עידו בסוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

עידו בסוק (נולד ב-1950) הוא מתרגם, עורך ומשורר ישראלי, חוקר ספרות והיסטוריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידו בסוק נולד בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. אביו, משה בסוק, היה מתרגם, עורך ומשורר. אמו, שולמית בסוק, הייתה מורה לספרות ולשון, בתו של העיתונאי והפזמונאי קדיש יהודה סילמן.

בסוק התחיל לכתוב שירה בהיותו בן שבע עשרה, כשעבר יחד עם אמו מהקיבוץ לירושלים לאחר פטירת אביו ולמד בתיכון ליד האוניברסיטה; אז החל לפרסם בעיתון הארץ, במוסף "משא" של העיתון למרחב וברבעון קשת.

הוא בוגר החוגים לספרות עברית ופילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים (1973), מוסמך בספרות צרפתית מודרנית, אוניברסיטת גרנובל, צרפת (1982), מוסמך בהצטיינות בתוכנית אישית: 'ספרות והיסטוריה של היישוב בארץ ישראל', האוניברסיטה העברית בירושלים (1991). ספרו "בצל פרדסים על אדמה מצורעת : על יצירתם הספרותית והפובליציסטית של משה סמילנסקי ואורי צבי גרינברג", שעליו זכה בפרס אקו"ם לספרות עיון לשנת 1994, מבוסס על עבודות שעשה בלימודי המוסמך באוניברסיטה. קיבל תואר דוקטור מן האוניברסיטה העברית בירושלים (2010) על עבודתו "היבטים בחינוך של נוער יהודי בפולין בין מלחמות העולם לאור היבטים של בני נוער יהודים באוסף ייווא", שנכתבה בהדרכת פרופ' דליה עופר.

ספר המבוסס על עבודת הדוקטור שלו, "ילדות חדשה ותחיית הנעורים - משפחה וחינוך אצל יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם לאור אוטוביוגרפיות מאוסף ייוואָ" יראה אור ב-2014 בהוצאת מרכז זלמן שזר.

עשה פוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית – ביוגרפיה של המשורר שאול טשרניחובסקי (הושלמה לאחרונה, יוני 2014; תראה אור במהלך 2015). למד הוראה ובשנים 1979-1976 עבד כמורה לספרות ולהבעה בתיכונים שונים. בשנים 1983-1979 שהה בצרפת ושימש כמורה לעברית ולספרות עברית באוניברסיטאות בצרפת.

מאז שנת 1985 עובד כעורך כתבי-עת באגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך. תרגם ספרות יפה וספרות עיון עבור הוצאות ספרים שונות, בעיקר מצרפתית ומעט מיידיש ומאנגלית. כמו כן ערך תרגומים. לנה שילוני כתבה על תרגומו ל"גרגנטואה ופנטגרואל":

"התרגום השלם של יצירות פרנסואה רבלה לעברית... הוא חג לשפה העברית ולתרבותה. עידו בסוק המתרגם-היוצר עשה מעשה שלא ייאמן. הוא נטל יצירה קלאסית מן המאה ה-16, תערובת של סאטירה ברוחה הרנסאנס ההומניסטי, עם מעשיות פרועות בהשראת ימי הביניים, כתובה בשפה שצרפתי בן זמננו מתקשה לא פעם להבינה, גדושה רמזים להווי רחוק ואזוטרי, והפך אותה ליצירה עברית חיה ונושמת, בועטת ומצחיקה, מתוחכמת וגסה, כפי שהייתה במקור לפני כמעט 500 שנה". [1]

עידו בסוק נשוי לגינת, בובנאית ומורה לבובנאות, ולהם שני ילדים.

אודות ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשר הסוסים רעיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו הראשון של בסוק, שאת חלקו כתב בתור תיכוניסט בירושלים. שירי אהבה, שירים על השפה העברית ושירים ארס-פואטיים.

קומדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פואמה, ניסיון לכתוב שיר סיפורי גדול. בסוק חותר לחשוף את ההיבט הראלי, החולין שמתחת לקדושה ולמופשט.

פואמה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם כאן שאיפה אל הריאלי, המוחשי, תוך אריגתה במיתוס הציוני של חתירה לשיבה אל הקרקעי וליציאה מ'עודף הרוחניות' של המציאות הגלותית.

טבע טובע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר כולל חטיבות שונות: "שנה בהרים" – שירים שנכתבו בשנים 1981-1980 בגרנובל, בפריז ובנאנטר שליד פריז. חלק אחר נכתב בשנים 1985-1984 בירושלים. החטיבה האחרונה היא "קינות לזכר לוטן" – אלגיה לזכר גיסו שנפל בקרב בחמדון ב-1982. יש בספר גם שירים העוסקים בנהר, בנו הבכור שנולד בפריז, ובאשתו.

