שיירת יחיעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיילים לפני יציאת שיירת יחיעם
אנדרטת הזיכרון לנופלי השיירה
האנדרטה מ-1969 שעיצב האדריכל חיליק ערד שאחיו היה בין חללי השיירה
שיירת יחיעם - תיאור הקרב
בית הקברות של הכפר הערבי כברי ממנו הותקפה השיירה. עד היום ניתן לראות קברים שהערבים חפרו בהם והשתמשו בהם כעמדות ירי על השיירה שעברה במרחק מטרים ספורים מהם
שמות הנופלים
משוריין בשיירת יחיעם
מפת הקרב

שיירת יחיעם הייתה שיירת אספקה של חטיבת כרמלי במלחמת העצמאות שיצאה ב-27 במרץ 1948 מנהריה לקיבוץ יחיעם, נקלעה למארב והותקפה על ידי כנופיות וכפריים ערבים בסמוך לכאברי. בהתקפה על השיירה נהרגו 46 לוחמים‏[1], והאירוע נחשב לאחד התבוסות היהודיות הקשות במהלך מלחמת העצמאות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחיעם והדרכים אליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוץ יחיעם עלה לקרקע ב־1947, באזור מבודד בין כאברי לתרשיחא, מדרום לנחל געתון. עם פרוץ מלחמת העצמאות עלתה באופן קשה בעיית האספקה של מזון, מים, כלי נשק ותחמושת וכן חומרי בניין לביצורים לצורך עמידת הנקודה בפני התקפות הערבים. בחורף 1948 התנהלה התחבורה מנהריה ליחיעם בשיירות קטנות, שעברו בסביבה ערבית (בעיקר באזור כברי), על רקע סכנה ביטחונית לתנועה יהודית בכביש. בסוף ינואר הותקפה שיירה קטנה באזור, במהלך התקפה גדולה על יחיעם, ו־6 נוטרים נהרגו. למרות שההתקפה של סוף ינואר נהדפה על ידי המגינים, מצבה של יחיעם היה קשה עקב בידודה והכמות הקטנה של מגיניה.

הכביש מנהריה לכברי (כיום כביש 89) היה שונה מאד בתוואי באותם זמנים. למרות שעבר בעמק פתוח בין נהריה לבין כברי, הוא היה מאד מפותל עקב התפרסותו הרחבה של הכפר כאברי, ושוחד ששולם למתכנני הכביש על מנת להרחיק את הכביש מחלקות חקלאיות מסוימות (לכן דבק בכביש הכינוי: דרך הבקשיש)

המודיעין לפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור הגליל המערבי היה באותו זמן סיכום על הבטחת תנועה יהודית בכבישי הגליל המערבי, תמורת תיקון צינור המים לעכו והבטחת תנועה ערבית באזור נהריה, אך הסכם זה לא היה על דעת אדיב שישכלי, שהיה מפקד צבא ההצלה באזור.

למפקדה בשבי ציון הגיעו ידיעות וסימנים שצפוי מארב לשיירות על הכביש. המידע המדויק ביותר היה של מודיע מכפר א-סמריה שהתריע במדויק על מארב שצפוי באותו היום שבו ישתתפו כאלף ערבים.

למרות כל האזהרות, החליט בן עמי פכטר, שהיה מפקד גדוד 21 של חטיבת כרמלי ומפקד המרחב, להוציא את השיירה ליחיעם, בשל מצבה הקשה של הנקודה.

השיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיירה יצאה מנהריה ב-27 במרץ 1948 (ט"ז באדר ב' ה'תש"ח) בשעה 14:00, כהמשך לשיירה שהגיעה יום קודם לכן מאזור הקריות לנהריה, ושיירות קטנות שנסעו ביום הקודם ובבוקר אותו יום לאילון, חניתה ומצובה, והגיעו ליעדם ללא אירועים מיוחדים. בשיירה היו 7 רכבים ובהם 87 לוחמים‏[2]: בראש השיירה נסע משוריין עם התקן לפריצת מחסומים, ובו 14 לוחמים, ביניהם מפקד השיירה איתן זית (זייץ), שהיה מ"פ בגדוד 21. אחריו נסע טנדר משוריין ובו 6 לוחמים, ביניהם בן עמי פכטר, שהיה מפקד גדוד 21. הרכב השלישי היה משאית עם נהג ולוחם, שהובילה גשר מתכת כתחליף לגשר הכביש על נחל הגעתון שפוצץ קודם לכן (בדיעבד הסתבר כי דחפור ירד מיחיעם ומילא את מעבר הנחל בעפר‏[3]). הרכב הרביעי היה משאית נושאת אספקה, ובה נהג ולוחם. הרכב החמישי היא משוריין ליווי ובו 24 לוחמים ואנשי יחיעם. הרכב השישי היה משאית אספקה ובה נהג ולוחם. הרכב השביעי היה אוטובוס משוריין, ובו 37 לוחמים מגדוד 21. במשוריין הראשון ובאוטובוס במאסף השיירה היו מכשירי קשר.

