יהדות פלך חרסון

יהדות פלך חרסון מתקיימת מסוף המאה ה-18 ועד לימינו. ההתיישבות החקלאית היהודית בפלך חרסון של האימפריה הרוסית הייתה חלק מההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה, שהחלה לאחר כיבוש דרום אוקראינה מידי האימפריה העות'מאנית. בנוסף להתיישבות החקלאית, יהודים התגוררו בערים מרכזיות של הפלך, והתקיימו קהילות יהודיות עירוניות גדולות כמו הקהילה באודסה, הקהילה בחרסון, והקהילה במיקולייב. בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה, לאחר 1920, התפצל פלך חרסון למחוזות שונים, כך שהיהודים מצאו את עצמם במחוזות חרסון, אודסה, מיקולייב, דניפרופטרובסק וקירובוהראד הסובייטיים. למרות השינוי בחלוקה האזורית ואפשרות הגירה, שטחה של דרום אוקראינה שהיה בעבר פלך חרסון, המשיך להיות לאזור עם ריכוז יהודי גבוה מאוד.

עד למלחמת העולם השנייה חלק גדול מהיהודים של הפלך היו פזורים באזורים כפריים, אך במהלך השואה כלל היישובים החקלאיים היהודים הושמדו, או רוקנו ממרבית תושביהם. לאחר המלחמה תושבי הכפרים ששרדו התרכזו בערי המחוזות, כמו אולקסנדריה, חרסון, מיקולייב, אודסה, אננייב, קרופיבניצקי וטירספול, או היגרו לאזורים אחרים של ברית המועצות. יהדות מחזות אודסה, דניפרופטרובסק, חרסון ומיקולייב המשיכה להיות קהילה גדולה מאוד עד לשנות ה-90 של המאה ה-20, שבה חלק גדול מיהודי אוקראינה עלו לישראל במסגרת העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר.

תחילת ההתיישבות

העיר חרסון הוקמה ב-1778 בהוראה של יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה. על הקמת המבצר היה אחראי גריגורי פוטיומקין, שהסתייע בעזרתו של איש העסקים היהודי יהושע צייטלין. העיר המבוצרת החלה להתפתח ולגדול בזכות מתיישבים חדשים, שבהם היו גם יהודים. החל מ-1780 פעל בעיר בית כנסת וניתן למצוא תרשימים של שכונות יהודיות בתוכניות העיר מ-1782. לפי רישום אוכלוסין מ-1799 התגוררו בעיר 39 סוחרים יהודים ו-180 יהודים בורגנים. ענפי התעשייה המרכזיים של העיר היו עץ וספינות.

ערים אחרות בפלך, כמו אודסה ומיקולייב, נוסדו באותה התקופה במטרה לאכלס את האזור הכבוש. הערים שימשו בין היתר כמספנות עבור הים השחור. סוחרים ואנשי עסקים יהודים החלו להתיישב בערים החדשות.

המאה ה-19 והתיישבות חקלאית

יהודי מפלך חרסון, 1898 לערך

נכון למרשם של 1803 התגוררו בעיר חרסון, שהייתה בירת הפלך, 36 סוחרים יהודים ועוד 344 בורגנים יהודים. ההתיישבות החקלאית היהודית התחילה בתקופתו של אלכסנדר הראשון לאחר פרסום תקנת 1804. התקנה הגבילה את חופש העיסוק והתנועה של היהודים, אבל הרחיבה את זכויותיהם לרכישת קרקעות חקלאיות.

במטרה לעודד הגירה מסיבית של יהודים לפלך חרסון, הרשויות הבטיחו שורה של הטבות משמעותיות, בהן: פטור ממיסים, דחיית גיוס לצבא, נחלות קרקע חינמיות, והלוואה כספית בתנאים נוחים. הבטחות הללו מומשו באופן חלקי. המהגרים החדשים הגיעו בעיקר ממחוזות מוהילב וויטבסק של האימפריה הרוסית (בלארוס כיום). היהודים הגיעו ללא ניסיון בעבודה חקלאית. לפי רישומי הממשל, נכון ל-1806 נרשמו כ־900 משפחות יהודיות, שמנו 4,500 נפש, כמהגרים עתידיים לפלך חרסון. דובער שניאורי היה אחד הרבנים הפעילים במיזם.

