שאול זייד

שאול זייד

שאול זייד בסיום קורס תותחנים
לידה	20 באוקטובר 1927 חיפה, פלשתינה (א"י)
פטירה	6 בנובמבר 1995 (בגיל 68)
מדינה	ישראל
השתייכות	ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1945–1974 (כ־29 שנים)
דרגה	סא"ל
תפקידים בשירות
מסתערב
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות   מלחמת סיני   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
מודד
הנצחה
מצפור זייד וגן שאול זייד בדרך נוף חיפה

שאול זייד (20 באוקטובר 1927 – 6 בנובמבר 1995) היה מראשוני המודדים בארץ ישראל ובין קובעי גבול ישראל-סוריה וגבול ישראל-ירדן, לאחר הקמת המדינה.

קורות חייו

זייד נולד בחיפה בשנת 1927 לאביו יעקב, דור חמישי בארץ ישראל, שהיה סוחר ומוותיקי צפת ובן למשפחה בעלת שורשים ענפים בארץ ישראל. סבו שאול זייד, מצד אביו היה מוכתר העדה היהודית ביישובים היהודיים באצבע הגליל. אמו רבקה, דור שלישי בארץ, שאביה אליהו מזרחי נמנה עם שורות השומר בעת התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. בנעוריו, בעת שהיה תלמיד בית הספר אליאנס, היה שאול זייד פעיל בתנועת הנוער העובד ובחג"ם (חינוך גופני מורחב), המקבילה דאז לגדנ"ע.

פעילות במסגרת ההגנה

במלחמת השחרור שירת זייד בגדוד 22 ונלחם על הגנת העיר חיפה ושחרורה. עוד בהיותו נער, הצטרף לארגון ה"ימיה" של תנועת הפועל, הוכשר בהפעלת נשק ועבר אימוני הכנה לפעולות ביטחון והגנה. לימים, החל לעבוד בבוקר בבנק אנגלו-פלשתינה ובערב פעל במסגרת ההגנה. בתקופה שלפני קום המדינה, השתייך לגדוד 22 ביחידת "המסתערבים" במסגרת יחידת המודיעין של גדוד 22, שתפקידה היה איסוף ידיעות והכנת תיקי פעולה.

ארגון ההגנה הכניס את זייד למחלקת המדידות של המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתקופת פעילותו בההגנה בשנת 1946 השליטה במחלקת המדידות של אותם ימים, הייתה בידי האנגלים והערבים. יתרונותיו הבולטים של זייד, שכללו הבנה בנושא המפות ויכולתו לדבר ערבית רהוטה, אנגלית וצרפתית, הקנו לו את היכולת ליצור קשרים במחלקת המדידות. תוך כדי עבודתו העביר זייד חומר ומפות לכוחות ההגנה. המבצע החשוב ביותר בו שאול זייד השתתף היה במלחמת השחרור. לקראת פינוי החיילים הבריטיים, התכוונו להעביר את כל המפות בחיפה לידי הערבים. זייד דאג לכך שיועבר אליהם חומר לא רלוונטי. בלילה פיקח על חוליות של ההגנה שגנבו את המפות מהבניין, ששכן בלב האזור הערבי של העיר. המפות האלו שימשו אחר-כך את כוחותינו בכיבוש העיר חיפה והאזור כולו.

לאחר קום המדינה

במהלך שירותו הצבאי הוסמך במסגרת קורס קצינים ושירת בגדוד איכון של חיל התותחנים, כמודד. זייד השתתף במלחמות ישראל ואף נפצע במלחמת ששת הימים וחזר לשירות. לאחר פציעתו במסגרת פעילותו בגדוד האיכון בצפון, עבר לשרת בפיקוד העורף, בו שירת עד שחרורו בדרגת סא"ל.

זייד היה גם שותף בשילוב הדרוזים בצה"ל לאחר קרבות רמת-יוחנן, הודות להיכרות המתמשכת שלו, של אביו ושל סבו, עם הדרוזים, כמו גם עם מנהיגים ערביים בארץ.

קביעת הגבולות עם סוריה ועם ירדן

בשנות החמישים שימש שאול זייד כנציג מחלקת המדידות בוועדות שביתות הנשק עם סוריה ועם ירדן ועסק במדידות ובקביעת הגבולות מול שתי המדינות. במסגרת ועדת שביתת הנשק עם סוריה, היה שותף למפגשים שהתקיימו במלון "שולמית" בראש פינה.