אברהם בלבן כתב עליו:

"כבר בשלושת ספרי השירה הקודמים שלו... ניכרת משיכתו של בסוק לכתיבה אינטלקטואלית, העוסקת באידיאות, בהפשטות, במיפוי מצבים קיומיים... שירים האופייניים של בסוק הם שירים הגותיים או אמירתיים. אין הם מתארים סיטואציה רגעית, אינטנסיבית, אלא מצב מתמשך ובצדו הרהורים או לקחים. אבל דבר ההגות וההכללות נמסרים באותה חושניות שבה אתה מריח או אוכל...

כבשירי ג'ון דאן, ג'ורג' הרברט, אנדריו מרוול ושאר חבריהם לאסכולה, גם בסוק עוסק תכופות ביחסים בין גוף לנפש, בין חומר לצורה, בין האלוהי לארצי... המשורר הקרוב ביותר לבסוק בשירה העברית, הוא במובן זה לפחות, יעקב שטיינברג.. דמיון מסוים אפשר למצוא בין שירים אלה לבין שירתו המאוחרת של דן פגיס....

בד בבד זהו ספר אישי מאוד, כמעט משפחתי... מרחב המחיה שלו הוא מרחב מיתולוגי, שבו אלוהים, אלילים, וגיבורים מיתולוגיים שונים הם בני בית קרובים... במרחב ההווייתי שבו פועל בסוק אין לו כל ידידים בקרב המשוררים הישראלים בני זמננו. מן המרחב הזה הוא משמיע צלילים שאין לטעות בייחודם, קולות של שירה אמיתית." [2]

כהוא זה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר משיריו של בסוק שראו אור בארבעת ספריו הקודמים. יורם ברונובסקי כתב על הספר:

"המשורר המאלף שהוא בסוק... נוטה אל סוגת הפואמה, זו הסוגה שכמעט נעלמה מן הרפרטואר של השירה העברית בדורות האחרונים... זהו קול שאינו דומה לשום קול אחר במקהלת שירתנו כיום, וגם בשירת העבר לא קל למצוא לו תקדימים, אם כי פה ושם עלה על דעתי אורי צבי גרינברג, גדול משוררינו, שלא השאיר כמדומה יורשים ספרותיים כלשהם.

אבל האסוציאציה הזאת היא רחוקה, שכן בשירי בסוק יש איזו נימה פילוסופית-הומוריסטית שאין למצוא אצל אצ"ג. פה ושם אפשר להיזכר גם בת"ס אליוט, גם הוא משורר "פואמתי", משורר של הגיגים ודיוקנאות... שירה לא קלה, פוליפונית באמת, מוזרה, מדהימה בלשונה ובמקצביה. מעניין, ודאי, אבל זו מילה קטנה מדי."[3]

ספרי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצל פרדסים על אדמה מצורעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבוסס על עבודת המוסמך של בסוק ועל מחקרים נוספים שעשה. הספר עוסק באורי צבי גרינברג בתקופה השתייכותו לתנועת העבודה ומתמקד בהתפתחותו האידאולוגית ובכתיבתו המסאית. בסוק טוען כי גרינברג מעולם לא השתייך רוחנית לתנועת העבודה אלא היה תמיד בעל דעות רדיקליות.

עלילות נעורים: אוטוביוגרפיות של בני נוער יהודים מפולין בין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1932, 1934 ו-1939 בפולין ארגן מכון ייוו"א (המכון המדעי היהודי) את "התחרות על האוטוביוגרפיה המעולה של צעיר יהודי". בני הנוער התבקשו לספר על חייהם בקהילה שבקרבה חיו, בבית הספר ובבית וכן במסגרת התנועתית, הפוליטית או הדתית שאליה הם השתייכו. לתחרות נשלחו יותר מ-600 חיבורים אוטוביוגרפיים כאלה, שכתבו צעירים בגילאי 16 עד 22.

ד"ר עידו בסוק קיבץ, ערך ותרגם 20 מבין כ-370 חיבורים ששרדו את מלחמת העולם השנייה, והוציא אותם לאור בעברית בספר הזה.

רשימת ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כהוא זה (ירושלים: הוצאת כרמל, תשס"א 2000).
  • טבע טובע : שירים (תל אביב: ספרית מעריב, תשמ"ט 1989).
  • פואמה פוליטית (ירושלים: שי, תשל"ט 1978).
  • קומדיה : פואימה (ירושלים: שי, תשל"ו 1976).
  • אשר הסוסים רעיו : שירים (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד).

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עלילות נעורים: אוטוביוגרפיות של בני נוער יהודים מפולין בין שתי מלחמות העולם (רמת אביב: המכון לחקר תולדות יהדות פולין - אוניברסיטת תל אביב, תשע"ב 2011).
  • בצל פרדסים על אדמה מצורעת: על יצירתם של אורי צבי גרינברג ומשה סמילנסקי (הוצאת הקיבוץ המאוחד: 1996).

