רוז בירד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוז בירד
Rose Bird
Rose Elizabeth Bird.jpg
לידה 2 בנובמבר 1936
טוסון, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה 4 בדצמבר 1999 (בגיל 63)
סטנפורד, קליפורניה, ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת לונג איילנד (BA)
בית הספר למשפטים, אוניברסיטת ברקלי
השתייכות
  • הזרם הליברלי בארצות הברית
  • מערכת בתי המשפט האמריקאית
תקופת כהונה הנשיאה ה-25 של בית המשפט העליון של מדינת קליפורניה
תקופת פעילות 26 במרץ 1977 - 5 בינואר 1987
תפקידים בולטים

רוז אליזבת' בירדאנגלית: Rose Elizabeth Bird;‏ 2 בנובמבר 1936 - 4 בדצמבר 1999) הייתה שופטת אמריקאית אשר כיהנה במשך עשור בתפקיד הנשיאה ה-25 של בית המשפט העליון של מדינת קליפורניה. בירד הייתה לאישה הראשונה שנבחרה למשרת שיפוט בערכאה זו, עם מינויה בידי מושל קליפורניה ג'רי בראון. כמו כן, הייתה בירד לאישה הראשונה ששימשה כנשיאת ההרכב.

בירד סיימה את תפקידה ב-5 בינואר 1987, לאחר שהפסידה בבחירות שופטי בית המשפט העליון הנערכות במדינה. להפסד קדמה מחאה נרחבת שנערכה נגד בירד על התנגדותה הגורפת לעונש המוות. הדחה זו של נשיאה מכהנת הייתה אף היא חסרת תקדים בהיסטוריה של בית המשפט העליון של קליפורניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוז בירד נולדה ב-2 בנובמבר 1936 בטוסון, אריזונה. בהיותה בת חמש אביה נפטר, ובעקבות כך עברו רוז, שני אחיה ואמה אן לעיר ניו יורק, שם התקיימו בצמצום. כשבגרה, פנתה בירד ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת לונג איילנד. עם קבלת התואר, המשיכה ללימודי משפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ברקלי, וסיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 1965

לאחר סיום הלימודים הייתה בירד עוזרת משפטית (law clerk) של נשיא בית המשפט העליון של מדינת נבדה, וכך הפכה לאישה הראשונה בארצות-הברית שנבחרה לשמש בתפקיד זה. לאחר מכן החלה לעבוד במשרד הסנגור הציבורי של מחוז סנטה קלרה של קליפורניה. בין השנים 1966–1974 שימשה בירד בתפקיד סגנית הסנגור הציבורי הראשי, סגנית ליטיגציה בכירה וראש חטיבת הערעורים. מתוקף תפקידה ייצגה בירד נאשמים בפני בית המשפט העליון במדינה, בית המשפט לערעורים, ובית המשפט הפדרלי. במקביל לכך, בין השנים 1972–1974 שימשה בירד גם כמרצה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סטנפורד.

לאחר שמונה שנות עבודה במשרד הסנגור הציבורי, פרשה בירד כדי להתפנות להקמתו של משרד עריכת דין פרטי. במהלך תקופה זו הכירה בירד את ג'רי בראון, והתנדבה לסייע לו במסע הבחירות למשרת המושל בקליפורניה. בשנת 1974 ניצח בראון בבחירות והתמנה למושל המדינה. כאשר נכנס בראון לתפקידו, הוא מינה את בירד לחברת קבינט בממשלתו כמזכירת החקלאות. עם המינוי הפכה בירד לאדם הראשון שאינו חקלאי שהחזיק בתפקיד, ולאישה הראשונה שכיהנה כחברת קבינט במדינת קליפורניה.

