רחוב הנוצרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלט רחוב.svg
רח' הנוצרים
Christians street jerusalem.jpg
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושלים
רובע הרובע הנוצרי
קואורדינטות 31°46′41″N 35°13′45″E / 31.777916666667°N 35.229277777778°E / 31.777916666667; 35.229277777778
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
רחוב הנוצרים
רחוב הנוצרים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפת הרובע הנוצרי

רחוב הנוצרים הוא רחוב מרכזי ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים המהווה ציר מסחר חשוב במשך מאות שנים. תוואי הרחוב קדום, והתקיים לפחות מאז התקופה הרומית. בראשית המאה ה-21, נסחרים בו לרוב דברי טקסטיל - בגדים ושטיחים, פריטי אמנות עממית ומזכרות מארץ הקודש לתיירים.

השם בערבית-ירושלמית של הרחוב: "אלבטרק", הוא שיבוש המילה פטריארך, בעקבות "מרחץ הפטריארך" (חמאם אלבטרק) שבו, שהיה שייך להפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית.[1]

תוואי הרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחוב מוביל מרחוב דוד לאל-ח'נקה א-צלאחיה בואך השער החדש, בכיוון כללי מדרום לצפון, במקביל לקארדו. במרכזו מתפצלת ממנו מזרחה הירידה לכנסיית הקבר ולמסגד עומר (רחוב הלנה הקדושה) ומספר כניסות למוריסטן. בצדו המערבי גובל הרחוב בבריכת חזקיהו ובחאן הקופטים. לקראת קצהו הצפוני של הרחוב, בצדו המזרחי מצויה כניסה עתיקה לכנסיית הקבר, שנחסמה בימי צלאח א-דין.

בצדו הדרום-מזרחי של הרחוב נמצאת כנסיית יוחנן המטביל. בקצהו הדרום-מערבי של הרחוב נמצא בית מרחץ בשם: "מרחץ הפטריארך (חמאם אל בטרק)", שמימיו נשאבו מבריכת חזקיהו הסמוכה.[2]

במאה ה-19 כמעט כל הסוחרים ברחוב היו נוצרים[3] אולם היו גם חנויות של יהודים ספרדים[4] ומוסלמים. בשנות החמישים של המאה ה-19, תיאר הנוסע והחוקר ב"ג וורטבט את הרחוב כמלא חיים ומסחר.[5]

באמצע הרחוב (במספר 74), בצדו המערבי, נמצאת חנות עתיקות. החנות הייתה שייכת למוזס וילהלם שפירא, זייפן עתיקות ויהודי מומר. שפירא הוא גיבור ספרה האוטוביוגרפי של בתו, מרים הרי, "בת ירושלים הקטנה", וגיבור ספרה של שולמית לפיד "כחרס הנשבר".[6]

באמצע שנות השמונים של המאה ה-20, בעקבות סקר ארכאולוגי ועבודות אינסטלציה ושיפוץ כללי, שביצעה עיריית ירושלים, הועלו אבני ריצוף מהרחוב הרומי (שנבנה בתקופת איליה קפיטולינה, בסביבות שנת 135 לספירה) הנמוך בכ-4 מטר מפני הקרקע, ונעשה בהם שימוש משני בריצוף קטע בחלקו האמצעי של הרחוב.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, העיר העתיקה, ב', עמ' 136.
  2. ^ יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 89‏, באתר "כותר"
  3. ^ יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 67‏, באתר "כותר"
  4. ^ דוד ילין, כתבים, ב, כרך שני: מדן ועד באר שבע, ירושלים תשל"ג, עמ' 250-249. עיר בראי תקופה – ירושלים במאה ה-19, עמ' 367, 432
  5. ^ B. G. Wortabet, Bayroot, Syria and the Syrians, B, London, pp. 176-178.
  6. ^ שלמה גיל, 'בעקבות החנות הנעלמה', עתמול, עמ' 223.