מספן המודיעין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
המודיעין הימי
Madansign.jpg
סמל מספן המודיעין
פרטים
מדינה Flag of Israel.svg
שיוך חיל הים הישראלי Naval Ensign of Israel.svg
יחידת אם מפקדת חיל הים
סוג יחידת מטה
בסיס האם מחנה סטלה מאריס בחיפה עד 1972 ומאז מחנה הקריה בתל אביב.
תאריכים וזמנים
הקמה 20 באפריל 1948
מקים צבי קינן[1]
מלחמות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן

פיקוד
מפקדים מפקדי המודיעין הימי

המודיעין הימי הוא הגוף האחראי על גיבוש תמונת המודיעין בזירה הימית שבה פועל חיל הים והעברתה הן לגורמי הפיקוד והתכנון במפקדת חיל הים והן ליחידות הלוחמות של החיל. במקביל אחראי המודיעין הימי על שילוב המרכיב הימי בתמונת המודיעין הכוללת שמגבש אגף המודיעין במטה הכללי.

המודיעין הימי הוקם באפריל 1948, ערב הכרזת המדינה, כחודש לאחר הקמת "השירות הימי".‏[2] מאז, ובמהלך כל השנים, היה המודיעין הימי מעורב בפעילותו של החיל על היבטיה השונים, החל בתכנון הכוח ובניינו וכלה במבצעים שביצע חיל הים במלחמות ישראל ובתקופות שבין המלחמות.

המודיעין הימי היווה ומהווה מכפיל כוח משמעותי המסייע לחיל הים לעמוד במשימותיו השונות, ובראשן השגת עליונות ימית בזירת פעילותו. ואכן, בכל המקרים שבהם סופק לחיל הים מודיעין איכותי, הוא השיג עליונות: כך היה במלחמת יום הכיפורים, כך היה במאבק המתמשך בטרור הימי וכך היה בהזדמנויות אחרות, בשעה שבוצעו מבצעי איכות בזירות הקרובות והרחוקות.

תוכן עניינים

מבנה וארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעון הקיץ של עבדאללה פאשה ומבנה המגדלור, ליד מנזר סטלה מאריס כפי שנראה בסוף המאה ה-19. במבנה זה השתכן ב-1949 מטה חיל הים, ובכלל זה גם המודיעין הימי.

המודיעין הימי פועל כיום במסגרת של מספן עצמאי, מספן המודיעין (בקיצור מד"ן-ים או מד"ן), שהוא אחד מבין חמישה מספנים במפקדת חיל הים הישראלי. מאז סוף שנות ה-70 עומד בדרך כלל בראש המספן קצין בדרגת תת אלוף (הנקרא רמד"ן), שהוא קצין בעל ניסיון פיקודי בים.‏[3] הרציונל לכך הוא הרצון להעמיד בראש המודיעין הימי מפקד בעל היכרות אישית עמוקה של צורכי החיל בכל הנוגע לבניין הכוח הימי והפעלתו, שידע להתאים את יכולותיו ותוצריו של המודיעין הימי לצורכי חיל הים.‏[4]

במספן המודיעין יש שתי מחלקות:‏[5] המחלקה האחת היא מחלקת מחקר שבה ענפים שונים החוקרים – על סמך ידיעות המתקבלות מכלל סוכנויות האיסוף – את חילות הים של מדינות העימות והתשתית שלהם בנמלים ולאורך החופים, את הציים הזרים והספנות האזרחית באזורנו, את אמצעי הלחימה בזירה הימית ואת הטרור הימי. המחלקה השנייה היא מחלקת מודיעין למבצעים (מל"ם), שכפי שמעיד עליה שמה מטפלת בכל הקשור במתן מידע מודיעיני מעובד ורלוונטי לכוחות חיל הים היוצאים למבצעים. למחלקת מל"ם יש אחריות מטה על ענף איסוף, ענף מל"ם, ענף ביטחון מידע, ענף הידרוגרפיה (לרבות מרכז החיזוי ותחום המיפוי הימי), תחום החוזי ומדור אוה"ד (ארגון והדרכה).

נוסף על הגוף העיקרי במטה חיל הים, מפעיל המודיעין הימי פַּלְגוֹת מודיעין בארבע היחידות הגדולות של חיל הים: בסיס חיפה, בסיס אשדוד, בסיס אילת[6] ושייטת 13. תפקידן של פלגות אלה, אותן מאיישים קמ"נים ימיים ומש"קי מודיעין ימי, הוא לקשר בין הצרכנים ביחידות הלוחמות לבין מספן מודיעין, להטמיע את המודיעין בקרב המפקדים והלוחמים, לסייע למפקדי יחידות הלחימה בנתוני מודיעין, ללוות נוהלי קרב ולהצטרף למרבית המבצעים כקמ"נים בחפ"קים של מפקדי הכוחות. במקביל לפלגות המודיעין פועלים בבסיסי חיל הים השונים גם קציני ביטחון מידע, המונחים מקצועית על ידי ענף ביטחון מידע במספן מודיעין. על הנחייתם המקצועית של הקמ"נים וקציני ביטחון המידע בבסיסים וביחידות חיל הים אחראית מחלקת מל"ם.

אחריות המטה של מחלקת מל"ם כוללת גם תיאום אלמנטים של איסוף קרבי המשתלבים בפעילות מבצעית של יחידות חיל הים. כמו כן יש למודיעין הימי נציגים בחלק מסוכנויות האיסוף הצה"ליות כגון יחידה 8200 ומרכז הפענוח.‏[3]

המודיעין הימי כפוף פיקודית לראש זרוע הים (מפקד חיל הים), אנשיו לובשים מדים של חיל הים ומסגרותיו הן חלק מתקינת חיל הים ותקציבו. במקביל, המודיעין הימי מונחה ומתואם מקצועית על ידי אגף המודיעין והעומדים בראשו (בכל הקשור באופן הטיפול, השימוש וההפצה של החומר המודיעיני). משכך, הוא משולב בסביבת העבודה האמ"נית, ומחויב למתודולוגיה, לנהלים ולמתכונת העבודה הנהוגים בכלל קהילת המודיעין.

לא תמיד פעל המודיעין הימי במסגרת מספנית. השינויים הארגוניים שעברו לאורך השנים על המודיעין הימי מופיעים בפרק ההיסטוריה שבהמשך.

משימות המודיעין הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימתו של המודיעין הימי היא גיבוש והצגת תמונת מודיעין על האויב הימי הן לצרכני קהילת המודיעין והן לצרכני חיל הים. בעוד שצרכני קהילת המודיעין זקוקים להשלמת הפן הימי ברובד האסטרטגי והאופרטיבי, הרי שצרכני חיל הים זקוקים גם לרובד הטכנו-טקטי. זאת כדי לאפשר לגורמי הפיקוד בחיל הים לקבל החלטות באשר לבניין הכוח (סד"כ, אמל"ח) ובאשר להקצאת כוחות והגדרת משימות לטיפול באיומים השונים.

תמונת מודיעין זו נחלקת לכמה מישורים:

מודיעין כוונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברמה האסטרטגית: לאתר ולהצביע על כוונות האויב לנקוט בפעילות ימית המהווה איום (או שתוצאותיה מהוות איום) על המדינה. ובכלל זה השתלבות במתן סימנים מעידים למלחמה (התרעה למלחמה היא בסמכות אגף המודיעין)‏[7]
  • ברמה האופרטיבית: התרעה מפני פעילות ימית עוינת (של מדינות עימות או ארגוני טרור) ומתן התרעה על התארגנות להעברה של אמל"ח ערכי/אסטרטגי בדרך הים לאויב.
  • ברמה הטקטית: מתן התרעה למפקד כוח בים על כוונת האויב העומד מולו.

מודיעין יכולות ותשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בניין הכוח וטכנולוגית הלחימה – המידע על כלי השיט ואמצעי הלחימה שבידי האויב משמש בסיס לתוכניות בניין הכוח הימי ופיתוח אמצעי הלחימה.
  • רמת ההפעלה האופרטיבית – מידע על הכשירות הטכנית והמבצעית של כלי השיט, מערכות ההגנה, אמצעי הלחימה, וכוח האדם של האויב הימי. מידע על תורת הלחימה של האויב, מידע על פריסת כוחותיו בים ותשתיותיו לאורך חופיו.

מודיעין למבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מתן מודיעין מקדים, ממוקד ומרוכז, לקראת פעילות מבצעית ספציפית שהוטלה על חיל הים.
  • מתן מודיעין מלווה לכוחות ימיים בעת מבצע.
  • אספקת עזרי מודיעין ליחידות חיל הים במגוון נושאים כגון: תצלומי אוויר, עזרי זיהוי, פרסומי תוד"א (תודעת אויב), מפות וכדומה.

מודיעין אויב – חשיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מניעת חשיפתו של חיל הים ובכלל זה חשיפתם של פרטים על הסד"כ, הפעילות, הכשירות וכוח האדם.
  • גיבוש תמונת חיל הים הישראלי בראיית מודיעין האויב וגורמים זרים המסייעים לו.
  • מיפוי סנסורים בזירה, שיש באפשרותם לחשוף את כוחות חיל הים בשגרה ובמבצעים (לוויינות, נוכחות של ציים זרים בזירה לרבות ספינות ביון וכדומה).

משימות מקצועיות ייחודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אספקת תחזית מזג אוויר ייעודית לחיל הים באזורים בהם הוא פועל (באמצעות מרכז החיזוי).
  • אספקת מידע הידרוגרפי רלוונטי לפעילות חיל הים וריכוז האחריות המקצועית בתחום זה.
  • אספקת מפות ייעודיות לפעילות חיל הים וריכוז האחריות המקצועית בתחום הקרטוגרפיה הימית.
  • איסוף ועיבוד מידע בסביבה התת-מימית.

עקרונות העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין שוני מהותי בין המתודולוגיה של עבודת המודיעין הימי לזו המאפיינת את שאר גופי המודיעין בצה"ל. עם זאת, מאפייניה של זירת הלחימה הימית מחייבים מענה מודיעיני ייחודי, שבא לידי ביטוי, בין השאר, בהקניית יכולת מודיעינית עצמאית לספינה או לכוח הפועלים זמן ממושך הרחק מחופי המדינה.‏[8] זאת ועוד, לאנשי המודיעין הימי יש מעורבות רבה בכל הקשור בתחקור, במיצוי, ובהכוונה של מקורות ייעודיים המופעלים על ידי סוכנויות האיסוף השונות ואשר יש להם נגישות לתחום הימי.

המודיעין, המופק מהידיעות שמגיעות למודיעין הימי, מועבר לצרכנים באמצעות פרסומי המודיעין המופצים למכותבים מורשים וכן במסגרת תדרוכי מודיעין והערכות מצב המתקיימות בפורומים שונים בחיל הים ומחוצה לו.

כוח אדם והדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודיעין הימי, בשל המשימות הרבות והייחודיות שלו, מעסיק מגוון רחב של אנשים קצינים, נגדים וחיילים בשלל התמחויות. לצד חוקרי המודיעין הימי פועלים במספן מודיעין גם יוצאי יחידות לוחמה, מפענחי צילומי אוויר, אנשי אלינט ואקדמאים בוגרי החוגים למזרח תיכון, גאוגרפיה ועוד, מהנדסים, פיזיקאים, אנשים שהתמחותם בהידרוגרפיה, בקרטוגרפיה ובמטאורולוגיה, אנשי מחשבים ומתכנתים ואנשים מעולם הספנות והנמלים.

בין אנשי המספן יש גם לא מעט נשים, שחלקן הגיעו לעמדות פיקוד בכירות במספן. קצינת מודיעין ראשונה הגיעה למודיעין הימי בשנת 1971, ובשנת 1983 היא הייתה הקצינה הראשונה ביחידה שקודמה לדרגת סא"ל. מאז קודמו עוד קצינות במודיעין הימי לדרגת סא"ל, ואחת מהן אף קודמה בשנת 2011 לדרגת אל"ם, כראשת מחלקת מחקר (והייתה בכך לקצינה הראשונה בחיל הים שהועלתה לדרגה זו).

עד אמצע שנות ה-70 הכשיר המודיעין הימי את קציניו וחייליו במסגרת קורסים שהתקיימו בבה"ד 15 של חמ"ן, לרבות קורסי קמ"נים ומפענחי תצלומי אוויר.‏[9] החל במחצית השנייה של שנות ה-70, עם הפיכתו של המודיעין הימי ממחלקה למספן, מוסדה הכשרה ייעודית עצמאית של החיילים והקצינים המגיעים לשרת במודיעין הימי. בבה"ד חיל הים מתקיימים מאז קורסים להכשרת חוקרי מודיעין ימי ולהכשרת קציני מודיעין ימי. השלמות מקצועיות, ככל הנדרש מתבצעים בקורסים ייעודיים של חיל המודיעין (קורסי פענוח, בינה רשתית, מש"קי ביטחון מידע וכדומה). למספן המודיעין מגיעים גם יוצאי יחידות לחימה ימיות, אשר מקבלים את הכשרתם המודיעינית תוך כדי עבודה.

מפקדי המודיעין הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
רב חובל שמעון הורן 1948 - 1949 רב חובל הוא שמה של דרגת רב סרן בחיל הים עד 1951‏[10]
רב חובל אריה פינס 1949 - 1949 הושאל משירות המודיעין הצבאי. לא התאקלם בחיל הים וחזר למודיעין הצבאי אחרי חודשים אחדים
סא"ל צבי קינן 1949 - 1951 לימים ראש מחלקת ים ומפקד שייטת 1. עבר לאמ"ן והיה סגן ראש אמ"ן‏[11] ומ"מ ראש אמ"ן‏[12]
סא"ל חיים רפאלי 1951 - 1955 לימים ראש מחלקת כוח אדם
סא"ל אריה ברוש 1955 - 1960 בימי מלחמת סיני
סא"ל יחיאל שפירא 1960 - 1964
אל"ם ראובן אשכנזי 1964 - 1971 בימי מלחמת ששת הימים. בתקופתו נהפך ענף ים/4 למחלקה. לימים נספח צה"ל באיטליה
אל”ם אברהם (רמי) לונץ 1971 - 1975 בימי מלחמת יום הכיפורים. לימים נספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון בטהרן
תא"ל אלי לוי 1975 - 1980 בימיו נהפכה המחלקה למספן. לימים נספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון בגרמניה.
אל”ם מיכה רם 1980 - 1983 בימי מלחמת לבנון הראשונה לימים מפקד חיל הים
אל”ם אברהם אשור 1983 - 1985 לימים ראש מספן כוח האדם
תא"ל אריה רונה 1985 - 1988 לימים נספח צה"ל באיטליה
תא"ל רפי אפל 1988 - 1990 לימים נספח ימי בארצות הברית
תא"ל ידידיה יערי 1990 - 1993 לימים מפקד חיל הים
תא"ל רוני אכר 1993 - 1996
תא"ל שי ברוש 1996 - 1999
תא"ל חזי משיטה 1999 - 2002
תא"ל נועם פייג 2002 - 2004
אל"ם רם רוטברג 2004 - 2007 בימי מלחמת לבנון השנייה לימים מפקד חיל הים
תא"ל אבי ארזוני 2007 - 2010
תא"ל ירון לוי 2010 - 2011
תא"ל יורם לקס 2011 -

היסטוריה – דגשים, אירועים ותמורות במהלך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים היה המודיעין הימי מעורב בפעילותו של חיל הים, הן בהיבט המבצעי והן בהיבט של בניין הכוח. במקביל, השתלב המודיעין הימי בעבודת קהילת המודיעין הישראלית. ההתפתחויות בזירה (ובהם שינויים גיאופוליטיים, כניסתם לשימוש של איומים חדשים וכדומה) הביאו במהלך השנים לשינוי המשימות שניצבו בפני המודיעין הימי ועוררו צורך להתמודד עם אמצעים חדשים בתנאים שונים. הסקירה שלהלן תציג את האירועים והתמורות שחלו בזירה הימית באזורנו ואת הדגשים המשתנים שהציבה המציאות המשתנה בפני המודיעין הימי. בסקירה נעשה ניסיון להימנע מפירוט היבטים אג"מיים או נתונים טכניים, מידע שאפשר למצוא בערכים אחרים בוויקיפדיה, שאליהם הסקירה מקשרת.

לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ניצני העיסוק המודיעיני הימי אפשר למצוא כבר בתקופה שקדמה להקמת המדינה. משימות איסוף שביצעו אנשי היחידה הימית של פלמ"ח (פלי"ם) שימשו את הצבא במהלך מלחמת העצמאות. אחת הדוגמאות לכך היא סקירת חופי הארץ וריכוז חופי נחיתה אפשריים, שעשו אנשי הפלי"ם כחלק מההיערכות להגעת ספינות המעפילים. במהלך מלחמת העצמאות, כשעלה הצורך לבצע נחיתה ישראלית באזור אשדוד, כדי לאגף את הצבא המצרי, אותרו התיקים הללו במפקדת הגדוד הרביעי של הפלמ"ח ושימשו את מתכנני המבצע. פלוגת הנמל, שפעלה בנמל חיפה והורכבה ברובה מאנשי הפלי"ם, עסקה אף היא בפעילות מודיעין, אם כי לא בהכרח בהיבט הימי:

  • אנשיה שהיו פזורים בנמל כעובדים, השיגו, בין היתר, מידע שאפשר למסתערבים לסכל פעולות חבלה שתכננו ערבים בחיפה.
  • בזכות מידע שהשיגו אנשי פלוגת הנמל מקצין בריטי, הצליחו אנשיה ליירט ולפענח תשדורות שהועברו למפקדה הבריטית בחיפה על כוחות צבא מצריים שחצו את תעלת סואץ מזרחה.
  • אחד מאנשי פלוגת הנמל, אברהם דר, יצא במחצית השנייה של מאי 1948 בשליחות מחלקת החקר של הסוכנות (הגוף שקדם למוסד) לקפריסין, כדי לתחקר אישיות בריטית רמת מעלה,‏[13] שחזרה מסיור בנמלי מצרים בים התיכון, במטרה להבין ממנו האם המצרים עושים הכנות לקראת נחיתה בחופי הארץ. ממצאי התחקור הניבו את התובנה שלא מתוכננת פלישה מצרית בדרך הים ולפיכך אין צורך להקצות כוחות להגנת חופי ישראל. למידע זה הייתה חשיבות אופרטיבית רבה למדינה שאך הוקמה ועמדה להתמודד עם פלישה של צבאות ערב מכמה חזיתות.‏[14]

כפי שאפשר לראות בדוגמאות שצוינו, לאנשי הפלוגה הימית היה מעט ניסיון בעבודת מודיעין בשטח, אך לא היה להם ניסיון במודיעין ימי וגם לא בעבודת מחקר מודיעינית. נוסף על אנשי הפלי"ם היו גם אחרים, שצברו ניסיון מודיעיני מסוים וניסיון ימי בימים שקדמו להקמת המדינה, בעיקר במהלך מלחמת העולם השנייה, ובכלל זה בשירות הצבא והצי הבריטי.