כהונתה בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977 החליט בראון למנות את בירד לנשיאת בית המשפט העליון של קליפורניה, על אף גילה הצעיר (בירד הייתה באותה עת בת 40 בלבד) ועל אף שחסרה כל ניסיון שיפוטי. עם מינוי זה הייתה בירד לאישה הראשונה אשר נבחרה למשרת שיפוט בערכאה זו, וכן לאישה השנייה בלבד ששימשה כנשיאה באחד מבתי המשפט העליונים במדינות ארצות הברית.[1]

תקופת כהונתה כשופטת בית המשפט העליון הייתה שנויה במחלוקת. מבקריה תקפו אותה בפומבי ובמרץ כיוון שראו בה שופטת המבכרת שיפוט אידאולוגי התואם את עמדותיה האישיות על פני שיפוט הצמוד ללשון החוק והחוקה של קליפורניה. התנגדותה הגורפת לעונש המוות הנוהג במדינה הקימה עליה מבקרים רבים במיוחד.

כאשר עמדה בירד בפני מסע הבחירות הראשון שלה בשנת 1978, בחירות בהם יכולים אזרחי המדינה לאשרר או לבטל את מינויי השופטים שערך המושל, ערכו מתנגדיה קמפיין ציבורי נרחב שקרא לציבור שלא לאשרר את מינויה. הקמפיין הגיע לשיאו ביום הבחירות, עת הועלתה הטענה לפיה נמנע בית המשפט מלפרסם פסק-דין שנוי במחלוקת שעמד לפניו, במכוון, ודחה את מתן גזר הדין עד לאחר הבחירות.[2] מחלוקת זו הובילה לסיקור עיתונאי נרחב של מערכת הבחירות המקומית, אולם למרות זאת, ואף על פי שבירד נמנעה מלהגיב למתנגדיה, זכתה בירד לאשרור מינויה ברוב של 52 אחוזים מקולות המצביעים.[3]

מעמדה של בירד היה שנוי במחלוקת גם בקרב עמיתיה לבית המשפט. בראיון שנתן עמיתה, השופט סטנלי מוֹסק (Stanley Mosk) בשנת 1998, במסגרת מחקר מסוג ההיסטוריה שבעל-פה, הסביר האחרון כי לדעתו הייתה בירד שופטת אינטליגנטית ומבריקה, אך "נוראית" בתפקיד הניהולי בו החזיקה מתוקף תפקידה כנשיאת ההרכב.[4] מוֹסק ציין כי בירד הייתה מרוחקת מעמיתיה ונטתה להתבודד במשרדה בשעות העבודה, כאשר הדברים הגיעו עד כדי נעילת דלת המשרד.[5] כדוגמה לריחוק אותו הפגינה בירד, סיפר מוֹסק כי אף על פי שמקובל היה ששופט החפץ להתייעץ עם עמיתיו יכול היה לגשת אליהם בכל עת, עם מינויה של בירד לנשיאות היא דרשה כי כל פנייה אליה תעשה לאחר תאום מראש של מועד לפגישה. לדבריו, קשיים מנהליים מסוג זה הפריעו לפעילותו השוטפת של בית המשפט, והעיבו על תקופת כהונתה.[6]

צעדיה של בירד וההחלטות שקיבלה זכו לתהודה גדולה מן הרגיל לא רק בשל מחלוקות פוליטיות ואידאולוגיות. הקריירה המשפטית של בירד תרמה אף היא לחשיפה הרבה, שכן זו התייחדה בכך שכללה מספר פריצות דרך בשילובן של נשים בעולם המשפטי והציבורי. בירד הייתה לאשה הראשונה ששימשה כעוזרת משפטית בבית המשפט העליון של נבדה; הראשונה ששימשה כסגנית הסנגור הציבורי הראשי של מחוז סנטה קלרה; הראשונה שכיהנה בתפקיד שרד בדרג הממשל המקומי בקליפורניה (כשמונתה למזכירת החקלאות במדינה); האישה הראשונה שמונתה כשופטת בית המשפט העליון של קליפורניה, וכן הראשונה לשמש כנשיאתו. פריצות דרך אלו הפכו את בירד לחריגה בקרב עמיתיה המשפטנים, ובשל כך כל צעד מצעדיה זכה לעניין רב בקרב תומכיה ומתנגדיה כאחד.

