שוטוקאן
 | |
| ארץ מקור |
 יפן |
|---|---|
| מייסד | גיצ'ין פוּנאקוֹשי |
| התפתחה מ | ג'ו ג'וטסו וקראטה. |
| אמנים מפורסמים | ז'אן-קלוד ואן דאם |
| ספורט אולימפי | כן |
שוטוקאן (松涛館, Shotokan) הוא זרם בקראטה שפיתח גיצ'ין פוּנאקוֹשי (1868-1957). שם העט של פונאקושי איתו חתם על שיריו היה "שוטו" שפרושו "גלי אורן" (התנועה של מחטי עץ האורן ברוח), בעוד משמעות המילה "קאן" היא "בית", השם "שוטוקאן" נכתב בידי תלמידיו על שלט מעל הכניסה למקום בו פונאקושי אימן את תלמידיו. פונאקושי הביא 'רשמית' את הקראטה מאוקינאווה ליפן עצמה, למרות שהיו מאמנים מאוקינאווה שלימדו קראטה ביפן לפניו.
סמל השוטוקאן, טיגריס חסום במעגל, מסמל את העוצמה האדירה והפראית בה מחזיק הלוחם (הטיגריס), עצמה המרוסנת ונמצאת בשליטה (המעגל), ומשוחררת אך ורק בעתות צרה.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאסטר פונאקושי התאמן בשני הסגנונות הפופולריים של הקראטה האוקינאווי באותה תקופה: שוריי-ריו (Shoeri-Ryu) ושורין-ריו (Shorin-Ryu). אחרי שנים של אימונים בשני הסגנונות, הגיע פונאקושי לתובנה חדשה בקשר לאמנויות לחימה.
מאסטר פונאקושי שילב ושיפר את שני הסגנונות לתוך סגנון חדש ה"שוטוקאן", אף על פי שפונאקושי עצמו קרא לשיטה שלו בפשטות "קראטה" ("יד ריקה"). הקראטה שהוא העביר לתלמידיו הושפע משינויים שביצע אנקו איטוסו (Anko Itosu), ביניהם סדרת הקאטות "היאן".
בתוכנית הלימודים שלו, שינה פונאקושי את שמות הקאטות בניסיון להפוך את השמות מאוקינאווה לשמות יפניים יותר. במקרים מסוימים שונו גם צעדים בקאטות עצמן, שנלקחו כאמור משוריי-ריו ומשורין-ריו והובאו אל תוך השוטוקאן. דוגמה לשינוי בקאטה ניתן לראות ב-"ניג'ושיהו" בה נוספו בעיטות צדדיות. כמו כן, ישנן קאטות שמקורן רחוק ועתיק, כמו "שינטה", שככל הידוע, מקורה נמצא הרחק בפורמה סינית ממאה מוקדמת הרבה יותר.
מונחים מקובלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת להבין טוב יותר את הכתוב בערך זה, ניתן להיעזר ברשימת המונחים המקובלים שלהלן.
| מונח | אנגלית | קאנג'י | משמעות |
|---|---|---|---|
| קראטה | Karate | 空手 | אמנות לחימה יפנית (מילולית: יד ריקה) |
| קראטקא | KarateKa | 空手家 | אדם המתאמן בקראטה |
| דו | Do | 道 | דרך |
| דוג'ו | Dojo | 道場 | המכון בו מתאמנים (מילולית: המקום של הדרך) |
| שיהאן | Shihan | 師範 | מאמן בכיר |
| סנסיי | Sensei | 先生 | מאמן/מורה |
| סנפאי | Senpai | 先輩 | עוזר מאמן או תלמיד בכיר |
| גי | Gi | 衣 או 着 | תלבושת |
| קיו | Kyu | 級 | דרגות מתחת לחגורה שחורה, בספירה יורדת מקיו 9 (חגורה לבנה) לקיו 1 (חגורה חומה) |
| דאן | Dan | 段 | דרגות החל מחגורה שחורה ומעלה (חגורה שחורה שווה לדאן 1) |
| ריי | Rei | 礼 | קידה |
| אוס | Osu | 押忍 | הכרה (משמש כמעין הצדעה) |
| יוי | Yoi | 用意 | התכוננו (בציווי) |
| האג'ימה | Hajime | 始め | התחילו (בציווי) |
| יאמה | Yame | 止め | עצרו (בציווי) |
| מוואטה | Mawatte | 回って | הסתובבו (בציווי) |
| נראנדה | Narande | 並んで | הסתדרו בשורה (בציווי) |
| קיהון | Kihon | 基本 | בסיס |
| קאטה | Kata | 型 או 形 | סדרת תנועות ידועות מראש (בדרך כלל 20-40) המדמות קרב עם יריב דמיוני (בשוטוקאן יש 26 קאטות שונות כשעל מנת לקבל חגורה שחורה (דאן 1) יש להבחן על 14 קאטות) |