אנשים אלה היו, בסופו של דבר, חלק מהגרעין שממנו צמח לימים המודיעין הימי של ישראל.

הקמת המודיעין הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 מארס 1948 הוקם "השירות הימי" (לימים חיל הים) שבראשו עמד גרשון זק איש אמונו של בן-גוריון. כעבור כחודש, ב-20 באפריל, הוטלה על שמעון הורן המשימה להקים את המודיעין הימי ולעמוד בראשו. הורן, ששימש עד אז כעורך של אשמורת, שבועון המשמרת הצעירה של מפא"י היה אף הוא איש אמונו של בן-גוריון. ‏[15][16] הורן סירב תחילה לקבל על עצמו את המשימה וטען באוזני בן-גוריון כי אין לו ניסיון לא בתחום הימי ולא בתחום המודיעיני, אך המינוי נשאר בתוקפו.‏[17]

בתחילת דרכו היו במודיעין הימי רק אנשים ספורים, חלקם בעלי רקע ימי (יוצאי הפלי"ם)‏[18] ואחרים בעלי רקע מודיעיני (יוצאי הש"י). בהמשך, במהלך מלחמת השחרור ומיד לאחריה, הצטרפו ליחידה קצינים בעלי רקע ימי ומודיעיני, ובהם צבי קינן, חיים רפאלי וראובן אשכנזי, שלימים אף שימשו כראשי המודיעין הימי.‏[19] תוך כדי המלחמה ולפני התגבשותו הסופית של המודיעין הימי, סיים שמעון הורן את תפקידו והוחלף על ידי אריה פינס, שהושאל לתפקיד זה ממחלקת המודיעין של צה"ל, וזאת במטרה לשלב את המודיעין הימי במודיעין הצבאי כחלק מהמאמץ שנעשה אז לשלב את חיל הים בצה"ל.‏[20] לאחר חודשים ספורים עזב גם פינס את חיל הים ורק אז הועמד בראש המודיעין הימי צבי קינן, קצין בעל רקע ימי ומודיעיני כאחד.

מעניין לציין בראשיתו פעל המודיעין הימי במסגרת מה שכונה אז "מחלקה" שהייתה כפופה ל"אגף המבצעים" של חיל הים. בהמשך, כאשר נקבעה בצה"ל ההיררכיה של מחלקות, ענפים ומדורים, המוכרת גם כיום, נהפך המודיעין הימי לענף מודיעין שפעל בכפיפות למחלקת המבצעים של חיל הים.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת העצמאות
אוניית הדגל של הצי המצרי "אל אמיר פארוק".

כשפרצה מלחמת העצמאות היה המודיעין הימי בחיתוליו. לא היו ברשותו באותה עת נתונים כלשהם על חילות הים הערביים, ועיקר המידע הושג מהשנתון Jane's Fighting Ships,‏[21] שנותן מידע בסיסי על כלי השיט בכל אחד מחילות הים ועל חימושם, אך אינו מאפשר ללמוד על כושרו הקרבי של כלי שיט מסוים, רמת הצוות המפעיל, מקום היערכותו ושגרת פעילותו. מידע אקראי ולא בדוק התקבל גם מאנשים שהיו במדינות ערב ולעתים גם מפרסומים גלויים.‏[22] ההתארגנות הראשונית וריכוז המידע הבסיסי נעשו תוך כדי ניהול הקרבות במלחמת העצמאות. בהיעדר אפשרות לאסוף ידיעות על ציי ערב ועל בסיסיהם הוגבלה פעולת המודיעין הימי לאזור החוף הישראלי. ידיעות התקבלו מעשר תצפיות שהוקמו לאורך חופי המדינה במטרה להתריע על נחיתה מכיוון הים, וגם מדיווחי טייסים ומקצין הקישור הימי לאו"ם, זאב הים, שהביאו מידע על כלי שיט צבאיים זרים הפועלים באזור.‏[23] ידיעות על פעילות חיל הים המצרי (שהיה באותה עת חיל הים הערבי היחיד) התקבלה גם באמצעות מעצרן של סירות דיג מצריות וחקירת דייגיהן, שלעתים אף נלקחו בשבי.‏[24] מידע התקבל גם באמצעות תחקור מלחים באוניות סוחר שפקדו נמלים ערביים ובאמצעות האזנה.‏[25] אוניית הדגל של הצי המצרי ("האמיר פארוק") אותרה בסיור אווירי‏[26] ובפעולה של הקומנדו הימי הוטבעה.

במחלקת המודיעין הימי פעלה באותה עת מסגרת של המודיעין הקרבי בחיל הים (מ.י. 1) שתפקידה:‏[27]

  • לרכז, לערוך ולהפיץ דוחות מודיעין על כוחות האויב ובסיסיו לקציני המטה ולמפקדי יחידות בחיל הים.
  • להדריך את המפקדים בזיהוי והכרת החימוש של יחידות האויב.
  • להכין את פרק מודיעין בתוכניות המבצעים.
  • להשתתף כצופה אוויר בסיורים מעל הים.

בהקשר זה נציין כי הפרסום היומי הראשון של המודיעין הימי הופץ ב-20 בדצמבר 1948.‏[24] כחודש לאחר מכן, ב-17 בינואר 1949, הפיץ ראש מ.י.1 סקירה על חיל הים המצרי‏[28]

אנשי המודיעין הימי הפעילו באותם ימים מבצעי איסוף עצמאיים ואף גייסו והפעילו סוכנים ומבועים. אחד הראשונים היה קצין צי בריטי ששירת בקפריסין, שבאמצעותו הושג עותק של ה-Jane's Fighting Ships שכבר הוזכר.‏[29]

אליהו ריקה בביקור בעיר טריפולי לבדיקת הנמל והחופים, 1951.

אירוע ראוי לציון בתקופת המלחמה היה "מבצע דוד" בנובמבר 1948, שבמהלכו חובלה בנמל בירות ספינה בשם "איגריס" (שבעבר שימשה כיאכטה של היטלר) שלפי מידע מודיעיני הייתה אמורה לעבור למצרים לשימושו של חיל הים המצרי. המבצע היה משותף לחיל הים וליחידת המסתערבים "השחר". הלוחם שצלל לבדו לעבר הספינה והצמיד לה את מטען החבלה היה אליהו ריקה, איש יחידת המסתערבים, שאומן למשימתו בחיל הים. ריקה שירת לימים, בחלק משנות ה-50, במודיעין הימי.

בין מלחמת העצמאות ומלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות לפעילותו התמקד המודיעין הימי בעיקר בחיל הים המצרי, שפעל בשתי זירות (הים התיכון והים האדום) והפעיל מגוון רחב מאוד של כלי שיט ואמצעי לחימה ימיים. כבר בחודש מארס 1949, פרסם המודיעין הימי סקירה על חילות הים הערביים, שהתמקדה בצי המצרי וקבעה כי "לארצות ערב, פרט למצרים, אין ציי מלחמה ומסחר מפותחים, על אף שכל הארצות האלה גובלות עם ים".‏[20] ההערכה הרווחת הייתה שמשימתו העיקרית של חיל הים המצרי תהיה הטלת הסגר על חופי ישראל והשמדת חיל הים שלה.

סוריה, שלא הייתה לה מסורת ימית כלל, ואף לא נמלים ראויים לשמם, החלה לפתח את חיל הים שלה רק בראשית שנות החמישים, ואז החל המודיעין הימי לעסוק גם בה. סקירה ראשונה על חיל הים הסורי פורסמה בסוף 1951.

שינוי ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-50, בוצע שינוי ארגוני מקיף במפקדת חיל הים. בין היתר החליפה מחלקת ים את מחלקת מבצעים, וענף מודיעין – בשמו החדש, ענף ים/4 – היה אחד משבעת ענפיה. בענף היו מדור מחקר (ובו חוליות שעסקו בחקר ציי ערב, בחקר נמלים וחופים במדינות ערב, בחקר ציים זרים ובמחקר מודיעין טכני), מדור איסוף (ובכלל זה אלמנטים של איסוף עצמאי ונציגות ביחידת ההאזנה של חיל המודיעין) וביטחון שדה. כמו כן הייתה לענף חוליית שירותים טכניים שעסקה במגוון תחומים ובכללם בניית מודלים של כלי שיט ונמלים והפעלת מעבדת צילום ייעודית.

גיבוש סמכויות ונוהלי עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיומה של מלחמת העצמאות הוחל למעשה ארגונו וגיבושו של המודיעין הימי במפקדת חיל הים, ששכנה באותם ימים בסטלה מאריס בחיפה. במאי 1949 חיבר צבי קינן נייר עמדה בנושא "ארגון מחלקת מודיעין ימי לימי שלום" ובו הניח למעשה את היסודות למבנה הארגוני של המודיעין הימי ותחומי עיסוקו.‏[30] בסופה של עבודת המטה, הוקם ענף המודיעין הימי, שנקרא ענף ים/4, במסגרת מחלקת ים, וכלל מדורי מחקר, איסוף וביטחון שדה. כמו כן הוקמו חוליית פענוח לתצלומי אוויר, חוליית הידרוגרפיה, ארכיון, מחסן מפות וספרייה, שכללה ספרות מקצועית גלויה על כלי שיט צבאיים, חופים ונמלים. במקביל גובשו נוהלי העבודה עם גורמי המחקר במחלקת המודיעין של המטה הכללי‏[31] גובשו נוהלי ההפצה של ידיעות המודיעין ופרסומי המודיעין וסוכמה חלוקת האחריות המחקרית. באותה תקופה נקבעה המתכונת שלפיה המודיעין הימי נושא שני "כובעים": הקמ"ן של מטה חיל הים ויחידותיו, והקמ"ן הימי של אמ"ן.

פעילות איסופית עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו הראשונות הפעיל המודיעין הימי , בתיאום עם מחלקת החקר של משרד החוץ ומחלקת מודיעין במטכ"ל, פעילות איסופית יעודית עצמאית בנמלי הארץ ועל גבי אניות סוחר שפקדו את נמלי מדינות ערב והאגן המזרחי של הים התיכון. מי שעמד בתחילת הדרך בראש האיסוף העצמאי של המודיעין הימי, היה אביגדור סלוצקי, איש ספנות ממוצא יווני, שהפעיל רשת מודיעים בקרב אנשי ספנות יוונים. זאת ועוד, בתיאום עם אמ"ן נרכשה ספינת סוחר שהובילה מטענים לנמלי סוריה ומצרים ועסקה באיסוף מל"ם בנמלי האויב וסביבתם. מדי פעם צורפו אליה לוחמים משייטת 13 לצורך הכרת הזירה.‏[32] בתחום האיסוף גובשו נוהלי העבודה רק ב-1953, ונקבעה חלוקת הסמכויות בין סוכנויות האיסוף השונות (המוסד, השב"כ ויחידות האיסוף הצה"ליות) לבין אגף המודיעין וענפי המודיעין בחיל האוויר וחיל הים. עם זאת, ובאופן חריג, במשך כמה שנים לאחר מועד זה המשיך המודיעין הימי להפעיל חוליות איסוף בנמל חיפה ונמל תל אביב (לצורך תחקור ימאים באוניות סוחר שפקדו נמלים ערביים).

אחת המשימות שבהן עסק באותה תקופה המודיעין הימי הייתה מעקב אחר הפעילות המצרית שתכליתה הייתה חסימת השיט אל נמל אילת והמגבלות שהטילו המצרים על המעבר בתעלת סואץ של אוניות בדגל ישראל ואוניות זרות המובילות מטענים ישראלים או שפקדו את נמלי ישראל (מה שגרם להכנסתן ל"רשימה שחורה" של אוניות שנאסרה עליהן ההפלגה בתעלת סואץ). במהלך התקופה נשלחו כמה ספינות סוחר, רובן בדגל זר, לבדוק את הפעילות המצרית ולנסות להבין עד כמה נחושים המצרים באיסורים שהטילו וכיצד ניתן לעקוף אותם. לחלק מההפלגות הללו הצטרפו אנשי המודיעין הימי.

הספינה בת גלים קשורה לרציף לאחר מעצרה במצרים

ההתמודדות מול המגבלות המצריות על חופש השיט לישראל וממנה הגיעה לשיא בשנת 1954, כאשר האונייה "בת גלים", שהפליגה בדגל ישראל, ניסתה לעבור בתעלת סואץ. המצרים עצרו את האונייה בנמל פורט איברהים, צוות האונייה הואשם ברצח שני דייגים ועונה בכלא המצרי 100 ימים. הקצין הראשון בהפלגה היה רפאל שפינט, ששירת עד אז במודיעין הימי, ושחרורו משירות סדיר הוקדם כדי לאפשר את הפלגתו על ה"בת גלים" כאזרח.‏[33] יצוין כי סוגיית חופש השיט, ומעצרה של הספינה "בת גלים", היו חלק מההתדרדרות שהובילה בסופו של דבר למלחמת סיני ב-1956.

דוגמה אחרת לפעילות שתכליתה איסוף מודיעין הייתה מבצע שנונית, שנערך ב-1954 ונועד לאתר במצרי טיראן, בין האי סנפיר לחוף הסעודי, מעברים כשירים לשיט. נתיבים כאלה היו אמורים לאפשר מעבר לאילת מחוץ לטווח תותחי החוף המצריים שהיו מוצבים בראס נצראני ושלטו על מצרי טיראן. עם הכוח המבצע נמנה גם פיני נוסבאום,‏[34] מראשוני המודיעין הימי, שפיתח מאוד את נושא איתור חופי הנחיתה והגישה מהים ליעדי אויב. במהלך כל שנות שירותו במודיעין הימי טיפח נוסבאום גם את הקשר בין המודיעין הימי לסוכנויות האיסוף והתמחה גם בפענוח צילומי קרקע וצילומי אוויר למיפוי תשתיות ציי האויב. לימים היה הראשון לשמש בתפקיד ראש ענף יעדים והראשון לשמש כראש מחלקת מל"ם במודיעין הימי.

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת סיני
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איברהים אל-אוול

המודיעין הימי סיפק לחיל הים את המידע הדרוש לפעילותו במלחמת סיני, ובין היתר תיק מודיעין לפעילות הימית במפרץ אילת, שנועדה ללוות ולסייע לתנועתה של חטיבה 9 מאילת לשארם א-שייח'.

המשחתת המצרית שנכנעה, 31 אוקטובר 1956

האירוע החשוב מבחינה מודיעינית היה קשור ביירוטה של המשחתת המצרית איברהים אל-אוול שהפגיזה את החוף באזור חיפה. ההיבטים המודיעיניים של אירוע זה הם:

  • התרעה: כחמש שעות לפני שהחלה המשחתת להפגיז, קלטה יחידת ההאזנה של חיל המודיעין מברק שנשלח אליה‏[35] ממפקדת הצי שבו נאמר:"המשיכו במשימתכם על פי המסלול שנקבע." מיד עם פענוח מברק זה הועלה חשד לפעולה מצרית עוינת מהים. המידע הועבר לנציג חיל הים ביחידה, שהעבירו מיידית למודיעין הימי במפקדת חיל הים.‏[36]
  • מודיעין מלווה: במהלך הקרב שהתפתח (ושבסיומו נלקחה המשחתת שלל) יורטה בזמן אמת תקשורת בין המשחתת המצרית למפקדת חיל הים המצרי באלכסנדריה, שחשפה מידע טקטי על הנעשה באונייה המצרית ועל כוונותיו של מפקד המשחתת. המידע דווח ישירות לראש המודיעין הימי דאז, סא"ל אריה ברוש, והועבר בזמן אמת, למפקד הכוח המירט.‏[37]

אירוע נוסף במהלך המלחמה, שבו הייתה תרומה מודיעינית בזמן אמת, היה המידע על הפריגטה המצרית "ראשיד", שנשלחה לחלץ קצינים ונגדים מצריים שברחו מכוחות צה"ל והתרכזו בחלקו הדרומי של סיני. מהמידע שהתקבל עלה שהספינה מסתתרת בחוף הסעודי בצפון הים האדום ושאין לה מספיק דלק. על סמך המידע הוחל בתכנון השתלטות על הפריגטה המצרית, אך זה לא יצא לפועל בסופו של דבר.‏[38]

בין מלחמת סיני למלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודרניזציה ושינוי האוריינטציה בציי ערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת סיני, היו חילות הים הערביים מצוידים בכלי שיט מתוצרת בריטית וצרפתית. באמצע שנות ה-50 חל שינוי באוריינטציה של מצרים וסוריה, שהידקו קשריהן עם ברית המועצות וחתמו עימה על עסקות נשק גדולות, שכללו מטוסים, טנקים תותחים וגם כלי שיט. חיל הים המצרי (וכעבור זמן מה גם חיל הים הסורי) החל להצטייד בספינות מלחמה סובייטיות, תחילה במשחתות, אך בהמשך גם בשולות מוקשים, ספינות טורפדו, נחתות, צוללות וסטי"לים, שהיוו איום חדש בזירה. נוכח תמורות אלה נאלץ המודיעין הימי להיערך הן מבחינה איסופית והן מבחינה מחקרית כדי להשיג, לנתח ולפרסם מידע על כלי השיט החדשים שהגיעו לזירה, על הנשק ומערכות הגילוי שלהם ועל תורות הלחימה הנובעות מהם.

השפעת המדיניות הבין-ערבית על הזירה הימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1961-1958 התאחדו מצרים וסוריה לישות מדינית אחת שנקראה הרפובליקה הערבית המאוחדת. כלי שיט מצריים וסוריים שהו לסירוגין גם בנמלי המדינה האחרת. האיחוד העצים את האיום הימי נגד ישראל בזירה הצפונית, שכן עד למועד זה היה חיל הים הסורי נחות בגודלו ובאיכותו, ודאי בהשוואה לחיל הים המצרי. האיחוד הקנה לאויב אפשרות נוחה יותר להשתמש במשחתות ובצוללות לביצוע מצור ימי על ישראל ולתקיפת את החוף הישראלי מכיוונים שונים בו-זמנית. תפנית זו באיום הימי חייבה הקצאת משאבי איסוף ומחקר גם לנעשה בחופי סוריה ונמליה, תחום שזכה עד אז לעדיפות נמוכה.