ההפסד בבחירות אשרור המשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכות מינוי שופטי העליון במדינת קליפורניה נתונה למושל המדינה, אולם על השופטים לצלוח הליך אשרור תקופתי בבחירות הנערכות במדינה. עד לבחירות שנערכו ב-4 בנובמבר 1986 לא נכשל אף שופט בהשגת הרוב הדרוש,[7] אך בבחירות אלה הפכה בירד לנשיאת בית המשפט העליון הראשונה, ועד אמצע העשור השני של המאה ה-21 גם היחידה,[8] שסיימה את תפקידה כיוון שלא זכתה ברוב קולותיהם של הבוחרים במדינה.

ספירת הקולות במדינה העלתה כי רק 33 אחוזים מן הבוחרים תמכו בהמשך כהונתה, ואילו 67 אחוזים התנגדו לה. בשל הפסד זה, סיימה בירד את כהונתה בבית המשפט העליון ב-5 בינואר 1987.

יריביה מן המחנה השמרני גייסו מיליוני דולרים למימון קמפיין ציבורי, זאת כדי לבסס מחנה מתנגדים נרחב בקרב ציבור הבוחרים במדינה.[9] על מנת להשיג הדחה חסרת תקדים מעין זו, בחרו מנהלי הקמפיין להציג את בירד כמי שעומדת בדרכה של הפרקליטות הרוצה להרשיע עבריינים שפגעו בציבור. להמחשת רעיון זה, כלל הקמפיין הציבורי פרסומות טלוויזיה בהם הוצגו קרובי משפחתם של כל הנרצחים אשר עונשם של רוצחיהם הומתק בידי בירד.

מתנגדיה הדגישו במיוחד את מגמת הפסיקה של בית המשפט בעניין עונש המוות בתקופת נשיאותה. ניתוח פסקי הדין שכתבה העלה כי בכל 64 תיקי הערעור שנדונו לפניה בעניין עונש המוות, הפכה בירד את החלטת בית המשפט בו נדון התיק לראשונה, וב-61 מן הערעורים הצטרפו אל דעתה לפחות שלושה מחברי ההרכב שישב בדין, כך שעונש המוות שנגזר על הנאשם בוטל.[10] ממצאים אלו שימשו את מתנגדיה לחיזוק טענתם לפיה אין לאשרר את מינויה, שכן היא מקבלת את החלטותיה השיפוטיות על סמך אמונותיה, ולא על סמך החוק והתקדים המשפטי, כמקובל. המתנגדים לבירד אף ציינו לשלילה כי בית המשפט תחת הנהגתה ביטל חוק, שזכה לכינוי "Use a gun, Go to jail" ("בנשק השתמשת, לכלא נכנסת"), שנועד להלחם בפשע במדינה. לפי חוק זה, כל הרשעה במעשה פשע אשר נעשה בו שימוש בנשק מחייבת עונש מאסר בפועל, אולם הכרזתה של בירד כי חוק זה אינו חוקתי ביטלה את תוקפו.[11] בהחלטה נוספת שעוררה תרעומת ציבורית והזיקה לתדמיתה של בירד, קבע בית המשפט בהובלתה, כי לפי חוקת קליפורניה חייבת המדינה לממן הפלות לנשים מרקע סוציו-אקונומי נמוך.[12][13]

מנהלי הקמפיין אף הרחיבו את ביקורתם אל השופטים קרוז ריינוסו (Cruz Reynoso) וג'וזף גרודין (Joseph Grodin), אשר תמכו בהחלטותיה של בירד, והפכו בכך את עמדותיה לעמדת הרוב בהרכב (פרוש הדבר, שעמדתה של בירד היא שנפסקה בגזרי הדין). מתקפה זו הובילה כאמור להדחתה של בירד בבחירות האשרור, אך גם להדחתם של עמיתיה ריינוסו וגורדין. מנגד, השופט סטנלי מוסק, שברוב הפסקים צירף את דעתו לדעתה של בירד, לא הותקף כלל בקמפיין הציבורי, כשם שלא התקפו שלושת שופטי ההרכב הנוספים.

