לדלג לתוכן

רות הכהן-פינצ'ובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות הכהן-פינצ'ובר
רות הכהן-פינצ'ובר, 2018
רות הכהן-פינצ'ובר, 2018
לידה 7 בדצמבר 1956 (בת 67)
ג' טבת תשי"ז
ירושלים
ענף מדעי מוזיקולוגיה, היסטוריה תרבותית
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
מקום לימודים האוניברסיטה העברית
מנחה לדוקטורט רות כ"ץ
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה

פרס רוטשילד במדעי הרוח (2022)
פרס פולונסקי למקוריות ויצירתיות במדעי הרוח (פעמיים, לשני ספרים)

פרס קינקלדיי מטעם האיגוד האמריקאי למוזיקולוגיה עבור הספר הטוב ביותר ב-2011

רות מרים הכהן-פינצ'ובר (נולדה ב-7 בדצמבר 1956) היא חוקרת מוזיקה ותרבות, פרופסור אמריטה בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים מחזיקת הקתדרה על שם ארתור רובינשטיין. כלת פרס רוטשילד 2022 וזוכת פרס קינקלדיי (The Otto Kinkeldey Award) לספר הטוב ביותר במוזיקולוגיה בשנת 2012 מטעם האיגוד האמריקאי למוזיקולוגיה.[1] בשנת 2017 הוענקה לה חברות כבוד באיגוד זה על "הישגים יוצאי דופן בקידום חקר המוזיקה".

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות פינצ'ובר נולדה בירושלים לאסתר (לבית פרנקל) ולאליעזר פינצ'ובר שעלו מגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים. היא גדלה והתחנכה בירושלים, ושירתה בצבא במסגרת הנח"ל. היא סיימה תואר בוגר במוזיקולוגיה ובמחשבת ישראל בשנת 1980, השלימה תואר מוסמך במוזיקולוגיה בשנת 1985 וזכתה לתואר דוקטור לפילוסופיה בשנת 1992. את תאריה השלימה הכהן-פינצ'ובר באוניברסיטה העברית בירושלים בהצטיינות יתרה. החלה לתרגל בחוג למוזיקולוגיה בשנת 1979, התקבלה כחברת הוראה בשנת 1992, קיבלה מעמד של פרופסור חבר בשנת 2008 ומונתה לפרופסור מן המניין בשנת 2013. החל משנת 1995 ועד 2022 הרצתה וכיהנה כיועצת וחברה בוועדה האקדמית לתוכנית "אמירים" לתלמידים מצטיינים.

במסגרת תפקידיה השונים באוניברסיטה העברית, כיהנה הכהן-פינצ'ובר כראשת החוג למוזיקולוגיה בין השנים 2001–2004, ושוב בין השנים 2012–2013. הקימה עם עמיתים (רוני אלנבלום, אילנה פרדס, וגנית אנקורי) את התוכנית לדוקטורנטים מצטיינים של מדעי הרוח ועמדה בראשה במהלך 2008–2009. בין השנים 2008–2011 פעלה כעמיתה בכירה בסכוליון, מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות באוניברסיטה העברית, בקבוצת המחקר: "הדמיון הפרשני: זיקות בין דת לאמנות בתרבות היהודית בהקשריה". החל משנת 2013 ועד 2015 כיהנה כראשת בית הספר לאמנויות. בין השנים 2014–2017 כיהנה כראשת תוכנית עמיתי מרטין בובר במדעי הרוח והחברה. בשנת 2014 זכתה בפרס הרקטור על הצטיינות במחקר, בהוראה ובהשתתפות פעילה בחייה האקדמיים של האוניברסיטה.

הכהן-פינצ'ובר שהתה כחוקרת אורחת בקולג' סט. ג'ון באוקספורד בשנים 1996–1997 וכעמיתת מחקר במכון למחקר מתקדם בברלין בשנים 2004–2005, וכן התארחה כחוקרת בכירה במכון קוגוט למדעי הרוח (Cogut Institute for the Humanities) באוניברסיטת בראון באביב 2008 ובמכון מקס פלנק לפיתוח אנושי (אנ') בברלין בקיץ 2009. במהלך 2011–2012 שהתה בשבתון במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון ובמרכז רוקפלר בבלג'יו שבאיטליה. היא הרצתה בכנסים ומוסדות לאומיים ובינלאומיים רבים, בהם אוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת דיוק, אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, אוניברסיטת ראטגרס, אוניברסיטת ניו יורק, האוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו (אנ') במקסיקו סיטי, פורום איינשטיין (גר') בפוטסדאם שבגרמניה, והאוניברסטאות של אוקספורד, קיימברידג', לונדון, וינה, זלצבורג (אנ'), אמסטרדם והאוניברסיטה החופשית בברלין.

