שולמית לפיד

שולמית לפיד

לידה	9 בנובמבר 1934 (בת 86) תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)
עיסוק	סופרת, מחזאית
בן או בת זוג	יוסף לפיד
צאצאים	יאיר לפיד
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית

שולמית לפיד (נולדה ב-9 בנובמבר 1934) היא סופרת ומחזאית ישראלית.

ביוגרפיה

לפיד נולדה בתל אביב, בתם של הלן ודוד גלעדי. בעלת תואר במזרחנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בעברה כיהנה כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל; פרסמה ספרים (ביניהם ספרי ילדים), מחזות וסיפורים קצרים. ב-2012 נחשף כי עבדה תקופת מה בשירות המוסד ולקחה חלק בפעילות חשאית.

מחזות מפרי עטה שהוצגו: "הירושה", "רכוש נטוש", "מפעל חייו", "רחם פונדקאי".

הספר הידוע ביותר של לפיד הוא "גיא אוני", המספר על נשות ואנשי העלייה הראשונה, מייסדי המושבה ראש פינה. ספר ההמשך, "חוות העלמות", עוסק בגיבורת "גיא אוני" ובגיבורות וגיבורים נוספים, אנשי העלייה השנייה, שהיוו חלק מ"חוות העלמות" להכשרת נשים לחקלאות, סמוך לחוות כנרת. ספר אחר שלה, "כחרס הנשבר", עוסק בסוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא. היא כתבה גם מספר ספרי ילדים, וכן את מילות השיר "רוזה מרציפן" שהלחין שלמה גרוניך.

עיקר הפרסום של לפיד בא מתחום הספרות הבלשית: היא היוצרת של "ליזי בדיחי", גיבורת שישה ספרי מתח. ליזי בדיחי היא כתבת במקומון באר שבעי בשם "הזמן דרום", ובכל ספר היא מתעקשת לעסוק בתעלומה בלשית שאיש לא הטיל עליה לחקור. הספר הראשון בסדרה, "מקומון", שיצא ב-1989, היה לאבן פינה בספרות הבלשית העברית, והצלחתו סייעה לקידום הסוגה הבלשית בעברית. בעקבות ספר זה באו חמישה ספרים נוספים, בהם פתרה ליזי בדיחי תעלומות שונות, תוך ש"היא מדדה ברגליה הגדולות מדי, ועונדת עגילים גדולים מדי", כמו שאוהבת שולמית לפיד לתאר אותה.

ב-1996 זכתה לפיד בפרס ניומן; ב-2013 זכתה בפרס סטימצקי על ספרה "רכוש נטוש".

משפחתה

אביה, דוד גלעדי, יליד טרנסילבניה שברומניה, צאצא למשפחת רבנים, היה ידוע כעיתונאי, סופר ומתרגם, נמנה עם מייסדי העיתון "מעריב". את סיפור עלייתו וקליטתו של אביה בארץ, וכן את סיפור ילדותה בתל אביב של שנות השלושים והארבעים, תיעדה לפיד בספרה 'ואולי לא היו' (כתר, 2011). שולמית לפיד היא אלמנתו של איש הציבור, העיתונאי וחבר הכנסת יוסף לפיד. לזוג נולדו שלושה ילדים: מיכל (נהרגה בתאונת דרכים ב-1984), מירב, ויאיר - פוליטיקאי, עיתונאי לשעבר, סופר, יוצר ואיש טלוויזיה.

לפיד התגוררה ב"בית מגורי העיתונאים", בניין בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם שבתי דון יחיא, יגאל לב, לוי יצחק הירושלמי ועוד.

ספריה

בין ספרי הילדים מפרי עטה:

• שפיץ (מסדה, 1971)
• עודד המלוכלך (כתר, 1988)
• השמיכה זהבה (כתר, 1988)
• התנין מצרים (איורים: ברכה אלחסיד-גרומר)

רומנים:

• גיא אוני (כתר, 1982)
• כחרס הנשבר (כתר, 1984)
• אצל באבו (כתר, 1998)
• חיבוק דב (בבל, 2002)
• חוות העלמות (כתר, 2006)
• ואולי לא היו (כתר, 2011)
• טעות אנוש (כתר, 2012)

סיפורים

• מזל דגים (עקד, 1969)
• שלוות שוטים (מסדה, 1974)
• קדחת (יחדיו, 1979)
• חלומות של אחרים (כתר, 2014)

סדרת ספרי ליזי בדיחי:

• מקומון (כתר, 1989)
• פיתיון (כתר, 1991)
• התכשיט (כתר, 1992)
• חול בעיניים (כתר, 1997)
• פילגש בגבעה (כתר, 2000)
• סוף עונת הלימונים (כתר, 2007)
• פרפר במחסן (ידיעות ספרים, 2020)

מחזותיה שהוצגו בישראל

• רכוש נטוש, מרץ 1987, תיאטרון הקאמרי, במאי: אהרון אלמוג, תפאורה: אלי סיני, מוזיקה: מישה בלכרוביץ'. 2006, תיאטרון הבימה, במאי: איציק ויינגרטן. המחזה יצא לאור בהוצאת אור (תשנ"א 1991).
• רחם פונדקי, אפריל 1990, תיאטרון הקאמרי, במאי: אילן רונן, תפאורה: רות דר, מוזיקה: דן הנדלסמן.
• מפעל חייו, מרץ 1992, תיאטרון הקאמרי, במאי: אורי פסטר, תפאורה: דודו מזח, מוזיקה: אורי וידיסלבסקי. המחזה יצא לאור בהוצאת אור עם תל אביב (תשנ"ב 1992).
• הפלגות, ינואר 1997, תיאטרון הקאמרי, במאי: עמית גזית, תפאורה: טל יצחקי, מוזיקה: אלדד לידור.

לקריאה נוספת

• אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "שולמית לפיד - מי רצח את ג'ודי ביסמוט", עמ' 195-187
• נורית גוברין, "עוף-החול. שולמית לפיד: 'גיא אוני'", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ב', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002.

קישורים חיצוניים

• מידע על שולמית לפיד בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
• שולמית לפיד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• שולמית לפיד, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• שולמית לפיד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• הספרים של שולמית לפיד, באתר "סימניה"
• אלי אשד, משולי החברה אל מרכז העניינים : הגיבורות של שולמית לפיד
• יעל פלדמן, שולמית לפיד, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)

מכּתביה:

• קפיצת ראש, מעריב, 24 בספטמבר 1980
• ממואר: מיעוט מתכלה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2020