רומנובקה
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 מחוז מיקולאייב |
| תאריך ייסוד |
1841  |
| שטח | 0.462 קמ"ר |
| גובה | 41 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 188 (2001) |
| קואורדינטות | 47°26′07″N 32°56′41″E / 47.435277777778°N 32.944722222222°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
  | |
רומנובקה (באוקראינית: Романівка, רומניבקה, ברוסית: Романовка) הוא כפר במחוז מיקולאייב, בו מתגוררים 188 תושבים לפי מרשם מ-2001. לפני שואת יהודי אוקראינה הכפר היה שטעטל יהודי, חלק מיהדות פלך חרסון.
מהמאה ה-19 ועד למהפכת אוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב הוקם כישוב יהודי חקלאי בפלך חרסון, במסגרת ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה ב-1841, ביוזמת השלטון המרכזי. זה היה חלק מגל ההגירה היהודי בתוך האימפריה הרוסית שהתחיל ב-1837. במסגרת גל זה הוקמו בנוסף היישובים: נובו-בריסלב, לבובו, שדה מנוחה הקטנה, נובו-פולטבקה, סהיידק, נובו-ויטבסק, נובו-פודולסק, נובו-קובנו, נובו-ז'יטומיר, גרומוקליי וולניה. מרבית המתיישבים ברומנובקה הגיעו מפולאצק (בלרוס כיום)[1] והיו ממשפחות לא אמידות וללא ניסיון מעשי בחקלאות. המתיישבים קיבלו שלל הטבות מהמדינה, בדמות קרקעות, פטור ממסים ל-10 שנים ודחיית גיוס לצבא ל-25 שנה (כלומר למעשה פטור מגיוס). היישוב נקרא על שם האזור שבו הוקם.
בנוסף ליהודים, יושבו בפלך חרסון גרמנים, שאף הם עסקו בחקלאות. לפי הרישום מ-1844 התגוררו ברומנובקה 128 משפחות[2]. נכון ל-1845 היו ביישוב 766 נפשות שחיו ב-132 בתי מגורים, מתוכם 16 מבני אבן והיתר מבני עץ, שהיו בבעלות המדינה[3]. העיסוק המרכזי של האיכרים היה גידול תבואה. בנוסף, חלק עסקו בגידול בעלי חיים כמו פרות, תרנגולות וסוסים. שפת הדיבור והכתיבה הייתה יידיש, ורבים מהתושבים לא ידוע לקרוא רוסית או אוקראינית.
רומנובקה הקטנה הוקמה ב-1855 סמוך לרומנובקה, שקיבלה את השם "רומנובקה הגדולה". הנהלת שני היישובים הייתה משותפת ומרשמי האוכלוסין ראו בשני הכפרים יישוב אחד. שני היישובים אכן התמזגו בהמשך. ב-1859 התגוררו ביישוב 1,088 תושבים, פעלו בית כנסת וישיבה חסידית. הרב הראשון של הישיבה היה אברהם דוד לבוט, שאותו החליף ב-1860 הרב ישראל ליב ינובסקי (אביו של הרב מאיר שלמה ינובסקי)[4]. ב-1882, עם מותו של ינובסקי, הישיבה נסגרה. ב-1877 התגוררו במושבה 1,476 תושבים ב-83 משקי בית. פעלו ארבעה בתי תפילה ובית ספר אחד.
ב-1886 נרשמו 1,209 איש. שטח הכפר היה 5,221 דסיאטין, שמתוכם 2,860 היו אדמות חקלאיות. בבית ספר למדו 57 ילדים, פעלו שבעה עסקי מסחר ושלושה עסקי תעשייה. ב-1897 חיו במושבה 1,302 בני אדם, 98.5% מתוכם יהודים. ליותר ממחצית ממשקי הבית היו כלי חרישה. ב-1899 התרחש בשטעטל ניסיון לבצע פוגרום, שנהדף על ידי התושבים שהיו חמושים בכלים חקלאיים. לפי הרישומים מ-1890–1891 התגוררו ברומנובקה 1,406 נפשות ב-88 משקי בית. לפי רישומי 1906–1907 התגוררו ביישוב 217 משפחות שמנו 1,389 נפשות.