במהלך המחצית הראשונה של שנות ה-60 היה הצבא המצרי (ובכלל זה הצי בזירת הים האדום) טרוד ומעורב עד צוואר במלחמת האזרחים בתימן. לפעילות חיל הים המצרי בדרום הים האדום הייתה השפעה על תנועת ספינות סוחר בין נמל אילת למזרח הרחוק.

כניסת ספינות טילים לזירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת טילים מדגם "אוסה"

נדבך ימי משמעותי נוסף, בדמותן של ספינות טילים מתוצרת סובייטית, הגיע לאזורנו בשנות ה-60. תחילה הגיעו לחילות הים של מצרים וסוריה סטי"לים מדגם קומאר ובהמשך, ערב מלחמת ששת הימים, קיבלה מצרים גם סטי"לים מתקדמים יותר מדגם אוסה. במקביל, סופקו למצרים גם טילי חוף-ים וטילי אוויר-ים. כניסתו של האויב הימי לעידן הטילנות שינתה כליל את הזירה הימית, וחייבה את המודיעין הימי להשיג במהירות נתונים טכניים על הטילים השונים, כדי שחיל הים יוכל להתמודד עם האיום החדש ולתת לו מענה.

פעילות הצי הסובייטי בים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 התחיל הצי הסובייטי להפעיל בים התיכון כלי שיט צבאיים כמשקל נגד לצי השישי האמריקני. במקביל החלו גם טייסות מפציצים ארוכי טווח מדגם טופולב Tu-95 לסייר בים התיכון.‏[39] תחילה לא הייתה לסובייטים גישה לנמלים בזירה זו לצורך תספוק, אחזקה ומנוחת לצוותים, אך בהמשך התבססו כלי השיט הסובייטיים במזרח הים התיכון על נמלים במצרים (אלכסנדריה, פורט סעיד ומרסא מטרוח) ובסוריה (לטקיה וטרטוס). לפעילות כלי השיט הסובייטים במזרח הים התיכון (בין השאר הייתה נוכחות קבועה של ספינת ביון מול חופינו) ולנוכחותם בנמלי מצרים וסוריה, הייתה השפעה על פעילות כוחות חיל הים הישראלי, ולפיכך החל המודיעין הימי לחקור גם את הפעילות הימית הסובייטית במזרח הים התיכון.

תחום אחר הקשור לפעילות ימית סובייטית שבו החל לטפל המודיעין הימי באותה תקופה היה המעקב אחרי אוניות סוחר של מדינות מזרח אירופה, שהובילו נשק ואמל"ח לארצות ערב מהים השחור והים הבלטי. בנושא זה פיתח המודיעין הימי בשיתוף עם עמיתיו באמ"ן ומודיעין חיל האוויר מיומנויות לזיהוי הציוד המובל על פי המארזים שהיו על סיפון האוניות.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים מול ציי ערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

תקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים עקב המודיעין הימי אחרי הכנות הצי המצרי לקראת פרוץ פעולות איבה. בין השאר אותרו צעדי חירום שננקטו, שכללו שינויי פריסה של כלי שיט (בין השאר מעבר כלים מזירת הים התיכון לזירת הים האדום), הכשרה וחימוש כלי שיט, צעדי אבטחה וכוננות, היעדרות כלי שיט מבסיסיהם ועוד.‏[40]

בתאריך 30 במאי 1967 בבוקר התקשר ראש המודיעין הימי דאז, סא"ל ראובן אשכנזי, לראש אמ"ן אהרן יריב ואמר לו:

"המפקד, בדרך עכשיו נייר שלנו הקובע כי חיל הים המצרי מוכן למלחמה. האם יצא למלחמה, זה כבר לא התפקיד שלי להגיד, אלא שלך."

[41] דיאלוג זה בין ראש המודיעין הצבאי לראש המודיעין הימי, שהתקיים בבוקרו של ה-30 מאי, ממחיש היטב את חלוקת הסמכויות בין המודיעין הימי לאגף המודיעין במטכ"ל. סמכותו של המודיעין הימי היא לחקור ולהציג את רמת היכולות והמוכנות הקרבית של הזרוע עליה הוא מופקד, בעוד שסמכותו ואחריותו של אגף המודיעין היא מתן התרעה למלחמה ברמה המדינית-אסטרטגית.

חיל הים עצמו, נתפס במלחמת ששת הימים בעיצומו של תהליך בניין כוחו מחדש, תהליך שבמרכזו עמד המעבר מכלי לוחמת שטח גדולים ומיושנים לכלי שיט חדשים יותר – ספינות הטילים, שנבנו באותה עת בצרפת. במקביל גם נרכשו בבריטניה צוללות גדולות יותר, שהיו באותה עת בשיפוצים.

בהיעדר כלי שיט נושאי טילים, שיכלו להתמודד עם הסטי"לים בחילות הים של מצרים וסוריה, התבססה פעילות חיל הים במלחמת ששת הימים על חדירה של לוחמי שייטת 13 לנמלים מצריים וסוריים מתוך כוונה להשמיד כלי שיט צבאיים. המודיעין הימי סיפק לכוחות מידע על הנמלים, על היערכות כלי השיט הצבאיים בתוכם ועל מערכות ההגנה בהם ובסביבתם. חלק מהמבצעים השתבשו וחלק מתמונת המודיעין הייתה חסרה.

  • הפעולה בפורט סעיד: לפעולה זו היו היבטים מודיעיניים אחדים. ראשית, למפקד הכוח, ששהה על משחתת הפיקוד אח"י יפו, היה צוות מודיעין חביר וכן מוכ"ם מצוות המשחתות, שהתמחה בהפעלת מערכת האלינט "בת קול", שפיתוחה הושלם כמה חודשים לפני המלחמה.‏[42] צוות חביר זה סיפק למפקד הכוח מידע טקטי בזמן אמת.‏[43] שנית, תמונת היערכותם של כלי השיט הצבאיים המצריים בנמל הייתה חסרה (לדוגמה, למודיעין הימי לא נודע בעוד מועד שהצוללות שאמורות היו להגיע לנמל נשארו באלכסנדריה) ושלישית, היה חוסר בהירות בשאלה מהו דגם הסטי"לים המצריים הערוך בנמל וכן האם הסטי"לים בנמל חמושים בטילים או לא.
  • הפעולה באלכסנדריה: התרומה של המודיעין הימי בהקשר לפעולה זו, מלבד תיק המודיעין המפורט על נמל אלכסנדריה, באה לידי ביטוי במידע שהושג בזמן אמת על כך שששת לוחמי הקומנדו הימי נפלו בשבי המצרי, מה שאִפשר להרחיק מאלכסנדריה את הצוללת הישראלית – אח"י תנין – שהייתה נתונה תחת איום נצ"ל של חיל הים המצרי.‏[44]

תקרית ה"ליברטי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקרית ליברטי
הליברטי לאחר ההתקפה (תצלום: הצי השישי)

אירוע משמעותי נוסף שהתרחש בזירה הימית היה תקרית ליברטי, שבו נפגעה בטעות מאש כוחותינו (חיל האוויר וחיל הים) אוניית הביון האמריקאית "ליברטי", שפעלה מול חופי אל עריש. לפרשה כאובה זו היו שני היבטים מודיעיניים:

  • הראשון בהם התרחש במהלך האירועים עצמם עת אותרה האונייה על ידי סיור אוויר יממה לפני שהותקפה. נציג המודיעין הימי במוצב הפיקוד המטכ"לי בקריה בתל אביב, רס"ן (לימים סא"ל) אורי מרץ, קיבל את הדו"ח של סייר האוויר, ובכלל זה תיאור האונייה ומספר הדופן שלה. על סמך תחקור הסייר, ובעזרת השנתון Janes זיהה מרץ את הספינה כאוניית הביון האמריקאית "ליברטי". הוא העביר על כך דיווח לענף ים/4 במפקדת חיל הים בחיפה, ואף הדגיש את הדמיון בין צללית הספינה האמריקאית לזו של ספינת העזר המצרית "אל קוצייר". ‏[45] הדיווח של מרץ הועבר לגורמי המבצעים והשליטה בחיל הים, אך כשהספינה התגלתה שוב, למחרת, לא נעשה הקישור הנדרש, כי איתורה וזיהוייה הקודם נמחקו מהלוחות.

התקרית, שבה נהרגו 34 אנשי צוות אמריקאים ונפצעו 171, עוררה זעם רב בארצות הברית והעיבה על יחסי שתי המדינות. טענתה של ישראל שהתקיפה בוצעה בשגגה התקבלה בספקנות ובחוסר אמון מצד גורמים שונים בארצות הברית.

  • ההיבט המודיעיני השני התרחש בשנת 2003, כאשר על רקע דרישתו של השופט קריסטול, שיחררה "סוכנות הביטחון הלאומית"-NSA (סוכנות ביון בארצות הברית המופקדת על משימת ביצוע האזנות ברחבי העולם) מסמכים חדשים ותמלילי תעבורת קשר של כוחות צה"ל המאשרים את גרסת ישראל שהפגיעה בספינה האמריקאית הייתה טעות טרגית ולא נעשתה בכוונה תחילה.‏[46]

בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבעת המשחתת אח"י אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיבוע המשחתת אילת

אחרי מלחמת ששת הימים החל חיל הים לבצע סיורי הפגנת נוכחות בצפון סיני עד מבואות פורט סעיד באמצעות משחתות, שאליהן הצטרפו מעת לעת גם ספינות טורפדו. .בהיתקלות עם ספינות של חיל הים המצרי ב-11 יולי 1967 באזור רומני, הוטבעו שתי ספינות טורפדו מצריות. הטבעתן עוררה בחיל הים המצרי רצון לנקום על אבידותיהם.‏[47]

ספינת קומאר משגרת טיל סטיקס

ב-21 אוקטובר 1967, בשעות אחה"צ המאוחרות, הצליחו המצרים לממש את שאיפת הנקם והטביעו את המשחתת הישראלית אח"י "אילת" באמצעות ארבעה טילי ים-ים "סטיקס" ששוגרו משני סטי"לים מדגם קומאר שהיו בפתח נמל פורט סעיד.‏[48] זה היה השימוש המבצעי הראשון בטילי ים-ים באזורנו ולמעשה בעולם כולו.

סא"ל יצחק שושן, שהיה מפקדה של אח"י אילת ביום טביעתה, פרסם לימים ספר שבו הוא הטיל את האחריות לאסון על גורמים שונים בחיל הים ובכלל זה המודיעין הימי‏[49] בתחקירים שנעשו לבירור נסיבות התקרית, והאם אפשר היה למנוע את התוצאות הקשות בדרכים מודיעיניות, נמצא ששעות אחדות קודם לטיבוע המשחתת הגיע ליחידת ההאזנה של חיל המודיעין מידע לפיו מתכננים המצרים פעולה התקפית באזור פורט סעיד. עד היום לא הובהר סופית האם מידע זה, שהיה עשוי לשנות את המצב, הועבר מאמ"ן למודיעין חיל הים, אך אין ספק שהוא לא הגיע למפקדה של ה"אילת". סגן הרמטכ"ל, אלוף חיים בר-לב, שמונה לברר היכן אבד המידע החיוני לא הצליח להכריע בין העדויות הסותרות, והסתפק בהמלצה להעמיד לדין משמעתי את קציני אמ"ן המעורבים באירוע, על שלא וידאו שהמידע שבידיהם הגיע לתעודתו.‏[50]

יצוין כי מערכת האלינט שהייתה מותקנת על הספינה (ה"בת קול"), פעלה, ולפי דוח שחיבר הדר קמחי לבקשתו של מפקד חיל הים, אף קלטה ביום האירוע שידורי מכ"ם שאפשר היה לזהותם לכאורה כשידורים של מכ"ם המותקן על סטי"ל מדגם קומאר.‏[51]

להטבעתה של אח"י "אילת" הייתה משמעות מודיעינית מיידית: הצלחתו הקטלנית של הטיל "סטיקס" חייבה את המודיעין הימי להשיג במהירות את מֵרב הנתונים הטכניים שלו, כדי לאפשר לחיל הים לפתח אמצעי הטעיה שימנעו פגיעות בכלי השיט הישראלים בקרבות עתידיים.

ההתמודדות עם הטילנות הימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל הסטיקס מוצג במוזיאון חיל הים בחיפה

האירוע המכונן של הטבעת אח"י "אילת" חידד את הצורך הדחוף לשפר את מערך המודיעין הימי בשלושה רבדים עיקריים:

  • מיסוד ושיפור שיתוף הפעולה בין המודיעין הימי ליחידת ההאזנה של חיל המודיעין. בנוסף הוקמה במסגרת המודיעין הימי חוליית אלינט, שבתחילה אוישה על ידי המפעיל של מערכת "בת קול" שהייתה מותקנת על גבי המשחתות,‏[52] ובהמשך הגיעו לחולייה מפעילים של מערכת אלינט אחרת ("שלדג") שהותקנה בסטי"לים החדשים.
  • איסוף המידע הרלוונטי ומחקר אינטנסיבי ומעמיק על מערכות נשק בציי ערב ובמיוחד על איומי הטילנות הימית, ובראש ובראשונה הטיל "סטיקס", וזאת כדי שגורמי הפיתוח בחיל הים ובתעשיות הביטחוניות יוכלו לתפור חליפת הגנה מיטבית לספינות חיל הים.
  • איסוף לימוד וניתוח המידע על תורת הלחימה של האויב ובמיוחד לוחמת הסטי"לים שלו. מידע זה אפשר לשייטת 3, בפיקודו של המשט דאז הדר קמחי, לפתח תורת לחימה ולתרגל אותה גם בים וגם במתקן התרגול הטקטי בבה"ד חיל הים.

באותה תקופה התרחש אירוע נוסף, שבו הוטבע כלי שיט ישראלי (ספינת הדייג "אורית") שעסקה בדיג מצפון לימת ברדוויל. גם הפעם היו אלה טילי "סטיקס", שנורו מסטי"ל שהיה באזור פורט סעיד. טיבוע הספינה המחיש הערכה טכנית קודמת של מהנדסי חיל הים לפיה הטיל סטיקס מהווה איום גם נגד ספינות קטנות, דהיינו בסדר גודל של ספינות הטילים שנכנסו באותה עת לשירות מבצעי בחיל הים.

מאז טיבוע המשחתת "אילת" וספינת הדייג "אורית", כל אירוע שבו שוגר טיל "סטיקס" העסיק את המודיעין הימי. כך למשל במלחמת הודו-פקיסטן, בשלהי 1971, נורו טילי ים-ים מסוג "סטיקס", שהיו ברשות הצי ההודי, ובמהלך הקרבות ירו ההודים טילי "סטיקס" גם לעבר יעד בחוף – על חוות מכלי דלק באזור קראצ'י ירי שגרם נזק גדול.‏[53] המודיעין הימי ניתח את הלחימה גם בחזית זו, ובפרסומיו הועלתה גם האפשרות שטילי "סטיקס" ישוגרו לעבר מטרות יבשתיות לאורך חופי המדינה, דבר שבתחילת מלחמת יום הכיפורים הטריד את מפקד חיל הים, שחשש שסטי"לים סוריים יירו טילים ים-ים מאזור צור שבלבנון לעבר אזור חיפה.‏[54] בסופו של דבר, חיל הים הסורי לא ירה טילים לעבר שטח ישראל, אך חיל הים המצרי ירה טילי "סטיקס" לעבר שארם א-שייח' במלחמת יום הכיפורים.

מלחמת ההתשה בחזית המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ההתשה
אוניית העזר אח"י בת גלים נפגעה מצוללים מצריים בנמל הצבאי באילת מאי 1970.

יזמה ישראלית -במהלך מלחמת ההתשה ביצע חיל הים מבצעים רבים בחזית המצרית. מטבע הדברים המודיעין הימי היה מעורב בשלב ההכנות של כל המבצעים, והדבר הביא להעמקת המחקר המודיעיני בגזרות שבהם התבצעו המבצעים, לשיפור המיומנויות בהכנת תיקי מודיעין למבצעים ולחקירת חופי נחיתה ואף תאי שטח יבשתיים במבצעים שבהם כוחותינו פשטו בחופי אויב. חלק מהמבצעים בוצע בשיתוף עם יחידות צה"ליות אחרות (חיל השריון סיירת מטכ"ל, חטיבת הצנחנים וכדומה), דבר שחייב את העמקת שיתוף הפעולה המודיעיני עם יחידות אלה ואת מיסודו. בין המבצעים הרבים יצוינו:

יזמה מצרית - במהלך התקופה היו כמה פעולות שביצעו המצרים ושעליהן לא היה למודיעין הימי מידע מוקדם שיאפשר את סיכולן. בין הפעולות הללו יצוינו:

  • ביצוע הפגזת חוף בצפון סיני על ידי שתי משחתות מדגם סקורי מצריות מלוות בסטי"לים להגנתן.
  • תקיפת סירת הדייג אורית שעסקה בדייג מול חיפי סיני. בתקיפה נהרגו שני דייגים. שנים אחרים ניצלו והגיעו בשחיה לחוף.
  • במפרץ אילת נשמר שקט מתוח בין ישראל לירדן במשך השנים, אך בתחילת מלחמת ההתשה אפשרו הירדנים לקומנדו מצרי לצאת ל מהחוף הצפוני של עקבה לפיגועים בנמלי אילת. בוצעו ארבעה חדירות של צוללים לנמל אילת (הצבאי והאזרחי). בפעולות אלה, נפגעו שתי אוניות סוחר וטובעה אוניית עזר של חיל הים "אח"י בת גלים".
  • פגיעה בדוברת קידוח נפט שהייתה בדרכה מקנדה למפרץ סואץ (הדוברה נפגעה ככל הנראה ממוקשים שהצמידו אליה אנשי צפרדע מצרים בעת שהייתה בנמל אבידג'אן בחוף השנהב שבאפריקה).

ראשית הלחימה בטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכלית "קוראל סי" שהותקפה על ידי מחבלים באזור מצרי באב אל-מנדב, יוני 1971.
האניה קווין אליזבט 2 שנהייתה מטרה לפגיעה.