בין השנים 2003–2009 כיהנה הכהן-פינצ'ובר בוועדה האקדמית של הוצאת רסלינג ובין 2007 ל-2012 שמשה כחברת הוועד המנהל של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. כמו כן, בשנים 2010–2011 הייתה חברת הצוות לקידום מדעי הרוח במכון ון ליר בירושלים. בדצמבר 2016 מונתה כחברת הנהלת מכון ון ליר בירושלים ובינואר 2018 מונתה כחברת דירקטוריון הספרייה הלאומית, ובו כיהנה עד ינואר 2024. במסגרת כהונתה פעלה רבות להכרה באוצרות המוזיקה בספריה כאחד מחמשת אוספיה העיקריים של הספרייה הלאומית. בנוסף, הייתה פעילה בקרן פולפיפוני לגישור בין קהילות ערביות ויהודיות בישראל באמצעות מוזיקה.[2]

מחקריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה ומאמריה של רות הכהן-פינצ'ובר מבקשים להאיר על תפקידה של המוזיקה בעיצוב ושיקוף של תהליכים והקשרים תרבותיים ופוליטיים רחבים מן העת המודרנית המוקדמת ועד ימינו. גישתה נבנית על תפיסתה ומחקריה על אודות דרכי ההבעה המוזיקליים וגבולותיהם. היא מתחקה אחר האופנים שבהם לשון מוזיקלית ודרמטית, וכן שפות אמנות אחרות, מעצבות עולמות מדומיניים (fictional worlds) המזמינים אותנו להיכנס מרצוננו לאשליה אסתטית מבוקרת. היא בוחנת, בהתאם, את היצירות המובילות אותנו לחוות עולמות אלה מנקודת המבט של הסוגות המאפיינות אותן, ובהן האורטוריה והאופרה, השיר האמנותי והעממי, וכן הזמרה הדתית, היהודית והנוצרית, הליטורגית והפרה-ליטורגית.

העולמות המדומיינים של האמנות, לשיטתה, אינם נוצרים יש מאין. הם נשענים על עמדות נפשיות וחברתיות קיימות אך גם מבנים אותן מחדש. בהקשר הדתי, היא מראה כיצד צלילים מעצבים זמן ומרחב דתיים (ביצירות י. ס. באך, לדוגמה) וקהילות קול ורגש (בבית הכנסת לדורותיו). היא מפרשת את האופן שבו הם מתַקפים תאולוגיה או חותרים תחתיה. בהקשר הפוליטי היא מצביעה על הדרכים שבהם יצירות ואירועים מושתתי-צליל מבטאים צורות משטר (מלוכה אבסולוטית, לדוגמה) או מבשרים על דרכים חלופיות לארגון החיים המשותפים (במסגרת הלאומית או הדמוקרטית).

עמדות המוצא למחקריה הן היסטורית, פילוסופית וסמיוטית. מחקריה נעזרים כמו כן בתאוריות מתחומי הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה, חקר הדת וביקורת התרבות. גישתה הפרשנית השוואתית וכוללת התייחסות ליצירות ספרות ואמנות ויזואלית תוך בחינת מושאי מחקרה בזיקה להֶקשרים של דת וחילון ולתפיסות אידיאיות ואידאולוגיות גלויות וסמויות.

בין הנושאים שחקרה כלולים עלייתן של תאוריות אסתטיות חדשות במאה ה-18, ובתוכן עליית הסימפתיה והחמלה כפרדיגמה תרבותית במוזיקה של הבארוק ובמחשבת התקופה ופיתוחיה המאוחרים במאות ה-19 וה-20 במוזיקה, בספרות ובקולנוע; "רעש" ו"הרמוניה" כמבנים תרבותיים; דרכי משמוע במוזיקה של המאה ה-17 וה-18, וביצירתו של ואגנר. בנוסף, היא כתבה אודות היבטים פוליטיים ודתיים ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך, על ממדים פואטיים ורליגיוזיים בשיר הישראלי, ועל סוגיות שונות ביצירתו של ארנולד שנברג.

מחקרה הנוכחי, נכון ל-2022, של הכהן-פינצ'ובר: "צלילים מן הסערה: ספר איוב באוזני יהודים ונוצרים" (שם זמני), מצוי בשלבי הכנה מתקדמים.

ספריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Tuning the Mind ו-The Arts in Mind (שניהם ב-2003)

ספרים אלו נכתבו יחד עם פרופ' רות כ"ץ. בשני ספרים אלה חשפו המחברות את ההגות הנעוצה ביצירתה של שפת המוזיקה "הקלאסית” במהלך המאות ה-17 וה-18 מפרספקטיבה כפולה של קבוצת אינטלקטואלים בריטים בני התקופה ושל המדעים הקוגניטיביים המודרניים. המוזיקה מנותחת כאן גם במובנים של המרכיבים של הסגנונות והסוגות הנבחנים וביחס ל"אמנויות אחיות" בנות הזמן. הספרים שופכים אור חדש על ההיסטוריה של הסגנון והרעיונות באמצעות השימוש בפרספקטיבות התאורטיות המודרניות, ובאותה עת חושפים את החוב של אלה להיסטוריה זו. הספרים מדגישים את תפקידה המוביל של המוזיקה בשינוי הפרדגימה של האמנויות היפות כמחקות מציאות (מימזיס) להצבתן כמבנות עולמות קוהרנטיים עצמאיים.

עלילת הרעש נגד היהודים (2021/2011)

ספרה, "עלילת הרעש נגד היהודים" (The Music Libel Against the Jews), יצא לאור באנגלית בשנת 2011 בהוצאת אוניברסיטת ייל. הספר חוקר את התיוג ההיסטורי של היהודי כמפיק רעש בעולם נוצרי שנתפס כנשלט על ידי צלילים הרמוניים. המחברת מתמקדת במה שהיא מכנה "עלילת המוזיקה" נגד היהודים – שצמחה בהשראתה של עלילת הדם הידועה, ולפיה יהודים רצחו ילדים נוצרים כדי להשתיק את מזמוריהם "ההרמוניים". המחברת בוחנת את גילומי העלילה והתגובות לה לאורך הדורות עד למלחמת העולם השנייה. היא כוללת את תגובותיהם של אמנים יהודים ושאינם יהודים לעלילה סמויה זו, ביצירות מוזיקליות, ספרותיות וויזואליות ובתיעוד "הרעש" הבוקע מבתי הכנסת ובהן מיצירות שייקספיר ובאך, ג'ורג' אליוט וריכרד וגנר, ארנולד שנברג ופרנץ קפקא; בציורי מזבח, בקריקטורות, בתיאורי תפילות יהודיות, ובסרטים נאציים. הספר מראה כיצד תרמה תפיסת העולם התאולוגית-האסתטית העומדת ביסוד העלילה להגדרת גבולות התרבות האירופית ולהסגתם.

בעבור הוצאת מחקרה זה זכתה פרופ' הכהן בתמיכה נדיבה של הקרן לקשרי מדע. הספר זיכה את המחברת בפרס קינקלדיי לספר הטוב ביותר במוזיקולוגיה מטעם האיגוד האמריקאי למוזיקולוגיה (אנ') בשנת 2012, ובפרס פולונסקי ליצירתיות ולמקוריות במדעי הרוח לשנת 2012. נוסח עברי של הספר יצא בהוצאת מאגנס, בשנת 2021.

להלחין כוח לשיר חירות: קשרים וגילויים בין מוזיקה לפוליטיקה במערב (2017)

את ספרה האחרון, "להלחין כוח, לשיר חירות: קשרים וגילויים בין מוזיקה לפוליטיקה במערב", כתבה עם בן זוגה, ירון אזרחי. הספר בוחן את האופנים שבהם מוזיקות מסוגים שונים גויסו לטובת צורות שונות של משטר, עודדו או חתרו נגדם, בעת המודרנית המוקדמת והמאוחרת ובהן: משטר מלוכני, רפובליקני, דמוקרטי ליברלי וסוציאל-דמוקרטי ואף טוטליטרי. מבחינה היסטורית, הספר מקיף מגמות מרכזיות בפוליטיקה ובמוזיקה בתרבות המערבית, מראשית המאה השבע-עשרה ועד ימינו, מנתח ומדגים אירועים, סגנונות, סוגות ויצירות מן המרחב האירופאי, האמריקאי והישראלי. נקודת המוצא התאורטית היא שיותר מן האמנויות האחרות, המוזיקה מתרחשת במרחב הציבורי, ולכן מגויסת - במכוון או שלא במכוון - לצרכים פוליטיים שונים. ההתרחשות המוזיקלית בזמן ובמרחב ספציפיים, המכוונת לציבור כזה או אחר, מעצבת אווירה ורגש, מנכיחה רעיונות ואידאולוגיות, מאפשרת ייצוב והעצמה של השלטון הקיים, אך גם חתירה תחתיו ומחאה כנגדו. לעיתים היא אף משתתפת בתהליכים של שינוי והתמרה של הקיים.

