יונה פרנקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונה פרנקל
אין תמונה חופשית
לידה 1928
י"ז באב ה'תרפ"ח
מינכן, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2012 (בגיל 84 בערך)
ט"ו באלול ה'תשע"ב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1937
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית, בית המדרש למורים ע"ש ליפשיץ, בית המדרש לרבנים באמריקה
פרסים והוקרה
צאצאים אלישיב פרנקל עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מחקרים בתלמוד, אגדה ומדרש, מחזורי אשכנז, סידור אשכנז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יונה פרנקל (י"ז באב ה'תרפ"ח, 3 באוגוסט 1928ט"ו באלול ה'תשע"ב, 2 בספטמבר 2012) היה פרופסור לספרות האגדה והמדרש, וחתן פרס ישראל בחקר התלמוד.[1] מלבד בחקר האגדה, עסק גם בחקר פירוש רש"י לתלמוד ובמחקר הפיוט והמחזור האשכנזי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקל נולד במינכן שבגרמניה לברכה, בתו של הרב חנוך ארנטרוי, ולאברהם פרנקל (בן דודו של אברהם הלוי פרנקל), ועלה ארצה ב-1937 עם משפחתו. בוגר ישיבת בני עקיבא כפר הרואה. מ-1946 למד בסמינר הדתי למדריכים של עליית הנוער והדריך בכפר בתיה. למד באוניברסיטה העברית בירושלים תלמוד וספרות עברית, שם קיבל תואר מוסמך ב-1963[2] ותואר דוקטור ב-1968. עבודת הדוקטורט שלו הייתה בנושא "דרכו של רש"י בפירושו לתלמוד הבבלי". מוריו העיקריים היו חנוך צבי אנוך (דידקטיקה), אריה לודויג שטראוס (ספרות), חיים שירמן (פיוט) וא"א אורבך (תלמוד).

פרנקל שימש מרצה באוניברסיטה העברית, במכללה דתית למורים ע"ש רא"ם ליפשיץ ובבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק. נחשב מגדולי המומחים בעולם בזמנו לתחום האגדה בספרות חז"ל. בין השנים תשנ"ח-תשע"ב היה מראשי חברת מקיצי נרדמים, והחל משנת תשס"ח שימש כיושב ראש של החברה.

בשנת 1994 קיבל את "פרס ביאליק לחכמת ישראל" של עיריית תל אביב על ספרו "דרכי האגדה והמדרש". בשנת 2000 קיבל את פרס ישראל בחקר התלמוד.

התגורר בשכונת רחביה בירושלים, היה נשוי לחווה (בתו של החוקר דניאל גולדשמידט) ואב לחמישה.

דרכו בהוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקל לימד במשך עשרות שנים בבית ספר יסודי, בתיכון, בסמינר למורים ובאוניברסיטה העברית. התמחותו הייתה בתחום הוראת התלמוד והאגדה. שיטתו הייתה דידקטית בעיקרה, כלומר לימוד השיטה העקרונית של החומר הנלמד, כדי להקנות לתלמיד יכולת ללמוד את המקצוע בעצמו. עוד בשנת תשכ"ו פרסם חוברת תרשימים וטבלאות חדשנית מסוגה עבור מורים לתלמוד, על הפרק 'אלו מציאות' (מתוך מסכת בבא מציעא). לכל התרשימים והטבלאות השונות מצורפים הסברים והדרכות כיצד יכול המורה למלא את הטבלה המצוירת על הלוח בשיתוף התלמידים, צעד אחרי צעד, עם התקדמות הסוגייה התלמודית. פרנקל פרסם כמה מאמרים על הוראת תלמוד וספרות עברית. מתוך שיטתו הדידקטית צמחה שיטת מחקרו על דרכי הפירוש של רש"י לתלמוד הבבלי.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש רש"י לתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "דרכו של רש"י בפירושו לתלמוד הבבלי" עסק פרנקל בדרכיו של רש"י בכתיבת פירושו לתלמוד, שמזה 900 שנה הוא הביאור הבסיסי לתלמוד הבבלי. פרנקל אפיין את השקפתו של רש"י עצמו על מהות המשנה, התלמוד, מדרשי ההלכה והמידות שהתורה נדרשת בהן. הוא דן גם בדרכו של רש"י בביאור עניינים לשוניים וענייני ריאליה בתלמוד, וכן כיצד רש"י מבאר למעלה ממאה מילות מפתח של התלמוד הבבלי. פרנקל חשף ואפיין גם עשרות מונחים של רש"י עצמו, אשר שימשו אותו בביאורו. פרק מיוחד מוקדש לדרכו של רש"י בביאור המשניות. בדרך כלל, המשנה לא נלמדה באשכנז כחיבור נפרד, אלא רק כחלק מלימוד התלמוד וכמבוא לסוגיות התלמוד שעליה. לכן, כאשר פירש רש"י את המשנה הוא הסתפק בביאור הנצרך ללומד כדי שיוכל להבין את המשך התלמוד, שרק הוא יפרש את המשנה לאשורה.

