רונן סימן טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רונן סימן טוב
רונן סימן טוב.jpg
לידה 18 באוקטובר 1959 (בן 62)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רונן סימן טוב (נולד ב־18 באוקטובר 1959) הוא צייר ואדריכל ישראלי, מרצה במחלקה לארכיטקטורה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונן סימן טוב בסטודיו

רונן סימן טוב גדל בשכונת בית הכרם בירושלים ולמד בגימנסיה העברית. במלחמת לבנון הראשונה שירת כקצין ולוחם בסיירת צנחנים. בשנת 1992 סיים סימן טוב לימודי תואר שני באדריכלות בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים באוניברסיטה הטכנית של דלפט (אנ'). עם שובו לארץ התמחה במשרד א. שרון אדריכלים. בשנים 19971999 החל לעסוק באמנות ולמד בתוכנית ללימודי המשך באמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, בהנחיתם של פרופסור לארי אברמסון ויצחק ליבנה. משנת 2010 מלמד סימן טוב במחלקה לארכיטקטורה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.

יצירותיו של סימן טוב נמצאות במוזיאונים רבים, ביניהם מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון רמת גן, בית התפוצות, המוזיאון הפתוח תפן, מוזיאון אשדוד לאמנות, מוזיאון מאנה כ"ץ, מוזיאון הרמן שטרוק, סיטה אינטרנשיונל דה ז'אר בפריז, בפייר ברז'ה פריז, ב'הגלריה' רובע 6 בפריז, בגלריה בינט בתל אביב, גלריה ברוורמן בתל אביב בגלריית "החדר" בתל אביב, בגלריה בקיבוץ נחשון, בבית האמנים בירושלים, בבית האמנים בתל אביב, בגלריה עירונית רחובות, ביאנלה לרישום בירושלים, ביאנלה לאמנים צעירים ברומא איטליה.

עבודותיו נכללות גם באוספים פרטיים וציבוריים, בהם אוסף בנק הפועלים, קרן לוין לאמנות ישראלית, אוסף ז'קלין פרידמן - פסז' דה רץ, פריז, כריסטי'ס ניו יורק, אוסף מתיו ברונפמן ניו יורק, ואוספים נוספים בשווייץ, קנדה, הולנד, צרפת, ארצות הברית. בין האוספים הפרטיים הידועים בישראל: בנו כלב, ד"ר גדעון עפרת, רני רהב, אילן שבתאי, עודד שתיל.

סימן טוב חי בירושלים, נשוי ליוצרת הדוקומנטרית יסמין הדס ליפשיץ סימן טוב, והם מגדלים יחד משפחה.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודות של סימן טוב משלבות בין הקונקרטי למדומיין[1], ועוסקות בזהות, אחרות ואחריות חברתית תוך התייחסות למקורות היהודים.[2] יצירותיו מעלות מסרים אוטוביוגרפיים מחד, ומתריעות על חורבן וקוראות לתיקון עולם מאידך.[3]

יצירתו של סימן טוב כוללת רישום עיפרון, רישום עט, צבעי מים, פחם, צבע שמן על נייר, על פרגמנט, על בד נייח ולעיתים על בד מתוח ועל עץ. סימן טוב חוקר את הגבולות שבין הרישום לציור ובין החומר הציורי למצע עליו נעשה הציור.

בשנת 2000 הציג רונן סימן טוב במוזיאון חיפה תערוכת יחיד בשם "הלוליין והשחיינית", העוסקת בזהות האמן-האדריכל. דרך שתי דמויות, לוליין ושחיינית, עוסק רונן בגוף ובתנועה בתוך חלל ארכיטקטוני משורטט בדיוק רב, וכן במחוזות המופשטים בהם הצבע והקו מנתקים את הגוף מהמקום. מתקבל דימוי גוף תלוש, נעלם לפרקים הן בגריד הבריכה והן במשטחי הצבע המגדירים מים כשמיים. הלוליין הפעלתן נותר תלוי בין שמים וארץ והשחיינית הקופצת למי הבריכה ספק נופלת.[3]