ראשיתו של המאבק בטרור הפלסטיני התנהלה בחזית הירדנית, שם הייתה מרוכזת עיקר פעילותם של ארגוני המחבלים. קיומם של מכשולי מים בגזרה (נהר הירדן וים המלח), חייבה מעורבות של לוחמי חיל הים בלחימה בזירה, וכפועל יוצא מכך שיתוף פעולה של המודיעין הימי עם מודיעין פיקוד המרכז, דבר שלא התקיים עד אז.

כבר ב-1969החלו להתבסס בלבנון ובסוריה אלמנטים ימיים של ארגוני המחבלים והתקבל מידע על כוונותיהם לבצע חדירות, תקיפות ופיגועים במתווה ימי. נוכחות ותשתית ימית זו התעצמה בעקבות אירועי ספטמבר השחור (ספטמבר 1970), עת עזבו ארגוני הטרור הפלסטיניים את ירדן ועברו ללבנון ולסוריה, שם התמקמו בין היתר לאורך חופיהן של מדינות אלה. הגישה החופשית לים, וחופש הפעולה היחסי שלו זכו במדינות אלו, הביאה להתפתחות יחידה ימית בארגון פתח, ובהמשך גם בארגונים אחרים. יחידות אלו החלו לבצע פיגועים בהישט ישיר מחופי דרום לבנון לעבר חופי צפון המדינה‏[55] ועסקו גם בהברחת אמל"ח בדרך הים (באמצעות סירות דיג וספינות דיג) מלבנון לרצועת עזה.

זאת ועוד, פעילות ימית של ארגוני הטרור הפלסטיניים התבצעה גם בזירה הרחוקה מישראל (בלוב, בסוריה, בעיראק) שם התבצעו אימונים של אנשי צפרדע וגם פותחו מוקשים ימיים, תוך הסתייעות ביחידות קומנדו ימי של אותן מדינות. בהקשר זה בולטת התעסקות ממושכת של המחבלים בהכשרתה של אוניית סוחר קטנה (בשם "וובינה") על מנת שתשמש כספינת אם לתובלת אנשי צפרדע שיפעלו בנמלי ישראל.‏[56] מאמץ מודיעיני רב הושקע סביב התארגנות זו.


בנוסף, בחודש יוני 1971 תקפו מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין של ג'ורג' חבש, שפעלו מתחומה של רפובליקת דרום תימן, את המכלית קוראל סי, שהובילה נפט גולמי מאיראן לישראל, בשעה שעברה באזור מצרי באב אל-מנדב. המיכלית נפגעה אך נגרם נזק מועט.

הצורך להתמודד עם האיומים חדשים אלה שהציבו פעולות המחבלים חייבו היערכות מודיעינית הן בהיבט האיסופי והן בהיבט המחקרי. ואכן, בראשית שנות השבעים הוקמה במודיעין הימי חוליה שנועדה להתמודד עם איום הטרור הימי ובדרך הים.‏[57] בתקופה זו גם החלו מבצעי פשיטה על יעדי המחבלים בלבנון ובהם מבצע ברדס 20 (בינואר 1971) מבצע ברדס 54-55 (בפברואר 1973) ומבצע אביב נעורים (באפריל 1973).

באותה תקופה ניצבה ישראל בפעם הראשונה גם בפני טרור מדינתי בזירה הימי. שליט לוב, מועמר קדאפי, ביקש לנקום בישראל על הפלת מטוס הנוסעים הלובי שחדר למרחב האווירי הישראלי ולא הזדהה (21 בפברואר 1973). הוא הורה למפקד צוללת מצרית שהייתה מוצבת בלוב להטביע את אוניית הנוסעים הבריטית "קווין אליזבת", שהפליגה מאנגליה לישראל כשעליה יהודים רבים שהיו בדרכם לחגוג את יום העצמאות ה-25 של ישראל. האירוע עצמו תואר בדיעבד בספרו של אורי בר-יוסף.‏[58][59] הצלבה בין פרסום גלוי בעיתונות הישראלית על הגעתה הצפויה של ה"קווין אליזבת" ארצה לבין רסיסי מידע שונים שהתקבלו באותה עת הביאה את המודיעין הימי לגבש מבעוד מועד הערכה על כוונה אפשרית לפגוע בספינת הנוסעים הבריטית. בדיעבד התברר שכוונה זו לא התממשה משום שהדבר נודע לנשיא אנואר סאדאת והוא הורה להחזיר מיד את הצוללת לנמל אלכסנדריה.

שינויים במבנה הארגוני של המודיעין הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הקצונה של המודיעין הימי בראשית 1971. במרכז הרמחמ"ן היוצא אל"ם ראובן אשכנזי ולידו סא"ל רמי לונץ שהחליפו בתפקיד.

בתקופה שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום הכיפורים התרחשו שני שינויים משמעותיים במבנה המודיעין הימי, הראשון בשנת 1969 והשני בשנת 1973.

1969 – המעבר מענף למחלקה

בעקבות מלחמת ששת הימים ובשל הפעילות האינטנסיבית במהלך מלחמת ההתשה חלו תמורות בפריסת חיל הים, בהיקף הפעילות הימית ובמתכונתה. אלה חייבו היערכות מודיעינית בהיקף רחב יותר ושיתוף פעולה הדוק יותר עם אמ"ן, מודיעין חיל האוויר וקמ"ני הפיקודים. בעקבות השינויים נוצר צורך להגדיל את מצבת כוח האדם בענף המודיעין הימי שבמטה ולהקים קמ"ניות בבסיסים. ענף ים/4 נהפך ב-1969 למחלקת מודיעין ים (מחמ"ן-ים), שבראשה עמד רמחמ"ן. סא"ל ראובן אשכנזי, שעד אז שימש כרע"ן ים/4, הועלה לדרגת אל"ם ונהיה מפקדה הראשון של המחלקה.‏[60] במחלקה החדשה היו שני ענפים מרכזיים, ענף מחקר וענף איסוף, וכן שני מדורים עצמאיים, מדור ביטחון שדה ומדור אוה"ד (ארגון והדרכה), שהיה אחראי בין היתר על ההוצאה לאור, מעבדת הצילום ומחסן המפות.

ענף מחקר, שהיה המסגרת המובילה, כלל כמה מדורי מחקר שעסקו בחילות הים הערביים וצי הסוחר הערבי, ציים זרים, מדור יעדים וחופים (שבו היו גם חוליית פח"ע – פעילות חבלנית עוינת – וחוליית פענוח תצלומי אוויר), מדור פעילות (שהיה החמ"ל של המודיעין הימי) ומדור מודיעין טכני. מעת לעת אויש גם מדור שניתח וחקר את תורת הלחימה של האויב הימי. ענף איסוף כלל מדורים שתיאמו את צורכי המודיעין הימי מול סוכנויות האיסוף השונות, והייתה לו גם אחריות מטה על הנציגות הימית ביחידת ההאזנה של חיל המודיעין ואחריות מטה על תיאום אלמנטים של איסוף קרבי שהשתלבו בפעילות המבצעית של חיל הים, לרבות חוליית אלינט שהוקמה לאחר הטבעת המשחתת אח"י "אילת". חוליית האלינט התבססה על כוח אדם שהגיע מחיל הים – תחילה מקרב מפעילי מערכת האלינט במשחתות ואחרי כן מקרב מפעילי מערכת האלינט שהותקנה בסט"ילים החדשים.

מחלקת המודיעין הימית המשיכה לשכון במפקדת חיל הים בסטלה מאריס עד שלהי 1972, עת עברה עם כל מפקדת חיל הים מחיפה לקריה בתל אביב.

1973 – הרחבת המחלקה ושינויים מבניים

בקיץ 1973, חודשים אחדים לפני מלחמת יום הכיפורים, התרחש עוד שינוי במבנה המודיעין הימי, שהייתה לו משמעות בתחום התפקודי. ענף מחקר המקורי התפצל לשני ענפי מחקר מרכזיים: אחד מהם (שנקרא בשם ענף מחקר ציים) טיפל בכלי השיט של חילות הים הערביים, פריסתם, פעילותם ותורת הלחימה שלהם וכן בציים הזרים. הענף השני (שנקרא ענף מחקר יעדים) ריכז את עבודת המחקר על התשתיות הימיות בחופי האויב (נמלים, מערך הגנת החוף, חופי נחיתה ותחילת העיסוק בתשתיות ימיות של ארגוני הטרור). ענף איסוף ומדור אוה"ד המשיכו לפעול במתכונת שקדמה למעבר מפקדת חיל הים לקריה, ואילו מדור ביטחון שדה נהפך להיות ענף. סא"ל אורי מרץ, ששימש עד אז כראש ענף מחקר (במתכונתו הקודמת, טרם פיצולו), מונה לשמש כעוזר רמחמ"ן למחקר והיו כפופים לו בנוסף לשני ענפי המחקר החדשים גם מדור המחקר הטכני ומדור פעילות.‏[61]

מעניין לציין שכאשר השתלטו סטודנטים איראנים על שגרירות ארצות הברית בטהרן בשלהי 1979 (בתקרית הידועה כ"משבר בני הערובה באיראן"), תפסו האיראנים מסמכים רבים וביניהם גם מסמך של ה-CIA המציג את הידוע לאמריקאים על המודיעין הימי הישראלי, ובכלל זה על מבנה הארגון. האיראנים פרסמו את המסמך ברבים.‏[62]

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים
סער 4 "אחי רשף" משגרת טיל "גבריאל". במלחמת יום הכיפורים נורו 53 טילי גבריאל.

ההתרעה למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניתוח המידע על צעדי המוכנות ושינויי הפריסה בחיל הים המצרי, בימים שקדמו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, העריכו במודיעין הימי כי חיל הים המצרי ערוך ליציאה למלחמה בהתרעה קצרה. הגורמים המוסמכים במחלקת מחקר באמ"ן דחו את הערכת המודיעין הימי, בטענה שכל צעדי המוכנות מתיישבים עם הפעילות התרגילית שהתקיימה באותה עת בצבא המצרי וכן בגלל התפישה שרווחה באותם ימים ("הקונספציה") לפיה צבא מצריים וחיל האוויר המצרי לא יהיו מוכנים למלחמה לפני 1975 ואילו הצבא הסורי לא יצא למלחמה ללא הצבא המצרי.

מבחינת הצי המצרי הקונספציה הזו לא הייתה רלוונטית מאחר שלא עמדו על הפרק דרישות הצטיידות או תרגולת מבצעית בתחום הימי, שהיו חייבים להשלימן לפני לפרוץ פעולות איבה עם ישראל. אדרבא, צעדי המוכנות שננקטו בצי המצרי מאז הרבעון האחרון של שנת 72, לרבות החלפת מפקד הצי, תמרונים ימיים רחבי היקף, תרגולת מבצעית ושיפורי אמל"ח בכלי שיט שונים אפשרו לחיל הים המצרי להשתתף במערכה ברגע שיוחלט עליה, בלא שיהיה צורך לקלוט מערכות נשק ימי "שובר שוויון". אשר על כן, המודיעין הימי בהשוואה לעמיתיו באמ"ן מחקר ובמודיעין חיל האוויר, היה משוחרר משיקולי "קונספציה".

מאז סוף חודש ספטמבר 1973, וביתר שאת מ-28 בספטמבר, הצטברו ברשות המודיעין הימי קטעי ידיעות שהעידו על פעילות חריגה בחיל הים המצרי. בעצת עוזריו החליט ראש מחלקת מודיעין ים, אל"ם רמי לונץ, בבוקר יום ראשון, 30 בספטמבר, להעביר למפקד חיל הים את הערכת המודיעין הימי על מוכנותו ועל פעילותו החריגה של חיל הים המצרי, וציין שלהערכת אמ"ן כל הסימנים החריגים קשורים לתרגיל. רמי לונץ אמר שלהערכתו האישית פני מצרים למלחמה,‏[63] אך ראש אמ"ן וגופי המחקר באמ"ן – שהסמכות להחליט על כך שפני מצרים למלחמה, ברמה הלאומית, נתונה בידם – אינם שותפים לדעה זו.‏[64]

בעדותו בפני ועדת אגרנט, אישר מפקד חיל הים שראש המודיעין הימי הציג לו את עמדתו האישית, השונה מעמדת אמ"ן, לפיה פני מצרים למלחמה. לדבריו הוא לא ייחס חשיבות מרובה לעמדתו של לונץ, שכן הוא ניזון מהדיווחים המרגיעים של אמ"ן בפורום מטכ"ל ומשיחת בירור אקראית עם ראש אמ"ן שטען בפניו כי יש לו מידע טוב יותר משל הקמ"ן הבכיר של חיל הים.‏[65] כך או כך הורה האלוף בנימין תלם על נקיטת צעדי מוכנות בחיל הים, שכן העלאת הכוננות והגברת המוכנות הטכנית בחיל הים השתלבה בהכנות אותן ביצע חיל הים באותו שבוע לקראת תרגיל חילי רחב-היקף שהתקיים בליל 5-4 באוקטובר. אך הפעילות של השלמת תקן טילי הגבריאל לספינות הטילים לא נעשתה. הפקודה לכך ניתנה רק ביום ששי 5 לאוקטובר בבוקר וזמן הכנות יקר הושקע במנהלות.

בספרו האוטוביוגרפי ציין תלם שכאשר ראש המודיעין הימי הראה לו (במשתמע ב-30 בספטמבר) את רשימת הסימנים המעידים שאותרו בצי המצרי, לא נותר לו אלא להסכים עמו.‏[66] ב-1 באוקטובר, הפיץ המודיעין הימי, לתפוצת מפקדים בחיל הים בלבד, לקט מודיעין ימי שבו פורטו הצעדים שנקט חיל הים המצרי עד לאותו תאריך. ובסיומו של אותו לקט נאמר: .

"עם זאת יצוין, כי שינויי הפריסה, הכוננות העליונה, הפעלת המערך הלוגיסטי והמילואים, מביאים את הצי [המצרי] למצב המאפשר מעבר מהיר לפעילות מבצעית."

[67] רמי לונץ ציין בעדותו, כי נמנע מלהשתמש במילה מלחמה, משום שבדיון מסכם באמ"ן סוכם שאין התרעה למלחמה, ולפיכך "אסור היה לי לפרסם בפרסומים שיש מלחמה." לונץ הוסיף ואמר, שהלקט שפורסם למפקדים בחיל הים הסתיים במשפט הכי קרוב להתרעה, "בלי לציין המילה מלחמה."[68]

רמי לונץ גרס שמפקדי יחידות בחיל הים הבינו והפנימו את כוונתו של ראש המודיעין הימי, גם מבלי שהוזכרה בלקט המילה "מלחמה".‏[69][70][71] בסיס חיפה ושייטת ספינות הטילים לא כך הבינו.

סא"ל אוריאל מרץ, עוזר רמחמ"ן למחקר באותה עת, שייצג את המודיעין הימי בדיונים השונים שהתנהלו באותו שבוע באמ"ן, היה שותף אף הוא להערכת המצב המחמירה והציג בפני עמיתיו באמ"ן מחקר את מכלול הסימנים המעידים שאותרו בצי המצרי. הערכתו בדבר כוונת המצרים לצאת למלחמה נדחתה, כאמור, על ידי אנשי המחקר באמ"ן בנימוק: ש"אינכם מכירים את התמונה כולה. יש לנו ידיעות יותר טובות ונוגדות למשמעויות אלה."[72] בדיעבד טוען מרץ, כי באופן אירוני התברר ששלל הידיעות הטובות יותר, כביכול, שלא הופצו למודיעין הימי היו דווקא מחזקות את ההתרעה שנבעה ממהלכי חיל הים המצרי.‏[73]

באשר ללקט הימי שהופץ בתוך חיל הים בלבד, טוען מרץ שאסור היה לראש המודיעין הימי להשמיט ממנו את המילה מלחמה ובכך להוציא את העוקץ ההתרעתי מהפרסום. זאת ועוד, לטענת מרץ, הלקט צריך היה להיות מופץ גם מחוץ לחיל הים ולו כדי שישמש כחומר למחשבה, או אף כקטליזטור שהיה מעודד את אלה בקהילת המודיעין שהיו להם ספקות באשר לגישת ה"סבירות הנמוכה" [לפרוץ מלחמה], לשקול שוב את הערכתם.‏[73]

במהלך שאר ימי השבוע שקדם למלחמה המשיכו להצטבר סימנים מעידים נוספים באשר למוכנותו הקרבית של הצי המצרי, ובהם יציאתן של פריגטה ו-2 צוללות מנמל ספאגה שבים האדום לנמל פורט סודאן, פעילות משחתות בדרום הים האדום והערכות משחתת בלוב והערכות ספינות מטל"רים בפורט סעיד.‏[74] פריסת אנשי קומנדו על ציודם הייעודי במעגנים שונים במפרץ סואץ והכנות לפעילות מבצעית של אנשי צפרדע, גיוס ספינות דיג במפרץ סואץ ובים האדום והגבלות על תנועת ספינות סוחר בגזרה ונקיטת צעדי חירום וכוננות בבסיסי הצי השונים לרבות צביעת פנסי כלי רכב.‏[75] לכל אלה התווספו משעות אחר הצהריים של ה-4 באוקטובר ידיעות בדבר פינוי חפוז של משפחות היועצים הסובייטים ממצרים ומסוריה, וכן יציאה של חלק מספינות השייטת הסובייטית ממצרים. התפתחות זאת וממצאי גיחת צילום באזור התעלה שבוצעה ב-4 באוקטובר, הביאו את המטכ"ל להכריז על העלאת הכוננות בצבא הסדיר ב-5 באוקטובר (כוננות "מנעול").‏[76]

לסיכום, מבחינת חיל הים היה באותו שבוע רצף החלטות שהקנה לו, בהשוואה לשאר זרועות הצבא, יתרון ביום פרוץ הקרבות:

  • בתחילת השבוע ננקטו צעדים לשיפור המוכנות בשל הערכת המודיעין הימי באשר לפעילות החריגה בצי המצרי, שהועברה ב-1 באוקטובר לכלל המפקדים בחיל הים.
  • בהמשך השבוע נצברו כוחות והושלמו צעדי מוכנות בחיל הים לקראת התרגיל החילי שהתקיים בליל 5-4 באוקטובר, במקביל, באותן שעות נודע על הפינוי הסובייטי החפוז ממצרים וסוריה.
  • למחרת התרגיל, בערב יום כיפור, לאור הפינוי הסובייטי ולאור ממצאים חריגים בחזית המצרית, הכריז צה"ל על כוננות בצבא הסדיר. מבחינת חיל הים, המתבסס בעיקרו על סגל סדיר בחובה ובקבע, הייתה אפוא מוכנות גבוהה לפרוץ המלחמה גם בשל המסרים והתובנות שהתקבלו בכתב ובעל פה מהמודיעין הימי וגם בשל המוכנות המרבית של סד"כ הלוחמה עקב התרגיל החילי בליל 5-4 באוקטובר. כשהוכרזה כוננות "מנעול" בצה"ל, ב-5 באוקטובר, השלמת צעדי המוכנות בחיל הים יכלה להתבצע בקלות ובמהירות.