הקמת המושבות החקלאיות התחילה ב-1807. תחילה הוקמו ארבע מושבות: בוברובי קוט (Бобровый Кут), יפינהר (Ефингарь מלשון יפֶה נָהָר), שדה מנוחה (בהמשך נקרא שדה מנוחה הגדולה, Большая Сейдеминуха וקלינידורף), יזראליבקה (Израилевка, מוכרת גם בשם יזער). ב-1808 הוקמו נהרטב הגדולה (Нагартав משלון "נהר טוב") וקמנקה (Каменка), וב-1809 הוקמה אינהולץ (Ингулец מוכר גם בשם הר שפר, Гар Шефер). נכון לשנת 1810 התגוררו במושבות הללו 3,640 תושבים. רוב המושבות היהודיות שהוקמו במחוז חרסון בשנים 1807–1810 סבלו ממחסור חמור במשאבים ובמי שתייה, מצב כלכלי ותברואתי ירוד והיעדר כוח עבודה מקצועי. שיעורי התמותה בקרב המתיישבים בתחילת דרכם היו גדולים למדי.

פלך חרסון היה לחלק חשוב בדרום תחום המושב, והיהודים היו לאחוז משמעותי מתושבי היישובים בדרום אוקראינה. עם הגירתם של היהודים לכפרים וערים, התחילו להתפתח מוסדות יהודיים שונים. כך ב-1816 נפתח בפלך חרסון בית חולים יהודי ראשון, ששכן בבירת הפלך (השני הוקם ב-1853 בנהר טוב). נכון ל-1847 התגוררו בעיר חרסון 3,832 יהודים. בעיירה בריסלב (Берислав) התגוררו 287 יהודים. ב-1842 הגיע מקס ליליינטל לפלך חרסון, במסעו לשכנוע של יהודי האימפריה הרוסית ביתרונותיה של השכלה מודרנית. ב-1848 נפתחה בעיר מכללה לנשים יהודיות וב-1850 - לגברים יהודים. לקראת אמצע המאה ה-19 פלך חרסון היה למרכז חשוב של חב"ד, בעיקר בקרב מתיישבים חקלאים.

ליהודים היה תפקיד נכבד בכלכלת ערי הבירה והפלך כולו. ב-1862 מושל הפלך אף הגיש בקשה למנות יהודי לתפקיד ראש העיר, אך בקשה זו סורבה על ידי השלטון המרכזי. הסופר והבלשן יהודה בן יחיאל בעהאק (היודע בשם העט "איש ווילנא בחערסאן") היה פעיל בעיר. רב מטעם בוגר סמינריון רבני של ז'יטומיר היה פעיל בפלך. נכון לשנות ה-80 של המאה ה-19 פעלו בעיר ארבעה בתי כנסת רבניים ובית כנסת קראי אחד, וזאת בנוסף לבתי התפילה בישובים החקלאיים של הפלך. לקראת סוף המאה פעלו בעיר יותר מ-30 תלמודי תורה וחדרים וארבעה ביתי ספר יהודיים. גם התנועה הציונית כבר היתה פעילה בפלך. יעקב שרתוק התגורר בחרסון.

במאה ה-19 בירת הפלך הפכה גם למרכז תרבותי חשוב (לצידה של אודסה), בה ליהודים היה מקום נכבד. כך המוזיקאי מרדכי גולינקין נולד בכפר איזלוצ'יסטאיה (מחוז דניפרופטרובסק כיום) ב-1875 ולמד אצל פנחס מינקובסקי, שהיה חזן בעיר חרסון. גם המלחינים היהודים אמיל קופר (Emil Cooper) (1877), סמואל מייקפר (Samuel Maykapar) (1867) ויעקב סקמרובסקי (אוק') נולדו בחרסון.

נכון למרשם אוכלוסין מ-1897 בעיר חרסון התגוררו 17,555 יהודים, שהיו כ-30% מכלל תושבי העיר. עוד כ-13 אלף התגוררו בכפרים ועיירות באוייזד חרסון. מרבית היהודים בבירה עסקו בתחומי המסחר והחייטות. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19, 23 מתוך 49 חברי מועצת העיר היו יהודים. חב"ד היה פעיל מאוד באוקראינה באותה העת. מספר רבנים משפיעים נולדו או היו פעילים בפלך חרסון, בהם מאיר שלמה ינובסקי, אברהם דוד לבוט, לוי יצחק שניאורסון, שמואל שניאורסון, שמעון יעקב גליקסברג, מיכל צבי היילפרין וראובן הרטנשטיין.