העבודה כללה רישום על קיר הכניסה בגודל 3X2 מטרים, כטפט של תמונת הגריד ובו בריכה ושחיין השוחה בו במים נעדרים. באולם אחר ריצף אריחי לבנה בגודל 30X30 עליהם שרטט בריכה שלמה ברפידוגרף בצבע ספיה, ואל הגריד קופצת דמות השחיינית. על קיר בחלל תלה סימן טוב 10 מעטפות חומות, אותן רשם בעבודה פקידותית בה עסק בתקופת לימודיו. על המעטפות כתוב "מדינת ישראל דואר רשמי" ועליהן צייר בעט כדורי כחול דימויי גוף של הלוליין והשחיינית במכלול מנחים ונקודות מבט. בתערוכה מוצגות 7 עבודות נוספות וכן עבודות שמן הבולטות בצבען הכחול המקיף את מתאר גופה של דמות השחיינית ומאריך את דרכה מטה אל המים.

בקטלוג התערוכה כתבה יהודית מצקל: "רונן סימן טוב הוא אמן הניזון מהארכיטקטורה, משתמש בסימניה ובמינימליזם שלה ונוקט עמדה על דפוסיה. הדמויות הנשנות בעבודותיו הם שחקנים לא מזוהים על במה משתנה, מייצגי אידאה הפועלים בשדה האינסופי המצליח לבטל כל נרטיב. כל שעליהם לעשות זה להתמצא במרחב המסוים האחד עמו הם מתעמתים. יחסי הגומלין בין גוף למרחב, דמות ורקע, דיוק ומופשט חוזרים בעבודותיו. רונן מתאר את האדריכלות ככלי המעצב חללים בעלי איכות היררכית, הבא לעשות סדר במרחב ובזמן, את זאת היא משיגה באמצעות הגריד המגלה ומסתיר אינפורמציה. רונן מתאר את המעבר מדיסציפלינה של אדריכלות לדיסציפלינה של אמנות פלסטית, ושואל שאלות הנוגעות לגוף המתקיים מחוץ לגריד ולגריד הנותר ללא גוף.[1]

בתערוכת "דרושים" משנת 2009, שהוצגה בגלריה נחשון ומאוחר יותר בגלריה עינגע בתל אביב תחת השם "דרוש מלך", מוצגים ציורים על נייר פרגמנט וציורי שמן על בד, הכוללים מוטיבים שונים מהיהדות, בעיקר מתנועת החסידות. פרה אדומה, מרכבה עם כנפיים, שליחים ונביאים הם רק חלק מהמכלול המצויר והכתוב. סימן טוב שואל כיצד לייצר מציאות של תיקון עולם, ומנסה ליצור מודעות שתחולל תיקון. הוא בוחן את מפגש צבע השמן עם נייר הפרגמנט העדין, ואת האופן בו הדף מייצר נוכחות בפני עצמה וצבע השמן מצדו אינו פוגם בו, ושניהם מצליחים להתקיים ביחסי גומלין.[4] מושגי ההרס והבנייה, לדברי סימן טוב, עומדים לבחירת האדם החופשי, הוא בעל הכוח והוא שיכריע את המציאות על פיו.

"שפחה על הים" הוא שמה של התערוכה שהציג ב-2010 בגלריה בינט בתל אביב. בתערוכה מוצגות דמויות אנונימיות המוצבות במדבר או בים האינסופיים בצבעוניות חיוורת, מחפשות ללקט דבר מה לא ידוע.[5] בין העבודות - דמויות המזנקות מצוק ומגדלור, ודמות השוכבת דוממה בסירה. גדעון עפרת כותב בקטלוג התערוכה שהציורים מחפשים אחר מצב הביניים הרוחני, בין יש לאין. סימן טוב מספר כי נופי המדבר והים הם עבורו מקום מנטלי המכיל חיים ומוות, והחיפוש בהם טומן בחובו סכנה וגילוי.[6] רבים מהציורים נפרשים על כל הגיליון ומעניקים את תחושת המעבר לפורמט של המרחב בו מתמקם האמן. בטקסט "שולה הפנינים" מספר סימן טוב כי הבדידות והמלנכוליה הם מצב נוכחי אליו הגענו והניכור זה לזה ולעולם צריך להוביל להכרה חדשה אל עבר האחר ומכך לאנושות כולה.