| קומיטה | Kumite | 組手 | קרב |
| זאנשין | Zanshin | 残心 | מוכנות נפשית |
| וואזה | Waza | 技 | טכניקה |
| אוצ'י | Uchi | מכה או מבפנים (החוצה) | |
| אוקה | Uke | 受け | חסימה |
| גרי | Geri | 蹴 | בעיטה |
| צוקי | Tsuki | 突き | אגרוף |
| דאצ'י | Dachi | 立 | עמידה |
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימון בדרך כלל מחולק לשלושה חלקים עיקריים: קיהון (בסיס), קומיטה (קרב) וקאטה (תבניות של תנועות). טכניקות השוטוקאן בקיהון מאופיינות בעומק ובעמידות עמוקות המעניקות יציבות, תנועות חזקות ומחזקות את הרגליים. בשוטוקאן לא משתמשים בכוח, כי אם ב"קימה", שהוא המשקל ומרכז הכובד של הגוף, מפני שתנועה הנובעת מהקימה, מנצל את כל משקל הגוף, והיא חזקה מתנועה הנובעת משרירי היד או הרגל בלבד. בקרבות משתמשים באותן עמידות בסיסיות הנלמדות בקיהון, אך עם הזמן נעשים יותר חופשים וגמישים. נאמר כי פונאקושי מצא כי אמנויות לחימה מסורתיות (כמו סומו, ג'ו ג'וטסו וקנג'וטסו) מתמקדות יותר מדי בקרב, והחליט לשים יותר דגש על בריאות, נשימה, שחרור אנרגיה ושליטה יוצאת דופן בגוף ובנפש. ניתן להתייחס לשוטוקאן כאמנות לחימה 'קשה' ו'מוחצנת'.
לפני שהקים את ה-JKA (התאגדות הקראטה של יפן), מאסטר פונאקושי הניח עשרים עקרונות של קראטה, שיוצרים את הבסיס של האומנות. בתוך העקרונות הללו, המבוססים על בושידו ועל זן, טמונה הפילוסופיה של השוטוקאן.
עשרים העקרונות (בתרגום חופשי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לעולם אין לשכוח: קראטה מתחיל בריי (קידה) ונגמר בריי (ריי משמעו גם כבוד ביפנית).
- אין התקפה ראשונה בקראטה.
- קראטה תומך בצדק.
- תחילה יש להבין את עצמך, ואז להבין את האחרים.
- האומנות של פיתוח המחשבה חשובה יותר מאשר האומנות של ביצוע הטכניקות.
- המחשבה צריכה להיות משוחררת.
- צרה - מקורה ברשלנות.
- אל תחשוב כי קראטה משתייך רק לדוג'ו.
- אימון קראטה דורש חיים שלמים.
- הפוך כל דבר לקראטה, שם טמון הפלא.
- קראטה אמיתי הוא כמו מים חמים, הוא מתקרר אם לא מקפידים לחמם אותו.
- אל תחשוב על ניצחון, חשוב על לא להפסיד.
- סגל את עצמך בהתאם ליריב.
- תוצאת הקרב תלויה בשליטה אישית.
- דמיין כי הידיים והרגליים הן חרבות.
- ברגע שעוזבים את הביטחון שמעניק הבית, ישנם מיליון אויבים.
- יציבות הן בשביל המתחיל, אחר כך הן תנוחות טבעיות.
- בצעו את הקאטה נכונה, הקרב האמיתי הוא עניין אחר.
- אל תשכח את הדינמיקה של העוצמה, האלסטיות של הגוף והמהירות של הטכניקה.
- תמיד תהיה טוב ביישום של כל דבר שלמדת.
השפעה על שיטות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פונאקושי לימד את שיטת הקראטה שלו בדוג'ו שנקרא "שוטוקאן" (ומכאן שם השיטה). בתוך הדוג'ו נוצרה התאחדות שנקראה "שוֹטוֹקאי" ("שוטו" - שם העט של פונאקושי, "קאי" - קבוצה). לאחר מותו של מאסטר פונאקושי בשנת 1957 תלמידיו התפצלו לשתי קבוצות - שוטוקאן ושוטוקאי. עם הזמן השוטוקאי הפכה לשיטה בפני עצמה כאשר שיגרו אגאמי (1912-1981), שהיה תלמיד של פונאקושי והשתייך לשוטוקאי, שינה עקרונות מסוימים בקראטה שלמד מפונאקושי ואת דרכי התרגול שלו.