במהלך המאה ה-19 הוקמו בפלך חרסון המושבות החקלאיות הבאות:

שם בעברית	שם ברוסית	שמות נוספים	שנת הקמה	כיום	מחוז כיום	מיקום
יפינהר	Ефингар (Ефингарь, Ефингар,Эфингар)	בולגקוב	1807	הכפר פלושצ'יבקה (אוק')	מיקולאייב	N 47°24'00", E 32°18'35"
בוברובי קוט	Бобровый Кут	בוברוביה	1807	הכפר בובריבי קוט (אוק')	חרסון	N 47°05'54", E 32°56'42"
דוברייה	Добрая	דוברינקה, נובינקייה	1857-1856	הכפר דוברויה (אוק')	מיקולאייב	N 47°18'37", E 32°27'20"
שדה מנוחה הגדולה	Большая Сейдеминуха	טאטרקה, קלינינדורף, גרויס סיידעמענוכע	1807	העיירה קליניבסקה (אוק')	חרסון	N 47°06'52", E 32°58'27"
נהר טוב הגדולה	Большой Нагартав	נהרטב	1808	חלק מהעיירה ברזנהובטה (אוק')	מיקולאייב	N 47°18'26", E 32°50'30"
נהר טוב הקטנה	Малый Нагартав		1812	חלק מהעיירה ברזנהובטה (אוק')	מיקולאייב	N 47°18'10", E 32°50'30"
קמנקה	Каменка (Камянка)	מייבסקויה	1808	הכפר קמיינקה (אוק')	דניפרופטרובסק	N 47°57'38", E 33°47'02"
אינגולץ	Ингулец	הר שפר, שירוקיה	1809	הכפר אנהולץ (אוק')	דניפרופטרובסק	N 47°43'46", E 33°15'17"
איזלוצ'יסטיה	Излучистая	קריבוי פלס, קריבופלסקה	1824	הכפר איזלוצ'יסטה (אוק')	דניפרופטרובסק	N 47°55',52", E 33°46'07"
לבובו	Львово (Львова)	ולודרסקוגו	1841	הכפר לבובה (אוק')	חרסון	N 46°47'37", E 33°09'07"
שדה מנוחה הקטנה	Малая Сейдеминуха	נבל, שטרנדורף, קליין סיידעמענוכע	1841	הכפר מאלה סיידמנוחה (אוק')	חרסון	N 47°07'57", E 33°00'24"
נובופולטבקה	Новополтавка (Ново-Полтавка)		1841	הכפר נובופולטבקה (אוק')	מיקולאייב	N 47°32'53", E 32°30'03"
נובי בריסלב	Новый Берислав (Ново-Берислав, Новоберислав)	נובובריסלב	1841	הכפר נובובריסלב (אוק')	חרסון	N 46°51'33", E 33°29'14"
בולשייה רומנובקה	Большая Романовка	רומנובקה, רומנובסקיה	1841	חלק מהכפר רומנובקה (אוק')	מיקולאייב	N 47°26'07", E 32°56'41"
מאלייה רומנובקה	Малая Романовка		1855	חלק מהכפר רומנובקה (אוק')	מיקולאייב	N 47°26'07", E 32°56'41"
נובו ויטבסק	Нововитебск (Ново-Витебск)	ז'ולטיה	1847	הכפר נובוביטבסקויה (אוק')	דניפרופטרובסק	N 47°58'30", E 33°53'23"
נובו פודוסק	Новоподольск ( Новоподольская ,Ново-Подольск)	קושינסק, נובו אודסה	1847	הכפר נובופודולסקויה (אוק')	דניפרופטרובסק	N 47°55'30", E 33°53'54"
נובו קובנה	Новоковно (Ново-Ковно)	צ'מבר, צ'מברקסיה, צ'מברובה	1847	הכפר נובי קובנה (אוק')	דניפרופטרובסק	N 47°58'45", E 33°58'34"
נובו ז'יטומיר	Новожитомир (Новый Житомир, Ново-Житомир)	Репетин, Репетино,	1847	הכפר נובוז'יטומיר (אוק')	דניפרופטרובסק	N 47°55'14", E 33°39'27"
איזראליבקה	Израилевка	יאזר	1807	ברזובטקה (אוק')	קירובוהראד	N 48°00'44", E 32°36'13"
סגיידק	Сагайдак		1841	חלק מהכפר סאדקי (אוק')	קירובוהראד	N 48°00'34", E 32°43'52"
גרומוקליי	Громоклей		1857	לא קיים	קירובוהראד	N 47°53'48", E 32°19'13"
ולניה	Вольная	ברדין	1859	הכפר ברדניבה (אוק')	אודסה	N 47° 17'44", E 30°10'32"

החצי הראשון של המאה ה-20

חוג הסופרים היהודים באודסה (1916). מימין לשמאל: שמעון פרוג, חיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, ש. אנ-סקי ויהושע חנא רבניצקי

נכון ל-1910 פעלו בעיר חרסון שלושה מוסדות השכלה גובהה יהודיים: אחד אורתודוקסי ושניים שהכשירו יהודים למקצועות חופשיים. באודסה, שהייתה מרכז יהודי משמעותי בפלך, למדו כעשרת אלפים סטודנטים יהודים באותה התקופה. בנוסף פעלו בחרסון בית ספר יהודי מקצועי לנשים, בית ספר יהודי מקצועי לגברים ושבעה מוסדות השכלה תיכונית יהודיים פרטיים.

