ריצ'רד סטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ריצ'רד סטון
Richard Stone
Richardbernardstone.jpg
לידה 22 בספטמבר 1928
ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית
פטירה 28 ביולי 2019 (בגיל 90)
רוקוויל, מרילנד, ארצות הברית
שם מלא ריצ'רד ברנרד סטון
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת קולומביה
אוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט, משפטן
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
שגריר ארצות הברית בדנמרק
21 בנובמבר 199114 באוקטובר 1993
(שנה ו-46 שבועות)
תחת הנשיאים ג'ורג' הרברט ווקר בוש, ביל קלינטון
→ קית' לפהאם בראון
אדוארד אליוט אלסון ←
סנאטור מטעם מדינת פלורידה
1 בינואר 197531 בדצמבר 1980
(6 שנים)
→ אדוארד גוורני
פאולה הוקינס ←

ריצ'רד ברנרד סטוןאנגלית: Richard Bernard Stone‏; 22 בספטמבר 192828 ביולי 2019) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת פלורידה בשנים 1975–1980, ולאחר מכן היה שגריר כללי במרכז אמריקה וכיהן כשגריר ארצות הברית בדנמרק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטון נולד בניו יורק, בנם של לילי אֶבְּנִי ואלפרד סטון, שנולד בבלגיה. משפחתו הייתה יהודית. בצעירותו עברה משפחת סטון לפלורידה ולמד בבתי ספר ציבוריים במחוז מיאמי-דייד. ב-1949 סיים סטון באוניברסיטת הרווארד את לימודי במשפטים בכבוד, וב-1954 קיבל תואר בוגר במשפטים (LL.B.) מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה. סטון שב לפלורידה והתקבל ללשכת עורכי הדין של ב-1955, והחל להתמחות בעריכת דין במיאמי. ב-1966 התמנה לתובע העירוני של מיאמי ונבחר לסנאט של פלורידה ב-1967, כנציג מחוז מיאמי-דייד. ב-1970 נבחר למזכיר המדינה של פלורידה. הוא התפטר מתפקיד זה ביולי 1974 בטרם תום כהונתו, כדי להתמקד במסע הבחירות שלו לסנאט של ארצות הברית.

ב-1974, סטון התמודד בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית וניצב בפני 11 טוענים לכתר. חבר בית הנבחרים ביל גונטר סיים במקום הראשון, אולם סטון זכה בקושי בסיבוב השני, עם 51% לעומת 49% של גונתר. בינתיים במפלגה הרפובליקנית, הסנאטור המכהן אדוארד גורני בחר שלא להתמודד מחדש בבחירות לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין לקיחת שוחד בתמורה להשפעתו במִנהל השיכון הפדרלי. בבחירות הכלליות גבר סטון על המועמד הרפובליקני ג'ק אקרד. סטון היה הסנאטור היהודי-אמריקאי השני מפלורידה אחרי דייוויד לוי יולי והראשון מאז מלחמת האזרחים האמריקנית. הסנטור היוצא גורני התפטר מתפקידו ב-31 בדצמבר 1974, וסטון הושבע לתפקידו באורח רשמי בידי המושל ראובין אסקוב ב-1 בינואר 1975, יומיים לפני שכהונתו אמורה הייתה להתחיל.

בתקופת כהונתו של סטון בסנאט של ארצות הברית, היה חבר בוועדת החוץ של הסנאט והיה תומך חזק בהסכמים שחתם נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר עם שליט פנמה אומאר טוחירוס, אשר השיבו את אזור תעלת פנמה לשליטת פנמה. הוא גם הצביע בעד מימון פצצות נייטרון, ביטול רגולציה על גז טבעי ומימון ציבורי של מסעי בחירות לקונגרס האמריקאי והצביע נגד גרסה מוקדמת של תוכנית קיצוצי המיסים של ויליאם רות' וג'ק קמפ ונגד מימון הפלות הכרחיות מבחינה רפואית. הוא הוביל את מאמצי הקונגרס להבטיח סיוע למדינת ישראל ושירת גם כיועץ חשוב במהלך הסכמי קמפ דייוויד. בנוסף לחברותו בוועדת החוץ, היה סטון חבר גם בועדת החקלאות, התזונה והיערנות. הוא נמנה בין שלושת חברי הסנאט היהודיים, עם ג'ייקוב יעבץ ואברהם ריביקוף[1].