מאסוטאצו אויאמה (1923-1994), מייסד הקראטה קיוקושינקאי, היה תלמיד של מאסטר פונאקושי. הוא שאב מהשוטוקאן דברים רבים שעזרו לו בבוא העת לפתח שיטה משלו. אויאמה אף הכניס לקיוקושין מספר קאטות של שוטוקאן (עם שינויים קטנים), ביניהן סדרת הקאטות "היאן", שאת שמן החזיר לשם האוקינאווי - "פינאן", קאנקו (דאי) ועוד.
שוטוקאן כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום השוטוקאן עודנו סגנון פופולרי, ונלמד באלפי מכונים ברחבי העולם. את השוטוקאן כיום ניתן לאפיין בעזרת המאסטרים הבכירים ביותר שעומדים בראשו.
- מאסטר פונאקושי נתן רשות ישירה לצוטומו אושימה להקמת ארגון קראטה בארצות הברית. ארגון ה-SKA (ר"ת: Shotokan Karate of America) אינו ארגון למטרות רווחים, ובמכוניו נלמד קראטה-דו מסורתי בארצות הברית מאז 1955. SKA עדיין מנוהל על ידי אושימה. אושימה מוכר כמאמן הבכיר של הרבה ארגוני אחות של SKA ברחבי העולם, כולל ארגון שוטוקאן קראטה-דו בישראל. כנציגו בישראל מינה אושימה את אלי כהן.
- הירוקאזו קאנאזווה (נולד ב-1931) היה הראשון שהקים בית ספר משלו הנקרא SKI (ר"ת: Shotokan Karate Internatioal). הוא למד תחת מאסאטושי נקאיאמה (1913-1987) והידטאקה נישיאמה (נולד ב-1928), שניהם תלמידים של גיצ'ין פונאקושי. הקבוצה שהקים קאנאזווה מזכירה אלמנטים מטאי צ'י צ'ואן, בעיקר בעניין הזרימה, שיווי המשקל ובקראטה מסורתי יותר. קאנאזווה זכה באליפות טוקיו ב-1957, על אף שנלחם עם יד שבורה. כיום קאנאזווה מכהן בראש ארגון השוטוקאן הגדול בעולם, ה-SKIF (ר"ת: Shotokan Karate International Federation) והוא בעל דרגה של דאן 10.
- טאיג'י קאסה (1929-2004) הקים גם הוא קבוצה משלו הנקראת WSKA (ר"ת: World Shotokan Karate Academy). קאסה למד אמנויות לחימה מאביו (מדריך ג'ודו), כמו גם מגיצ'ין פונאקושי ומבנו יושיטאקה פונאקושי. הוא עזב את יפן ב-1964 כדי ללמד קראטה ברחבי העולם, אבל התחיל ללמד סגנון שוטוקאן משלו כדי להימנע ממאבקי כוח בתוך האומנות. הארגון שהקים מיועד לבעלי דרגת דאן 3 ומעלה כחברים עצמאיים (ולא כקבוצות). ארגון זה אינו נרשם לארגונים לאומיים ומשימתו המוגדרת היא לשפר טכנית את החברים בו.
- הידטאקה נישיאמה (נולד בטוקיו בשנת 1928) החל להתאמן בקנדו בגיל 5 ובג'ודו בגיל 10. בשנת 1943 החל את אימוני השוטוקאן אצל מאסטר גיצ'ין פונאקושי. שלוש שנים מאוחר יותר קיבל את חגורתו השחורה (דאן 1), ובשנת 1948 כבר היה נידאן (דאן 2). ב-1951 היה בין המייסדים של JKA (ר"ת: Japan Karate Association), ונבחר למועצת המנהלים של הארגון. נישיאמה, כיום דאן 10, היה בין בכירי השוטוקאן בעולם עד שנפטר ב-7 בנובמבר 2008.
- נישיאמה, שקיבל בשנת 2000 מקיסר יפן אות כבוד מיוחד, הוא יושב ראש ITKF (ר"ת: International Traditional Karate Federation) וגם נשיא AAKF (ר"ת: American Amateur Karate Federation).
- מיקיו יאהארא (נולד בשנת 1947) הוא המורה הראשי של KWF (ר"ת: Karatenomichi World Federation), סיים את לימודיו באוניברסיטת קוקושיקאן והפך למורה בהתאחדות הקראטה של יפן (JKA) בתקופת השיא שלה בשנות ה-70 וה-80 (של המאה ה-20). ביותר מעשור של התחרות, יאהארא יצר לעצמו מוניטין מכובד כלוחם, אך בתור אלוף העולם בקאטה, הוא ככל הנראה נודע במיוחד בשל ביצועו את הקאטות אונסו ואנפי.
