותך" למרות הקרבה לאויב פקד רהב על הטרפדת המובילה ט-204 להדליק אורות. הטרפדות חברו למסדר צמוד ונערכו מחדש לתקיפה מטווח קרוב.

בכניסה הרביעית לירי נראה היה שהטרפדת המצרית כאילו הפסיקה את הירי. בהיות המטרה בטווח כ-100 מטר מהספינה המובילה התפוצץ הטורפדו על סיפון הטרפדת המצרית. הזעזוע היה חזק והורגש היטב בטרפדות הישראליות. הטרפדת המצרית נעלמה מהעין ומהמכ"ם ובמקומה נמצא עמוד אש ועשן.


סיום הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכח הישראלי - לאחר שהוטבעו שני הכלים המצריים, הודלקו זרקורים בחיפוש אחר ניצולים. ההקרבה לפארט סעיד חייבה זהירות וכוננות. לאחר כרבע שעה, ומשלא נמצאו ניצולים, פינו הטרפדות הישראליות והמשחתת את השטח והפליגו לנמל אשדוד, כדי לצאת מטווח טילים מפורט סעיד וכדי לאפשר למצרים לאסוף ניצולים.

הפעילות המצרית - בפורט סעיד נמצאו טרפדות נוספות וגם מספר ספינות טילים קומאר. בעת הקרב קיבלו הוראה להעלות כוננותוהאזינו ברשת הקשר לקרב. הם שמעו את הוראות מפקד בסיס פורט סעיד לסט"רים המצרים לחזור לבסיס. הנקיב (סרן) אחמד שאכר, מפקד פלגת הקומארים ביקש ממפקד בסיס פורט סעיד להתערב בקרב, כדי לסייע לחבריהם הנלחמים, אך מפקד הבסיס לא אישר, "הפקודות שלכם תגענה מן המפקדה בקהיר."[10]
לפי הכתבות השונות המתייחסות לקרב, לא היו ניצולים וכולם נהרגו. אין גם כל התייחסות לכך שהמצרים שלחו ספינה אחרת לחפש ניצולים, אולי מחשש שגם אותה יטביעו. גם לא ידוע על פנייה מצרית לאו"ם, כמו שישראל עשתה לאחר טיבוע המשחתת אילת, כדי שיתאפשר חיפוש ניצולים.[11]


הוצאת תחמושת - הוצאת תחמושת בצד הישראלי הייתה: 39 פגזי "4.5 מהם 28 תאורה. 880 פגזי 40 מ"מ, 1400 פגזי 20 מ"מ וכ-4,350 כדורי M2 בראונינג.

מסקנות לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחקיר התקרית הלילית, נעשה בנוכחות מצומצמת במשרד מפקד חיל הים, בסיכומו שונתה מתכונת הסיורים. סרן אלי רהב הבין את כוונתו של מפקד חיל הים, אלוף שלמה אראל - להפסיק את החדירות של כלי השייט המצריים לקרבת חופי סיני. אך מצב הפסקת האש מחייב שיש לגרום למצרים לפתוח באש ראשונים. בתדרוך נכחו גם ראש מחלקת מודיעין סא"ל ראובן אשכנזי ויצחק קט מפקד אח"י יפו. יצחק שושן מפקד אח"י אילת, לא נכח בפגישה ומפקד אח"י יפו נדרש להעביר אליו את ההנחיות.

ניהול הקרב על ידי סא"ל שושן כמפקד בכיר, היה יעיל ביותר. השמדת המצרים נעשתה ללא אבדות בכלים לחיל הים, וללא אבדות בנפש (פרט לשמונה פצועים קל, כאמור). הקרב המחיש למצרים שחוף סיני גם הוא בידינו והסיורים שלהם באזור הופסקו. תוצאת הקרב תרמה רבות לעליית מורל ביחידות חיל הים. עם זאת עריכת קרב ימי שנראה כיזום במרחק קטן מנמל פורט סעיד, אליו נכנסה יום קודם לכן שייטת רוסית, שכללה סיירת טילים, נראה כהתגרות.