כנציג מחלקת המדידות היה זייד עצמאי בעבודתו מול חברי הוועדה. ציון שתרוג, חבר בוועדת שביתת הנשק עם לבנון בשנות ה-60 העיד כי זייד היה הכתובת אליה פנו חברי הוועדה בכל נושא מקצועי הקשור למדידת הגבול. מנהל מחלקת המדידות דאז, יוסף אלסטר, נתן לאנשיו, חברי ועדות שביתת הנשק, יד חופשית בנושא זה.

במסגרת קביעת גבולות הארץ עם ירדן וסוריה, יצא זייד לשטח תחת אש, במטרה להשלים במועד את המשימה שהוטלה עליו. כדי להבטיח את האינטרסים של מדינת ישראל וכדי למתוח גבולות מדויקים, נהג זייד ללכת דרך קבע עם מכשירי המדידה שלו.

לפי עדויות האנשים שעבדו עם זייד באותן שנים, הוא התגלה בעבודתו כאדם אמיץ מאוד. איתן הבר שהיה באותן שנים הכתב הצבאי של עיתון במחנה, זוכר את שאול כ"אדם פטליסט ואמיץ". באחת מתוכניות הטלוויזיה שלאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, סיפר הבר על המפגש הראשון של רבין עם שאול זייד: "בתקרית עם הסורים, אחת מני רבות, נחשפנו לירי מסיבי לאורך כל אצבע הגליל. אותו היום זכה לכינוי "יום אלף הפגזים". כל צמרת הפיקוד של צה"ל שכבה מול הגבול הסורי והתחפרה עם הציפורניים באדמה. ואז שאל רבין: 'מי המשוגע הזה שרץ תחת אש?' ומישהו אמר לו: "זה שאול זייד". הבר: "אותה תמונה של דבקות במטרה, שבה שאול זייד רץ כאילו שום דבר לא יכול לקרות לו, הייתה נקודת ציון במערכת הקשרים בינינו. אילו יכול היה לאסוף את הקליעים ורסיסי הפגזים שנורו אליו מגבול ירדן וסוריה, יכול היה לבנות אנדרטה לעצמו. שאול זייד היה האיש שסימן את גבולות ישראל, פעמים רבות תחת אש תופת. הוא הלך אל תוך האש – והצפון עצר את נשימתו". לימים, כאשר שימש כשר הביטחון במחצית שנות ה-80, כתב רבין תעודת הערכה לזייד: "עבודתך בסימון גבולות המדינה בצפון, שלא פעם נעשתה תחת אש האויב, אשר ניסה לסכלה בכל מחיר, זכתה להערכת כולנו..."

בציון עשור לרצח יצחק רבין ז"ל בחר איתן הבר להנציח שוב את הקשר המיוחד ובחר בכותרת: "יצחק ושאול" שתי מודעות סיפור אחד. וכך כתב:,"כשרבין היה אלוף פיקוד צפון היו כל הזמן מלחמות עם הסורים על קו הגבול. בפיקוד היה אז מודד ראשי בשם שאול זייד, ורבין מאוד התפעל מנחישותו. האיש עמד בתוך האש ומדד בזמן שהסורים ירו עליו כמו משוגעים. רבין היה מאוד קשור אליו, ושנים אחר כך, כשהתמנה לשר ביטחון ביקש להיפגש איתו ולתת לו תעודת הערכה על פועלו". "בבוקר אחרי שרבין נרצח, ב-5.11.1995 פתחתי את העיתון וליד מודעות האבל הענקיות על רבין הייתה מודעת אבל על מותו של שאול זייד. הסתכלתי ואמרתי, אלוהים אדירים, איזו סמליות. בטח רק בני משפחתו ואני יודעים כמה שתי המודעות האלה מחוברות – כמה זה סיפור אחד". בשנת 1987, כתב ראש המועצה המקומית ראש פינה צבי רסקי, מכתב לשאול זייד המסכם את תרומתו באותם ימים:

עם שאול נפגשתי בשנים 1952 עד שנת 1959 כששאול בא למדוד, לסמן ולקבוע בשטח, בהיותו מודד מוסמך לאורך הגבול הסורי. אני שימשתי כמפקד גוש תל-חי ומפקד הגזרה הסורית. זייד בעבודתו זו היה הסייר, הגשש והחייל הקדמי ביותר שלנו לאורך קו גבול מסוכן זה. מאז חתימת הסכם שביתת הנשק עם הסורים וקביעת הגבולות שהתבססו ברובם על הגבול המנדטורי הישן ועל גבולות מפורזים, ומאחר והסורים לא רצו לקבל הסכם ועובדות אלה, נאלצנו לסמן הגבולות ולהגן עליהם באמצעות צה"ל ובכוח הנשק. נכחו משקיפי או"ם משני הצדדים, היו תאומים מראש ברוב המקרים, אבל אצל הסורים לא היה באמת דבר מוסכם. איתם ניתן היה לסכם לסמן גבולות, וכשבא המודד פותחים עליו באש, או במצב הטוב, צועקים לעברו לעזוב את השטח או מאיימים לחטוף אותו. תקצר היריעה מלספר את עשרות הבעיות שהתלוו לכל סימון וסימון. לאורך תקופה של כשבע שנים זכה שאול להיות הסמן הימני של המודדים ולסמן למדינת ישראל ולנו, חייליה, שומריה של המדינה בגבול הסורי, היכן הגבול. זייד עבד בתנאים קשים ומסוכנים, תחת אש, ולמזלו הרב לא נפגע. לי לא זכור ולו מקרה אחד ששאול סירב להיכנס ולמדוד מסיבת פחד או סכנת חיים וזה למרות שהיו רבות. זייד תרם רבות בסימון הגבול ושבעקבותיו יכולנו לסלול דרכי פטרולים, לעבד שטחים, לנצל מעיינות שהיו בשטחנו ולהוכיח לסורים כי בשטח השייך למדינת ישראל אנחנו הבעלים ואנחנו מחליטים מה לעשות.

זייד שימש נציג מחלקת המדידות בוועדת שביתת הנשק עם ירדן.

בשנת 1987 כתב אל"ם במיל', שמעון לוינזון, על זייד ועבודתו: …שרתתי תקופה ארוכה מאד במסגרת ועדות שביתת הנשק וקשרים עם האו"מ ואחרים בכל הנוגע ליחסינו עם שכנינו וההסדרים השונים. בשנים 51'-61' שרתתי במשלחת ישראל לוועדת שביתת הנשק עם ירדן. נדמה לי כי ההיכרות הראשונה עם שאול הייתה בשנים 1955 או 1956, כאשר במסגרת חקירת תקריות בגלבוע התעוררה שאלת מיקומו הנכון של קו שביתת הנשק. יותר מאוחר, בשנים 1957-1959, נערך סימון ממשי של קו שביתת הנשק באזורי הגלבוע ועמק בית שאן. כאן עבדנו יחד תקופה די ארוכה כאשר שהינו בשטח למדידות ולבנית אבני הגבול. צריך לזכור שאזור הגלבוע היה פרוץ באותם ימים והגישה לאזור הגבול הייתה קשה מאוד. זכור לי כי כאשר ניגשנו לסימון הגבול באזור הכפר הערבי פקועה ושאול החל ללכת, נשמעו צעקות מכח האבטחה של מג"ב כי "אנו עוברים את הגבול". למעשה נמצאנו כמה מאות מטרים בתוך שטח ישראל, אבל מקובל היה שהגבול אינו במקומו. דבר דומה קרה בדרום עמק בית שאן באזור תל-מקחוז. כאן זכור גם קוריוז נוסף כאשר במהלך העבודה נגשו אלינו כמה ערבים ירדנים וגיששו אפשרות לשחד את המודד כדי שיזיז את הגבול צפונה (כפי שהוא היה למעשה עד לסימון). נוצר מתח ולאחר שהירדנים ערערו על המדידות שלנו, נערכה במקום פגישה משותפת עם מודדים ירדנים. המודד הירדני השתכנע בצדקת המדידות שלנו אבל ביקש כי כדי לא להחשידו בעיני הכפריים נאפשר לו להעמיד את מכשיר המדידה שלו (שולחנית ואלידדה) כדי שהכפריים יבינו ש"המכונה קובעת ולא הוא." בכלל, כדאי להדגיש כי בניגוד למה שהיה בגבול הסורי, הרי בגזרה הירדנית היה קיים כל הזמן מגע הדוק עם המשלחת הירדנית לוועדת שביתת הנשק ונערכו הרבה פגישות משותפות במהלך סימון הגבול, למרות שרשמית לא השתתפו הירדנים בפעולת הסימון מאחר שלדידם היה זה "קו זמני" ולא רצו לתת בו הכרה פוליטית על ידי סימונו במשותף. אולם למעשה עקבו אחרי העבודה, ובכל מקום שנדמה היה להם שטעינו או כדי לשכנע את התושבים המקומיים – נערכו פגישות ומדידות משותפות. שיתופו של זייד במסגרת עבודתנו בוועדת שביתת הנשק כלל גם זימונו לחקירות משותפות עם האו"ם והירדנים של תקריות שונות בהן היה צריך לקבוע את מיקומו המדויק של קו שביתת הנשק (כאשר לא היה מסומן בשטח או שסימונו לא היה ברור). זייד השתתף בדרך כלל בכל האירועים הנ"ל בגזרת הצפון של הקו הירדני. כמו בבירורים שונים באזור ארם נהריים,