עם זאת, האמת צריכה להיאמר: המודיעין הימי לא הצליח עד למועד זה לשכנע את עמיתיו באמ"ן מחקר שפני הצי המצרי למלחמה, אם כי היו כמה קצינים באמ"ן מחקר שגרסו כמו המודיעין הימי שפני הצבא המצרי והסורי למלחמה, כמו מי ששימש כראש המדור המדיני בענף מצרים, אלברט סודאי, שגיבש את עמדתו, בין היתר, על סמך הסימנים המעידים בתחום הימי והעיד על כך בפני ועדת אגרנט.

לוחמת הסטי"לים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמי לונץ במרכז מוצב מחלקת מודיעין ים, בעת מלחמת יום הכיפורים.‏[77]

משפרצה מלחמת יום הכיפורים השיג חיל הים שליטה מלאה בזירה הימית, הן בזכות כניסתן לשירות של ספינות הטילים הישראליות, (ספינות סער), שהיו מצוידות בטילי ים-ים גבריאל, והן בזכות המידע שסיפק המודיעין הימי הן על טילי ה"סטיקס" שהיו בשירות חיל הים המצרי וחיל הים הסורי (מידע שסייע לפתח מערכות הגנה לספינות הישראליות), הן בזכות המידע על שיפורי האמל"ח השונים שביצעו המצרים בכלי השיט שלהם (לרבות בספינות הטילים), והן בזכות המידע על תורת הלחימה של ספינות הטילים של האויב. יתר על כן, בקרבות הימיים השונים שהתנהלו במהלך המלחמה, זכו המפקדים בים לליווי מודיעיני שוטף, בין השאר הודות לשיתוף הפעולה עם יחידת ההאזנה הצה"לית, שהתהדק אחרי אירוע הטבעתה של אח"י "אילת". כל אלה תרמו לכך, שאף לא אחד מ-50 טילי ה"סטיקס" שנורו לעבר ספינותינו במלחמה לא פגע בהן. מאידך הצליח חיל הים להשמיד 7 כלי שיט של חיל הים המצרי ו-7 כלי שיט של חיל הים הסורי בירי טילי גבריאל.

גם בכל הקשור בתורת הלחימה של ספינות הטילים שבשירות מצרים וסוריה דייק המודיעין הימי, וביטא זאת מי שהיה אז מפקד שייטת 3, אל"ם מיכאל ברקאי, שאמר בשובו מהים כי "האויב התנהג כמו במת"ט" (מתקן התרגול הטקטי של חיל הים). הרקע לאמירה זו הוא זה: בשנתיים שקדמו למלחמה חקר המודיעין הימי את תורת הלחימה של חיל הים המצרי ובמיוחד את תורת הפעלת הסטי"לים, נושא שעובד ופורסם בסקירת מודיעין מיוחדת. תוצר מודיעיני זה אפשר, בשנה שקדמה למלחמה, לבצע תרגילים דו-צדדיים של עימות בין כוח אדום וכוח כחול.‏[78][79]

חסימת השיט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית חופש השיט לישראל וממנה עמדה במוקד העימות הישראלי-מצרי מאז תחילת שנות החמישים. משכך הנושא העסיק רבות את המודיעין הימי, שהעריך שבכל מערכה בין שתי המדינות יפעלו המצרים על נתיבי השיט לישראל הן בים התיכון והן בים האדום. על סמך הערכה זו תכנן חיל הים להציב בזירת הים האדום ספינות טילים מדגם סער 4, אך בעת פרוץ הקרבות עדיין לא היו סטי"לים ישראלים בזירה הדרומית.

ההערכה בדבר ההסגר הימי הצפוי בים האדום קבלה חיזוק נוסף במחצית הראשונה של שנת 1973 כאשר התקבל מידע מהימן בנושא. ‏[80][81] ואכן, בימים שקדמו לפרוץ המלחמה, איתר המודיעין הימי פריסה של משחתות וצוללות למרכז הים האדום ולמפרץ עדן, וראה בתנועה זו חלק מהסימנים המעידים בצי המצרי. על סמך מידע זה, ובהיעדר סטי"לים בזירה, נערך חיל הים לתת מענה לאיום על השיט באמצעים אחרים.

גם בים התיכון איתר המודיעין הימי פעילות משחתות וצוללות על נתיבי השיט במרכז הים התיכון, שקיבלו סיוע בנמלים לובים מה שאפשר למצרים לבצע חסימה במרכז הים התיכון. לאור מידע זה נערך חיל הים בדרכים שונות לאבטח את תנועת אוניות האספקה שהובילו אמל"ח להשלמת המלאים של צה"ל – הצבא וחיל האוויר. יצוין כי 96 אחוזים מהאספקה הצבאית לישראל בימי המלחמה הועברו בדרך הים.‏[82]

מיקוש ימי במפרץ סואץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכלית "סיריס" (אורורה) שנפגעה ממוקשים ב-26 באוקטובר 1973

בחודשים שקדמו למלחמת יום הכיפורים התקבל מידע מהימן לפיו המצרים מתכננים לבצע מיקוש ימי בים האדום. ‏[80][83][84] ואכן, בליל 7-6 באוקטובר אותרה פעילות ימית מצרית באזור מצרי יובל, בפתחו הדרומי של מפרץ סואץ, שבמהלכה הייתה אינדיקציה לביצוע מיקוש ימי כלשהו.‏[85] עובדה זו דווחה ופורסמה בסיכום המודיעין הימי של אותה יממה, אך נראה שהמודיעין הימי לא קיים בעניין זה הערכת מצב מודיעינית מעמיקה, הן ביחס למידע שהתקבל לפני המלחמה‏[86] והן ביחס למידע שהתקבל במהלכה. האימות לגבי עצם ביצוע המיקוש הימי ומיקומו (מיצרי יובל ומדרום למעגן א-טור) התחוור רק עם תום הקרבות, כאשר נפגעו שתי מיכליות: "סיריס" (26 באוקטובר במצרי יובל), נפגעה בעת שהייתה בדרכה מאילת לאבו רודס ואילו "סירניה" (6 בנובמבר מדרום לא-טור) בעת שהייתה בדרכה מאבו רודס לאילת.

זאת ועוד, התברר בדיעבד שבחודשים שקדמו למלחמה ביצעו המצרים לפחות שלושה אימונים ימיים באזור מצרי יובל, שבהם תורגלה ככל הנראה משימת המיקוש הימי (הן כסיור להכרת הזירה והן לתרגול מבצעי). אימונים אלה אותרו, אולם ההסברים שניתנו לפעילות לא הוזכרה אפשרות המיקוש. ייתכן שמשמעות התרגיל לא הובנה בשל התפיסה לפיה המצרים לא יחסמו עורק תנועה המשמש מיכליות בדרכם לשדות ההפקה שלהם. כך או כך, פעולת המיקוש המצרית במצרי יובל הפתיעה את חיל הים‏[87] להבנתנו הן בהיבט המצבי והן בהיבט הטקטי.

שיבוש פעילות הקומנדו הימי המצרי במפרץ סואץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים שקדמו לפרוץ המלחמה הצטבר מידע רב, בין היתר על פריסה חריגה של קומנדו ימי מאלכסנדריה למעגנים שונים לאורך מפרץ סואץ. במקביל המצרים גויסו ספינות דיג בגזרה. כשפרצה המלחמה, העריכו אנשי המודיעין, שבכוונת המצרים להעביר כוחות קומנדו לצדו השני של המפרץ, דהיינו לחופי סיני במרחב שבין שארם א שייח' לאבו רודס וראס סודר.

בימים הראשונים של המלחמה הופנו ספינות דבור לעבר שני מעגנים במפרץ סואץ, שלפי המידע שהיה למחמ"ן התרכזו בהם כלי שיט וכוחות קומנדו. באירוע הראשון באזור ראס זעאפרנה – מרסה תלמת (בליל 7-6 באוקטובר) פגעו הדבורים בכוח המצרי בעת שעמד לצאת למשימתו. ימים אחדים אחר כך, נפגעו גם כוחות מצריים במעגו ראס ע'ארב (ליל 15-14 באוקטובר).

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטו לעיל עיקרי הלחימה בזירה הימית, תוך מתן דגש להיבט המודיעיני שלהם. על שאר האירועים ועל ההיבטים המבצעיים השונים בזירה הימית אפשר לקרוא כאן.

כאשר מפקד חיל הים, האלוף בנימין תלם, סיכם את עשייתו של חיל הים במלחמה הוא התייחס גם למודיעין הימי ואמר:

"מערכת המודיעין של חיל-הים פעלה בצורה מאוד אפקטיבית, הן בשטח המודיעין הטקטי הימי והן בשטח המודיעין האסטרטגי. מערכת זו סיפקה מידע רב ערך לכלים בזמן המלחמה, וכן מידע הדרוש לתכנון מבצעים עתידיים."

[88]

חילות הים הערביים ממלחמת יום הכיפורים ועד מלחמת המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכש אמל"ח ימי מתקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני המלחמה החלו המצרים להצטייד במערכות אלקטרוניקה ול"א מתוצרת מערבית וסובייטית, שאותן התקינו על כלי השיט הסובייטיים שברשותם. הצלחת אמצעי הלחימה האלקטרונית שפיתח חיל הים הישראלי כדי להתמודד עם טיל ה"סטיקס", הביאה לאחר שוך הקרבות להעצמת המגמה הזו. חיל הים המצרי החל לרכוש ספינות קרב, טילי ים-ים, טילי חוף-ים ובהמשך טילי אוויר-ים, אמצעי ל"א (לוחמה אלקטרונית) ומסוקים ימיים במערב אירופה (בצרפת, בבריטניה, בספרד ובאיטליה) ובסין.

חיל הים הסורי, לעומת זאת, המשיך להתבסס על הארסנל הסובייטי ובתחילת שנות ה-80 מימש עסקת רכש חדשה בברית המועצות וקלט לשורותיו שתי צוללות, מסוקים ימיים וטילי חוף-ים מסוגים שונים, שהגדילו באופן משמעותי את קשתות ההגנה מול החוף הסורי.

זאת ועוד, במקביל לחיזוק חילות הים של מצרים וסוריה, שהשתתפו במלחמת יום הכיפורים, החלה גם בניית חילות ים במדינות ערביות נוספות, ובהן לוב, אלג'יריה, סעודיה ומדינות המפרץ ועיראק. חילות ים אלה הצטיידו בכלי שיט ובאמצעי לחימה ימיים מתקדמים במערב אירופה ובארצות הברית וחלקן רכשו ספינות קרב ואמל"ח גם בברית המועצות (לוב ואלג'יריה).

מגוון הרכש ממקורות שונים הציב אתגר למודיעין הימי, שכן יש שוני מהותי בין הטיפול המודיעיני באמל"ח סובייטי (שבו גם למדינות המערב יש עניין) לבין הטיפול המודיעיני באמל"ח שמייצרות מדינות ידידות. יתר על כן, המודיעין הימי צריך היה להתמודד כעת עם מחקר מודיעין טכני של איומים רבים מאוד בתחום העל-מימי והתת-מימי, כדי שאפשר יהיה לספק לצרכנים השונים בחיל הים הן את הנתונים הטכניים לפתח אמצעי נגד והן את הנתונים על תורת הלחימה החדשה שהתגבשה בציים הערביים.

הצורך בהכרת מערכות האמל"ח המערביות ובכלל זה טילים נגד ספינות. הביאו לכך שהמודיעין הימי חקר הן את קורותיה של מלחמת פוקלנד והן את הפעילות הימית במפרץ הפרסי בזמן מלחמת איראן-עיראק, שכן נעשה שם שימוש התקפי בטילים ימיים מתוצרת מערבית.

פעמי השלום המצרי-ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת טילים מצרית מדגם אוסה מאבטחת את ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת בנמל חיפה, ספטמבר 1979 .

הסכמי ההפרדה, שנחתמו בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ובהמשך הסכם השלום בין ישראל למצרים, הביאו למספר תפניות בתחום המודיעיני הימי:

  • נסיגה הדרגתית של כוחות צה"ל (ובכלל זה חיל הים ויחידות המודיעין) מחצי האי סיני.
  • יציאתו של חיל הים המצרי ממעגל ציי העימות. בעקבות זאת האיום המרכזי בים התיכון היה מצדן של סוריה ולוב.
  • פתיחת תעלת סואץ לשיט, ומעבר ספינות לוחמה ותובלה בין הזירות. לימים תהיה לכך משמעות בצבירת הכוחות לפני פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה.
  • בעקבות הסכם השלום התקיימו ביקורים הדדיים של הצי המצרי בחיפה. ושל חיל הים הישראלי באלכסנדריה. מבחינת אנשי המודיעין הימי הייתה זו סגירת מעגל מרגשת, ודוברי הערבית שבהם אף זכו לשמש כקציני קישור על הספינות המצריות בעת ביקורם.

הטרור הימי בין מלחמת יום כיפור למלחמת לבנון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמצע שנות ה-70 חלה התפתחות משמעותית בתחום הטרור הימי, כאשר ארגוני הטרור (ובעיקר ארגון פת"ח) התחילו להשתמש בספינות סוחר "תמימות" כפלטפורמה ממנה שוגרו חוליות לביצוע פיגועים (אוניית אם). הספינות יצאו מלבנון, נעו על נתיבי הסוחר בין לבנון ופורט סעיד, ובהיותן מול חופי הארץ הורידו לים סירות גומי שעליהן אמצעי לחימה ומחבלים, שהפליגו אל החוף הישראלי כדי לבצע פיגועים בריכוזי אוכלוסייה צפופים במרכז הארץ. שניים מהפיגועים הקשים שבוצעו בדרך זו הם הפיגוע במלון סבוי (מארס 1975) ופיגוע כביש החוף (מארס 1978). בים סוף, לעומת זאת, סוכל ניסיון פלסטיני לבצע פיגוע תופת באילת באמצעות אוניית הסוחר "אגיוס דמטריוס", שהועמסה בכמויות גדולות של חומר נפץ ושעל סיפונה הוצבו עשרות משגרי רקטות (ספטמבר 1978). הספינה אותרה והושמדה בדרכה לאילת. במקביל נמשכו גם ניסיונות החדירה בהישט ישיר מדרום לבנון. אחד הפיגועים המפורסמים שבוצעו שם היה הפיגוע בנהריה (אפריל 1979), שבו נספו בני משפחת הרן. למרבית הפיגועים האלה לא היה מידע מודיעיני מקדים.

השימוש באוניות סוחר לביצוע פיגועי ראווה לאורך חופי המדינה, הביאה את ארגוני הטרור לנצל את הספנות האזרחית להעברת אמל"ח ומטענים אחרים לנמלי לבנון. על מנת לסכל פעילות זו פעל חיל הים, ובסדרת פעולות של שייטת 13, הוטבעו בנמלי צור וצידון שבדרום לבנון אוניות שכאלה. מבצעים אלה שיבשו את פעילות הנמלים והרתיעו בעלי אוניות מלשלוח אותן לנמלים אלה, מה שיצר בפועל סגר ימי על דרום לבנון.

זאת ועוד, באותן שנים החל קורם עור וגידים הרעיון של הקמת "חיל הים הפלסטיני". במסגרת זו, הקים אש"ף חברת ספנות בשם "דטרקו",‏[89] רכש אוניות סוחר, והכשיר עשרות מועמדים כקציני צי וקציני צי סוחר במספר רב של אקדמיות ימיות, צבאיות ואזרחיות, במדינות ערב ומדינות העולם השלישי. במקביל הצטיידו המחבלים באמצעי תובלה תת-ימיים, וכן בשתי ספינות תותחים שהתקבלו במתנה מלוב, ונמסרו אנשי פת"ח בנמל לטקיה באוגוסט 1981.

גל הפיגועים, ניצול תשתית הספנות על ידי המחבלים והתמסדות המרכיב הימי של אש"ף, חייבו שינוי תפיסתי בחיל הים בכלל (מערך סיורים ימיים ואוויריים, פריסת תצפיות וניידות מכ"ם) ובמודיעין הימי בפרט. ואכן, לאחר תקופת התארגנות, נבנה מערך איסופי והוקמה תשתית מחקרית, במסגרת של מדור עצמאי. במדור זה הוטמעו מיומנויות ייחודיות, בין השאר בסיוע אנשי צי סוחר מיומנים שגויסו למילואים ופיתחו את תורת המחקר המודיעיני בתחום ייחודי זה.

התשתית האיסופית והמיומנות המחקרית שנבנו מסוף שנות ה-70 הביאו לשיפור יכולת ההתרעה ואפשרו ייזום מבצעים נגד תשתיות המחבלים לאורך חופי לבנון לסיכול פיגועים. המבצעים, שבוצעו בעיקר על ידי לוחמי שייטת 13, חייבו ליווי מודיעיני פרטני ותכיפותם הגדולה הביאה בסופו של דבר להקמתו של ענף מל"ם (מודיעין למבצעים), שליווה מודיעינית את נוהלי הקרב, ואפשר לגורמי המחקר הימי להתמקד במחקר המודיעין – הבסיסי והשוטף.

הפיכת המודיעין הימי ממחלקה למספן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מימי העברת הפיקוד על המודיעין הימי מתא"ל אלי לוי, הרמד"ן הראשון בדרגה זו (שני משמאל), לאל"ם מיכה רם (שני מימין). קיצוני משמאל אל"ם ברנע (רמ"ח מחקר הראשון) וקיצוני מימין אל"ם פיני נוסבאום (רמ"ח מל"ם הראשון)

במחצית השנייה של שנות ה-70, ולאחר עבודת מטה ממושכת ומסודרת שקיים מי שהיה אז רמחמ"ן, אל"ם אלי לוי, מול ראש אמ"ן דאז, האלוף שלמה גזית, ומול מפקד חיל הים באותה עת, האלוף מיכאל ברקאי (יומי), הורחבה מסגרת המודיעין הימי ובשנת 1977 הוא נהפך למספן מודיעין ים.‏[90] אל"ם אלי לוי, שהיה עד אז ראש מחלקת מודיעין ים (רמחמ"ן) נהיה ראש מספן מודיעין ים הראשון. רק שנה לאחר מכן הועלה לוי לדרגת תת-אלוף, ועד אז פיקד כראשון בין שווים על שני אלופי משנה אחרים – ראשי המחלקות שזה עתה הוקמו: אל"ם משה (מרצ'ל) ברנע, בתפקיד רמ"ח מחקר הראשון, ואל"ם פיני נוסבאום, בתתפקיד רמ"ח מל"ם הראשון.