- כמו אסאי וקאנאזווה, יאהארא נחשב לגאון טכני ולמוכשר טבעית, אך הוא גם הקראטקא הכי שנוי במחלוקת שהתאחדות הקראטה של יפן הצמיחה. הוא מפורסם בשל קרבות נועזים, כמו הדיפת 34 חברי יאקוזה, התמודדות עם גנגסטר שנשא אקדח, והופעה לאליפות פצוע מסכין. ההתאחדות שיאהארא הקים בשנת 2000 עם איסאקא (KWF) מיוצגת כיום ביותר מ-40 מדינות בעולם.
דוג'ו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדוג'ו (道場) הוא המקום בו מתאמנים בקראטה. המונח "דוג'ו" מורכב משתי אותיות ופירושו המילולי "הוא המקום של הדרך". בסגנונות רבים ניקיון הדוג'ו בסוף כל אימון נחשב למסורת.
הדוג'ו קון הוא תקנון הדוג'ו, הכללים לפיהם מתנהגים התלמידים. על פי כללים אלה אמורים המתאמנים לנהוג גם מחוץ לדוג'ו, בחיי היום-יום. נהוג לומר את הדוג'ו קון בקול במהלך קידת סוף האימון. להלן הנוסח הנפוץ בעולם:
1. Hitotsu. Jinkaku Kansei ni Tsutomuro Koto
כלל מס' 1 - רדוף אחר שלמות האופי.
2. Hitotsu. Makoto no Michi wo Mamoru Koto
כלל מס' 1 - הגן על נתיב האמת.
3. Hitotsu. Doryoku no Seishin o Yashinau Koto
כלל מס' 1 - השקע מאמץ מרבי.
4. Hitotsu. Reigi o Omonzuru Koto
כלל מס' 1 - כבד את כללי האתיקה.
5. Hitotsu. Kekki no Yu o Imashimuru Koto
כלל מס' 1 - הישמר מפני אומץ לב נמהר.
החזרה על המונח "כלל מס' 1" אינה טעות, ומסמלת את החשיבות האחידה והעליונה הניתנת לכל אחד מצוי הדוג'ו קון.
שיטת הדירוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
| לבן | |
| חום | |
| שחור |
פונאקושי שאל את שיטת הדירוג, כמו גם את הלבוש, ממייסד הג'ודו, ג'יגורו קאנו. ואכן, עד היום בשוטוקאן המסורתי מדרגים את המתאמנים בשיטת דירוג זו:
קיו 9 - קיו 4 : חגורה לבנה
קיו 3 - קיו 1 : חגורה חומה
דאן 1 - דאן 5 : חגורה שחורה
| לבן | |
| צהוב | |
| כתום | |
| ירוק | |
| כחול | |
| סגול/כחול | |
| חום | |
| שחור |
בארגונים רבים אחרים, שאינם נמנים עם ארגון הקראטה המסורתי של אויאמה, שיטת הדירוג היא צבעונית יותר. אמנם מארגון לארגון וממכון למכון שיטת הדירוג משתנה, אחת השיטות המקובלות ביותר היא:
קיו 9 : חגורה לבנה
קיו 8 : חגורה צהובה
קיו 7 : חגורה כתומה
קיו 6 : חגורה ירוקה
קיו 5 : חגורה כחולה
קיו 4 : חגורה כחולה שנייה / חגורה סגולה
קיו 3 - קיו 1 : חגורה חומה
דאן 1 - 8 : חגורה שחורה
דאן 9 : חגורה אדומה (על אף שהצבע הרשמי הוא אדום הרבה גראנדמאסטרים בוחרים בחגורה שחורה עם שמם בכיתוב אדום או בחגורה אדומה לבנה)
החל מהמחצית השנייה של שנות ה-90, הופיעו בחלק מן המועדונים שלבי ביניים בין חגורות, המיוצגים על ידי חגורות בעלות שני צבעים (לדוגמה צהוב-לבן) או פסים צבעוניים בקצה החגורה. שלבי הביניים נועדו לתת תחושה של "התקדמות" לתלמידים הצעירים אשר אינם מרבים להיבחן.
קיהון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קיהון
אחד משלושת סוגי התרגולים הנפוצים ביותר בקראטה, וככל הנראה הנפוץ ביותר, הוא הקיהון (בסיס, יסוד). הקיהון הוא שם כולל לתרגול תנועות, צעדים ותרגילים על פי הוראות והדרכת המאמן. למעשה, ניתן לסווג כל מה שאינו קאטה או קומיטה (קרבות) כקיהון.
