עידו בסוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עידו בסוק
לידה 1950 (בן 74 בערך)
אשדות יעקב מאוחד, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עידו בסוק (נולד ב-1950) הוא מתרגם, עורך ומשורר ישראלי, חוקר ספרות והיסטוריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידו בסוק נולד בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. אביו, משה בסוק, היה מתרגם, עורך ומשורר. אמו, שולמית בסוק, הייתה מורה לספרות ולשון, בתו של העיתונאי והפזמונאי קדיש יהודה סילמן.

בסוק התחיל לכתוב שירה בהיותו בן שבע עשרה, כשעבר יחד עם אמו מהקיבוץ לירושלים לאחר פטירת אביו. למד בתיכון ליד האוניברסיטה; אז החל לפרסם בעיתון הארץ, במוסף "משא" של העיתון למרחב וברבעון קשת.

הוא בוגר החוגים לספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים (1973). למד הוראה ובשנים 1976–1979 עבד כמורה לספרות ולהבעה בתיכונים שונים. בשנים 1979–1983 שהה בצרפת ושימש כמורה לעברית ולספרות עברית באוניברסיטאות בצרפת. השלים תואר מוסמך בספרות צרפתית מודרנית, אוניברסיטת גרנובל, צרפת (1982), ומאוחר יותר גם תואר מוסמך בהצטיינות בתוכנית אישית: 'ספרות והיסטוריה של היישוב בארץ ישראל', האוניברסיטה העברית בירושלים (1991). ספרו "בצל פרדסים על אדמה מצורעת : על יצירתם הספרותית והפובליציסטית של משה סמילנסקי ואורי צבי גרינברג", שעליו זכה בפרס אקו"ם לספרות עיון לשנת 1994, מבוסס על עבודות שעשה בלימודי המוסמך באוניברסיטה. קיבל תואר דוקטור מן האוניברסיטה העברית בירושלים (2010) על עבודתו "היבטים בחינוך של נוער יהודי בפולין בין מלחמות העולם לאור היבטים של בני נוער יהודים באוסף ייווא", שנכתבה בהדרכת פרופ' דליה עופר.

ספר המבוסס על עבודת הדוקטור שלו, "תחיית הנעורים: משפחה וחינוך ביהדות פולין בין מלחמות העולם" ראה אור ב-2015 בהוצאת מרכז זלמן שזר. מאמריו התפרסמו בכתבי עת מדעיים בהם גַלעֵד, Polin ועיונים בתקומת ישראל.

עשה פוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית. פרסם ביוגרפיה של המשורר שאול טשרניחובסקי (2017).

מאז שנת 1985 עובד כעורך כתבי-עת באגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך. תרגם ספרות יפה וספרות עיון עבור הוצאות ספרים שונות, בעיקר מצרפתית ומעט מיידיש ומאנגלית. כמו כן ערך תרגומים. לנה שילוני כתבה על תרגומו ל"גרגנטואה ופנטגרואל":

"התרגום השלם של יצירות פרנסואה רבלה לעברית... הוא חג לשפה העברית ולתרבותה. עידו בסוק המתרגם-היוצר עשה מעשה שלא ייאמן. הוא נטל יצירה קלאסית מן המאה ה-16, תערובת של סאטירה ברוחה הרנסאנס ההומניסטי, עם מעשיות פרועות בהשראת ימי הביניים, כתובה בשפה שצרפתי בן זמננו מתקשה לא פעם להבינה, גדושה רמזים להווי רחוק ואזוטרי, והפך אותה ליצירה עברית חיה ונושמת, בועטת ומצחיקה, מתוחכמת וגסה, כפי שהייתה במקור לפני כמעט 500 שנה". [1]

עידו בסוק נשוי לגינת, בובנאית ומורה לבובנאות, ולהם שני ילדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשר הסוסים רעי זהו ספרו הראשון של בסוק, שאת חלקו כתב כשהיה בתיכון. הספר מכיל שירי אהבה, שירים על השפה העברית ושירים ארס-פואטיים.
  • טבע טובע - הספר כולל חטיבות שונות: "שנה בהרים" – שירים שנכתבו בשנים 1980–1981 בגרנובל, בפריז ובנאנטר שליד פריז. חלק אחר נכתב בשנים 1984–1985 בירושלים. החטיבה האחרונה היא "קינות לזכר לוטן" – אלגיה לזכר גיסו שנהרג בקרב בחמדון ב-1982. יש בספר גם שירים העוסקים בנהר, בנו הבכור שנולד בפריז, ובאשתו.
  • כהוא זה - מבחר משיריו של בסוק שראו אור בארבעת ספריו הקודמים.