השינוי במבנה המחלקה והגדלתה השתלב במדיניותו של הרמטכ"ל מוטה גור להרחיב את מסגרות בצה"ל ולחזקן, כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים. השינוי נבע גם מהאתגרים החדשים שהועמדו בפני המודיעין הימי לאחר מלחמת יום הכיפורים, ובכלל זה התחמשות מאסיבית של ציי העימות וציי הפריפריה ובמיוחד הצטיידותם באמל"ח ימי מערבי מתקדם. סיבה נוספת הייתה התגברות הטרור הימי מאמצע שנות ה-70, ובמיוחד ביצוע פיגועי ראווה בישראל שמבצעיהם הגיעו ליעדם בדרך הים, תוך שימוש באמצעים ובסייענים מתחום הספנות האזרחית, מה שחייב הקצאת כוח אדם שיתמחה בחקר האיום החדש.

מאז ועד היום נשמר בדרך כלל המבנה המספני שתואר לעיל, אך במהלך השנים נעשו בו שינויים פנימיים בהתאם למשימות המשתנות של המספן ולשינויים שחלו בזירה, כמו למשל הוספה או הרחבה של מסגרות לטיפול בטרור הימי או הופעת האיום הימי האיראני וכן בשל שינויים טכנולוגיים משמעותיים בזירה הימית.

מלחמת לבנון הראשונה וספיחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת לבנון

תקופת הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיור אנשי מספן המודיעין בלבנון אוגוסט 1982. במרכז מיכה רם

במלחמת לבנון הראשונה (מבצע "שלום הגליל) לא הייתה לחימה ימית כלשהי, ותרומתו של המודיעין הימי הייתה בעיקר בשלב ההכנות למבצע הנחיתה, שבוצעה לבסוף סמוך לשפך הנהר אל-אוואלי, צפונית לצידון. בסדרת מבצעים מקדימה של שייטת 13 נאסף מידע על חופים פוטנציאלים להנחתת הכוחות. המידע שנאסף נבדק ונותח, ועל פי הממצאים נבחר בסופו של דבר מקום הנחיתה.

במהלך המבצע נערך חיל הים, ובכלל זה גם המודיעין הימי, לאפשרות של התדרדרות הלחימה גם אל מול הצי הסורי, אך בסופו של דבר לא נוצר מגע כלשהו בין חילות הים.

פינוי המחבלים מלבנון לפזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה), פונו ארגוני המחבלים מלבנון (אוגוסט 1982) והם התבססו בכמה מדינות ערביות בים התיכון (בעיקר תוניס, אך גם בסוריה) ובים האדום (בסודן ובתימן).

זמן קצר לאחר העזיבה המתוקשרת מנמל בירות על סיפון אוניות נוסעים, החלה חזרתם של מחבלים (ובהם ערפאת) ואמל"ח ללבנון, והפעם מתוך כוונה להתבסס בטריפולי ובמרחב צפון לבנון. המודיעין הימי עקב אחרי תנועות אלה, ויזם מבצעים של חיל הים לסיכולן (לדוגמה, האונייה "חנאן", בבעלות פת"ח, שהפליגה מטוניס לנמל טריפולי ועליה מחבלים ואמצעי לחמה, נתפסה על ידי כוחותינו באוגוסט 1983).‏[91] בסופו של דבר השהיה של גורמי פתח בצפון לבנון הייתה קצרת מועד, מאחר שבחודש יוני 1983 פרץ מרד בשורות המחבלים והתפתח עימות צבאי בין תומכי ערפאת למתנגדיו, שנתמכו על ידי הסורים (שבהזדמנות זאת החרימו את ספינות התותחים שהתקבלו מלוב והיו ערוכות בנמל לטקיה). בדצמבר 1983 התפנו סופית ערפאת ואנשיו מלבנון. במהלך הפינוי יזם המודיעין הימי השתלטות על אחת מהאוניות שהובילה כוחות מלבנון לתימן. על האונייה, ששמה "אנודה", נתפס נשק רב ובכלל זה שני טנקים ומשאיות הנושאות מטולי רקטות. כמו כן נתפסו פעילים שהיו מעורבים בפיגועים.

אתרים שבהם יירטו ספינות של שייטת 3 כלי שיט שעסקו בהעברת מחבלים וחומרי חבלה.‏[92]

למרות התפנותם השנייה של המחבלים מלבנון לפזורה הערבית, אותרה חזרתם בטפטוף של עשרות מחבלים מהפזורה דרך קפריסין ללבנון. בין השנים 1984 ו-1991 יורטו באגן המזרחי של הים התיכון כעשרים ספינות, שחלקן היו בבעלות זרה והובילו מחבלים ללבנון וחלקן היו בבעלות המחבלים.‏[93]

הפזורה וגל הטרור הימי החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות העזיבה המסיבית של המחבלים את לבנון, ומתוך רצון להראות שהמעבר לפזורה לא סתם את הגולל על "שאיפת המאבק המזוין נגד ישראל", ניתנה הנחיה לבצע פיגועים מלבנון בין היתר בטווח הימי. הניסיונות הראשונים, שנערכו ב-יולי וספטמבר 1984 כשבסיס המוצא היה בלבנון, היו חפוזים והובילו אותם גורמים ללא ניסיון ימי, דבר שהביא לכישלון הפעולות. המודיעין הימי התריע מבעוד מועד על הכוונה לבצע את הפיגועים הללו, ואף זיהה שהמדובר בניסיונות בוסר, שאינם אופייניים לאבו ג'יהאד, ראש הזרוע הצבאית של פת"ח, שבעברו הוביל פיגועי ראווה מורכבים בפן הימי.

ואכן החל במחצית השנייה של 1984, זיהתה המערכת המודיעינית התארגנות בהובלתו של אבו ג'יהאד, להוציא אל הפועל פיגוע ראווה בדרך הים באמצעות אוניית-אם שתצא מצפון אפריקה מתוך אמונה שבשל המרחק מישראל יעלה בידם לשמור על חשאיות המבצע. ככל שהתקדמו ההכנות לפעולה, בתחילת 1985, הצביע המודיעין הימי על ההתארגנות ההולכת ונשלמת באלג'יריה לרבות הערכה לפיה נמל המוצא לפיגוע יהיה נמל ענאבה שבמזרח אלג'יריה. אחת הספינות עליה הצביע המודיעין כמועמדת לשימוש, הייתה האוניה "מונלייט" בבעלות חברת הספנות "דטרקו" של אש"ף ואשר כמה חודשים קודם לכן הייתה מעורבת בניסיון נפל לעבור עם מטען אמל"ח בתעלת סואץ דרומה. בסופו של דבר העדיפו המחבלים להשתמש באוניה אחרת בשם "אטאבירוס", שהפליגה מנמל ענאבה ב-14 באפריל 1985 כשעליה 21 מחבלים ו-7 אנשי צוות מהכוח הימי, מתוך כוונה לבצע פיגוע ראווה לקראת יום העצמאות ה-37 (1985). חיל הים, שנערך לאור התרעה של המודיעין הימי הטביע אותה ממערב לחופי המדינה דקות ספורות לפני שהחלה לפרוק את סירות הגומי שנועדו להוביל את חוליות הפיגוע לחופינו. האונייה הנוספת ששמה עלה כאמור בהקשר להתארגנות זו (ה"מונלייט"), ועלה חשש שהיא תשמש כספינת אם, הוטבעה בנמל ענאבה (מבצע דרך נץ) ימים ספורים לפני הטבעת "האטאבירוס".‏[94] על פיצוח סוגיה מודיעינית זו ובניית תמונת המודיעין המקדימה, העניק ראמ"ן למודיעין הימי ולשניים מקציניו את פרס החשיבה היוצרת על שמו של אל"ם עוזי יאירי. זו הייתה סגירת מעגל מרגשת: בדיוק עשור שנים לאחר נפילתו של יאירי בפיגוע במלון "סבוי", סוכל, בהצלחה מרובה, פיגוע ראווה ימי במאפיינים דומים.

באביב 1990, ערב חג השבועות, נעשה ניסיון פיגוע ראווה נוסף באמצעות "אוניית אם", שהובילה חמש סירות נשק מהירות ומעל עשרים מחבלים. פיגוע זה התבצע על ידי ארגון החזית לשחרור פלסטין של אבו עבאס ובסיוע צמוד של הקומנדו הימי הלובי. המודיעין הימי איתר את כוונת הפיגוע, את שלבי ההכנות הממושכות וכן את מועד יציאת הכוח מלוב. לצד זאת, לא עלה בידי המודיעין הימי להצביע מבעוד מועד על זהות אוניית האם ועל כך שהיא יצאה לדרכה מאזור בנגאזי ולא מהאזור שבו התארגנה החוליה בסמוך לטריפולי. אלמלא פערים אלה אפשר היה לסכל באופן מיטבי את הפיגוע עוד בטרם יצא לדרכו או להטביע את אוניית האם לפני הורדת הסירות לים. בסופו של דבר סוכל הפיגוע בעת שהסירות המהירות הגיעו לקרבת החוף הישראלי. מכל מקום, סיכולו של ניסיון זה הביא לכך שארגוני המחבלים חדלו מלנסות לבצע פיגועי ראווה באמצעות אוניות אם.

מלחמת המפרץ הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחתת האמריקאית USS Stark לאחר פגיעת טיל האקסוסט העיראקי

מבחינתו של חיל הים הישראלי, לא היו למלחמה זו היבטים משמעותיים הראויים לציון, הגם שהוא נערך, בהתאם להערכות המודיעין, לאפשרות שהעיראקים ינסו לפגוע בנמלי ישראל ובכלי שיט של חיל הים באמצעות כלי טיס החמושים בטילי אוויר-ים ייעודיים (כגון "אקסוסט", C-601 ועוד). לעיראקים היה ניסיון מבצעי בתחום זה, שכן חיל האוויר העיראקי פגע בפריגטה האמריקאית "סטארק" באמצעות טילי אויר-ים מסוג "אקסוסט" בשעה שהיא פעלה בצפון המפרץ הפרסי בשנת 1987 (בזמן מלחמת איראן-עיראק).

מאידך, באותה מלחמה שולב המודיעין הימי במעקב שקיימה קהילת המודיעין אחר ההכנות למלחמה (בין אוגוסט 1990 לינואר 1991). המודיעין הימי תרם את חלקו ובנה את תמונת ההצטברות של כלי השיט הצבאיים מציי הקואליציה ובראשם ארצות הברית במפרץ הפרסי, וכן עקב אחר תנועת אוניות התובלה (הצבאיות והאזרחיות) שהובילו את הגייסות שהשתתפו בלחימה הקרקעית.

העיסוק הנרחב בתובלות אמל"ח באותה מלחמה, העמיק את יכולותיו של המודיעין הימי בתחום מחקר הספנות וזאת לא רק בהקשר של ארגוני טרור ופיגועים, אלא גם בהקשר של תובלת אמל"ח וציוד אסטרטגי למדינות ערב השונות ולאיראן מרחבי העולם, ובמיוחד מדרום מזרח אסיה.

מבצעים נגד הטרור בין מלחמות לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות מבצעית בלבנון ומבצע "שירת הצפצפה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלחימה בלבנון, בעיקר מול ארגון חזבאללה, נמשכה גם אחרי סיום מלחמת לבנון, במה שהוגדר כרצועת הביטחון. כחלק מהלחימה בוצעו גם מבצעים של שייטת 13, שהגיעו ליעדם בדרך הים.

מבצע "שירת הצפצפה", שנערך ב-1997, הסתבך כשכוח של לוחמי השייטת נפגע באזור העיירה אנצרייה ותריסר לוחמים נהרגו. בין העוסקים בנושא אין תמימות דעים באשר להשתלשלות האירועים ולסיבות האסון. יש הטוענים שהאסון נגרם עקב תקלה באחד המטענים שנשאו הלוחמים. בארבע ועדות חקירה שבדקו את האירוע – שבשתיים מהן שולבו קציני מילואים בכירים ממערך המודיעין הימי – נדחתה טענה זו וההתלבטות שעמדה בפניהן הייתה השאלה: האם היה זה מארב אקראי של חזבאללה או מארב מתוכנן מראש, שנפרש בשטח בעקבות מידע מוקדם שהגיע לידיהם. ב-31 באוגוסט 2007 התפרסמה בעיתון "מעריב" הערכה לפיה דליפה מודיעינית משידורים גלויים של מזל"ט ישראלי לפני המבצע היא שאפשרה לחזבאללה להציב מארב מתוכנן. ואכן, הערכה זו קיבלה חיזוק בשנת 2010, עת נשפך אור חדש ונוסף על הפרשייה הכאובה. בתחילת אוג' 2010 פרסם מנהיג חזבאללה נסראללה סרטון, שלדבריו נקלט מערוץ לא מוצפן של מזל"ט ישראלי שסרק את השטח במשך כשבועיים לפני האירוע. לדברי נסראללה, התמונות שיורטו הן שחשפו בפניהם את נתיב הכוח ואפשרו להם להציב מארב ללוחמי הקומנדו הימי.‏[95] גילוי זה מפיו של נסראללה היה בו כדי לחזק את התיזה שגרסה כי המארב שהופעל כלפי הכוח, לא היה אקראי.

תפיסת אוניית הנשק "קארין איי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצוגת אמצעי הלחימה שהובלו בקארין איי ברציף נמל אילת, ינואר 2002.

לאחר החתימה על הסכם אוסלו בשנת 1993 וכניסת גורמי הרשות הפלסטינית לגדה המערבית ולרצועת עזה, ניסו הפלסטינים להחדיר אמל"ח בדרך הים לרצועת עזה. בתחילה נעשו הניסיונות באמצעות כלי שיט קטנים יחסית דוגמת הספינות "חסן" ו"סנטוריני", שהובילו אמל"ח שנשלח מלבנון לרצועת עזה. האמל"ח ב"סנטוריני" הוסלק בחביות, שהכוונה הייתה להטילן מול חופי עזה שם דייגים היו אמורים לאסוף אותן.‏[96] ניסיונות אלה סוכלו בעקבות מעקב מודיעיני מוצלח של מספן מודיעין.

הניסיון המשמעותי בהקשר זה התבצע בהובלה וביוזמה של גורמים בכירים ברשות הפלסטינית, שבראשה עמד עדיין יאסר ערפאת שידע על התוכנית ודחף למימושה. המדובר בתובלת האמל"ח על גבי האונייה קארין איי, שהמודיעין עקב במשך תקופה ארוכה אחרי ההתארגנות למימוש ההברחה, שהתבצעה במעורבות של איראן וחזבאללה. משהתגבשה תמונת המודיעין בדצמבר 2001, לרבות זהות האונייה ומסלול הפלגתה מנמל איראני, החלה פעילות מבצעית שנועדה לסכל את העברת האמל"ח. בסופו של דבר בחודש ינואר 2002 לכד חיל הים בים האדום את הספינה "קארין איי", במסגרת מבצע "תיבת נוח". על הספינה נתפסו כמות רבה יחסית של אמל"ח – יותר מחמישים טונות. לתפישת האונייה היה הד רב בתקשורת העולמית, שכן היא חשפה את הקשרים בין איראן לבין הרשות הפלסטינית ואת העובדה שפני הרשות הפלסטינית אינם לשלום. על עבודת המודיעין שהובילה לתפיסת האונייה זכה המודיעין הימי לפרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת על שם עוזי יאירי.

ההתעצמות הימית במדינות העימות מאז מלחמת המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

איראן כמעצמה ימית עוינת במרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת איראן עיראק ובהמשך למלחמת המפרץ הראשונה ומלחמת המפרץ השנייה, מתבלטת איראן כמעצמה ימית במפרץ הפרסי ובשנים האחרונות גם בים האדום. "זרועותיה" הימיות מגיעות גם לים התיכון באמצעות אספקת אמל"ח ימי מתקדם, פרי ייצור התעשייה הביטחונית האיראנית, לסוריה ולארגון החזבאללה בלבנון ולארגוני הטרור ברצועת עזה. איראן פיתחה את העוצמה הימית שלה בשני מישורים:

  • חיל הים המסורתי, שהיה קיים עוד בימיו של השאח, עבר תנופת פיתוח הן ברכש ממקורות זרים (לדוגמה, צוללות "קילו" מתוצרת ברית המועצות וטילים ימיים מתוצרת סין) וכן מבנייה עצמית (כלי שיט שטח וצוללות ננס).
  • הזרוע הימית של משמרות המהפכה, שהצטיידה בכלי שיט קטנים ובאמל"ח בעל מאפיינים של לוחמת שטח ולוחמת קומנדו ימי.

במקביל התפתחה מאוד התעשייה הביטחונית האיראנית, שהתמחתה בין השאר בפיתוח ובייצור של מגוון טילים ימיים, שביחס לחלקם הם קיבלו רישיונות ייצור מסין (לדוגמה, הטילים נגד ספינות מסדרת C ובהם C-802, C-801, C-704, C-701 ועוד). בתוך זמן קצר החלו טילים אלה להגיע לזירה הקרובה ונכנסו לשימוש הן בחזבאללה בלבנון והן בחיל הים הסורי. ניסיונות שנעשו – אך לא צלחו – להעביר טילים נגד ספינות לרצועת עזה. בנוסף מעבירה איראן לאזורנו נשק תת-מימי כגון טורפדו ומוקשים ימיים.

איראן, שעד נפילת השאח הייתה ידידה לישראל,‏[97] נהפכה מאז המהפכה האסלאמית שחולל רוחאללה ח'ומייני באיראן ליעד מודיעיני מבחינתו של המודיעין הימי, לא רק בגלל עוצמתה הימית במרחב המפרץ הפרסי ובאוקיינוס ההודי, אלא בעיקר משום מדיניות ייצוא המהפכה למדינות הקרובות אלינו, שבא לידי ביטוי הן באספקת אמל"ח ימי מתקדם (ובכלל זה טילים נגד כלי שיט, טורפדו ומוקשים ימיים) והן בסיוע בגיבושה של חשיבה מבצעית רלוונטית בתווך הימי.