לרוב תרגול הקיהון נעשה באופן קבוצתי, ללא תוקף או נתקף, כאשר המאמן מדגים את התרגיל ולאחר מכן מורה על החניכים להתחיל בתרגול. בתרגול הקיהון לומד הקראטקא כיצד לבצע נכונה את התנועות שעומדות בבסיס השיטה: חסימות, גריפות, אגרופים, בעיטות, עמידות ואף קפיצות. בניגוד לקאטה, הקיהון מהווה שם כולל לאימון יסודות ואינו כולל סדרות קבועות מראש. בכל קיהון המאמן בוחר את התרגילים והדגשים במה הוא מעדיף להתרכז. עם זאת, בארגונים רבים קיימות סדרות "קיהון" מקובלות קבועות, אותן מבצע המתאמן בעת המבחן לחגורה הבאה.
מאסטר פונאקושי נהג ללמד את תלמידיו כי שלושת מרכיבי הקראטה אינם "קיהון, קאטה וקומיטה", אלא "קיהון, קיהון וקיהון", זאת על מנת להדגיש את חשיבותם העילאית של יסודות הקראטה, המהווים בסיס הן לקאטה והן לקומיטה (קרבות).
באמצעות תרגול הקיהון יכול הקראטקא לבנות לעצמו בסיס טכני איתן, שכן הוא לומד כיצד לבצע את התנועות הנדרשות בצורה נכונה, מהירה וחזקה (בסדר חשיבות זה). התרגול מפתח את הדיוק, הקוארדינציה ואת הכושר הגופני, מסגל למתרגל דרכי נשימה נכונות ואף דורש ברמות מתקדמות ריכוז מרבי. לעיתים, משמש אימון הקיהון לתרגול ושינון תרגילי קרבות בטרם התרגול המעשי בזוגות ("קומיטה"). תרגיל קיהון יכול לכלול תנועה אחת בלבד, לדוגמה אגרוף בהתקדמות (אוי צוקי), ויכול להכיל שרשרת ארוכה של תנועות רבות הכוללות התקדמויות, נסיגות ושינויי זוויות.
דוגמה לסוג קיהון נפוץ הוא ה"שִיהוֹ" (Shi - ארבע, Ho - רוחות, "ארבע הרוחות"). בתרגול מסוג זה נדרשים המתאמנים לבצע רצף תנועות, לרוב אחת עד חמש, למספר כיוונים שונים באמצעות סיבובים ושינויי זווית. כך למשל, בתרגיל "שיהו-גרי", נדרש המתאמן לבצע ארבע בעיטות שונות לארבעה כיוונים שונים, תוך הקפדה על טכניקה נכונה ויציבות.
המאקיווארה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגול הקיהון נעשה לרוב באוויר ללא מטרה ממשית, אך ניתן לתרגל קיהון על מטרות כמו שקי אגרוף. התרגול המסורתי כולל אימון עם מאקיווארה (Makiwara).
במקור המאקיווארה נבנתה על ידי שקי אורז מלופפים סביב עמוד שננעץ עמוק באדמה או נתלה מהתקרה, אך כיום קיימות גרסאות מודרניות יותר המכילות קפיצים ועשויות ממשטחים מסוגים שונים שאפשר גם לתלות על קיר חזק. בעזרת המאקיווארה ניתן להתאמן על כל התקפות הקיהון, אגרופים, בעיטות, מכות מרפקים, ברכיות ועוד. העבודה עם מאקיווארה מחשלת את האזור הפוגע, ועוזרת לקראטקא לתעל בצורה נכונה את כל הכוח והמשקל שלו כדי ליצור את המכה הכי עוצמתית שלו.