שושן היה מודע להמצאות ספינות טילים בנמל פורט סעיד. העובדה שהן לא התערבו ולא נכנסו למרדף הביאה למסקנה שגויה כי טילי הסטיקס אינם מבצעיים. להערכה שגויה זו היו משמעויות חמורות שלושה חודשים מאוחר יותר.
לאחר טיבוע המשחתת אילת ניטש ויכוח בין סא"ל יצחק שושן לבין אלוף שלמה אראל, מפקד חיל הים באותה עת. כחלק אראל אינו מזכיר את התדרוך המוקדם וטוען כי הורה לשושן לא להיכנס לקרב.[12] בעוד שושן טען מנגד שקיבל תדרוך בע"פ לתקוף. [13] בראיון מצולם לטלוויזיה, סיפר קצין הגנ"ק של האנייה סרן ניסים משיח לעמוס כרמלי, כי אמנם התקבל מברק ממפקד חיל הים, לאחר תחילת הקרב אולם שושן הורה להראות לו אותו לאחר הקרב.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שתי טרפדות מצריות שיצאו לפעילות מודיעין בחוף סיני הוטבעו לאחר שפתחו באש על כוח ישראלי. לישראל לא היו אבדות בקרב. לא ידוע על ניצולים מהצוותים המצריים.
  • הקרב התרחש כחודש לאחר מלחמת ששת הימים, בעת שלחיל הים לא היה כח לחימה ימי והיזמה ההתקפית של שייטת 13 לא צלחה. הניצחון בקרב העלה את ההערכה העצמית בחיל הים ואת ההתייחסות אליו.
  • יום קודם לקרב, הפגינו הסובייטים מחויבות להגנת מצרים וסוריה בכך שכלי שיט מהצי הסובייטי פקדו את נמלי פורט סעיד, אלכסנדריה ולטקיה. עובדת קיום הקרב מול אפם של כלי השיט הרוסיים הביכה את הסובייטים.[14] שמאוחר יותר עזבו את פורט סעיד ועברו לסולום.
  • המצרים לא חידשו את חדירותיהם מזרחה מקו הפסקת האש הימי בסיני.
  • הקרב ותוצאותיו היו ככל הנראה חלק ממערכת השיקולים של המצרים שהובילה לתקיפת אח"י אילת והטבעתה כאשר סיירה שוב באותו אזור באוקטובר 1967.
  • חלק העשוי עץ של חרטום אחת הטרפדות המצריות שהוטבעו בקרב, צף על המים והגיע לחוף סיני שבשליטת ישראל. החרטום מוצג כיום במוזיאון חיל הים שבחיפה.
  • על פעולתו הכפולה ככוון וטען בתותח אורליקון, בטרפדת ט-203, הועלה רב"ט אלי רגב (הוניגספלד) לדרגת סמל וקיבל ציון לשבח ממפקד חיל הים.[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ענף ים/5 קרב רומני פרסומי הדרכה חיל הים, אוקטובר 1967 (טרם שוחרר לציבור)
  • אלי שחף, ברזל בספינות עץ על קרב רומני, מערכות ים בטאון חיל הים חוברת מס 85–86 יולי 1967, ע'6–13.
  • מייק אלדר, האויב והים "פרקים מיומן המבצעים", משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1991, ע'106 -112.
  • יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, עמ' 204–228, ספריית מעריב, 1993.
  • שלמה אראל, לפניך הים, עמ' 289, הוצאה לאור של משרד הביטחון, 1998
  • שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, עמ' 243, הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2000.
  • הלל ירקוני, הים, האנייה ועם ישראלפרדס הוצאה לאור, 2009, ע' 252.
  • אברהם זוהר, לוחמי קו המים והאש, עמ' 140–141, המכון לחקר מלחמות ישראל, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במערכות ים מס' 92–93, עמ' 39, מרץ 1969, הופיע תרשים שגוי. זה מקור השגיאה לתרשימים שהופיעו מאוחר יותר, לרבות בספריהם של יצחק שושן, שמשון עדן ואברהם זהר. עיקר השגיאה: הטרפדות נערכו לפי הפקודה (המוזכרת בספרו של יצחק שושן עמ' 210.) בקו אורך 33 מזרח ולא על קו הפסקת האש 32:30 מזרח.
  2. ^ יצחק שושן בספרו ע' 208 מספר שקיבל תדרוך לתקוף כלי שיט מצמרי שיפגוש.
  3. ^ אלכסנדר רוזין, "הצי הסובייטי בים התיכון במלחמת ששת הימים", 1967.
  4. ^ בתרשים הקרב המופיע בספרים של שמשון עדן ויצחק שושן, מסומן המיקום ההתחלתי של הטרפדות בצורה שגויה קרוב לחוף רומני. בספר של אברהם זוהר לוחמי קו המים והאש שיצא בשנת 2013 מועתק המרשם השגוי שוב.
  5. ^ מהירותן המרבית של הספינות האלה רשומה כ-30 קשר, אך נשיאת הטורפדות הכבדים גרמה להן להיות יותר איטיות מהטרפדות הישראליות.
  6. ^ פסח מלובני מובאה ממקורות מצריים באתר משמר המורשת הימית
  7. ^ אברי שפלר, קצין המכוון בקרב רומני באתר משמר המורשת הימית.
  8. ^ יצחק שושן, ע' 218.
  9. ^ פסח מלובני מובאה ממקורות מצריים באתר משמר המורשת הימית
  10. ^ לואא' (אלוף) ימי חסן חוסני, ששימש בעת הטבעת האילת סגן מפקד סטי"ל 504, בעתון אל-מצר אל-יום (מצרים היום) בראיון ליום השנה ה-46 להטבעת המשחתת אילת, 20.10.2013.
  11. ^ פסח מלובני באתר משמר המורשת הימית.
  12. ^ שלמה אראל לפניך הים ע' 289.
  13. ^ יצחק שושן הקרב האחרון של המשחתת אילת ע' 208-207.
  14. ^ אלקס רוזין המלחמה נגמרה השירות נמשך ברוסית באתר ההיסטוריון.
  15. ^ רגב הומלץ לעיטור המופת אך מנדט הוועדה הוגבל לאירועים עד הפסקת האש ולכן ההמלצה לא נידונה. אלי רגב המשיך בחיל הים, עלה לדרגת סא"ל ונעשה מנהלו של בית הספר לקציני ים עכו המקור מערכות ים בטאון חיל הים 92–93 אדר תשכ"ט מרץ 1969 עמוד 40.