שיבולת (אמצעי זיהוי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המילה העברית שיבולת משמשת בלשונות רבות לתיאור שימוש במאפייני שפה או הגייה המייחדים קבוצה אתנית מסוימת, או כזו המשתייכת לאזור מסוים, על מנת לזהות חבר באותה קבוצה, או לשלול את השתייכותו לקבוצה אחרת.

מקור הביטוי בסיפור בספר שופטים, שבו שימשה מילה זו כאמצעי זיהוי לבני שבט אפרים, שהגו אותה ב"סיבולת", בשונה משאר שבטי ישראל.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה בספר שופטים, שם מסופר כי לאחר שבני שבט אפרים איימו על יפתח הגלעדי כי ישרפו את ביתו, החלו אנשי גלעד להרוג בהם. בני אפרים פתחו במנוסה לעברו המערבי של נהר הירדן, ואנשי גלעד, שנזקקו לתחבולה כדי לזהותם, הורו לכל העוברים במעברות הירדן אותן תפסו, להגיד את המילה "שיבולת". בני אפרים, שביטאו את המילה כסיבולת, זוהו, נתפסו ונטבחו.

וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם, וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם כִּי אָמְרוּ: "פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם, גִּלְעָד בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה". וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם, וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם: "אֶעֱבֹרָה", וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד: "הַאֶפְרָתִי אַתָּה?", וַיֹּאמֶר: "לֹא". וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "אֱמָר נָא: שִׁבֹּלֶת", וַיֹּאמֶר: "סִבֹּלֶת", וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף.

המילה "שיבולת" משמשת בעברית כשם לתפרחת בעלת ציר ראשי, עליו יושבים הפרחים, בעיקר בדגנים. למילה משמעות נוספת, והיא "מערבולת" או "זרם חזק של מי נהר", שהיא ככל הנראה המשמעות אליה כיוונו הגלעדיים.

הסבר פונטי אפשרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהתיאור התנ"כי ניתן להבין שאצל בני שבט אפרים חל מיזוג של הצליל שׁ [ʃ] לתוך הצליל ס [s], ואילו אצל אנשי גלעד (ושאר בני ישראל, ביניהם כותב הספר) לא חל מיזוג זה. משתמע שבני אפרים היו חריגים בכך שלא ידעו לומר שׁ.

זהו הפירוש הנפוץ לסיפור, אך לדעת בלשנים מסוימים הוא שגוי. לפי הסבר זה, בני אפרים, כישראלים אחרים, ידעו לבטא את האות ש', אך בעומדם במעברות הירדן נדרשו לומר את המילה ת'יבולת ולא את המילה שיבולת. לפי השערה זו, הניב הגלעדי התייחד בכך ששמר על העיצור הפרוטו-שמי [θ] (מסומן לעיתים בעברית כ-ת', נהגה כמו th במילה האנגלית think, נשמר בערבית כ-ث), אשר התמזג בעברית המקראית עם הצליל והאות שׁ (השוו שלושה - ת'לאת'ה). לפי הסבר זה אנשי גלעד הורו לבטא "ת'יבולת", ובני אפרים השתמשו בצליל הקרוב ביותר שידעו לומר - "סיבולת". קירוב כזה נפוץ מאוד ומתרחש גם כאשר דוברי עברית ישראלית מנסים לבטא צליל th באנגלית (סינק במקום ת'ינק). לכותב הספר לא הייתה דרך לכתוב את הצליל שבו השתמשו אנשי גלעד[1][2].

בתרגומי התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומי התנ"ך, בבואם לתרגם את סיפור השיבוש הפונטי המאולץ של בני אפרים, ניסו בדרך כלל לשמור על ההבחנה הצלילית שבמקור העברי, כדי לשמור על התוכן המקורי של הסיפור. אולם, בשפות אחדות נוצרה מכך בעיה תרגומית, משום - שאין בהן הבחנה בין הצליל ס' לצליל ש' - או שאף אחד משני הצלילים אינו קיים בשפה. מקרים כאלה טומנים בחובם פוטנציאל של תופעת "שיבולת כפולה": שיבוש (פונטי מאולץ), מצד תרגומים אלה, של השיבוש (הפונטי המאולץ) המקורי.

בתרגום השבעים, המנוסח בשפה היוונית הקלאסית - שלמעשה אינה מסוגלת להבחין בין ש' לבין ס', נאלץ המתרגם היווני להימנע כליל מצלילי המילה העברית - על שתי גרסאותיה - שההבחנה בין שתיהן הייתה אפוא "בעייתית" עבורו, ובמקום זאת תרגם את הפסוק העברי - לא פונטית אלא סמנטית - כך: "ויאמרו לו: אמור כעת קלח (= גבעול-תירס), ולא יכול היה לבטאה כך נכון" [1].