תנועות קיהון לדוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגרופים (Tsuki waza)
- אוי צוקי (אגרוף בהתקדמות)
- גיאקו צוקי (אגרוף מנוגד)
- אוּרה צוקי (אגרוף הפוך, "אפרקאט")
- טאטה צוקי (אגרוף אנכי)
בעיטות (Keri waza)
- מאי גרי (בעיטה קדמית)
- יוקו גרי קיאגה (בעיטה צדדית מצליפה)
- יוקו גרי קקומי (בעיטה צדדית נועצת)
- אושירו גרי (בעיטה אחורית)
- היזה גרי (ברכיה)
- מוואשי גרי (בעיטת מגל)
- טובי גרי (בעיטת קפיצה)
- נידאן גרי (בעיטת מאי גרי כפולה )
- מיקאזוקי גרי (בעיטת ירח, מכה עם כריות כף הרגל)
- פומיקומי (בעיטת דריכה, מכה עם העקב)
חסימות (Uke waza)
- אגה אוקה (חסימה עליונה)
- שוטו אוקה (יד חרב, חסימה מבפנים החוצה)
- גדאן בראי (חסימת גריפה)
- ג'וג'י אוקה (חסימה מוצלבת)
- אודו אוקה (חסימה מאוגרפת פנימית)
- מורטה אודו אוקה (חסימה מאוגרפת פנימית עם יד תומכת להדיפת יריב או חסימה כנגד בעיטה)
- טהצ'ואי (הגנת פטיש חיצונית)
- סותו אוקה (חסימה כלפי פנימה)
- אוצ'י אוקה (חסימה פנימית)
עמידות (Dachi Waza)
- זנקוצו דאצ'י (עמידה קדמית)
- קוקוצו דאצ'י (עמידה אחורית)
- קיבא דאצ'י (עמידת פָּרָש)
- נקו אשי דאצ'י (עמידת חתול)
- יוי (עמידת מוצא בסיסית)
מהלומות (Uchi Waza)
- אוראקן אוצ'י (מכה עם גב האגרוף)
- אודה אוצ'י (מכה עם האמה)
- שוטו אוצ'י (מכת חרב)
- אמפי (מכה עם המרפק)
- נוקיטה (יד חנית, מכה עם קצות ארבע האצבעות)
קאטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקאטה מתוארת לרוב כסדרת תרגילים קבועים מראש המדמים קרב כנגד יריבים דמיוניים. קאטות משלבות בתוכן אגרופים, בעיטות, גריפות, חסימות, הטלות ועוד. מטרת הקאטה היא לפתח את יכולתו של הלוחם ולתרגל מגוון טכניקות.
קאטה לא אמורה להיות הופעה, אלא כלי בשביל הקראטה לתרגל טכניקות במלוא העוצמה. יש לבצע את הקאטה בגישה הנכונה, ובהבנה מלאה של כל תנועה ותנועה בקאטה. על המתרגל לדמיין בעיני נפשו את יריבו הדמיוני, ולבצע כל צעד במהירות, הכוח והכוונה הנדרשים, כאילו חייו תלויים בכך.
זאת ועוד, קיימות אפליקציות קרביות של קאטות הנקראות "אויו-קאטה" או "בונקאי". האפליקציה הקרבית מתרגמת את תנועות הקאטה לתרגילים קרביים המיועדים לתרגול עצמאי או בזוגות (ואף קבוצות). האפליקציה הקרבית מפרשת, הלכה למעשה, את תרגילי הקאטה, ומאפשרת למתרגל להבין את משמעות תנועותיו.
לקאטה מיוחסים היבטים בריאותיים רבים, שכן היא תורמת לכושר הגופני, לנשימה נכונה, לשמירה על גמישות ועוד. לעיתים מבוצעות הקאטות בצורה איטית ושליווה לצורך הרפיה ומדיטציה.
בספרו "Karate-Do Kyohan", הבחין פונאקושי בין שתי קבוצות של הקאטות המסורתיות - קאטות מסגנון השוריי-ריו וקאטות מסגנון השורין-ריו. הוא הסביר כי בקאטות של שוריי-ריו, הדגש מושם בעיקר על פיתוח הכוח, והן מרשימות בכוחניותן. שלוש קאטות הטקי, כמו גם ג'יטה, הנגטסו וג'יון הן חלק מהקאטות השייכות לקבוצה זו. לעומת זאת, הקאטות של שורין-ריו הן קלילות ומהירות ומאופיינות בתנועות זריזות קדימה ואחורה. בקבוצה זו ניתן למצוא בין היתר את סדרת קאטות ההיאן, בסאי (דאי), קאנקו (דאי), אנפי וגנקאקו.
בשוטוקאן המסורתי ישנן 19 קאטות, אך ברוב מכוני השוטוקאן נלמדות בפועל 26 קאטות.