ב-1903 נפתח בית ספר יסודי עם שתי כיתות לימוד. ב-1911 נפתחה ספרייה בה כ-1,500 ספרים. מתוכם 283 ביידיש. הרב ישראל ליב איטקין[5] היה לרבה של רומנובקה החל מ-1912. ב-1916 פעל ביישוב סניף דואר והתגוררו במושב 1,611 תושבים.
בין שתי מלחמות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1918 נפתח ברומנובקה חוג תיאטרון מקומי שהעלה מספר הצגות בעיירה. לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה נפתח בית יתומים. ב-1928 מספר התושבים הגיע ל-1,625 אנשים שהיו פזורים ב-357 משקי בית, 14 מתוכם בעלי מלאכה לא חקלאית. כמו כל יתר היישובים החקלאיים באותה התקופה, גם רומנובקה עברה קולקטיביזציה והלאמה כפויה של הרכוש הפרטי. בשנים 1929–1930 נפתחו ברומנובקה שני קולחוזים במקביל "אינטרנציונל" ו"צורופה" (על שמו של אלכסנדר צורופה (אוק')). ב-1929 נסגר בית הכנסת המרכזי של היישוב ובמקומו הוקם בית ספר. עד ל-1931 אוכלוסייה הצטמצמה ל-1,261 איש, בעקבות רעב והגירה מהישוב. שישה אנשים נעצרו במסגרת חיסול מעמד הקולאקים. ב-1932 16 משפחות עברו לחצי האי קרים.
השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שואת יהודי אוקראינה
עם פלישתה של גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941 החל פינוי של האוכלוסייה מהיישוב מזרחה. באוגוסט, עם התקרבות כוחות גרמניה ליישוב, התקבלה החלטה שכלל תושבי הקולחוז צריכים להיפנות במהירות, יחד עם חיות המשק. אך הפינוי נכשל, כיוון שהגשר דרך הנהר הבוג הדרומי הושמד על ידי הצבא האדום הנסוג. התושבים הנמלטים חזרו אל היישוב, שכעבור מספר ימים נכבש על ידי הנאצים. ב-14 בספטמבר כלל התושבים היהודים נדרשו להתייצב בקרבת בית הספר. מספר מצומצם של יהודים ניסו להימלט בשלב הזה, אך נתפסו. התושבים נדרשו לחפור בורות ירי אליהם הושלכו הנרצחים לאחר סיום החפירה. באותו היום נרצחו 998 יהודים ובכך הסתימה ההיסטוריה היהודית של רומנובקה.
לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה מספר מצומצם של יהודים חזר אל חורבות היישוב, אך לא שב לגור בו. השורדים התפזרו במחוז ניקולייב ומחוז חרסון. חלק קטן עברו למחוז יהודי אוטונומי. מספר קטן של תושבים אוקראינים נשארו להתגורר בכפר. ב-1978 במקום בו נורו תושבי הכפר הוקמה אנדרטה, ביוזמת השורדים ועל חשבונם. ב-2005 הוצבה אנדרטה חדשה. נכון ל-2001 התגוררו ברומנובקה 188 איש.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Р о м а н о в к а
- ^ Щукин В. В., Павлюк А. Н. Еврейские земледельческие колонии Херсонской губернии (ХІХ - начало ХХ вв.) : очерки истории / В.В. Щукин, А.Н. Павлюк; под ред. М.Д. Гольденберга. - Николаев : Изд. Шамрай П.Н., 2016. - 408 с., נספחים
- ^ Романовка (еврейская земледельческая колония)
- ^ עליו ראו: ישראל לייב ינובסקי, באתר חב"דפדיה
- ^ עליו ראו: ישראל לייב איטקין, באתר חב"דפדיה