יעקב רבינוביץ התגורר בפלך באותה התקופה והיה בין מנהיגי הוועד האודיסאי, שעודד השכלה עברית וציונות מעשית. לציונות היה מקום חשוב בקרב יהודי פלך חרסון. בנוסף לפעילים ציוניים מוכרים מיהדות אודסה, כגון מרדכי זאב חבקין, מרדכי בן-עמי, משה לייב ליליינבלום ויהודה לייב פינסקר, פעלו בערים וכפרים חקלאיים בפלך תנועות נוער ציוניות כמו חובבי ציון. הייתה גם עיתונות יהודית בשפות יידיש ועברית, שיצאה לאור בעיקר באודסה, חרסון ומיקולייב.

עם זאת יהודים בפלך חרסון ובייחוד בערים סבלו רבות ממתקפות אנטישמיות מצד האוכלוסייה המקומית, בהתעלמות או אף בעידוד חלקי מהרשויות. כך לאחר תחילת מלחמת רוסיה–יפן ב-1904 התחרשו פוגרומים באולקסנדריה ובחרסון על ידי המגויסים הטריים. ב-1905 התרחש גל פוגרומים גדול באימפריה הרוסית. במסגרת הגל התבצעו פוגרומים ברוב היישובים החקלאיים והערים הגדולות של פלך חרסון, לרבות מיקולייב, חרסון, ואודסה על ידי המאות השחורות ואחרים. בעקבות גל הפוגרומים מספר ארגונים ציוניים הקימו גדודים להגנה עצמית, בעיקר באוכלוסייה היהודית העירונית.

משפחה יהודות מהכפר רומנובקה, אב המשפחה נרצח במהלך הפוגרומים, ב־1918

מלחמת האזרחים ומהפכת אוקטובר

שטר כסף של הרפובליקה העממית של אוקראינה ועליו כתיב אוקראיני, כתיב פולני וכתיב ביידיש

תקופת מלחמת האזרחים ברוסיה, שפרצה לאחר מהפכת אוקטובר הייתה תקופה קשה ליהודי תחום המושב והאימפריה הרוסית כולה. פלך חרסון הפך לחלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. פרעות פטליורה ופרעות אחרות נערכו על ידי כוחות צבאיים סדירים ובלתי-סדירים וארגונים לאומניים שונים. לפי הערכות כמאה אלף יהודים נרצחו על ידי פורעים שונים בשטחי האימפריה הרוסית במהלך מלחמת האזרחים. באותה התקופה יהודים רבים נמלטו מיישובים וכפרים קטנים לעבר ערים גדולות והעלו בהן את אחוז היהודים. הפרעות והמצב הכלכלי והחברתי הקשה הובילו רבים לתמוך ברעיון הציוני ובהגירה משטחי האימפריה. פועלי ציון, החלוץ והבונד היו פעילים מאוד בתקופה זו ואף ערכו בחירות להנהגת הקהילה היהודית באודסה ב-1918. מספר תנועות נוער ציוניות פעלו בברית המועצות בתחילת דרכה.

עם זאת, גם רעיונות קומוניסטיים נפוצו מאוד בקרב היהודים, ורבים מהם ראו במהפכה הקומוניסטית הזדמנות ואף הבטחה לעתיד בטוח ושוויוני יותר. לאחר המהפכה יהודים רבים הגיעו לתפקידי ממשל שונים. כך ב-1918 מונה היהודי יוסיף סקלאר (אוק') ליושב ראש הוועד המנהל של פלך חרסון וב-1919 היהודי יעקב גנקין (רו') מונה לראש הצ'קה של הפלך. אלכסנדר מינייב (אוק') היה אחראי על חינוך פוליטי (תעמולה), אליה שלחס (אוק') היה יו"ר הוועד המנהל של מחוז מיקולייב, מארק לבינזון (אוק') היה לראש הוועדה המחוזית של חרסון. תהליך הקולקטיביזציה לא פסח על יישובים החקלאיים היהודיים, שהפכו לסובחוזים וקולחוזים. רכושם הפרטי של החקלאים הפך לרכוש משותף.