הופעותיה הפומביות לאחר סיום הקריירה המשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהודחה מתפקידה בבחירות האשרור, פרשה בירד מעולם המשפט ובחרה לחיות בבדידות. כיוון שמעולם לא נישאה, שבה בירד להתגורר יחד עם אמה בפאלו אלטו שבקליפורניה, וסעדה את אמה עד שזו נפטרה בשנת 1991.

גם בחלוף שנים רבות מיום שפרשה בירד מן החיים הציבוריים, הדרתה הציבורית עמדה בעינה. בשל כך, גם אישים בעלי השפעה שהחזיקו בעמדותיה הליברליות של בירד, נמנעו מלצדד בה בפומבי או לקשור את עצמם אליה מחשש שיריביהם הפוליטיים יציגו זאת לחובתם. את חווית הניכור חשה בירד גם מצד הממסד המשפטי. הניכור בא לידי ביטוי בכך שבעוד שנהוג כי בתי הספר למשפטים בקליפורניה מציעים משרת הוראה לשופטים שפרשו ממשרתם, בירד לא זכתה לאחר פרישתה ולו להצעה אחת.

על אף זאת, המשיכה בירד להופיע בתוכניות אקטואליה ולשחק בסדרות טלוויזיה כפי שנהגה בטרם הודחה מתפקיד הנשיאה. כך לדוגמה הופיעה בירד בתפקיד שופטת בית המשפט לענייני משפחה בסדרה "Pryor's Place", ששודרה בשנת 1984 בטרם הודחה מן השיפוט, אך המשיכה בכך גם לאחר פרישתה, כאשר בשנת 1987 גילמה שופטת בהופעת אורח בסדרה "Superior Court" (סדרה בה מציגים שחקנים תיקים משפטיים אמיתיים). בירד הרבתה להופיע גם בתוכניות אקטואליה, דוגמת "ABC News Nightline", רצועת החדשות של ערוץ הטלוויזיה הקליפורני "KGO-TV", הנמצא בעלות רשת הטלוויזיה האמריקאית "ABC" ותוכנית הטלוויזיה "People Are Talking" ששודרה בערוץ המקומי המתחרה "KPIX-TV", הנמצא בעלות רשת הטלוויזיה האמריקאית "CBS".[14][15]

מלבד הופעות טלוויזיוניות אלו, ולמעט תקופה קצרה בה לימדה בירד משפטים באוניברסיטת סידני שבאוסטרליה, התמקדה בירד בעשייה עבור הקהילה במפעלי התנדבות וסיוע שונים.

בערוב ימיה זכתה בירד להוקרה מצד ארגוני זכויות האדם בקליפורניה, ובשנת 1998 אף הוענק לה "עיטור המצפון" מטעם האגודה האמריקנית לזכויות האזרח בדרום קליפורניה על פועלה הרב כמשפטנית בהגנה על זכויות העובדים, הנאשמים במשפט הפלילי, השכבות החלשות וקבוצות המיעוט במדינה.[16]

פטירתה והנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל הקריירה השיפוטית של בירד היה עליה להאבק לא רק באלו שקמו כנגדה, אלא גם במחלת הסרטן, לאחר שבשנת 1976 גילתה גידול סרטני בשדיה. בירד עברה בשנה זו ניתוח בו נכרת שדה הימני, ומיד לאחר שמונתה לתפקיד הנשיאות בחרה לעבור ניתוח נוסף להסרת גוש סרטני שהתפשט אל מתחת לזרועה. כשנשאלה בראיון מדוע בחרה לבצע את הניתוחים בסמיכות כזו, השיבה בירד כי היא אינה יודעת כמה זמן נותר לה לשבת על כס השיפוט, ולכן בחרה לפעול מהר הן בטיפול הרפואי והן בעבודתה השיפוטית.[17] במהלך השנים הבאות עברה בירד מספר ניתוחים כחלק מן המאבק במחלה, ובשנת 1996 עברה ניתוח אחרון בו נכרת גם שדה השמאלי. לאחר מאבק ממושך זה בסרטן השד, נפטרה בירד מסיבוכי המחלה ב-4 בדצמבר 1999, והיא בת 63.