גולת הכותרת של המחקר היא אפיון שיטתו הדידקטית של רש"י בהנגשת הסוגיה התלמודית ללומד: כיצד רש"י מסביר את שלבי הסוגיות צעד צעד, וכך עוקב אחר הבנתו של הלומד בכל שלב ומשלים לו את הנחוץ להבנתו, כגון הוספת טעמי הלכות וטענות או השלמת מקרים ושלבים שהתלמוד מדלג עליהם. כן מדגים פרנקל את השלמת אחדות הסוגיה בפירוש רש"י, וכן את דרכו הדידקטית להקדים ולשלב בפירוש שלו רעיונות ומונחים שיידונו בתלמוד רק בשלב מאוחר יותר. כן נידונים בספר עקרונות יסוד של ביאור רש"י, כגון פיזור פירוש של עניין מסוים בין סוגיות דומות, קרובות או רחוקות זו מזו; בעיית הסתירות (או הסתירות המדומות) בין פירושיו במקומות שונים בתלמוד; שאלת רמת הלומד שעבורו מכוון רש"י את ביאורו וכן סדר משוער של חיבור פירושו של רש"י למסכתות התלמוד. פרנקל ביקש גם לתת סימנים מזהים לפירושיו של רש"י שיאפשרו לזהות האם פירוש מסוים הוא מפרי עטו של רש"י או לא.

חקר האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקל הוא חלוץ מחקר הסיפור התלמודי (סיפורי האגדה) כיצירה ספרותית. לפי שיטתו כל סיפור תלמודי (כגון 'מעשי חכמים') הוא יצירה ספרותית שלמה, בעלת התפתחות דרמטית, המנוסחת בלשון מדויקת ובמבנה מעוצב, אשר יש להבין אותה מתוך עצמה. כדי להבין את הסיפור יש קודם כל לבודד אותו משאר מרכיבי הסוגיה התלמודית, לבדוק היטב את נוסחו המקורי (לפי כתבי היד), ואז לחשוף את מבנהו ולפרש את התפתחות העלילה (הקצרה בדרך כלל) המנוסחת באופן מרוכז מאוד ובדיוק לשוני רב. תבניות סיפור שונות ושיבוץ מילות מפתח במקומות מפתח נידונות במחקריו השונים, וכיצד הצורה והתוכן של היצירות הקטנות משולבים יחד לכדי יצירה ספרותית מגובשת. עיבודים שונים של אותו סיפור בספרות התלמודית הם לשיטתו סיפורים נבדלים, ואין לערב ו"להשלים" סיפור אחד מתוך רעהו. מטרתם של הסיפורים היא חינוכית, ואין להתייחס אליהם כמקור היסטורי גרידא. הסיפורים הם יצירת בתי המדרש, הם נוצרו על ידי תלמידי חכמים ומיועדים לתלמידי חכמים. אין מדובר כאן על ספרות עממית. האופי הדרמתי המתגלה בסיפורים מלמד על בעיותיו והתמודדויותיו של האדם, החכם התלמודי, כגון היחס בין תלמידי החכמים השונים בבית המדרש, היחס בין מורים לתלמידים, מידות מוסריות של תלמידי חכמים והיחס בין תלמידי החכמים לנשותיהם ולילדיהם ולאנשים הנמצאים מחוץ לאווירת בית המדרש. כן עולות בסיפורי האגדה שאלות של השקפת עולם, כגון הגורל, המוות, שכר ועונש, גלות וגאולה, ועוד.

בספרו הגדול "דרכי האגדה והמדרש" יישם פרנקל את דרכי המחקר הספרותי גם על חלקים נוספים של ספרות האגדה, והוא דן במשלי חז"ל וכן בעיצובם הלשוני והספרותי של הפתגמים המפוזרים בספרות האגדה. חלק אחר של הספר עוסק בדרכי מדרשי האגדה לגווניהם השונים. לספר נוספו פרקי מבוא על המדרש כסוג פירוש של המקרא - שבמהותו הוא מנוגד לפשט הפסוק, על היחס שבין ההלכה לאגדה ועל תולדות המחקר של ספרות האגדה. לדעת פרנקל - ביאליק, בשירו "אל האגדה" (תרנ"ג), היה הראשון אשר ניסח את מהותה האמיתית של האגדה כ"שירתו של עם ישראל ומנגינתו, שגדולי חכמיו חצבוה מליבו של העם ובשבילו",[3] ומתוך הבנה עמוקה זו של ביאליק נולד "ספר האגדה" ונכתבו שני מאמריו של ביאליק "לכנוסה של האגדה" ו"הלכה ואגדה". גם התופעה הישראלית של חידוש לימוד ספרות האגדה בבתי המדרש החילוניים והדתיים ובאוניברסיטאות, לאחר דורות רבים של ניתוק מספרות זו, נובעת לדעת פרנקל מן ההפנמה שהאגדה, העוסקת בבעיותיו של האדם היהודי, היא אכן "שירתו של עם ישראל ומנגינתו". על קברו של פרנקל נכתבה שורה אחת מתוך שירו הנזכר של ביאליק: "אך היו מלפנים בבבל גיבורי הרוח ... שידעו לב עמם - ותהי האגדה".