חילות ים ערביים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת חיל הים הסורי ראויים לציון שני מרכיבים עיקריים. הראשון, בא לידי ביטוי בעסקת רכש שנחתמה עם איראן לאספקת טילי חוף ים מדגם 802-C וכן סטי"לים קטנים מדגם "טיר" החמושים אף הם בטילים מדגם זה. השני, בא לידי ביטוי בעסקת רכש גדולה עם רוסיה לאספקת מערכות טילי חוף ים מתקדמות ביותר מדגם "יאחונט" (טיל על-קולי מתוצרת ברית המועצות לטווח של 300 קילומטר ובעל ראש ביות מתקדם). זהו אחד הטילים המתקדמים בעולם והוא מהווה איום של ממש על הכוחות הפועלים בזירה ועל אסדות הגז הפועלות מול חופי ישראל. כמו כן רכשו הסורים מערכות גילוי והרכשה של מטרות ימיות בטווחים גדולים.

הצי הלובי, שהגיע לשיא כוחו ועוצמתו במהלך המחצית השנייה של שנות ה-70 וה-80, הצטייד בכלי שיט שטח וטילי ים-ים מתקדמים מתוצרת מערבית ומתוצרת סובייטית וכן בצוללות מתקדמות מאלו שסופקו לציי מצריים וסוריה. אחת הצוללות הלוביות הפגינה נוכחות באגן המזרחי של הים התיכון, עת הפליגה בסוף שנת 1983 בחשאיות לנמל טרטוס שבסוריה. המודיעין הימי זיהה את הפלגתה וחלק מידע זה עם שירותי מודיעין ימיים ידידותיים, ובראשם האמריקאים, שספינותיהם פעלו במזרח הים התיכון אחרי מלחמת לבנון הראשונה. העובדה ששירותי מודיעין אלה לא איתרו בעצמם את תנועת הצוללת הלובית חיזקה את מעמדו של המודיעין הימי הישראלי מול השירותים הזרים והביאה להעמקת שיתוף הפעולה איתו.‏[98] משנות ה-90 ואילך חלה נסיגה בכשירות הצי הלובי, כנראה בשל האמברגו והסנקציות שהוטלו על לוב בהובלה של ארצות הברית.

הצי הסעודי לא טמן אף הוא את ידו בצלחת ובשנים אלה הצטייד בפריגטות טילים מתקדמות מתוצרת צרפתית המצוידות במיטב מערכות נשק ואלקטרוניקה .

חיל הים המצרי, שכאמור יצא ממעגל העימות, שומר כל השנים על מעמדו הבכיר במרחב (גם בים התיכון וגם בים האדום) כשהמאפיין הבולט של התעצמותו לאחר מלחמת המפרץ היה הצטיידות בפריגטות ובמסוקים ימיים מעודפי הצי האמריקאי והתחמשותו בטילי נגד ספינות אמריקאיים מדגם "הרפון".

הרחבת מקורות האספקה, וריבוי סוגי הטילים בזירה הימית מציבים אתגר טכנולוגי למודיעין הימי. במלחמת יום הכיפורים היה על המודיעין הימי להשיג ולנתח מידע על טיל אחד (ה"סטיקס") שיוצר בברית המועצות. בתחילת המאה ה-21 היה המצב שונה בתכלית. על ספינות חיל הים מאיימים כיום טילים רבים ושונים, המיוצרים במדינות רבות (ארצות הברית, רוסיה, צרפת, איטליה, איראן וסין) שאת הנתונים הטכניים של כולם יש לגלות ולנתח, כדי לאפשר לחיל הים לפתח ולהצטייד במערכות הגנה מתאימות. לצד האתגר הכמותי מציבים חלק מהטילים הללו גם אתגר איכותי.

מלחמת לבנון השנייה וספיחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזירה הימית תיזכר מלחמת לבנון השנייה בעיקר בגלל היפגעותה של אח"י חנית מטיל נגד ספינות מדגם C-802 (טיל סיני המיוצר באיראן).‏[99] המודיעין הימי לא סיפק התרעה בסיסית או מצבית על עצם הימצאותם של טילים אלה בזירה הלבנונית ברשות החזבאללה. מבדיקה בדיעבד הוסק שאפשר היה להניח הנחת עבודה סבירה שטילים ייעודיים שכאלה עלולים להימצא ברשות החזבאללה, זאת באנלוגיה לנשק רקטי אחר שהיה באותה עת ברשות הארגון. בעקבות חקירת האירועים ננזף ראש המודיעין הימי על התעלמות מהצעה, שהועלתה בפניו בבוקר האירוע, לשקול קביעת הנחת עבודה מטעם המודיעין הימי לפיה הטיל מצוי בידי חזבאללה.‏[100]

העובדה שלארגון טרור, חזבאללה, יש נשק מתקדם שעד כה היה אפשר היה למצוא רק בציים מסודרים, הסרים למרותן של ממשלות, מכניסה ממד חדש למאבק המזוין באזורנו. כיום ברור שבתחום הימי אין המדובר אך ורק בטיל C-802, אלא בטילים נוספים נגד מטרות ימיות. בין היתר הועלה החשש כי על רקע מלחמת האזרחים בסוריה והתערערות שלטונו של אסד, עלול לזלוג לידי החזבאללה אמל"ח ימי לרבות טילי חוף ים מתקדמים המצויים בידי הצי הסורי.

נוסף על חזבאללה, גם ארגוני טרור פלסטינים ברצועת עזה משתוקקים להצטייד בטילי חוף-ים. ואכן, ניסיון לספק טילי חוף ים לרצועה סוכל בשנת 2011 (ראו להלן).

הפעילות עוינת בזירה הימית מאז מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברחות אמל"ח בדרך הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האניה "Francop" שנתפסה בים התיכון נושאת אמצעי לחימה עבור מחבלים, 3 נובמבר 2009.

הברחות אמל"ח בדרך הים, שהעסיקו את המודיעין הימי מאז סוף שנות ה-60 נמשכות גם כיום. עם זאת, בשנים האחרונות חלו שינויים הן בזהות המעורבים והן באיכות האמל"ח. השינוי הבולט ביותר הוא מעורבותה של מדינה, איראן, בהברחות אמל"ח, הן לארגון חזבאללה בלבנון והן לארגונים פלסטינים ברצועת עזה. המעורבות האיראנית הקשתה על המודיעין הימי באיתור המשלוחים, אך לאחר היערכות איסופית ומחקרית מתאימה הצליח מספן מודיעין לאתר את הכוונות, לעקוב אחר המשלוחים ולספק לחיל הים את המידע הנקודתי הדרוש לסכל את העברות האמל"ח, כפי שקרה במקרה של הספינה "קארין איי". בין הסיכולים הבולטים בשנים האחרונות יצוינו תפיסותיהן של הספינות האלה:

  • פרנקופ (מבצע "ארבעת המינים"): בחודש נובמבר 2009 לכד חיל הים סמוך לקפריסין את הספינה "פרנקופ", שהובילה כ-500 טון אמל"ח מאיראן לארגון חזבאללה בלבנון.
  • ויקטוריה (מבצע "חוק ברזל"): בחודש מארס 2011 לכד חיל הים מערבית לחופי דרום המדינה את הספינה "ויקטוריה", שהייתה בדרכה לנמל אל עריש. הספינה הובילה לרצועת עזה אמל"ח שבו היו בין היתר טילי חוף-ים מסוג C-704 (המיוצרים באיראן בשם "נאסר-1") ומערכות מכ"ם (מתוצרת בריטניה). הימצאות אמל"ח זה ברצועה הייתה יוצרת איום על אוניות סוחר בדרכן לאשדוד, על מיכליות בדרכן לאשקלון, על מתקני הפקת הגז בדרום ועל כלי שיט של חיל הים.
ספינות הטילים של חיל הים וסירות הקומנדו של שייטת 13 מתקרבות לקלוס סי, מרץ 2014.
  • קלוס סי (מבצע "חשיפה מלאה"): בחודש מארס 2014 לכד חיל הים במרכז הים האדום את הספינה "קלוס סי", שהובילה אמל"ח איכותי מאיראן לארגוני המחבלים ברצועת עזה. בספינה נתפסו, בין היתר, 40 רקטות M-302, שהן אמל"ח תקני רב-עוצמה לטווחים ארוכים, ואלמלא נתפסו עלולות היו להיות משוגרות למרכז הארץ ולצפונה במבצע צוק איתן ולגרום לעורף הישראלי נזק משמעותי יותר מזה שגרם הנשק הרקטי ארוך הטווח, שהמחבלים שקדו על ייצור מאולתר שלו בבתי מלאכה ברצועה.

אפשרות הברחת האמל"ח הגלומה בנתיב הימי, כפי שהוכיחו חלק מהתפיסות שצוינו, היא הסיבה העיקרית להסגר הימי שמטילה ישראל בשנים האחרונות על רצועת עזה, ולפיכך המעקב אחרי הניסיונות לפרוץ את ההסגר והתארגנות משטי ההזדהות למיניהם הוטל אף הוא על מספן מודיעין, שפועל לזיהוי הספינות המשתתפות, נמלי המוצא, זהות המשתתפים וכוונותיהם).

המשטים לרצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון להשתמש באוניית נוסעים או ספינת סוחר הנושאת אזרחים כצעד פרובוקטיבי, שיציב בפני ישראל קושי מבצעי בהתמודדות איתו לצד אתגר הסברתי, עלה כבר ב-1988. ארגון אש"ף רכש ספינה נוסעים בשם "סולפריני", שנועדה לשמש כ"ספינת שיבה". הכוונה הייתה שהספינה תפליג מקפריסין לעבר נמל חיפה כשעליה פליטים פלסטינים המבקשים לשוב לבתיהם ולצדם עיתונאים רבים. האפשרות שישראל תשיב את הספינה כלעומת שבאה יכול היה להיות מוצג כאירוע דומה לזה של הספינה "אקסודוס", שהבריטים החזירו לגרמניה. כוונה זו שובשה בסופו של דבר והספינה לא יצאה לדרכה.

תמונות שפרסם דובר צה"ל שבהן נראים נוסעי הספינה "מאווי מרמרה" מכים את החיילים.

גם המשטים שארגן החמאס לעבר רצועת עזה, במטרה לפרוץ את הסגר שהוטל על הרצועה לאחר עליית הארגון לשלטון ב-2007, נועדו להשיג אפקט דומה. ההכנות למשט הגדול הראשון, שנערך בחודש מאי 2010, היו גלויות – המועד, המקום וזהות הספינות פורסמו ברבים. עם זאת, ההתארגנות לתקיפה האלימה של כוחותינו, עוצמתה והיקפה נעשו בחשאי ולא היו ידועים מראש לקהילת המודיעין הישראלית, דבר שהביא בסופו של דבר לעימות האלים ולתוצאותיו.

לקראת צאתו של המשט הגדול השני שופרה ההיערכות האיסופית, דבר שאפשר למודיעין הימי לספק תמונה טובה על ההכנות בתחום הימי, שהתנהלו במקביל בכמה מקומות באירופה. בסופו של דבר יציאת המשט לא יצאה אל הפועל, למעט ספינה קטנה אחת שהגיעה לאזורנו ונעצרה ללא התנגדות.

ניסיונות חדירה בדרך הים מרצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות ישנם ניסיונות של ארגוני חזית הפועלים ברצועת עזה לפגוע בחופי דרום המדינה בדרך הים בפעילות שמקורה ברצועת עזה, אך בכל הפעולות האלה לא נגרמו נזקים. לדוגמה, בשנת 2010 התגלו בחפי דרום המדינה ומרכזה חביות נפץ שהוטלו לים באזור רצועת עזה ונסחפו לשטחנו עם זרמי הים.‏[101][102]

בין השנים 2010 ו-2014 המשיכו ארגוני המחבלים ברצועה לפתח את המרכיב הימי שברשותם וכאמור אף ניסו להשיג טילי חוף-ים, שנתפסו בסופו של דבר, כאמור, על הספינה "ויקטוריה". במקביל טיפחו המחבלים ברצועה את כוח הקומנדו הימי, שיועד לביצוע פעולות התקפיות בתווך הימי נגד ישראל. ואכן, במהלך מבצע צוק איתן חדרו לאזור חוף זיקים ארבעה מחבלים, אנשי הכוח הימי של חמאס, שהגיעו בשחייה וצלילה משטח רצועת עזה. המחבלים, שהתכוונו כנראה לחדור לקיבוץ זיקים ולבצע פיגוע, אותרו בתצפית עין של חיל הים, ובהיתקלות עם כוחות צה"ל בגזרה נהרגו.‏[103][104]