| בעברית | באנגלית | קאנג'י | משמעות |
|---|---|---|---|
| טייקיוקו שודאן | Taikyoku shodan | 太極初段 | צעד התחלתי אולטימטיבי ונהדר |
| היאן שודאן | Heian shodan | 平安初段 | מחשבה שלווה - צעד התחלתי |
| היאן נידאן | Heian nidan | 平安二段 | מחשבה שלווה - צעד שני |
| היאן סאנדאן | Heian sandan | 平安三段 | מחשבה שלווה - צעד שלישי |
| היאן יונדאן | Heian yondan | 平安四段 | מחשבה שלווה - צעד רביעי |
| היאן גודאן | Heian godan | 平安五段 | מחשבה שלווה - צעד חמישי |
| טקי שודאן | Tekki shodan | 鉄騎初段 | רכיבה על סוס - צעד התחלתי |
| בסאי (דאי) | Bassai dai | 披塞大 | לחדור למבצר (גדול) |
| ג'יון | Jion | 慈恩 | טוב לב ואדיבות\על שם מקדש בודהיסטי |
| אנפי | Enpi | 燕飛 | מעוף הסנונית |
| קאנקו (דאי) | Kanku dai | 観空大 | להביט אל השמיים (גדול) |
| הנגטסו | Hangetsu | 半月 | חצי ירח |
| ג'יטה | Jitte | 十手 | עשר ידיים |
| גנקאקו | Gankaku | 岩鶴 | עגור על סלע |
| טקי נידאן | Tekki nidan | 鉄騎二段 | רכיבה על סוס - צעד שני |
| טקי סנדאן | Tekki sandan | 鉄騎三段 | רכיבה על סוס - צעד שלישי |
| ניג'ושיהו | Nijushiho | 二十四步 | עשרים וארבעה צעדים |
| ג'ין | jiin | 珍手 | אהבת אמת |
| סוצ'ין | Sochin | 壯鎭 | כוח שליו |
| מייקיו | Meikyo | 明鏡 | מראה בוהקת |
| אונסו | Unsu | 雲手 | ידיים בעננים |
| בסאי שו | Bassai sho | 披塞小 | לחדור למבצר (קטן) |
| צ'ינטה | Chinte | 珍手 | ידיים נדירות (או מבולבלות או משוגעות) |
| קאנקו שו | Kanku sho | 観空小 | להביט אל השמיים (קטן) |
| וואנקאן | Wankan | 王冠 | כתר המלך |
| גוג'ושיהו שו | Gojushiho sho | 五十四歩小 | חמישים וארבעה צעדים (קטן) |
| גוג'ושיהו דאי | Gojushiho dai | 五十四歩大 | חמישים וארבעה צעדים (גדול) |
קומיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרגול המעשי בקראטה נקרא קומיטה. קיימים סוגי קומיטה רבים המיועדים לרמות שונות: החל מתרגול בסיסי ומתוכנן בעמידה ועד לקרבות חופשיים. עם ההתקדמות בסוגי הקומיטה רמת הקושי עולה, הטכניקה הופכת מסובכת יותר, זמן התגובה מתקצר וכמות המרכיבים המתוכננים פוחתת. ואולם, בכל אחת מהרמות נדרש הקראטקא להפגין רוח לחימה ורצינות, קרי, להשתדל לפגוע ביריב ולבצע את הטכניקות בעוצמה רבה. כל תרגול בזוגות מתחיל ומסתיים בקידה הדדית לאות כבוד לבן הזוג. להלן סוגי הקומיטה בשוטוקאן:
- תרגול בעמידה- התרגול הבסיסי ביותר של עבודת זוגות מיועד עבור ילדים בגילאי 5-7 אשר הצטרפו זה עתה ללימודי השוטוקאן. בתרגול זה, הזוגות עומדים במרחק של מספר עשרות סנטימטרים האחד מהשני- טווח של אגרוף או תנועת יד אחרת. בן זוג אחד מבצע התקפות במקום- לרוב אגרופים לפנים ולחזה ובעיטות לבטן, ובן הזוג מבצע את החסימה המתאימה לפי ספירת והוראת המאמן. לעיתים עושים שימוש בתרגול מעין זה בעת לימוד תנועה חדשה לצורך המחשת יישומה המעשי.
- גו-הון קומיטה (קרב 5 צעדים)- תרגול זה מיועד לחגורות לבנות וצהובות. בתרגול זה, בן זוג התוקף מודד טווח קרבי ויורד לעמידה קדמית (זנקוצו-דאצ'י). התוקף מכריז בקול רם את סוג ההתקפה: "ג'ודאן", "צ'ודאן" או "מיי-גרי" (בהתאמה- פנים, חזה, בעיטת מיי-גרי) ומחכה לאישורו של בן הזוג המגן. עם קבלת האישור, התוקף מבצע 5 התקפות מהסוג עליו הכריז, והמגן מבצע 5 חסימות זהות, כאשר לאחר התנועה החמישית הוא מגיב באגרוף נגדי (גיאקו-צוקי). לאחר מכן, בני הזוג מתחלפים בתפקידים ולבסוף עוברים לסוג ההתקפה הבא.
- סאן-בון קומיטה (קרב 3 צעדים)- תרגול זה מיועד לחגורות כתומות וירוקות. ההתחלה זהה לגו-הון קומיטה- בן הזוג התוקף מודד טווח קרבי ויורד לעמידה קדמית. אלא שהפעם, התוקף מכריז "סאן-בון", ומחכה לאישורו של בן הזוג המגן. עם קבלת האישור, התוקף מבצע 3 התקפות ל-3 גבהים שונים- פנים, חזה, בטן. המגן מבצע 3 חסימות שונות, כאשר לאחר התנועה השלישית הוא מגיב באגרוף נגדי. לאחר מכן, בני הזוג מתחלפים בתפקידים. יש לבצע 3 סדרות של התרגיל, כלומר, כל בן זוג יבצע בסה"כ 9 חסימות שונות.