השיירה נצפתה סמוך ליציאתה בידי כוחות ערביים‏[4], ונתקלה במארב של כח ערבי גדול אשר התקיף אותה בשעה 14:25, בסמוך לבית הקברות של הכפר הערבי אל-כאברי. המשוריין פורץ המחסומים שנסע בראש השיירה הצליח לפרוץ סדרה של מחסומים והגיע עד יחיעם, כאשר מפקדו הרוג ומספר מלוחמיו פצועים, אך שאר כלי הרכב נלכדו בכביש הצר עקב התהפכות הרכב השלישי בשיירה, שאף עלה באש, ושני אנשיו נהרגו. מפקד השיירה שהיה במשוריין הראשון, איתן זיית, נהרג במארב ירי בסמוך למחסום השלישי שהוצב על דרכה של השיירה. במהלך ההתקפה הושבת מכשיר הקשר שהיה במשוריין הראשון, ועל כן אבד הקשר עם שאר השיירה.

אחד מאנשי השיירה, ראובן ויצריבר, תיאר את הקרב:

Cquote2.svg

התקרבנו לכפר הערבי (לפני יחיעם) וראינו רק ערבי אחד עם רובה צייד. חוץ ממנו לא ראינו אף אחד. מפקד הפלוגה אמר לי: 'זו מלכודת'. הוא החזיק רימון יד ואמר שהדבר הראשון שהוא עושה זה לזרוק את הרימון. ברגע שהתקרבנו לקיבוץ כברי, סמוך לבית העלמין, בצד ימין אנחנו רואים גל אבנים לא גבוה מפוזר על הכביש. זה היה הפיתיון. אני עובר עם המשוריין את הגל הזה ואני רואה בצד ימין בבית הקברות מלא ערבים חמושים עם נשק וחגור. הם הסתתרו מאחורי הקברים שהיו מטר וחצי בלבד מהכביש. מפקד הפלוגה זרק רימון יד, ואז התחילה להיפתח עלינו אש חזקה שקשה לי לתאר. היו שם כאלף ערבים, נגד כמה עשרות מאיתנו ... היינו 14 איש במשורין, מפקד השיירה איתן זיית נהרג במקום מכדור בפה. את מקומו תפס חמל'ה שבט. אני מפנה מחסום אחד ויורים עלינו אש חזקה במחסום השני...

Cquote3.svg
– ראובן ויצריבר, ראיון ב-nrg‏[5]

.

בן עמי פכטר נחלץ מהטנדר שהתהפך יחד עם עוד 3 לוחמים, והקבוצה הקטנה ניסתה להגיע רגלית לנהריה (לוחם אחד נהרג במקום המארב, ולוחם אחר הסתתר בסבך והגיע לשבי ציון כעבור יומיים), הם נתגלו בבוקר בתל פדכה (כ־2.5 ק"מ מערבית למקום המארב, בסמוך לעין גיח) אך לאחר קרב נהרגו כולם.

אנשי הרכב הרביעי נטשו את המשאית לאחר שנפגעה ונלכדה, והצטרפו לאנשי משוריין הליווי, שהיה הרכב החמישי בשיירה, וניהל קרב יריות במשך כשעה. בתיאום עם סגן מפקד השיירה שהיה באוטובוס המאסף, משוריין הליווי הסתובב בחזרה לכיוון נהריה. בדרך נתקל המשוריין בחסימה נוספת שלוותה במארב ירי, ואנשי המשוריין נאלצו לנטוש את הרכב. הלוחמים הצליחו להגיע לנהריה ברגל, למעט 3 לוחמים שנפלו מקרב אנשי משוריין הליווי.

הרכב השישי בשיירה נפגע מהירי, עלה באש ושני אנשיו נהרגו. ברכב השביעי התארגנו הלוחמים להגנה, וניהלו קרב דרך חרכי הירי שהיו קבועים באוטובוס, לאחר שלוחמים שניסו לרדת מהאוטובוס נפגעו מירי. הלוחמים התארגנו להגנה בתוך האוטובוס עקב התקפה קשה עליהם מטווחים קצרים, אך מרביתם נהרגו בקרב ארוך שנערך כ־9 שעות. לאחר מספר שעות הצליחו הערבים להצית את האוטובוס. 5 הלוחמים שנותרו בחיים יצאו ממנו, אחד מהניצולים הצליח להגיע ליחיעם, 1 לנהריה, 2 למצובה ואחד נהרג בדרך.