בין השנים 2008–2011 עבד סימן-טוב על הסדרה "תחיית המתים" המורכבת מ-50 ציורי שמן על נייר שעבר למינציה על מנת שלא ייספג הצבע ושלא תתייבשנה השכבות. סימן טוב החל ביצירה לאחר שבת זוגו גילתה את אביה לאחר 40 שנים שבהן נעלם. האב מספר לבתו שאת גופת אמה שנפטרה שרפו ולא קברו. הדף הראשון בקטלוג מספר כי במסורת היהודית רווחת האמונה שמי שגופו נשרף לא יקום בתחיית המתים.[3]

בשנת 2014 הציג רונן סימן טוב את תערוכת היחיד "מודדים" בבית האמנים בירושלים. סדרת ציורים חשוכה בה מוצגות דמויות מונומנטליות במרחבים אפלים, תיאטרליים במידת מה, ריקים וחשוכים והם בסימן רקע לדמות הניצבת במרכזם. בין הדמויות: "מודד המערות" הניצב בפתח מערה ומניף את מוט המדידה, שתי נשים וגבר מתהלכים על כלונסאות ומודדים את ההר. בין הציורים מעלה סימן טוב סדרת תמונות של דיוקנאות שלו: "דיוקן עם סרגל", בה רואים את פלג גופו העליון כשהוא מודד את אפו, ו"דיוקן עם ספר וסיגריה", בה גופו נראה על רקע שחור והוא לובש מעיל בלשים וחובש כובע, ידו האחת מחזיקה סיגריה וחובקת ספר וידו השנייה נסתרת תחת מעילו. עפרת כותב על התערוכה: "כך או אחרת עולם מוכה שואה, אשר יותר משהוא נכון לקבלת תורה או 'הנס האחד אין שני', הוא נואש בהרבה משהיה בציוריו הקודמים. אפלה נפשית? אפלה קיומית? אפלה חברתית? אפלה תאולוגית?".[7]

בשנת 2016 קיבל רונן סימן טוב מענק ממפעל הפיס להוצאת ספר אמן, והחליט בהמלצת גדעון עפרת ללקט 12 סדרות שיצר במשך 19 השנים האחרונות. הקטלוג, שיצא תחת השם "עוף אחד ושמו חול", הוא כמעין רטרוספקטיבה ליניארית המספרת אודות מהלך יצירתו. את הקטלוג הוא הקדיש למנחם גולן (גרינברג), שהיה ניצול שואה שחולץ מארובת התנור של מיידנק בדרך נס והיה לסימן טוב כדמות אב[3].

הקטלוג נקרא על שם הסדרה שיצר בין השנים 2012–2013 ושמה "עוף החול" ועוסקת במטאפורה על עם ישראל שנכחד ומחייה את עצמו מחדש. הוא כולל 14 רישומי גואש בשחור לבן ובהם דימוי חוזר של אדם לבוש בסרבל צהוב זוהר, המתגלה לנו באחת מהיצירות כדיוקן האמן עצמו. הוא מופיע על הרקע הקונטרסטי של המרחב המדומיין והמרוקן, למעט מספר סממנים כגולגולת, ציפור טרף, נחש, זאב, אש, תמצית הבימוי האפל למתרחש מנגד.[8] עבודותיו של סימן-טוב מתייחסות גם להורות הלא ממומשת בחייו, על אף שהוא אב המגדל את הילדים של זוגתו. סימן טוב העוטה את הצבע הצהוב גורר משא כבד ושני ילדיו המדומיינים יישובים על מטען זה. הוא חותם מטה על העבודה: "שני ילדיי שמעולם לא נולדו".[9]