עם זאת: בתרגומי התנ"ך ליוונית מודרנית, שבה הניגוד בין ס' לבין ש' - אמנם אינו קיים בתור ניגוד בין שתי פונמות - אך כן קיים בתור ניגוד בין שני אלופונים (צלילים שונים חסרי השפעה סמנטית) של הפונמה היוונית האחת Σ (בדומה נניח לניגוד שבין האלופונים העבריים p/f של הפונמה העברית האחת "פ"), משתמשים המתרגמים היוונים החדשים בעובדה שהאות היוונית Σ - אשר בדרך כלל מבוטאת כמו ס' - מבוטאת אצלם (בתור אלופון) כמו ש' אם היא חסרת תנועה ולפני כ' רפויה, וכך הם מתרגמים - את המבטא של בני אפרים על ידי Σίββωλεθ (סיבולת) - ואת המבטא הגלעדי על ידי Σχίββωλεθ (שְכִיבּוֹלֶת - כלומר עם כ' רפויה אחרי האות הראשונה חסרת התנועה כדי שאות זו תיקרא כמו ש'). "טריק" דומה - שמשנה אף הוא במעט את הסביבה הפונטית של האות הראשונה כדי שתוכל להיקרא כמו ש/ס לפי הצורך, משמש בסיס לתרגומי התנ"ך בשפות נוספות, כגון יפנית: シボレテ (שִיבּולֶתֶה - עם חיריק באות הראשונה כדי שתיקרא כמו ש') לעומת セボレテ (סֶבּולֶתֶה - עם סגול באות הראשונה כדי שתיקרא כמו ס') [2], וכגון איסלנדית: Sibbólet (סִיבּולת) לעומת Sjibbólet (שְיִיבּולת - כלומר עם י' עיצורית אחרי האות הראשונה חסרת התנועה כדי שאות זו תיקרא כמו ש').

בתרגום התנ"ך לשפת איי גילברט, שבה הצליל ש' לא קיים כלל - אפילו לא בתור אלופון, ושמשמשת אפוא בכך - מודל חי למצב הפונטי הקדום שמיוחס לניב העברי של בני אפרים (ושהתקיים גם ביוונית העתיקה של תרגום השבעים), הפתרון שנבחר כדי לתרגם את ההבחנה שבין סיבולת לבין שיבולת - אינו מבוסס על "הפתרון" הסמנטי המתחמק של תרגום השבעים (כדלעיל) - אלא על פתרון פונטי של ממש המבוסס על ההבחנה הפונטית היותר רחוקה שבין שני האלופונים ס/ט של הפונמה T שבשפה זו: סיבולת = Tiboreta (סִיפּּולֶתָה - עם חיריק באות הראשונה כדי שתיקרא כמו ס'), לעומת שיבולת = Teiboreta (טֶיְפּולֶתָה - כביכול כדי לשקף את "טיבּולת" - אך עם י' עיצורית אחרי סגול באות הראשונה כדי שאכן תיקרא כמו הצליל ט' שאמור אפוא להיות "הנציג הכי קרוב" לצליל העברי ש' שאינו מתאפשר בשפת איי גילברט) [3].

בעיית התרגום הפונטי, של פרשת שיבולת/סיבולת, מחריפה בשפות שבהן לא קיימים כלל עיצורים שורקים: לא ש' ולא ס'. למשל תרגום התנ"ך אל - השפה המאורית - המשמשת בתור אחת השפות הרשמיות בניו זילנד ובתור שפת הילידים המקוריים של הארץ, נאלץ - להתנזר כליל מההבחנה הפונטית המקראית העברית המקורית ש/ס - ובמקומה להפליג להבחנה פונטית אחרת לגמרי: מצד אחד, הוא נאלץ לתרגם את שיבולת בתור "היבּולת" (Hiporete = היפּולֶתֶה), זאת מתוך הנחה שהצליל ה' יותר דומה לצליל העברי ש' מאשר לצליל העברי ס' (ואכן חילופי ה/ש מהווים - בקרב לשונות-העולם - תופעה פונטית ידועה, שקיימת גם בשפות השמיות - כגון בקו התפר בין עברית לאכדית, ושמשתקפת - למשל במילה העברית "היא" שמתורגמת לאכדית "שִי"=she - או למשל באופן המעט-מסורבל שבו מסמנת האנגלית את העיצור ש'); מצד שני, כשהגיעו המאורים למשימה הקשה יותר של תרגום הצליל העברי ס', חלה בתרגומם תופעה של "שיבולת כפולה": ואכן, אחרי שבני אפרים שיבשו (לא מחמת רשלנות אלא מחמת אילוץ פונטי) את "שיבולת" ל"סיבולת", שיבשו המאורים בתורם (שוב מחמת אילוץ פונטי) את עצם השיבוש המאולץ הקדום "סיבולת" של בני אפרים - לשיבוש המאולץ החדש "איבולת" (Iporete = איפּולֶתֶה) - שנתלה אפוא על השיבוש המאולץ הקדום [4].