ספרי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בצל פרדסים על אדמה מצורעת - מבוסס על עבודת המוסמך של בסוק ועל מחקרים נוספים שעשה. הספר עוסק באורי צבי גרינברג בתקופה השתייכותו לתנועת העבודה ומתמקד בהתפתחותו האידאולוגית ובכתיבתו המסאית. בסוק טוען כי גרינברג מעולם לא השתייך רוחנית לתנועת העבודה אלא היה תמיד בעל דעות רדיקליות.
  • עלילות נעורים: אוטוביוגרפיות של בני נוער יהודים מפולין בין שתי מלחמות העולם - בשנים 1932, 1934 ו-1939 בפולין. ד"ר בסוק קיבץ, ערך ותרגם 20 מבין כ-370 חיבורים ששרדו את מלחמת העולם השנייה, והוציא אותם לאור בעברית בספר הזה.
  • ליופי ונשגב לבו ער, שאול טשרניחובסקי - חיים - ביוגרפיה מקיפה של המשורר שאול טשרניחובסקי. הביוגרפיה יצאה בשלוש מהדורות.
  • ספקות ואהבות: יהודה עמיחי – חיים, הוצאת שוקן, 2019.
  • יעקב שבתאי : חיים. ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס - האוניברסיטה העברית, תשפ"ג 2022.

רשימת התרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ז'אן-ז'אק רוסו, מסה על מוצא הלשונות: שבה ידובר על המלודיה ועל החיקוי המוזיקלי (תל אביב: רסלינג, 2008).
  • עמנואל לוינס, חירות קשה: מסות על היהדות (תל אביב: רסלינג, 2007).
  • אנדרה מורואה, השמנפופים והחדחוטים (תל אביב: הוצאת מטר, תשס"ז 2007).
  • רנה דקרט, רגשות הנפש (תל אביב: רסלינג, 2007).
  • ז'אן ז'אק רוסו, האמנה החברתית (תל אביב: רסלינג, 2006).
  • תרז מלאכי-קרול, בין המילים (ירושלים: הוצאת כרמל, תשס"ו 2006).
  • ז'ורז' פרק, החיים הוראות שימוש, (תל אביב: הוצאת בבל, תשס"ה 2005).
  • מרגריט דה נוואר, הפטמרון - הנוסח המלא, 73 סיפורים (ירושלים: כרמל, תשס"ה 2005).
  • דני דידרו, דיאלוגים - אחיינו של ראמו; חלומו של ד'אלמבר ועוד (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ה 2004).
  • ז'ורז' בטאיי, תאוריה של הדת (תל אביב: רסלינג, 2003).
  • פרנסואה רבלה, גרגנטואה ופנטגרואל - גרגנטואה הגדול; פנטגרואל מלך הצמאנים; הספר השלישי והספר הרביעי של עלילות פנטגרואל הטוב (אור יהודה: הוצאת דביר, תשס"ג 2003).
  • ז'אק שלנגר, על החיים הטובים (ירושלים: כרמל, תשס"ב 2002).
  • משה לייב הלפרן, לילה (נאַכט); א' ליילס: המעשה במאה (די מעשה פון אַ הונדערט); פרץ מרקיש: הערימה (די קופע; ה. לייוויק: האורווה (די שטאַל), יאבדו שמיים וארץ : שירת האפוקליפסה היידית (תל אביב: קשב לשירה, תשס"ב 2002).
  • אונורה דה בלזק, זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת (בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"א 2001).
  • וולטר, מכתבים אנגליים ; מילון פילוסופי: (מבחר) (תל אביב: רמות – אוניברסיטת תל אביב, תשס"א 2000).
  • רולאן בארת, מיתולוגיות (תל אביב: בבל, תשנ"ח 1998).
  • לה קורבוזיה, לקראת ארכיטקטורה (תל אביב : בבל, תשנ"ח 1998).
  • עם יוסל בירשטיין, מעשיות קסם מפי יהודי מזרח אירופה = יידישע וונדער-מעשיות פון מזרח-אייראָפע (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 1998).
  • מונטסקיה, על רוח החוקים: או על הזיקה שראוי כי תתקיים בין החוקים לבין המבנה הפנימי של כל משטר, המידות, האקלים, הדת, יחסי המסחר וכו'... מחקרים חדשים על חוקי רומא הנוגעים לירושה, על חוקי צרפת ועל החוקים הפאודליים (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ח 1998).
  • חורחה סמפרון, הכתיבה או החיים (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז 1997).
  • מרגרט דיראס, גשם קיץ (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1996).
  • אלן-רנה לסאז', הרפתקאותיו של ז'יל בלאס דה סנטיאנה (תל אביב: דביר, תשנ"ה 1995).
  • קלוד סימון, דרך פלנדריה: רומאן (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה 1995).
  • מוד מנוני, הילד, "מחלתו" והאחרים (תל אביב: עם עובד, תשנ"ד 1993).
  • ז'אן ז'אק רוסו, מאמרים - על המדעים והאמנויות; על המקור והיסודות לאי-השוויון בין בני האדם (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ג 1992).
  • פלביו קונטי, אמנות הרנסאנס (תל אביב: דביר, תשנ"ב 1992).
  • פלביו קונטי, אמנות גותית (תל אביב: דביר, תשנ"ב 1992).
  • אלן בוסקה, איש תחת איש: סיפורים (תל אביב: ספרית פועלים, תש"ן 1990).
  • אבה פרבו, מנון לסקו (תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987).

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עידו בסוק בוויקישיתוף

על ספרו ליופי ונשגב לבו ער:

מוסף הספרים של העיתון "הארץ", בתאריך 18 באפריל 2012, הוקדש כולו לספרו עלילות נעורים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לנה שילוני, "בארץ הענקים ובממלכת המלים", במוסף תרבות וספרות של העיתון הארץ, 2 במאי 2003.