אחרי שיצא לסטון מוניטין של מי שנוהג לשנות את דעותיו ובעקבות פעילות של הסתדרות העובדים האמריקאית AFL-CIO נגדו בשל נטייתו לשמרנות, סטון נחשב לפגיע בבחירות לסנאט ב-1980. שישה דמוקרטים החלו מתחרים על מושבו בסנאט, כולל יריבו מבחירות 1974 ביל גונטר, שעתה הגיע לבחירות מכיסא גזבר מדינת פלורידה. כפי שקרה ב-1974, סטון וגונטר נאלצו להתנצח בסיבוב שני, אך בניגוד לתוצאות של הבחירות הקודמות, גונטר זכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית ב-1980, אך הפסיד בבחירות הכלליות לפאולה הוקינס. סטון התפטר שלושה ימים מוקדם מסיום כהונתו, ב-31 בדצמבר 1980.

הסנאטור סטון היה חבר בצוות המעבר של הנשיא הנבחר רונלד רייגן יום לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1980. בשנים 1981–1982, היה שותף בכיר במשרד עורכי דין בוושינגטון די. סי.. באותה תקופה, ניצל סטון את שליטתו בשפה הספרדית ועבד כשדלן עבור ממשלת הימין של פרננדו רומיאו לוקאס גרסיה, נשיא גואטמלה. ב-19 בינואר 1982 נקרא סטון לקובה כסגן יו"ר נציבות שידורי הרדיו של הנשיא. הוא היה גם סגן יו"ר מועצת המנהלים של בנק קפיטול בוושינגטון. בפברואר 1983 שימש סטון כנציג מיוחד של הנשיא במחלקת המדינה של ארצות הברית לדיפלומטיה ציבורית באמריקה המרכזית.

ב-28 באפריל 1983 הודיע ​​הנשיא רייגן על מינויו של סטון לשגריר כללי באמריקה המרכזית. למרות חששות ציבוריים מפני קשריו האחרונים עם ממשלת הימין של גואטמלה ומהאופן בו יתפוש את מפלגת השמאל השולטת באל סלוודור, אושר מינויו סטון וזה החל לכהן בתפקידו ב-26 במאי. העובדה כי סטון עבד בשכר כשדלן של ממשלת גואטמלה גרמה למפלגה הדמוקרטית לטעון כי הוא אינו מתאים לתפקיד שגרירו הכללי של הנשיא רייגן באמריקה המרכזית, תפקיד שדרש לקיים משא ומתן עם ממשלת השמאל באל סלוודור וממשלות אחרות. סטון התפטר מתפקידו ב-1 במרץ 1984, אחרי שניצב בפני חיכוכים עם עוזר מזכיר המדינה של ארצות הברית לעניינים בין-אמריקאיים, לנגהורן א. מוטלי.

אחרי שעזב את ממשל רייגן שב לעבודתו בבנק קפיטול, שפורק ב-1989. ב-9 בנובמבר 1991 הועמד סטון לתפקיד שגריר ארצות הברית בדנמרק בידי הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש. אישור מינויו צלח את הדיונים בסנאט והוא כיהן בתפקידו עד אוקטובר 1993. ב-28 ביולי 2019 נפטר סטון ברוקוויל שבמרילנד, בעקבות מאבק בדלקת ריאות ובמחלות אחרות. בתקופה הסמוכה למותו, התגורר סטון בשכונת ג'ורג'טאון שבוושינגטון די.סי. ביחד עם רעייתו מרלין לואיס סטון[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Nation: THE RANGE OF AMERICAN JEWRY, באתר טיים, 10 במרץ 1975 (באנגלית)
  2. ^ ג'וספין דולסטן, סוכנות הידיעות היהודית, RICHARD STONE, FLORIDA’S FIRST JEWISH SENATOR SINCE CIVIL WAR, DIES AT 90, באתר ג'רוזלם פוסט, 30 ביולי 2019 (באנגלית)