שיבולת בשימוש מודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפות מסוימות משמשת שיבולת לא רק במשמעותה המקורית לזיהוי אתני על רקע עוין, אלא גם כזיהוי אנשים המשתייכים לקבוצת התייחסות מסוימת, כמו בעלי מקצוע מסוים, ללא קשר למוצאם. במקרים מסוימים מדובר על שימוש במאפיינים תרבותיים ולאו דווקא לשוניים, כמו שימוש במונחים מקצועיים.

דוגמאות היסטוריות ותרבותיות לשימוש ב"שיבולת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בקיץ 1969, עם החרפת העימות האווירי בין ישראל למצרים והגברת ביטחון הקשר ברשתות המצריות, הועלה בחיל המודיעין הישראלי רעיון לנסות ולהשתמש במערכת טכנולוגית חדשנית, שהייתה אז בחיתוליה בעולם, לזיהוי דוברים. לאחר זמן הסתבר כי הפעלתה של מערכת זו דורשת מאמץ אנושי, זמן וממון, שלא הצדיקו את המשך הפעילות. מספר חיילות והמכשור בנושא הועברו למשטרת ישראל, שהפעילה אותו לאחר מכן למטרותיה היא. למרות ההפעלה הידנית נטולת המחשוב היו למערכת הצלחות רבות ומפתיעות, והיא היוותה צעד ראשון בשרשרת ארוכה של פרויקטים שעסקו בעיבוד קול, בזיהוי דוברים ובתרגום אוטומטי. הכינוי של המערכת היה "שיבולת"[3].
  • במלחמת העולם השנייה:
    • חיילים בריטים השתמשו במשפט War Weapons Week כדי לזהות גרמנים, כיוון שבגרמנית מבטאים את המשפט כ- Var Veapons Veek.
    • אנשי המחתרת ההולנדית השתמשו בשם הרובע סכוונינגן כדי לזהות מרגלים גרמניים שניסו לחדור למחתרת. שימוש דומה נעשה בשם העיר ניימכן, שגרמנים הוגים אותו כנימווגן, או כנימיגן.
  • במלחמת הירושה הספרדית (17011714) השתמשו מגיני ברצלונה הקטלונים במשפט Setze jutges d'un jutjat mengen fetge d'un penjat (בקטלאנית: שישה עשר שופטים אוכלים את כבדו של אדם תלוי) כאמצעי לזיהוי אויביהם הספרדים.
  • בקרב הארדנים השתמשו החיילים האמריקאים במונחים מתחום הבייסבול כדי לזהות מרגלים גרמנים שהתחזו לאמריקאים.
  • פרופסור שלמה שיבולת, עיברת את שם משפחתו עם עלייתו ארצה, מהשם המקורי "סחיווסחורדר" (Schijveschuurder - מילולית "משייף גלגלים") - שם יהודי ידוע בהולנד, ל"שיבולת", כביטוי לקושי הרב שהיה לשאינם דוברי הולנדית לבטא "סחיווסחורדר".
  • בסדרת הטלוויזיה הבית הלבן יש פרק הנקרא "שיבולת", (Shibolet, בהטעמת ההברה הראשונה). הפרק עוסק בקבוצת סינים נוצריים המבקשים מקלט בארצות הברית מפני שהם נרדפים על-ידי השלטון הסיני. בממשל מועלה חשד, כי אנשים אלה רק מתחזים לנוצרים כדי להימלט מסין. הנשיא (בגילומו של מרטין שין) מחליט לבחון את הכומר, מנהיג הקבוצה, ושואל אותו שאלה על פרשת בני אפרים ובני הגלעד בתנ"ך. כשהכומר עונה לו כי אנשי שבט אפרים לא יכלו לבטא את המלה "שיבולת", הנשיא משתכנע, ומורה לתת לקבוצה מקלט בארצות הברית.
  • במהלך הסכסוך האוקראיני-רוסי השתמשו החיילים האוקראינים במילה "palianytsia" (סוג של לחם אוקראיני) על מנת לזהות חיילים רוסיים שהתחזו לאוקראינים[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ E. A. Speiser, The Shibboleth Incident (Judges 12:6), JSTOR 85, The University of Chicago Press, Feb., 1942, עמ' 10-13
  2. ^ Gary A. Rendsburg, Ancient Hebrew Phonology, in Alan S. Kaye (ed.), Phonologies of Asia and Africa, Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns, 1997, עמ' 70, 75
  3. ^ אפרים לפיד, לוחמי הסתר – המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 77
  4. ^ The Bible's role in the Ukraine-Russia war - opinion, The Jerusalem Post | JPost.com (בAmerican English)