הספר יצא בהוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד בשנת 2017. ספר זה אף הוא זכה בפרס פולונסקי למקוריות ומצוינות במדעי הרוח בשנת 2019.

משפחתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות הכהן-פינצ'ובר היא בתו של ד"ר אליעזר פינצ'ובר, מורה ומחנך, חתן אות יקיר ירושלים לשנת 1997. אמה, אסתר פינצ'ובר, הייתה נכדתו של הרב חנוך ארנטרוי, אחותם של פרופ' יונה פרנקל והפיזיקאי פרופ' זאב פרנקל, והייתה אף היא אשת חינוך בעלת שם. דודתה מצד אביה היא חנה אורבך אשתו של אפרים אלימלך אורבך. אחיה, יהודה פינצ'ובר, הוא פרופסור בפקולטה למתמטיקה בטכניון. אחיה אינג' רמי פינצ'ובר מתמחה בתכנון ובניה של בתי חולים, אחותה, ד"ר צביה זליגמן, היא פסיכולוגית קלינית, מנהלת לטם - מרכז לטיפול בטראומה מינית במרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי. הייתה בת זוגו של ירון אזרחי, פרופסור אמריטוס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, עד פטירתו בינואר 2019. לרות הכהן-פינצ'ובר בן, יותם הכהן, מנישואים קודמים לאלוף (במיל') גרשון הכהן, וחמישה נכדים.

מפרסומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Music Libel Against the Jews, (New Haven: Yale University Press, 2011).
  • “Intercontextual Musical Currents and Performative Traditions in Palestine/Israel and Germany in the 20th century,” in Comparative Studies in the Humanities, Guy G. Stroumsa (ed.), Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 2018, pp. 15-39.
  • “The Sonic Allegories of Arnold Schoenberg,” in Thinking Jewish Modernity: Thinkers, Writers, Artists, Shapers of Jewish Modernity, Jacques Picard, Jacques Revel, Michael P. Steinberg and Idith Zertal (eds.), Princeton University Press, 2016, pp. 173-186. Winner of the 2016 National Jewish Book Award in Anthologies and Collections, Jewish Book Council.
  • "The Dramaturgy of Religious Emotions in Bach's Cantatas: Aristotelian Processes in Neoplatonic Frames," in Understanding Bach 4 (September 2009): 33-54.
  • "Between Noise and Harmony: The Oratorical Moment in the Musical Entanglements of Jews and Christians," Critical Inquiry 32/2 (Winter 2006): 250-277.
  • "Exploring the Limits: The Tonal, the Gestural and the Allegorical in Bach's Musical Offering," in Understanding Bach 1 (April 2006): 19-38.
  • "An Experiment in Reception and Conception: Re-texting Bach’s St John Passion for Good Friday 2005," Understanding Bach Vol. 1, April 2006 (with Almut Bruckstein).
  • Tuning the Mind: Connecting Aesthetic Theory to Cognitive Science, New Brunswick, NJ: Transaction Publishers, 2003 (with Ruth Katz).
  • The Arts in Mind: Pioneering Texts of a Coterie of British Men of Letters, New Brunswick, NJ: Transaction Publishers, 2003 (with Ruth Katz).
  • Ruth HaCohen, "The Music of Sympathy in the Arts of the Baroque; or, the Use of Difference to Overcome Indifference," Poetics Today 22:3 (Fall 2001): 607-650.
  • “The Communicative Force of Wagner’s Leitmotifs: Complementary Relations between their Connotations and Denotations,” Music Perception 14 (Summer 1997): 445-476 (with Naphtali Wagner).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע נוסף אודות הספר "להלחין כוח, לשיר חירות: קשרים וגילויים בין מוזיקה לפוליטיקה במערב" (2017)

מידע נוסף אודות הספר The Music Libel Against the Jews "עלילת הרעש נגד היהודים" (2012)

  • יום העיון לכבוד הוצאת ספרה של רות הכהן-פינצ'ובר עלילת הרעש נגד היהודים במכון ון ליר, ירושלים בחודש יוני 2012: מושב ראשון | מושב שני
  • הבלוג הנלווה לספרה "עלילת הרעש נגד היהודים" ובו הדוגמאות המוזיקליות הנדונות בספר.

מאמרים והרצאות לקהל הרחב -

קישורים להרצאות מאת פרופ' רות הכהן-פינצ'ובר ביוטיוב:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רשימת הזוכים בפרס קינקלדיי
  2. ^ The Polyphony Foundation | IATask Force, www.iataskforce.org
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רות_הכהן-פינצ%27ובר&oldid=39181258"