שאול זייד מראשוני המודדים

אהבת מקצוע המדידות הביאה את זייד להמשיך לעבוד במחלקת המדידות הישראלית לאחר קום המדינה זייד היה מראשוני העובדים במחוז חיפה (1946) ושימש כסגנו של מנהל המחוז. בסוף שנות החמישים של המאה העשרים מונה למודד מחוזי בגליל עד ראשית שנות ה-70 .

הוא היה מראשוני העובדים במחוז חיפה ושימש כסגנו של מנהל המחוז. בסוף שנות ה-50 מונה למודד מחוזי בגליל במשך מספר שנים. בראשית שנות ה-60 פרש שאול זייד ממחלקת המדידות ופתח משרד עצמאי.

פעילות התנדבותית

במקביל לעבודתו, הן במחלקת המדידות, והן לאחר מכן, בהיותו עצמאי, עסק שאול זייד גם בפעילות התנדבותית, בארגון בני ברית ובארגונים נוספים. בשנות ה-50 עסק בפעילות קליטת העולים שהשתכנו במחנות העולים שער העלייה וטירת כרמל. בנוסף, ב-1987 – הצטרף לעמותה לטיפוח מורשת חיל העורף לדורותיו.

במקביל לעבודתו, הן במחלקת המדידות, והן לאחר מכן, בהיותו עצמאי, עסק שאול זייד גם בפעילות התנדבותית, בארגון בני ברית ובארגונים נוספים. בשנות ה-50 עסק בפעילות קליטת העולים שהשתכנו במחנות העולים שער העלייה וטירת כרמל.

שאול היה מועמד לעיטור "יקיר חיפה", ולא זכה לכך בשל פטירתו בנובמבר 1995.

רעייתו יונה (רוסיה, 1929 - 2009), לה נישא בשנת 1950, התמידה כל השנים בפעילות התנדבותית, בין היתר בעבודה במעברות, בהדרכה במועדוני נוער ובמתן סיוע בחבלי הקליטה הראשונים של העולים בארץ. בשנות השמונים הצטרפה להנהלת "גג לחייל המשוחרר", ארגון המסייע לחיילים משוחררים, הזקוקים לקורת גג ותמיכה בתקופת הלימודים בחיפה ובסביבתה - בתפקיד זה התמידה במשך 18 שנים ברציפות. בנוסף, יונה עסקה בפעילות ענפה בארגונים ההתנדבותיים ויצו ובני ברית. על פעילותה ההתנדבותית ועזרתה לאורך שנות חייה הוענק לה עיטור "יקירת העיר חיפה" לשנת תשס"ד.

הנצחתו

מצפור זייד

על שמו של שאול זייד, נקראו "גן שאול זייד" בשכונת רמת אלמוגי בחיפה ו"מצפור זייד", כחלק מ"דרך נוף חיפה" - מסלול נסיעה תיירותי שאורכו 60 קילומטרים והוא מחבר בין 21 מצפורים על רכס הכרמל ובנקודות שונות בעיר. מצפור זייד נמצא בשדרות אבא חושי, סמוך לבית מס' 50. מרפסת התצפית בולטת וממנה יורדות מדרגות לגן ציבורי עם ספסלים למנוחה ומתקני שעשועים. עם הקמת המצפור הכריז מנכ"ל המרכז למיפוי ישראל דאז אביאל רון,. כי במצפור זייד ובגן זייד יקבעו נקודות טריג, אשר ישמשו את המודדים עבור המדידות. שלט ההנצחה נושא את הכיתוב: שאול זייד (1995-1927) ממשחררי העיר חיפה ובוניה, פעיל ב"הגנה", סא"ל במילואים. מראשוני המודדים בארץ, עסק בקביעת גבולותיה. אדם רב פעלים, הקדיש חייו לפעילות ציבורית-התנדבותית.

קישורים חיצוניים

• הערך "שאול זייד" באתר המרכז למיפוי ישראל
• הערך "משפחת זייד" מתוך הספר "מאה שנות עשייה בחיפה", באתר האינטרנט של חברת זייד אלדד