בין שתי מלחמות עולם

תמונת מחזור של הטכניקום היידי של קלינינדורף, 1936. הלימודים בטכניקום התנהלו ביידיש במקביל לתעמולה קומוניסטית אופיינית לתקופה. ניתן לראות את דיוקניהם של לנין וסטלין בפינה השמאלית העליונה.

בית הכנסת הישן במיקולייב, אשר נסגר ב-1935 אחרי 113 שנות פעילות. הבניין שימש בעבר כ"בית תרבות". כיתוב ברוסית: "מלאכה, ידע, ספורט ומנוחה - הנה יסודות הבריאות". החל משנות ה-90 בניין בית הכנסת הישן עומד נטוש.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 פלך חרסון החל להתפצל בהדרגה למחוזות, שעד אמצע שנות ה-40 הפכו למחוזות אוקראינה (וטרנסניסטריה) המוכרים כיום. כך ערים מרכזיות של הפלך הפכו לבירות של מחוזות שונים וכפרים יהודיים פוצלו בין מספר מחוזות, בעיקר מחוז מיקולאייב, אודסה, וחלק קטן ממחוז דניפרופטרובסק (מחוז שכלל גם ישובים מפלך יקטרינוסלב). היהודים, בדומה למיעוטים אחרים בברית המועצות בתחילת דרכה, זכו להכרה ועצמאות מסוימת מצד הרשויות. כך הקהילות היהודיות ניהלו בעצמן מוסדות לימוד ועיתונות, חלקם הגדול ביידיש. ב־1917–1920 פעל בחרסון סניף של ישיבת תומכי תמימים. לפי רישומים מ-1924 פעלו בחרסון שני בתי ספר יהודיים עם שבע שנות לימוד ובנוסף טכניקום מקצועי, וזאת במקביל למוסדות לימוד תורניים. למרות העצמאות המסוימת שקיבלו מוסדות ההשכלה השונים, הם היו כפופים למערכת החינוך הסובייטית, שהנחילה את ערכי הסוציאליזם והקומוניזם בקרב הלומדים. מורים יהודים השתלבו לא רק במוסדות לימוד יהודיים, אלא גם במוסדות שלימדו בשפות הרוסית והאוקראינית בערים ובקולחוזים השונים.

שנות ה-20 של המאה ה-20 מאופיינות במספר גדול של תלמידים יהודים הלומדים מקצועות טכניים והנדסה, וזאת במקביל לתיעוש כללי של המדינה. ערים מרכזיות כמו אולקסנדריה, חרסון, מיקולייב, אודסה, אננייב, קרופיבניצקי וטירספול הפכו לערים מתועשות, בהן יהודים רבים השתלבו בתחומי התעשייה השונים. הקדמה הטכנולוגית הגיעה גם להתיישבות החקלאית, שהחלה בשימוש נרחב במכונות חקלאיות מודרניות.

בתחום התרבות ניתן לציין את אודסה, שהייתה למרכז תרבותי יהודי משפיע של תקופה זו. בנוסף אליה, פעלו בחרסון להקות שחקני תיאטרון יהודים, שהעלו הצגות ביידיש בתיאטראות המרכזיים בעיר. מצד אחד, פעלו בפלך מספר מצומצם של בתי כנסת ותלמודי תורה ומצד שני, פעלה עיתונות אנטי-דתית כמו דער אפיקוירעס וחינוך סובייטי. מלחינים חסידים כדוגמת שלום חריטונוב התקשו להשתלב בתרבות החדשה. בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 הרשויות החלו בפעולות מסיביות לצמצום הדת, הן בקרב היהודים והן בקרב הנוצרים. בדומה לאנשי הכנסייה, גם רבנים (כדוגמת שמואל שניאורסון ולוי יצחק שניאורסון) נעצרו על ידי רשויות החוק בשל פעילות דתית. לקראת סוף שנות ה-20 בתי כנסת רבים החלו להיסגר בהוראות השלטון. בניינים של בתי הכנסת הסגורים שימושו למטרות סוציאליסטיות שונות כמו: בתי מגורים, פלנטריום, חדר כושר, בית קולנוע, ביתי ספר, ביתי חרושת, ועוד. חלק נסגרו כביכול "לבקשת הפועלים היהודים".

לפי מפקד האוכלוסין מ-1926 התגוררו בעיר חרסון 14,837 יהודים, שהיו כ-10% מאוכלוסיית העיר, בזמן שבשטח שהפך בהמשך למחוז חרסון כולו התגוררו 35,509 יהודים, שהיו כ-6.3% מכלל תושבי המחוז. לפי מפקד האוכלוסין מ-1939 התגוררו בעיר 16,145 יהודים, שהיו כ-16.65% מאוכלוסיית חרסון.