בשנת 2020 הציג רונן את התערוכה "אחריות ציבורית" שאיגדה בבית האמנים בתל אביב מספר סדרות של עבודות על נייר שנוצרו בין השנים 2008–2020. אוצרת התערוכה ענת גטניו כתבה על סימן טוב: "האמן פועל כאן כמתריע בשער, בהציפו שאלות בעלות נופך ציבורי מתוך צלילה לטקסטים יהודיים"[10] התערוכה מציגה את הסדרות: "דרושים", "קומי צאי מתוך ההפיכה”, עט כדורי על מעטפות דואר רשמי, "אחריות ציבורית", "עץ הדעת", "סירת הענפים", "הסולם", "תחיית המתים", "סירות", "הגיבורים", "אשם תלוי", "אליהו", "עוף החול".[3][9]

התערוכה העלתה שאלות בדבר חיפוש אחר מנהיג או דמות אב, לקיחת אחריות, חשבון נפש ותיקון. במרכז התערוכה הוצגה במלואה הסדרה "תחיית המתים", הכוללת 40 ציורים ומאזכרת את חזון יחזקאל המקראי ומדרשים קבליים נוספים הקוראים לתיקון וגאולת עולם. התערוכה שבמרכזה סדרת העבודות המונומנטלית "תחיית המתים", הניחה קריאה מחודשת ואניגמטית במידת מה לכלל העבודות שהוצגו ברטרוספקטיבה לצדה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997–1999: M.FA, תואר שני, למודי המשך באמנות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1985–1992: M.Sc., תואר שני, בארכיטקטורה ובינוי ערים, T.U DELFT, הולנד

פרסים ומענקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2020 – 'אחריות ציבורית', בית האמנים בתל אביב, אוצרת: ענת גטניו, ספר אמן מפעל הפיס
  • 2015 – 'האם תעשני נס במקום הזה?', מוזיאון חיפה לאמנות. אוצרת: סבטלנה ריינגולד
  • 2014 – 'מודדים', בית האמנים ירושלים. אוצר: דן אורימיאן. מאמר וקטלוג: גדעון עפרת
  • 2014 – 'קומי צאי מתוך ההפיכה', מנופים, המקלט לאמנות, ירושלים
  • 2014 – 'האמן כבלש פרטי', תערוכה וזכייה בפרס איש שלום 2014, גלריה אגריפס 12, ירושלים
  • 2010 – 'Yeux clos', הגלריה, (הרובע השישי) פריז
  • 2010 – 'שפחה על הים', גלריה בינט, תל אביב. מאמר וקטלוג: גדעון עפרת
  • 2009 – 'דרושים', גלריה נחשון, אוצרת: יעל קיני
  • 2009 – 'ארבעה חדרים' (מיני יחיד) חברים חדשים, בית האמנים ירושלים. אוצר: שי אזולאי
  • 2008 – 'דרוש מלך', גלריה עינגע תל אביב. אוצרות: נטע אשל, רויטל מגל, ענת אהובי
  • 2005 – 'קרבה', גלריה החדר, תל אביב. אוצרת: מילנה גיצין-אבירם
  • 2003 – 'ללא זהות', גלריה עירונית רחובות. אוצרת: אורה קראוס (קטלוג)
  • 2003 – 'מיצב רישום', בית האמנים ירושלים
  • 2000 – 'הלוליין והשחיינית', מוזיאוני חיפה, אוצרת: יהודית מצקל (קטלוג)

