רחוב הנוצרים
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| רובע | הרובע הנוצרי |
| קואורדינטות | 31°46′41″N 35°13′45″E / 31.777916666667°N 35.229277777778°E |
  | |
רחוב הנוצרים הוא רחוב מרכזי ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים המהווה ציר מסחר חשוב במשך מאות שנים. תוואי הרחוב קדום, והתקיים לפחות מאז התקופה הרומית. בראשית המאה ה-21, נסחרים בו לרוב דברי טקסטיל - בגדים ושטיחים, פריטי אמנות עממית ומזכרות מארץ הקודש לתיירים.
השם בערבית-ירושלמית של הרחוב: "אלבטרק", הוא שיבוש המילה פטריארך, בעקבות "מרחץ הפטריארך" (חמאם אלבטרק) שבו, שהיה שייך לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית.[1]
תוואי הרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרחוב מוביל מרחוב דוד לאל-ח'נקה א-צלאחיה בואך השער החדש, בכיוון כללי מדרום לצפון, במקביל לקארדו. במרכזו מתפצלת ממנו מזרחה הירידה לכנסיית הקבר ולמסגד עומר (רחוב הלנה הקדושה) ומספר כניסות למוריסטן. בצדו המערבי גובל הרחוב בבריכת חזקיהו ובחאן הקופטים. לקראת קצהו הצפוני של הרחוב, בצדו המזרחי מצויה כניסה עתיקה לכנסיית הקבר, שנחסמה בימי צלאח א-דין.
כנסיית יוחנן המטביל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כנסיית יוחנן המטביל
בצדו הדרום-מזרחי של הרחוב נמצאת כנסיית יוחנן המטביל. בקצהו הדרום-מערבי של הרחוב נמצא בית מרחץ בשם: "מרחץ הפטריארך (חמאם אל בטרק)", שמימיו נשאבו מבריכת חזקיהו הסמוכה.[2]
ריצוף עתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע שנות השמונים של המאה ה-20, בעקבות סקר ארכאולוגי ועבודות אינסטלציה ושיפוץ כללי, שביצעה עיריית ירושלים, הועלו אבני ריצוף מהרחוב הרומי (שנבנה בתקופת איליה קפיטולינה, בסביבות שנת 135 לספירה) הנמוך בכ-4 מטר מפני הקרקע, ונעשה בהם שימוש משני בריצוף קטע בחלקו האמצעי של הרחוב.
קשת מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלקו הצפוני של הרחוב, בין ההצטלבות עם רחוב הפטריארכיה היוונית למפגש הרחוב עם רחוב הח'נקה, בצדו המזרחי של הרחוב, ניתן להבחין בקשת צלבנית המכונה "קשת מרים". קשת זו, בעיצוב "קשת כריות", היא שער אטום המוביל לכנסיית הקבר והיא מהווה עדות לשער מזרחי קדום של הכנסייה. צדו הפנימי של השער נמצא בחלק שבשליטת הפרנציסקנים בתוך כנסיית הקבר. בסיס השער נמצא נמוך יותר ממפלס הרחוב המודרני. השער נפרץ במהלך השיפוץ שערכו הצלבנים בכנסייה לפני 1149 ונאטם על ידי סלאח א-דין, שהותיר רק כניסה דרומית אחת לכנסייה. בשלב מאוחר יותר, בעת השלטון העות'מאני, הוקם מעל לרחוב מעבר עילי ממשכן הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים אל הקומה השנייה של כנסיית הקבר. מעבר זה חוצה את השער. עמודו הצפוני של השער, מעבר למעבר העילי, מוסתר לרוב על ידי בגדים ובדים הנמכרים בחנות הסמוכה ותלויים לראווה על הקיר.[3]
היסטוריית המסחר ברחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-19 כמעט כל הסוחרים ברחוב היו נוצרים[4] אולם היו גם חנויות של יהודים ספרדים[5] ומוסלמים. בשנות החמישים של המאה ה-19, תיאר הנוסע והחוקר ב"ג וורטבט את הרחוב כמלא חיים ומסחר.[6]
באמצע הרחוב (במספר 74), בצדו המערבי, נמצאת חנות עתיקות. החנות הייתה שייכת למוזס וילהלם שפירא, זייפן עתיקות ויהודי מומר. שפירא הוא גיבור ספרה האוטוביוגרפי של בתו, מרים הרי, "בת ירושלים הקטנה", וגיבור ספרה של שולמית לפיד "כחרס הנשבר".[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשת מרים – אתרים היסטורים בישראל, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, העיר העתיקה, ב', עמ' 136.
- ^ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 89, באתר "כותר"
- ^ קשת מרים, אתר I Travel Jerusalem]
- ^ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 67, באתר "כותר"
- ^ דוד ילין, כתבים, ב, כרך שני: מדן ועד באר שבע, ירושלים תשל"ג, עמ' 250-249. עיר בראי תקופה – ירושלים במאה ה-19, עמ' 367, 432
- ^ B. G. Wortabet, Bayroot, Syria and the Syrians, B, London, pp. 176-178.
- ^ שלמה גיל, 'בעקבות החנות הנעלמה', עת-מול, עמ' 223.