לאחר מותה, ייסדו איגוד הסנגוריה הציבורית בקליפורניה ואיגוד עורכות הדין בקליפורניה פרסים שנתיים הנושאים את שמה.[18] כמו כן, ה-New York Law School ("בית הספר למשפטים של ניו יורק") מעניק בכל שנה פרס על שם בירד לאחד מבוגריו אשר הפגין מוטיבציה בחיקוק חוקים הנוגעים לטובת הציבור.[19]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוזי שארפ (Susie M. Sharp) הייתה לנשיאה הראשונה, עת מונתה לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון של מדינת צפון קרוליינה בשנת 1975.
  2. ^ .Los Angeles Times, Nov. 7, 1978, at 1:1
  3. ^ גם רוב דחוק זה היווה תקדים, שכן עד לבחירות אלו מעולם לא אושרר מינוייו של שופט ברוב הקטן מ-62 אחוזים.
  4. ^ Germaine LaBerge, Oral History Interview with HONORABLE STANLEY MOSK, Berkeley, California: Regional Oral History Office University of California, 1998, עמ' 54
  5. ^ Oral History Interview with HONORABLE STANLEY MOSK, בעמוד 46.
  6. ^ Oral History Interview with HONORABLE STANLEY MOSK, בעמוד 55.
  7. ^ John H. Culver; John T. Wold, Rose Bird and the Politics of Judicial Accountability in California, Judicature 70, 1986-1987, עמ' 81
  8. ^ הן יורשה בתפקיד, השופט Malcolm M. Lucas, והן הבא אחריו, השופט Ronald M. George, סיימו את כהונתם כנשיאי הערכאה כאשר החליטו שלא להציב את מועמדותם לבחירה פעם נוספת ולפרוש מפאת גילם.
  9. ^ Philip Hager, Bird Urges Greater Access to TV for Candidates, Los Angeles Times, ‏30.6.1989 (באנגלית)
  10. ^ Todd S. Purdum, Rose Bird, Once California's Chief Justice, Is Dead at 63, The New York Times, ‏6.12.1999 (באנגלית)
  11. ^ .(People v. Tanner, 24 C3d 514 (1979
  12. ^ Committee to Defend Reproductive Rights v. Myers, 625 P.2d 779 (1981).
  13. ^ החלטה זו יצרה תרעומת רבה במיוחד, כיוון שעמדה בניגוד לפסקי-דין שנתן בית המשפט העליון של ארצות הברית כאשר עסק בסוגיה זו בראי החוקה הפדרלית. ראה: Maher v. Roe, 432 U.S. 464 (1977); Harris v. McRae, 448 U.S. 297 (1980).
  14. ^ Associated Press, Bird Reportedly Auditions for TV Job, Los Angeles Times, ‏30.1.1988 (באנגלית)
  15. ^ Dan Morain, Bird Stirs Things Up in Her Debut as TV Commentator, Los Angeles Times, ‏6.2.1988 (באנגלית)
  16. ^ John L. Mitchell, Rose Bird Honored by ACLU, Los Angeles Times, ‏3.4.1998 (באנגלית)
  17. ^ Betty Medsger, Chief Justice Rose Bird and the Courts, supra: Mississippi Law Journal 32, university of mississippi, 1983, עמ' 64
  18. ^ עמוד "הפרס על שם רוז בירד" באתר ה- (California Women Lawyers (CWL ורשימת הזוכים בו.
  19. ^ עמוד ה-New York Law School באתר לשכת עורכי הדין האמריקאית בו מפורטים הפרסים אותם מעניק המוסד, וביניהם "פרס קידום החקיקה הציבורית על שם נשיאת בית המשפט העליון רוז בירד".