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2018 – 'עמוד ענן', מוזיאון הרמן שטרוק חיפה
  • 2017 – 'מכריזים בזאת', פרס עידוד היצירה, תערוכת זוכי פרס משרד התרבות, מוזיאון בת ים.
  • 2015 – 'היהודי הנודד', מוזיאון מאנה כץ, חיפה
  • 2015 – 'הבית', מנופים, המקלט לאמנות, ירושלים
  • 2015 – 'סלון לאמנות', מנופים, גלריה הקובייה, ירושלים
  • 2014 – 'מסעות', מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: קובי בן מאיר
  • 2012 – 'נון סטיגמה', פרויקט אמנים וסכיזופרנים, אוניברסיטת בר-אילן ומרכז עמיעד, יפו, אוצר: איתן שוקר (קטלוג)
  • 2011 – 'הנמרודים החדשים', בית האמנים, ירושלים, אוצר: גדעון עפרת (קטלוג)
  • 2011 – 'הביאנלה 4 לרישום', בית האמנים, ירושלים, אוצרת: תמי מנור-פרידמן (קטלוג)
  • 2010 – 'תסבוכת', ארטקוב, סדנאות האמנים, ירושלים, אוצרת: טל יחס (קטלוג) 'A travers un cercle de regards', סיטה דז ארט, פריז. אוצר: מתייה קאבונה (קטלוג)
  • 2010 – 'כנען', גלריה ברוורמן, תל אביב, אוצרת: עדי גורה
  • 2009 – 'תיאטרון של זהויות', מוזיאון אנו (בית התפוצות), אוצרת: אירנה גורדון
  • 2009 – 'התחלת הנפילה' גלריה ארליך, תל אביב
  • 2008 – 'סמוך ונראה', מאוסף בנו כלב, המוזיאון הפתוח תפן, אוצר: בנו כלב (קטלוג)
  • 2008 – 'רשמים 3 ביאנלה לרישום', בית האמנים, ירושלים, אוצרת: ד"ר דליה מנור (קטלוג)
  • 2007 – 'למה כובע', מוזיאון אשדוד. אוצרת: יעל ויזל (קטלוג)
  • 2006 – 'תחתיות', גלריה ברבור וסדנאות האמנים, אוצר: יונתן אמיר (קטלוג)
  • 2006 – 'זירה', מוזיאון אשדוד
  • 2005 – 'רשום תרשים', גלריה הטכניון, אוצר: חגי שגב (קטלוג)
  • 2004 – 'קסם הקרקס', מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרת: שרה ריימן שור
  • 2004 – 'ספורט', מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרות: אפרת נתן וסמדר גפני
  • 2003 – 'מול השירה', מאוסף בנו כלב, גלריה טבעון, אוצרת: אסתי רשף (קטלוג)
  • 2003 – 'הום סויט הום', (מיני יחיד), מוזיאון רמת גן, אוצרת: יהודית מצקל (קטלוג)
  • 2002 – 'מיצב רישום', סלמנקה, מוזיאון אסירי המחתרות, ירושלים
  • 1999 – 'ארט פוקוס 3', ביאנלה בינלאומית לאמנות עכשווית, במסגרת לימודי המשך באמנות, בצלאל, ירושלים, אוצר: יצחק ליבנה (קטלוג)
  • 1999 – 'הביאנלה לאמנים צעירים ברומא', אוצר: יצחק ליבנה (קטלוג) (במסגרת תואר שני בבצלאל)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רונן סימן טוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 יהודית מצקל, הלוליין והשחיינית, חיפה: מוזיאוני חיפה (קטלוג תערוכה), 2000
  2. ^ כהן, נ, ל. פרנק, פ, "קומי צאי מתוך ההפיכה", ירושלים: עלון התערוכה, 2015
  3. ^ 1 2 3 4 5 גדעון עפרת, רונן סימן טוב, עוף אחד ושמו חול, קטלוג התערוכה, 2000
  4. ^ יונתן אמיר, ציור שמתנגד לצבע, חוסר סדר מאורגן, הבלוג של יונתן אמיר, ‏יולי 2008
  5. ^ ynet, תערוכה: העולמות החולניים של סימן טוב, ynet, ‏2010
  6. ^ גדעון עפרת, רונן סימן טוב, שפחה על הים, תל אביב: גלריה בינט, (קטלוג תערוכה), 2010
  7. ^ ד"ר גדעון עפרת, רונן סימן טוב - מודדים, www.nli.org.il
  8. ^ נעמה ריבה, ציורי תחיית המתים של סימן טוב, הארץ, ‏7.6.20
  9. ^ 1 2 נאוה ט. ברזני, "תעשו חיים": על אמנות ומוות, ערב רב, ‏23.06.2020
  10. ^ ענת גטניו, אחריות ציבורית, רונן סימן טוב, בית האמנים תל אביב
  11. ^ מערכת ערב רב, רונן סימן טוב הוא זוכה פרס שושנה איש שלום לשנת 2014, ערב רב, ‏18.12.13