- קיהון איפון קומיטה (קרב צעד אחד)- תרגול זה מיועד לחגורות כחולות וסגולות. בתרגול זה, בן הזוג התוקף מודד טווח קרבי ויורד לעמידה קדמית. התוקף מכריז בקול רם את סוג ההתקפה, מחכה לאישור, ומבצע אותה. בן הזוג המגן חופשי ורשאי לבצע כל חסימה ותגובה שנראית נכונה בעיניו. בן הזוג התוקף מבצע 5-6 התקפות שונות. לאחר מכן, בני הזוג מתחלפים בתפקידים. בתרגול זה נבחנת הנחישות של התוקף וההבנה הקרבית של המגן. בן הזוג המגן נדרש להציג חסימה יעילה ותגובה המתאימה למצב בו נמצאים בני הזוג בסיום ההתקפה- לדוגמה, אם בסיום החסימה התוקף קרוב למגן, אין טעם להגיב בבעיטה שכן הטווח אינו מספיק.
- קהאשי קומיטה- תרגול זה, אשר אינו קיים בכל המועדונים, מיועד לחגורות חומות. בתרגול זה מבצעים בני הזוג מספר תרגילים קרביים מתוכננים מראש. התרגילים מתחילים מעמידה טבעית (שיזנטאי) וכוללים התקפות הדדיות, כך שהתוקף הופך למותקף ולהפך. תרגיל זה קרוב יותר לקרב חופשי, שבו היוזמה אינה של צד אחד בלבד, כמו בתרגולים הקודמים.
- ג'ו איפון קומיטה (קרב חופשי, התקפה אחת)- תרגול זה מיועד לחגורות חומות בכירות וחגורות שחורות. תרגול זה מתנהל בדומה לקיהון איפון קומיטה אלא שבמקום עמידות סטטיות התרגול מתבצע בניתורים ותנועה רציפה. בני הזוג רשאים לנוע, לשנות עמדות, זוויות ומקצבים ולמעשה לקיים תנועה של קרב אמיתי. בן הזוג התוקף מכריז על סוג ההתקפה ומבצע אותה מבלי לחכות לאישור. בן הזוג המגן יבצע חסימה ותגובה תוך התחשבות בכל התנאים הקרביים הנוצרים. בן הזוג התוקף מבצע 5-6 התקפות שונות ולאחר מכן בני הזוג מתחלים בתפקידים. למעשה, תרגול זה הוא קרב חופשי, למעט העובדה שהוא נגמר אחרי התקפה בודדת.
- ג'ו קומיטה (קרב חופשי)- קרב חופשי, מיועד לחגורות שחורות. בני הזוג רשאים לבצע כל סוג ורצף של התקפות וחסימות באופן חופשי, ללא הכרזה. בשונה מסגנונות מגע-מלא (Full Contact), הקרבות בשוטוקאן מאופיינים במרחקים קרביים גדולים יחסית בין בני הזוג, רצפי התקפות והתרחקות. בנוסף, הפגיעה בגוף היריב מבוצעת באופן מבוקר (Point Sparring), כך שניתן לתקוף מגוון רב של מטרות ללא צורך בשימוש בכפפות או ציוד הגנה.
יודגש, כי סוג התרגול באימון יבוצע בהתאם להחלטת המאמן, ולאו דווקא על פי סוג החגורה. "ייעוד" התרגול הוא עבור מבחן הדרגה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרטה: דרך חיים/ גיצ'ין פונקושי; עברית - שרה הניג. ירושלים: כתר, 1988.
- גיצ'ין פונאקושי, Karate Jutsu.
- גיצ'ין פונאקושי (1973), Karate-Do Kyohan, הוצאת קודאנשה אינטרנשיונל בע"מ, טוקיו.
- גיצ'ין פונאקושי (1981), Karate-Do: My Way of Life, הוצאת קודאנשה אינטרנשיונל בע"מ, טוקיו.
- הירוקאזו קאנאזווה, Shotokan Karate International Kata, שני כרכים.
- הירוקאזו קאנאזווה, Karate My Life.
- מאסאטושי נאקאיאמה, Best Karate, אחד עשר כרכים.
- פטריק מקארת'י, Bubishi, The Bible of Karate.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התאחדות הקרטה ביפן (באנגלית)
- פדרציית השוטוקן הבינלאומית (באנגלית)
- פדרציית הקרטה העולמית (באנגלית)
- התאחדות הקראטה המסורתי העולמית (באנגלית)