שיא הרגש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שיא הרגש
C haregesh.jpg
אלבום אולפן מאת משינה
יצא לאור יולי 1993
הוקלט ינואר 1993
סוגה רוק
חברת תקליטים הד ארצי
הפקה משינה
כרונולוגיית משינה
מפלצות התהילה
(1992)
שיא הרגש
(1993)
להתראות נעורים שלום אהבה
(1995)

שיא הרגש הוא אלבומה השישי של להקת הרוק הישראלית "משינה", אשר יצא ביולי 1993 על ידי חברת התקליטים הד ארצי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שיא הרגש" היה האלבום הראשון שעליו עבדו חברי "משינה" אחרי אלבומם "מפלצות התהילה", שסגנונו המוזיקלי היה כבד יותר מבשאר אלבומיהם. כדי להצדיק את החזרה לסגנונות של רוק אנד רול ורית'ם אנד בלוז, יצרו חברי הלהקה יובל בנאי ושלומי ברכה אופרת רוק עם סיפור עלילתי[1]. הסיפור היה על כוכב הנשלט על ידי רודן בשם "לוי מטאל", ששלט באמצעות מערכת הגברה שייצרה סם בשם "הרעש המטאלי". ב"לוי מטאל" נלחם בחור בשם "פחי שואו", שניגן שירי בלוז ובכך היה מבטל את "הרעש המטאלי". כך נוצרו עבור האלבום שירים רועשים, שאפיינו את "לוי מטאל", לצד שירים שקטים יותר, שאפיינו את "פחי שואו"[1]. בסופו של דבר נגנז רעיון אופרת הרוק, והאלבום מכיל ברובו שירים שקטים.

אנשי חברת NMC הסתייגו מהסקיצות שהקליטה הלהקה לאופרת הרוק, ולכן יצא האלבום בהוצאת הד ארצי[1]. את עטיפת האלבום עיצבו יובל בנאי ויהודה דרי.

באפריל 1993 יצא סינגל ראשון לקראת האלבום, "נגעה בשמיים" שכתב והלחין בנאי, שהפך לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר של האלבום. ביולי 1993 יצא האלבום המלא. את רוב שיריו כתב והלחין ברכה, כשיוצאי דופן היו שני שירים שכתב והלחין בנאי, "נגעה בשמיים" ו"גברת שרה השכנה", שזכה גם הוא להצלחה. מבין השירים שכתב ברכה הצליחו "דני" ו"פחי שואו". האלבום הגיע למעמד אלבום זהב תוך כשבועיים[1], ובהמשך הגיע למעמד אלבום פלטינה[2].

לאחר צאת האלבום יצאה הלהקה למסע הופעות שנשא את השם "המופע של שיא הרגש". ההופעות נפתחו ב"פסטיבל הבלוז" בחיפה והמשיכו ב"ליל אהבה בצמח" ובפסטיבל ערד. בשתי הופעות אלו התארח אהוד בנאי[1]. הופעת הלהקה בערד צולמה עבור רשת, והייתה ההופעה הראשונה שהוקרנה בערוץ 2 המסחרי[1].

חברי "משינה" אמרו על האלבום בראיונות כי הוא ה"תקליט שהכי פחות מושפע מאיזו אופנה מוזיקלית והכי מסכם את כל השנים שאנחנו מנגנים ואת הדרך אותה עברנו".[3]

רשימת השירים באלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל המילים והלחנים מאת שלומי ברכה, פרט ל"נגעה בשמיים" ול"גברת שרה השכנה"- מילים ולחן מאת יובל בנאי. כל העיבודים מאת חברי "משינה".

  1. פחי שואו (3:28)
    שיר שנועד להיות הפותח של אופרת הרוק. השיר מציג למעשה את רשימת שירי האלבום.
  2. דני (5:34)
    השיר נכתב על חבר של ברכה שהיה גולש יחד איתו. המתואר בשיר, שעל פיו נתפס דני על סחר בסמים וישב מספר שנים בבית סוהר בצרפת, מבוסס על אירועים אמיתיים[1].
  3. המתאגרף (3:38)
    כותב השיר וגיטריסט הלהקה שלומי ברכה החל ללמוד איגרוף בעת העבודה על האלבום, וכך נולד הרעיון לשיר[1].
  4. ג'וני האדום (3:45)
  5. גברת שרה השכנה (4:15)
    השיר מבוסס על שכנה שהייתה לכותב השיר יובל בנאי, וכן על שירו של בוב דילן "Hurricane". חברי הלהקה ספגו ביקורות על העתקת האקורדים החוזרים של השיר משירו של דילן[4], אך לטענתו של בנאי התייחסות זו נעשתה במודע ובמכוון, ובסוף השיר אף נשמעים רעשי סופת הוריקן על מנת להדגיש זאת[1].
  6. מה אני עושה למעני (4:40)
  7. הנחש (3:57)
  8. נובל (3:45)
    ברכה כתב את השיר כנקמה על כתבת רכילות (שהתבררה בהמשך כגפי אמיר) שהרבתה לכתוב עליו ועל אשתו דאז אביגיל אריאלי[1].
  9. כולם אומרים לי תזהר (6:49)
  10. נגעה בשמים (4:18)
    בנאי כתב את השיר על בחורה שמחכה למישהו שלא מגיע. בהמשך קיבל השיר פרשנויות כאילו נכתב על סמים, אך לא לכך התכוון בנאי[1].

משתתפים בהקלטת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנים נוספים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 דרור נחום (עורך), עסקי הרוקנ'רול, פרק 8: 1993 - פחי שואו מבטל את הרעש המטאלי, זברה תקליטים, 2010
  2. ^ ביוגרפיה, אתר "משינה"
  3. ^ ענת מרון, להתראות משינה, בארכיון הכתבות באתר משינה, 1995 (חלק 1)
  4. ^ אסף נבו, ולפעמים הכל נשמע אותו דבר, באתר ynet, 21 ביולי 2003