רשימת התרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ז'אן-ז'אק רוסו, מסה על מוצא הלשונות: שבה ידובר על המלודיה ועל החיקוי המוזיקלי (תל אביב: רסלינג, 2008).
  • עמנואל לוינס, חירות קשה: מסות על היהדות (תל אביב: רסלינג, 2007).
  • אנדרה מורואה, השמנפופים והחדחוטים (תל אביב: הוצאת מטר, תשס"ז 2007).
  • רנה דקרט, רגשות הנפש (תל אביב: רסלינג, 2007).
  • ז'אן ז'אק רוסו, האמנה החברתית (תל אביב: רסלינג, 2006).
  • תרז מלאכי-קרול, בין המילים (ירושלים: הוצאת כרמל, תשס"ו 2006).
  • ז'ורז' פרק, החיים הוראות שימוש : רומנים, (תל אביב: הוצאת בבל, תשס"ה 2005).
  • מרגריט דה נוואר, הפטמרון - הנוסח המלא, 73 סיפורים (ירושלים: כרמל, תשס"ה 2005).
  • דני דידרו, דיאלוגים - אחיינו של ראמו; חלומו של ד'אלמבר ועוד (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ה 2004).
  • ז'ורז' בטאיי, תאוריה של הדת (תל אביב: רסלינג, 2003).
  • פרנסואה רבלה, גרגנטואה ופנטגרואל - גרגנטואה הגדול; פנטגרואל מלך הצמאנים; הספר השלישי והספר הרביעי של עלילות פנטגרואל הטוב (אור יהודה: הוצאת דביר, תשס"ג 2003).
  • ז'אק שלנגר, על החיים הטובים (ירושלים: כרמל, תשס"ב 2002).
  • משה לייב הלפרן, לילה (נאַכט); א' ליילס: המעשה במאה (די מעשה פון אַ הונדערט); פרץ מרקיש: הערימה (די קופע; ה. לייוויק: האורווה (די שטאַל), יאבדו שמיים וארץ : שירת האפוקליפסה היידית (תל אביב: קשב לשירה, תשס"ב 2002).
  • אונורה דה בלזק, זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת (בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"א 2001).
  • וולטר, מכתבים אנגליים ; מילון פילוסופי: (מבחר) (תל אביב: רמות – אוניברסיטת תל אביב, תשס"א 2000).
  • רולאן בארת, מיתולוגיות (תל אביב: בבל, תשנ"ח 1998).
  • לה קורבוזיה, לקראת ארכיטקטורה (תל אביב : בבל, תשנ"ח 1998).
  • עם יוסל בירשטיין, מעשיות קסם מפי יהודי מזרח אירופה = יידישע ווונדער-מעשיות פון מזרח-אייראָפע (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 1998).
  • מונטסקיה, על רוח החוקים: או על הזיקה שראוי כי תתקיים בין החוקים לבין המבנה הפנימי של כל משטר, המידות, האקלים, הדת, יחסי המסחר וכו'... מחקרים חדשים על חוקי רומא הנוגעים לירושה, על חוקי צרפת ועל החוקים הפאודליים (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ח 1998).
  • חורחה סמפרון, הכתיבה או החיים (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז 1997).
  • מרגרט דיראס, גשם קיץ (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1996).
  • אלן-רנה לסאז', הרפתקאותיו של ז'יל בלאס דה סנטיאנה (תל אביב: דביר, תשנ"ה 1995).
  • קלוד סימון, דרך פלנדריה: רומאן (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה 1995).
  • מוד מנוני, הילד, "מחלתו" והאחרים (תל אביב: עם עובד, תשנ"ד 1993).
  • ז'אן ז'אק רוסו, מאמרים - על המדעים והאמנויות; על המקור והיסודות לאי-השוויון בין בני האדם (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ג 1992).
  • פלביו קונטי, אמנות הרנסאנס (תל אביב: דביר, תשנ"ב 1992).
  • פלביו קונטי, אמנות גותית (תל אביב: דביר, תשנ"ב 1992).
  • אלן בוסקה, איש תחת איש: סיפורים (תל אביב: ספרית פועלים, תש"ן 1990).
  • אבה פרבו, מנון לסקו (תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987).

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2007 - פרס שרת התרבות המדע והספורט תשס"ז/ פרס היצירה למתרגמים.
  • 2005 - פרס לאה גולדברג לתרגום (על תרגום גרגנטואה ופנטגרואל לרבלה).
  • 2003 - Palme académique (אות אבירות) מטעם ממשלת צרפת.
  • 1996 - פרס מנשה לוין (על תרגום דרך פלנדריה לקלוד סימון).
  • 1994 - פרס אקו"ם לספרות עיון – תשנ"ד (על כתב היד של בצל פרדסים על אדמה מצורעת).
  • תשנ"ד - פרס שרת התרבות לתרגום/ פרס היצירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסף הספרים של העיתון "הארץ", בתאריך 18 באפריל 2012, הוקדש כולו לספרו עלילות נעורים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לנה שילוני, "בארץ הענקים ובממלכת המלים", במוסף תרבות וספרות של העיתון הארץ, 2 במאי 2003.
  2. ^ אברהם בלבן, "שירה מטאפיזית עברית", בעיתון הארץ, 22 בספטמבר 1989, עמ' ב-8.
  3. ^ יורם ברונובסקי"עידו בסוק על שלוות החתול", באתר הארץ, 20 באפריל 2001, עמ' ב13.