בראיית המחבלים האירוע בזיקים נחשב כהצלחה, אף שלא השיג את מטרתו המקורית. תחקיר צה"לי של האירוע שדלף לידיהם,‏[105] רק חיזק את הערכתם זו. בנסיבות אלה אפשר להעריך שגם בעימותים עתידיים ינסו המחבלים לחדור בדרך הים, ויש להניח שיפיקו לקחים מהחדירה שסוכלה וינסו להשתמש באמצעים מתקדמים יותר,‏[106] מה שמחייב את המודיעין הימי להיערך בהתאם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי קינן, במבט לאחור – סיפור אישי, הוצאת גבעול, 2005, עמ' 130-117, 184-180.
  • עמוס גלבוע מר מודיעין (ביוגרפיה על ראמ"ן האלוף אהרן יריב), המרכז למורשת המודיעין וידיעות אחרונות ספרית חמד, 2013, עמ' 283, 349-348.
  • שלמה גואטה ואריה אורן, "המודיעין הימי", הרצאה במסגרת הקורס על חיל הים, שודר באוניברסיטה המשודרת, 12 בינואר 2012.
  • אריה אורן ושלמה גואטה, "ים המידע – המודיעין הימי בצה"ל", מאמר בספר מלאכת מחשבת – 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים, בעריכת עמוס גלבוע ואפרים לפיד, המרכז למורשת המודיעין בשיתוף ידיעות אחרונות ספרית חמד, 2008. עמ' 211-204.
  • מייק אלדר, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993), עמ' 223, 295-293, 452, 465.
  • אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, עמ' 11, 328.
  • אורי בר-יוסף, המלאך – אשרף מרואן, המוסד ומלחמת יום כיפור, זמורה ביתן (2010), עמ' 194, 211-210.
  • אורי בר-יוסף, "הפתעה משבשת תוכניות למלחמה", בתוך משה שמש וזאב דרורי (עורכים), טראומה לאומית – מלחמת יום הכיפורים אחרי שלושים שנה ועוד מלחמה, מכון בן-גוריון (2008), עמ' 141.
  • יואב גלבר, ניצני החבצלת – המודיעין במלחמת העצמאות 1949-1948, משרד הביטחון - ההוצאה לאור (2004), כרך ב עמודים 663-660.
  • אמוץ שורק, תלם בים, הוצאת אחווה, 2009, עמ' 176, 224-210.
  • אלי אורן, "חיל הים במלחמת ששת הימים", מאמר בספר נחשונים – ארבעים שנה למלחמת ששת הימים, עורכים חגי גולן ושאול שי, צה"ל הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2007, עמ' 204-181.
  • דני אשר, מעשה אמ"ן – סיפורו של המודיעין הצבאי בצה"ל, הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2014, עמ' 122.
  • דוד סימנטוב ושי הרשקוביץ, אמ"ן יוצא לאור – העשור הראשון לאגף המודיעין בצה"ל, הוצאת מערכות, 2013.
  • יונתן הללי, הקצין ששבר את הקונספציה, כתבה במגזין מעריב 11/6/2013.
  • מלחמת יום הכיפורים – יומן גשר מצפ"י, מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  • רמי לונץ, "מלחמת יום הכיפורים בזירה הימית" בתוך הספר מלחמה היום בעריכת חגי גולן ואשר שי, הוצאת מערכות (2003), עמ' 393, 395, 398.
  • רמי לונץ, סבא רמי, הוצאה מוצא הנינים, אפריל 2009, עמ' 66-62.
  • דניאלה רן, ריאיון חמישי עם רמי לונץ, בפרויקט תיעוד תולדות חיל הים קלטת 4, 22 יוני 1995.
  • זאב אלמוג, הפלגת חיי, כנרת זמורה ביתן (2014), כרך ב, עמ' 812 ואילך, 884, 1191-1190, 1292-1291, 1303, 1320-1316.
  • יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספריית מעריב (1993), עמ' 248-229.
  • משה אימבר וגדי אריאל, שייטת 3 – ספינות הטילים בחיל הים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2005. לכידת ספינות מחבלים ע' 71 – 76.
  • יגאל קיפניס, 1973 – הדרך למלחמה, דביר (2012), עמ' 164-163.
  • שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים – קבלת החלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים, מערכות (2013), עמ' 41 הערה 46, 370.
  • Cristol, A. Jay, The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy Spy Ship”, 2002 Dulles, Virginia: Brassey's
  • Cristol, A. Jay, The Liberty Incident Revealed: The definitive account of the 1967 Israeli attack on the U.S. Navy spy ship, Naval Institute Press, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנם קדמו לו שמעון הורן ואריה פינס, שכל אחד מהם עמד חודשים אחדים בראש המודיעין הימי, אך בפועל קינן – שבקיץ 1949 קיבל את המינוי הרשמי כראש המודיעין הימי – היה האיש שעיצב את היחידה במתכונת שהיוותה בסיס לדורות הבאים.
  2. ^ בימיה הראשונים של המדינה פעל במשרד הביטחון "השירות הימי" בראשותו של גרשון זק. במקביל, ממאי 1948, מונה פול שולמן כמפקד מבצעי של הכוחות הימיים, והחל השימוש במינוח "חיל הים" ו"מפקד חיל הים".
  3. ^ 3.0 3.1 אמיר בוחבוט‏, איש הצללים שפועל בקרקעית: התפקיד הקריטי בחיל הים, באתר וואלה! NEWS‏, 17 באפריל 2014
  4. ^ גישה דומה נהוגה גם בלהק מודיעין אוויר, שהעומד בראשו הוא טייס בעל ניסיון פיקודי בזרוע האוויר.
  5. ^ אריה אורן ושלמה גואטה, "ים המידע" בספר מלאכת מחשבת: 60 שנות מודיעין ישראלי – מבט מבפנים בעריכת עמוס גלבוע ואפרים לפיד, הוצאת ידיעות ספרים והמרכז למורשת המודיעין (2009), עמ' 208.
  6. ^ עד פינוי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים ישב הקמ"ן של זירת ים סוף בבסיס שלמה בשארם א-שייח'.
  7. ^ ראו התייחסות לכך להלן בסעיפים העוסקים בעמדת המודיעין הימי לפני מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.
  8. ^ המונח "איסוף קרבי", השגור לאחרונה בצה"ל ובאמ"ן, הוטמע בחיל הים ובמודיעין הימי כבר בראשית דרכם. בכלי השיט של חיל הים ובבסיסי מערך השליטה הימית מופעלים סנסורים עצמאיים המסייעים למפקד הכוח לגבש את תמונת המודיעין הטקטית.
  9. ^ אנשי המודיעין הימי השתתפו בקורסים של חיל המודיעין לרבות הקורס הבכיר למודיעין שהתקיים כבר בראשית שנות ה-50.
  10. ^ רק בשנת 1951 אוחדו שמות הדרגות של חיל הים עם אלה של שאר הצבא. לפרטים ראו דרגות העבר בחיל הים.
  11. ^ צבי קינן, במבט לאחור – סיפור אישי, גבעול (2005), עמ' 210.
  12. ^ צבי קינן, במבט לאחור – סיפור אישי, גבעול (2005), עמ' 213-212.
  13. ^ ראש "המיניסטריון הבריטי להובלה הימית בעת מלחמה במזרח התיכון" (Ministry of war transport M.E).
  14. ^ [ http://www.palyam.org/Landops/Namal_Haifa/Plugat_Hanamal_Intl.pdf סיכומו של אברהם דר], עמ' 2 ואילך.
  15. ^ הפניה לכתבה במדור "אחרי מות" בעמוד לזכרו של שמעון הורן באתר עמותת חיל הים.
  16. ^ צבי קינן, במבט לאחור – סיפור אישי, גבעול (2005), עמ' 118.
  17. ^ לדברי הורן זימן אליו בן-גוריון את אחד מאנשי הפלי"ם וביקש ממנו פרטים על נמל אלכסנדריה. כשהלה אמר שאין לו מידע בנושא, פנה בן-גוריון להורן ואמר לו: "אתה רואה, שניכם יודעים אותו הדבר." (מתוך שיחה רקע שהתקיימה עם שמעון הורן בשנת 2008, לצורך תיעוד ראשוני של מורשת המודיעין הימי.)
  18. ^ אחד מהם, אברהם דר, מונה ב-1 באוגוסט 1948 כסגנו של ראש המודיעין הימי.
  19. ^ צבי קינן, במבט לאחור – סיפור אישי, גבעול (2005), עמ' 125.
  20. ^ 20.0 20.1 יואב גלבר, ניצני החבצלת – המודיעין במלחמת העצמאות 1949-1948, משרד הביטחון - ההוצאה לאור (2004), כרך ב עמוד 663.
  21. ^ שנתון בריטי היוצא לאור מאז 1898, ובו מידע על כלי שיט צבאיים בחילות הים השונים בעולם.
  22. ^ אליעזר טל, מבצעי חיל הים במלחמת העצמאות, עמותת חיל הים – סדרת ספרי מורשת ימית ישראלית, מהדורה שנייה מורחבת (2002), עמ' 67-66.
  23. ^ יואב גלבר, ניצני החבצלת – המודיעין במלחמת העצמאות 1949-1948, משרד הביטחון - ההוצאה לאור (2004), כרך ב עמוד 660. גלבר מוסיף ומציין שם (עמ' 661) שהמודיעין הימי הקדים את שירות המודיעין בניצול מנגנון הקישור לאו"ם להשגת מידע על חילות הים הערביים ועל הנמלים הערביים באמצעות המשקיפים המוצבים בנמלי מצרים ולבנון.
  24. ^ 24.0 24.1 יואב גלבר, ניצני החבצלת – המודיעין במלחמת העצמאות 1949-1948, משרד הביטחון - ההוצאה לאור (2004), כרך ב עמוד 662.
  25. ^ אריה אורן ושלמה גואטה, "ים המידע" בספר מלאכת מחשבת: 60 שנות מודיעין ישראלי – מבט מבפנים בעריכת עמוס גלבוע ואפרים לפיד, הוצאת ידיעות ספרים והמרכז למורשת המודיעין (2009), עמ' 204.
  26. ^ אליעזר טל, מבצעי חיל הים במלחמת העצמאות, עמותת חיל הים – סדרת ספרי מורשת ימית ישראלית, מהדורה שנייה מורחבת (2002), עמ' 172.
  27. ^ צבי קינן, במבט לאחור סיפור אישי, גבעול (2005), עמ' 120-119. קינן שימש באותה תקופה כקצין מודיעין קרבי בחיל הים (מ.י.1), כנראה המקבילה לש.מ.1 – המודיעין הקרבי בצה"ל.
  28. ^ יואב גלבר, ניצני החבצלת – המודיעין במלחמת העצמאות 1949-1948, משרד הביטחון - ההוצאה לאור (2004), כרך ב עמוד 1072 הערה 148.
  29. ^ אריה אורן ושלמה גואטה, "ים המידע" בספר מלאכת מחשבת: 60 שנות מודיעין ישראלי – מבט מבפנים בעריכת עמוס גלבוע ואפרים לפיד, הוצאת ידיעות ספרים והמרכז למורשת המודיעין (2009), עמ' 204.
  30. ^ צבי קינן, במבט לאחור – סיפור אישי, גבעול (2005), עמ' 126-125.
  31. ^ עד שנת 1953 פעלה בצה"ל מחלקת מודיעין כחלק מאגף המבצעים ובשנה זו שונתה הגדרתה לאגף המודיעין.
  32. ^ צבי קינן, במבט לאחור – סיפור אישי, גבעול (2005), עמ' 126.
  33. ^ תקרית האונייה בת גלים באתר בית הספר לקציני ים בעכו.
  34. ^ מתוך דברים לזכרו של אל"ם (מיל.) פיני נוסבאום, שכתב סא"ל (מיל.) אורי מרץ, המופיעים באתר עמותת חיל הים.
  35. ^ משחתת זו הייתה חלק מכוח מצרי שפעל במרחב שמדרום לקפריסין לאיתור ניצולים ממטוס מצרי שהופל על ידי חיל האוויר בדרכו מסוריה למצרים.
  36. ^ דני אשר, מעשה אמ"ן – סיפורו של המודיעין הצבאי בצה"ל, הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור (2014), עמ' 122.
  37. ^ צבי קינן, במבט לאחור סיפור אישי, גבעול (2005), עמ' 182.
  38. ^ מייק אלדר, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993), עמ' 223.
  39. ^ עוד פרטים על פעילות הצי הסובייטי בים התיכון בתקופה זו ראו כאן.
  40. ^ אלי אורן, "חיל הים במלחמת ששת הימים", בתוך הספר נחשונים – ארבעים שנה למלחמת ששת הימים, עורכים חגי גולן ושאול שי, עמ' 188-187.
  41. ^ עמוס גלבוע מר מודיעין (ביוגרפיה על ראמ"ן האלוף אהרן יריב), המרכז למורשת המודיעין וידיעות אחרונות ספרית חמד, 2013, עמ' 283.
  42. ^ מפתח המערכת זו ולימים מערכות לחימה אלקטרונית נוספות, היה איש חיל הים חרות צמח.
  43. ^ מייק אלדר, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993), עמ' 295-293.
  44. ^ אלי אורן, "חיל הים במלחמת ששת הימים", בתוך נחשונים – ארבעים שנה למלחמת ששת הימים, עורכים חגי גולן ושאול שי, צה"ל הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 198.
  45. ^ Cristol, A. Jay, ‘’’The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy SpyShip’’’, 2002 Dulles, Virginia: Brassey's עמ' 19. קריסטול היה שופט פדרלי שחקר את האירוע מאז שנת 1985 כחלק מעבודת הדוקטורט שלו.
  46. ^ זאב אלמוג, הפלגת חיי, כנרת זמורה ביתן (2014), כרך ב, עמ' 1191-1190.
  47. ^ כך לדבריו של ההיסטוריון המצרי פרופ' עבד אל עזיז רמדאן המובאים אצל אמוץ שורק, תלם בים, אחוה (2009), עמ' 176.
  48. ^ בדיוק שש שנים אחר כך, בליל 22-21 באוקטובר 1973, הוטבע אחד משני הסטי"לים האלה על ידי כוח של שייטת 13 שחדר לנמל ע'רדקה בזמן מלחמת יום הכיפורים. מקור: זאב אלמוג, הפלגת חיי, כנרת זמורה ביתן (2014), כרך ב, עמ' 884.
  49. ^ יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספריית מעריב (1993), עמ' 248-229.
  50. ^ עמוס גלבוע מר מודיעין (ביוגרפיה על ראמ"ן האלוף אהרן יריב), המרכז למורשת המודיעין וידיעות אחרונות ספרית חמד, 2013. עמ' 349-348.
  51. ^ יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספריית מעריב (1993), עמ' 242.
  52. ^ עדות כתובה של בני אהרון, שהיה איש האלינט הראשון במודיעין הימי.
  53. ^ [מאמר באנגלית על המלחמה הימית בין הודו-פקיסטן והשימוש בטיל "סטיקס"]. הפגיעה בתשתית הדלק באזור קראצ'י בחלק השני של המאמר.
  54. ^ אמוץ שורק, תלם בים, אחוה (2009), עמ' 213.
  55. ^ ניסיון פיגוע ראשון היה ב-1 בינואר (יום הפתח) 1972. חמישה מחבלים שחדרו מלבנון על גבי סירת גומי ונחתו בחוף אכזיב במטרה לחטוף אזרח ישראלי נתפסו. מקור: מייק אלדר, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993), עמ' 452.
  56. ^ מייק אלדר, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993), עמ' 465.
  57. ^ עדות של אל"ם (מיל.) שלמה קוטיק, שהיה ראש החוליה הראשון.
  58. ^ אורי בר-יוסף, המלאך – אשרף מרואן, המוסד ומלחמת יום כיפור, זמורה ביתן (2010), עמ' 211-210.
  59. ^ יגאל קיפניס, 1973 – הדרך למלחמה, דביר (2012), עמ' 164-163.
  60. ^ ראובן אשכנזי צמח בפלי"ם, פעל בשורות המוסד לעליה ב' ונמנה עם ראשוני המודיעין הימי ועסק בעיקר בתחום האיסוף בארץ ובחו"ל. עם סיום תפקידו כרמחמ"ן ב-1971 מונה כנספח צה"ל באיטליה.
  61. ^ אורי מרץ הגיע למודיעין הימי כחייל ב-1950, והיה ממניחי היסודות לתורת המודיעין הימי. בתפקידו החדש היה ממונה על שני סגני אלופים כ"ראשון בין שווים". הגדרת תפקידו אז הייתה מקבילה למעשה לזו של תא"ל אריה שלו, שכיהן, באותה עת, כעוזר ראש אמ"ן למחקר.
  62. ^ [נוסח המסמך האמריקאי שפרסמו האיראנים] (באנגלית).
  63. ^ מתוך עדותו של אל"ם רמי לונץ בוועדת אגרנט (עמ' 25 בעדות המודפסת).
  64. ^ גם לקראת מלחמת ששת הימים קבע ראש המודיעין הימי שהצי המצרי ערוך למלחמה, אך השאיר את הקביעה אם פני מצרים למלחמה בידי ראש אמ"ן (כמפורט לעיל בפסקה על מלחמת ששת הימים).
  65. ^ מתוך עדותו של אלוף בנימין תלם בוועדת אגרנט.
  66. ^ אמוץ שורק, תלם בים, אחוה (2009), עמ' 211-210.
  67. ^ מתוך עדותו של אל"ם רמי לונץ בוועדת אגרנט, עמ' 44 בעדות המודפסת.
  68. ^ מתוך עדותו של אל"ם רמי לונץ בוועדת אגרנט עמ' 76 בעדות המודפסת.
  69. ^ זאב אלמוג, הפלגת חיי, כנרת זמורה ביתן (2014), כרך ב, עמ' 812 ואילך.
  70. ^ עדות תא"ל (מיל.) יצחק דווידי, שהיה ראש ענף מבצעים במפקדת חיל הים באותה עת.
  71. ^ עדות אל"ם (מיל.) שלמה קוטיק שהיה באותה עת קמ"ן שייטת 13.
  72. ^ אוריאל מרץ, "מודיעין חיל הים במלחמת יום הכיפורים: הקונצנזוס שנטרל את האזעקה", מבט מל"ם, גיליון 67 (נובמבר 2013), עמ' 50.
  73. ^ 73.0 73.1 אוריאל מרץ, שם.
  74. ^ עדות אלברט סודאי בוועדת אגרנט, עמ' 65 בעדות המודפסת.
  75. ^ אורי בר-יוסף, "הפתעה משבשת תכניות למלחמה", בתוך משה שמש וזאב דרורי (עורכים), טראומה לאומית – מלחמת יום הכיפורים אחרי שלושים שנה ועוד מלחמה, מכון בן-גוריון (2008), עמ' 141.
  76. ^ אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם, זמורה ביתן (2001), עמ' 328.
  77. ^ בתמונה יחד עם אל"ם רמי לונץ: אל"ם (מיל.) צבי קינן, רס"ן מיכאל קורן (קורקיס) וסגן מאיר טולדנו. התמונה באדיבות מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  78. ^ אוריאל מרץ, "מודיעין חיל הים במלחמת יום הכיפורים: הקונצנזוס שנטרל את האזעקה", מבט מל"ם, גיליון 67 (נובמבר 2013), עמ' 49.
  79. ^ עדות של סא"ל (מיל.) גיל שפירא, שחקר את תורת הלחימה של הסטי"לים המצריים והיה שותף להטמעתה במת"ט.
  80. ^ 80.0 80.1 אורי בר-יוסף, המלאך – אשרף מרואן, המוסד ומלחמת יום כיפור, זמורה ביתן (2010), עמ' 194.
  81. ^ שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים – קבלת החלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים, מערכות (2013), עמ' 41 הערה 46.
  82. ^ רמי לונץ, "מלחמת יום הכיפורים בזירה הימית" בתוך הספר מלחמה היום בעריכת חגי גולן ואשר שי, הוצאת מערכות (2003), עמ' 393.
  83. ^ שבתי שביטהמוסד עשה את שלו, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2013
  84. ^ שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים – קבלת החלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים, מערכות (2013), עמ' 41.
  85. ^ שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים – קבלת החלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים, מערכות (2013), עמ' 370.
  86. ^ מידע זה הובן על ידי גורמי המודיעין ככוונה לביצוע מיקוש במצרי באב אל-מנדב, אך ניתוח גיאופוליטי וניתוח עומקים יכול היה להביא לפסילת אפשרות זאת, ולגיבוש הערכה באשר למקומות שבהם המיקוש אפשרי ואף יש בו היגיון מבחינת המצרים, שביקשו למנוע מישראל להפיק נפט משדותיהם במפרץ סואץ.
  87. ^ רמי לונץ, "מלחמת יום הכיפורים בזירה הימית" בתוך הספר מלחמה היום בעריכת חגי גולן ואשר שי, הוצאת מערכות (2003), עמ' 395 ו-398.
  88. ^ אמוץ שורק, תלם בים, אחוה (2009), עמ' 224.
  89. ^ זאב אלמוג, הפלגת חיי, כנרת זמורה ביתן (2014), כרך ב, עמ' 1316.
  90. ^ השינוי כמעט והכפיל את מספר המשרתים במודיעין הימי, אך יש לזכור שבמסגרת השינוי הארגוני הוכפף למודיעין הימי גם מרכז החיזוי החילי שפעל עד אז במסגרת אחרת.
  91. ^ זאב אלמוג, הפלגת חיי, כנרת זמורה ביתן (2014), כרך ב, עמ' 1292-1291.
  92. ^ התרשים מתוך עבודתם של משה אימבר וגדי אריאל, שייטת 3, ספינות הטילים בחיל הים עמ' 73-72
  93. ^ שייטת 3: ספינות הטילים בחיל הים, עורך משה אימבר וגדי ארירל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור (2005), עמ' 73-72.
  94. ^ זאב אלמוג, הפלגת חיי, כנרת זמורה ביתן (2014), כרך ב, עמ' 1320-1316.
  95. ^ דיווח של סוכנות הידיעות הלבנונית הרשמית, 9.8.2010. (בערבית)
  96. ^ לכידת אוניית הנשק "סנטוריני" באתר חיל הים.
  97. ^ לאחר סיום תפקידו כראש המודיעין הימי, מונה רמי לונץ לראש משלחת משרד הביטחון ונספח צה"ל בטהרן.
  98. ^ זאב אלמוג, הפלגת חיי, כנרת זמורה ביתן (2014), כרך ב, עמ' 1303.
  99. ^ חנן גרינברג, התחקיר: קצין באח"י חנית ניתק לבדו מערכת התרעה, באתר ynet‏, 7 בנובמבר 2006
  100. ^ עמוס הראל‏, נזיפה לשני קצינים בשל פגיעת טיל בסטי"ל במלחמה, באתר וואלה! NEWS‏, 1 בינואר 2007
  101. ^ אנשיל פפרגורם בכיר בחיל הים: חשש לחביות נפץ נוספות בלב ים, באתר הארץ, 2 בפברואר 2010
  102. ^ כך נראו חביות הנפץ ביציאה מעזה, חדשות 2 (mako),‏ 3 בפברואר 2010
  103. ^ חוסלו מחבלים שחדרו מהים לכיוון זיקים, באתר nrg‏, 8 ביולי 2014
    יניר יגנה‏, שלושה מחבלי חמאס שניסו לחדור לזיקים חוסלו, באתר וואלה! NEWS‏, 8 ביולי 2014
  104. ^ יניר יגנה‏, סיכול פיגוע הראווה מהים: כך חוסלו צוללני חמאס, באתר וואלה! NEWS‏, 9 באוגוסט 2014
  105. ^ גילי כהן, תיעוד מסווג של צה"ל מתקרית חדירת המחבלים לזיקים דלף, אתר פלסטיני העלה אותו לרשת, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
  106. ^ אלכס פישמן, "קומנדו חמאס: התחליף למנהרות הטרור מהרצועה – טרור מהים", ידיעות אחרונות, מארס 2015.