מלחמת העולם השנייה והשואה

אנדרטה לנספי השואה באודסה

ערכים מורחבים – שואת יהודי אוקראינה, טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)

ב-22 ביוני 1941 פלשו כוחות גרמניה הנאצית ורומניה לשטחי ברית המועצות ובכך פתחו את החזית המזרחית. הפלישה הייתה מהירה ומסיבית, כאשר כוחות מדינות הציר השתלטו במהירות על שטחי אוקראינה. יהודים רבים שאכלסו את אזור דרום אוקראינה, שהיה פלך חרסון לשעבר, נמלטו על נפשם אל מעמקי ברית המועצות, תוך כדי התקדמות כוחות האויב. חלק גדול מאוכלוסיית הגברים גויס לצבא האדום, בזמן שמשפחותיהם היו במנוסה.

הערים חרסון, קרופיבניצקי, אננייב ומיקולייב נכבשו על ידי הגרמנים והרומנים בחודש אוגוסט. טירספול נכבשה בספטמבר ואודסה נכבשה באוקטובר. עם כניסתם של כוחות האויב, יהודים רבים שלא הספיקו להימלט מצאו עצמם באזור כיבוש נאצי. קיץ 1941 היה לתחילתה של שואת יהודי אוקראינה.

כשני שלישים מיהודי חרסון נמלטו מהעיר לפני הכיבוש. היתר רוכזו בגטו בתוך העיר והוצבו לעבודות כפייה במפעל הסמוך. כבר בספטמבר של אותה השנה החלה השמדה מכוונת של יהודים, בעיקר בבורות ירי. כלל תושבי הקולחוזים היהודיים שלא נמלטו רוכזו בגטאות והועסקו בכפייה, במשך תקופה קצרה לפני השמדתם. לפי הערכות, נכון לספטמבר 1941 נורו למוות בחרסון כ-12 אלף אזרחים, רובם הגדול יהודים. חלק גדול מהיהודים שלא נרצחו בשלב הראשוני, נשלחו למחנות ריכוז ועבודה שונים, שחדלו להתקיים ב-1942 עם רציחתם של האסירים.

אודסה נפלה לאחר מצור כבד באוקטובר. רק 40% מהיהודים הצליחו להימלט מהעיר. הכיבוש הרומני היה למכה קשה ליהדות אודסה שספגה אבדות קשות בנפש. במהלך הטבח באודסה נרצחו כ-100,000 יהודים מהעיר עצמה ומישובים הסמוכים.

בעיר מיקולייב כ-20% מאוכלוסיית היהודים לא הצליחה להימלט, כך שכ-15 אלף מתוך קהילת יהודי מיקולאייב נרצחו. באולקסנדריה נרצחו כ־1,500 יהודים תושבי העיר, כ-1,000 יהודים שהוגלו מיישובים סמוכים ועוד כ-5,500 חיילים סובייטים שנפלו בשבי. ב-1942 נפתח בטירספול הכבושה גטו טירספול. מספר התושבים שלו השתנה במהלך השנים בגלל תמותה וכליאת יהודים חדשים.

ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה למעשה חדלה מלהתקיים בעקבות השואה. תושבי הקולחוזים נטשו את בתיהם במנוסה, גויסו למלחמה או נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם. כפרים שלמים נמחקו או רוקנו מתושביהם. רוב הנרצחים נורו למוות קרוב לאזור מגוריהם והכפרים היהודיים הפכו לקברי אחים.

לאחר השואה

אנדרטה שהוצבה על קבר אחים בדניפרו, לזכר 10,000 יהודים שנרצחו ב-1943.

החל מ-1944 כוחות ברית המועצות החלו לשחרר את האזורים הכבושים, אך התושבים היהודים לא מיהרו לחזור וחלקם אף נשארו באזורים אחרים של ברית המועצות גם לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה. עם זאת, לאחר כניעת גרמניה הנאצית ב-1945 חלק גדול מהתושבים שנמלטו חזרו לאזור מגוריהם. תשתיות רבות בערים וכפרים באזורי הלחימה נהרסו לחלוטין ותושבים רבים חזרו לגלות שבתיהם נהרסו וכפריהם אינם קיימים עוד. הכפרים היהודים הנטושים התמלאו בתושבים אחרים, חלקם אף הם פליטים חסרי בית שחזרו לאחר המלחמה. שמות הכפרים הידיים התחלפו בסלביים. תושבי הכפרים היהודיים ששרדו את תקופת השואה התפזרו בין הערים המרכזיות של אוקראינה. בהמשך, הכפרים זכו למספר ביקורים של משפחות התושבים לשעבר. חלקם גם הקימו באזורי ההשמדה אנדרטאות לנספים, בעיקר מיוזמתם ועל חשבונם.