המחזור והסידור האשכנזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום נוסף במחקריו של פרנקל היה חקר הסידור והמחזור האשכנזיים, לרבות חקר נוסח התפילה, הפיוטים והמנהגים. בכך הוא המשיך את מפעלו של חמיו חוקר התפילה והפיוט דניאל גולדשמידט. הוא השלים את מחקרו של חמיו על המחזור האשכנזי והוציא מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם לשלוש הרגלים. בשלושת כרכי המחזור פרסם פרנקל במהדורה מדעית על פי כתבי יד את הפיוטים שנהגו בימי הביניים בקהילות אשכנז וצרפת השונות, רבים מהם פיוטים שלא פורסמו מעולם. פייטנים רבים זוכים לתחייה בזכות מפעל כזה – כגון ר' יוסף טוב עלם, ר' יצחק בר שמואל ור' אליהו הזקן (שלשתם מצרפת), וכן שורה של פייטני גרמניה במאות האחת עשרה והשתים עשרה (כגון מאיר בר יצחק, אליעזר בן נתן, אפרים בר יצחק ומנחם בר יעקב). לכל אחד מכרכי המחזור הקדים פרנקל מבוא, המסכם את תולדות התפילה האשכנזית והצרפתית לשלשת הרגלים מבחינת מנהגי התפילה, הפיוטים והקריאות בתורה במועדים השונים, והתפתחותם במרחב האשכנזי-צרפתי. כן כולל המבוא גם סקירה על הפיוטים הכלולים במחזור, הרכבם ומחבריהם. פרנקל אסף מכתבי יד גם מאות פיוטים שנאמרו בקהילות אשכנז וצרפת בשבתות השנה, ובפרט בשבתות נישואין וברית מילה, אך לא הספיק להוציאם לאור.

בעשור האחרון לחייו עסק פרנקל במפעל ראשוני של הכנת מהדורה מדעית של הסידור בנוסח אשכנז – נוסח תפילות הסידור לפי מאות כתבי יד ודפוסים קדומים. שלא כמחזורים, שהתמקדו בעיקר בפיוטי המועדים, ולא נעשה בהם מחקר מקיף על נוסח התפילה גופו, מטרת מפעל זה היתה ליצור מהדורה מדעית מדויקת של נוסח התפילה שהיה מקובל באשכנז, ולסקור את התפתחותו והשינויים שחלו בו בתקופות השונות. הייחודיות של המפעל היא בכמות העצומה של עדי הנוסח, ובגיבוש דרכי מחקר המתאימות למהדורה מדעית של סידור תפילה, שכן מעולם לא נערכה מהדורה מדעית של סידור של אף אחד מנוסחי עדות ישראל. החומר מכתבי היד נאסף והוקלד, ניתוח שינויי הנוסח בהתאם לתקופות כתבי היד, לענפי הנוסח השונים ובהשוואה לעדות אחרות כבר נעשה בחלקו, אך הוא לא הושלם בחייו של פרנקל ויש עוד להשלימו ולהוציאו לאור.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות המחזור שהוציא לאור
  • מחזור לסוכות, לשמיני עצרת ולשמחת תורה, ירושלים תשמ"א. (העבודה על המחזור לסוכות החלה בידי חמיו ד"ר גולדשמידט והוא הושלם בידי פרנקל)
  • מחזור לפסח, ירושלים תשנ"ד.
  • מחזור לשבועות, ירושלים תש"ס.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו
מאמרים עליו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאיר אטינגר, מת הפרופ' יונה פרנקל, חתן פרס ישראל בתלמוד, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2012
  2. ^ 174 תוארי דוקטור ו-329 תוארי מוסמך, מעריב, 27 ביוני 1963
  3. ^ יונה פרנקל, סיפור האגדה - אחדות של תוכן וצורה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 8
  4. ^ שמואל פאוסט, מעוף היונה, סקירת ספר היובל לכבודו של יונה פרנקל, מקור ראשון