בנוסף לנזק כבד בנפש, שואת יהודי אוקראינה שינתה בצורה ניכרת את יהדות ברית המועצות, ואת יהדות דרום אוקראינה בפרט. יהדות ברית המועצות שלאחר המלחמה נטתה להיות הרבה יותר חילונית, פחות דוברת יידיש ויותר מעורבת באוכלוסייה הכללית. בתי כנסת המועטים שהיו עדיין פזורים בכל הערים המרכזיות של דרום אוקראינה הלכו ונסגרו. מספר רב של מוסדות תרבות יידיים, שהיו פעילים לפני המלחמה, כמו עיתונים, ספריות ותיאטראות לא שבו לפעילותם.

עם זאת, גם בסוף שנות ה-40 ותחילת ה-50 אזור דרום אוקראינה המשיך להיות מרכז יהודי תרבותי משפיע. התיאטרון היהודי של אודסה יצא לסבבי הופעות ביידיש, שזכו לפופולריות בערים אחרות עם אוכלוסייה יהודית רחבה. בדומה למדינות אירופה, התקופה שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה התאפיינה בגל אנטישמיות חדש. ניתן לראות זאת בין היתר במאבק נגד קוסמופוליטיות שהתנהל בברית המועצות החל מ-1948 ועד לאמצע שנות ה-50. יהודים רבים שנשאו במשרות בכירות בצבא, במשטרה, בגופי ממשל ובתפקידי ניהול פוטרו מתפקידם.

החצי השני של המאה ה-20

על פי מרשם האוכלוסין מ-1959 התגוררו בעיר חרסון 9,500 יהודים, שהיו כ-6% מאוכלוסיית העיר. באותה השנה הוחלט לסגור את בית הכנסת הפעיל האחרון בעיר, בית הכנסת חב"ד 1 (אוק') (שחזר לפעילות רק לאחר התפרקות ברית המועצות). לפי מרשם מ-1970 התגוררו בעיר 9,700 יהודים. אחוז גבוה מאוד של יהודים יוצאי דרום אוקראינה למדו במוסדות להשכלה גבוהה של ברית המועצות ורכשו מקצועות שונים.

למרות היחסים הקשים בין ברית המועצות לישראל, חלק מיהודי דרום אוקראינה עלו לישראל במסגרת העלייה מברית המועצות בשנות ה-70. עם זאת, מספרם היה קטן ביחס לאוכלוסייה שהעדיפה להישאר בברית המועצות.

בתקופה שבין מלחמת העולם השנייה להתפרקות ברית המועצות, היהודים בדרום אוקראינה השתלבו במקומות עבודה מגוונים ותרמו לתרבות ולכלכלה המקומיים. רבים מהסופרים, אנשי התקשורת, בדרנים, מוזיקאים ואמנים הגיעו מקהילות יהודיות של דרום אוקראינה. בין אנשי התרבות החשובים של התקופה ניתן לציין את היהודים אלכסנדר גאליץ', איגור אויסטרך, ארקדי רייקין, אדוארד בגריצקי, לאוניד אוטיוסוב, יוסיף קובזון, ודוד אויסטרך, שכולם הגיעו מאזור פלך חרסון לשעבר.

פירוק ברית המועצות ועליה לישראל

יצחק רבין מקבל את פני העולים מאוקראינה, 1994

כבר בתקופת הפרסטרויקה החלו להתעורר שוב רוחות ציוניות בקרב יהדות ברית המועצות. עם זאת, עקב שנים של תעמולה סובייטית, המלחמה הקרה ויחסים עכורים בין ישראל לברית המועצות, הרעיונות הציוניים לא זכו לפופולריות רבה. לאחר התפרקות ברית המועצות יהודים תושבי דרום אוקראינה הפכו לאזרחי אוקראינה העצמאית, שסבלה ממצב כלכלי ירוד.

התקופה של תחילת שנות ה-90 הובילה לשינויים רבים בחייהם של יהודי דרום אוקראינה. חב"ד, שהפסיקו את פעילותם בברית המועצות, חזרו לאוקראינה. שלוחי חב"ד החזירו לפעילות את בתי הכנסת בכל הערים הגדולות. הסוכנות היהודית החלה בפעילות מסיבית לעידוד עלייה לישראל. מוסדות לימוד יהודיים נפתחו מחדש והחלו ללמד עברית.

אחוז ניכר מהעלייה של שנות ה-90 הגיע מאזורי דרום אוקראינה. מרבית העולם מדרום אוקראינה היו חילונים ומשכילים. חלק ניכר מהעולים הגיעו ממשפחות מתבוללות ובני נישואי תערובת שהיו זכאים לעלות לישראל מכוח חוק השבות, אך לא היו מוכרים כיהודים לפי ההלכה.

רב העיר דניפרו שמואל קמינצקי באירוע בחנוכה, 2018

למרות העלייה המסיבית לישראל, חלק מיהדות דרום אוקראינה נשאר לחיות באזור מגוריו המקורי. הקהילות היהודיות בערים שומרות על קשר עם ישראל. מספר בתי ספר עבריים פעילים באוקראינה, חלקם הגדול מופעלים על ידי חב"ד. כך ניתן לציין את רשת בתי הספר הדתיים "אור מנחם" (חלק מ"אור אבנר") במיקולייב, אודסה, דניפרו וחרסון, המפעילה גם גני ילדים אורתודוקסיים.

"מוות לז'ידים" וסימן של Wolfsangel. גרפיטי באודסה, 2014

למרות צמצום גודל הקהילה, יהדות אוקראינה ממשיכה להיות אחת המשמעותיות שביהדות התפוצות. האנטישמיות באוקראינה פחתה עם ירידת אחוז היהודים, אבל לא נעלמה כליל. למרות האנטישמיות, ליהודים יש חלק חשוב בכלכלת אוקראינה, בתרבותה ובפוליטיקה שלה. כך ניתן לציין מספר יהודים משפיעים המגיעים מדרום אוקראינה: נשיא אוקראינה, שחקן קולנוע ובדרן לשעבר וולודימיר זלנסקי (יליד קריבי ריה), איש העסקים איגור קולומויסקי (יליד דניפרו), איש העסקים גנאדי בוגולובוב (יליד קמיאנסקה), הפוליטיקאי יבהן צ'רבורנקו (אוק') (יליד דניפרו) ורבים אחרים.

פילוח עיסוק של יהודים לפי תחומים

ניתן לראות מספר שינויי מגמה בעיסוקם של יהודי אוקאינה בתקופת ברית המועצות. אחד השינויים הבולטים הוא עליה הדרגתית של בעלי ההכשרה הגבוהה והאחר הוא ירידה פתאומית של העוסקים בחקלאות, בעקבות השמדת היישובים החקלאיים היהודים בשנות ה-40.

שנה:	1926	1939	1959	1970	1979	1989
מנגנוני המפלגה והמדינה	0.3	1.3	0.4	0.3	0.3	0.3
מנהלים בדרג הבינוני	2.0	8.3	8.7	8.5	7.6	8.3
מדענים ומרצים במוסדות להשכלה גבוהה	0.1	0.8	1.2	2.1	3.2	3.7
מומחים אחרים בעלי הכשרה גובהה	6.5	12.8	20.1	26.5	31.9	33.2
מומחים בעל הכשרה בינונית	5.4	16.6	20.2	21.2	18.9	17.2
עובדים זוטרים	6.2	10.2	9.2	7.3	6.2	5.5
עובדים בתחום שירותים ומסחר	21.2	11.4	8.4	7.2	6.2	5.1
פועלים מקצועיים	35.2	24.2	25.7	21.7	21.3	21.4
עובדים בלתי מקצועיים	11.4	11.2	5.8	5.2	4.7	5.3
עובדי חקלאות	11.9	3.2	0.6	0.3	0.2	0.2

אנשים מפורמסים ילידי הפלך

יהודים מפורסמים רבים מאוד נולדו בפלך חרסון ובמחוזות אוקראינה אליהם הוא התפרק בהמשך. בין היתר לציין את שמואל יבנאלי, אשר זליג ארליך, זליג ברודצקי, סוניה דלונה, מרדכי זאב חבקין, משה שרת, מיכל צבי היילפרין, שמעון פרוג, יהושע חנא רבניצקי, אברהם פריידנברג, יוסף שכטמן, זאב טיומקין, גריגורי זינובייב, מנחם מנדל שניאורסון ורבים אחרים שנולדו באזור זה.

קישורים חיצוניים

• המושבות היהודיות בפלך חרסון, אתר חב"דפדיה

• Еврейские земледельческие колонии Юга Украины и Крыма
• Еврейские земледельческие колонии Херсонской губернии
• Херсон (еврейская община)
• Щукин В. В., Павлюк А. Н. Еврейские земледельческие колонии Херсонской губернии (ХІХ - начало ХХ вв.) : очерки истории / В.В. Щукин, А.Н. Павлюк; под ред. М.Д. Гольденберга. - Николаев : Изд. Шамрай П.Н., 2016. - 408 с.