בקרב נפלו 46 לוחמים (כולל לוחמת אחת ששימשה כאלחוטאית) מבין 87 אנשי השיירה, כולם מגדוד 21. הגופות נאספו על ידי כוחות צבא בריטיים ביום למחרת הקרב. גופות הלוחמים הושחתו והיה קושי בזיהויים, ובסופו של דבר זוהו גופות הנופלים על ידי רבה של נהריה, הרב ד"ר אהרן קלר, בעזרת שיטות קבליות (בדומה לזיהוי חללי שיירת הל"ה על ידי הרב אריה לוין בעזרת "גורל הגר"א"). 45 מהלוחמים נקברו בנהריה, ומפקד השיירה שהיה במשוריין הראשון שהבקיע ליחיעם, נקבר ביחיעם.

לאחר אובדן השיירה נותקה יחיעם למשך זמן רב, עד למבצע בן עמי במאי 1948, במהלכו נכבשו ונהרסו כל הכפרים בדרך ליחיעם.

לאחר מעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ההרוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוחמים זוהו בחלקם על ידי קרובי משפחה ומכרים, אך חלקם לא היו במצב המאפשר זיהוי. בדו"ח שחיבר הרב קלר וסמג"ד גדוד 21 נרשם כי נקברו בנהריה 46 לוחמים (לוחם נוסף נקבר ביחיעם). עם זאת תחקיר מפורט שערכה יחידת אית"ן מצא כי בקרב נהרגו 46 לוחמים.

תחקיר האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמרת ההגנה ערכה תחקיר מקיף על האירוע, ומתחה ביקורת על פכטר שלמרות האזהרות המודיעיניות בחר להוציא את השיירה, וגרוע מכך, שהוא עצמו נהג ברכב השני בשיירה. במהלך האירוע איבד פכטר שליטה על הרכב והתהפך, בעקבות נסיונו להבין את מצב הקרב ולחלק פקודות לשאר רכבי השיירה, ובכך חסם את הדרך בפני שאר רכבי השיירה, למרות שהמשוריין המוביל, פורץ המחסומים, הצליח לפרוץ את כל המחסומים שנקרו בדרכו ולהגיע עד ליחיעם.

במהלך הקרב הארוך לא אורגן כל כח סיוע שיצא לעזרת אנשי השיירה.

במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירוע שיירת יחיעם היה החמור מבין שלושה אירועי שיירות שנלכדו במארב באותו שבוע: שיירה יחיעם, שיירת נבי דניאל ושיירת חולדה. שלושת הכישלונות ומחיר הדמים הכבד, הוכיחו סופית ששיטת השיירות נכשלה, ושיש להשתלט על סביבות הדרכים על מנת להבטיח את התחבורה ליישובים המבודדים. שבוע בלבד אחרי הטבח החל המבצע היזום הראשון של ההגנה במלחמה, מבצע נחשון. במבצע, נכבשה לראשונה הדרך לירושלים ופתחה את הדרך לשלוש שיירות אספקה גדולות.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתר ההנצחה לשיירת יחיעם

במקום ההתקפה על השיירה, דרומית לצומת כברי, הוקם בשנת 1950 עמוד זיכרון על ידי האדריכל אשר חירם. בשנת 1969 נבנה על יד האדריכל והפסל יחיאל ערד (שאחיו נפל בשיירה) אתר זיכרון הכולל את המשוריינים שהותקפו, מפה ובה תיאור הקרב ואנדרטה נוספת (באנדרטה מצוינים גם לוחמים שנפלו באזור באירועים אחרים).

בין ההרוגים בשיירת יחיעם היה גם מפקד גדוד 21 בן עמי פכטר, שעל שמו נקרא המבצע הראשון לכיבוש הגליל המערבי במאי 1948 - מבצע בן עמי, וכן המושב בן עמי, באזור ההתקפה על השיירה. גם המושב נתיב השיירה שבסמיכות למקום קיבל את שמו על שם שיירת יחיעם.

כ־18 מהנופלים היו בני קרית חיים, רובם מחניכי קן השומר הצעיר בקריה. מדי שנה מקיים הקן טקס זיכרון לנופליו ביום נפילת השיירה.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיירת יחיעם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מספר חללים זה על פי תחקיר בנושא שנעשה על ידי יחידת אית"ן. עם זאת, ישנו תיעוד על 47 חללים שנקברו, ראו בהמשך
  2. ^ כך על פי תחקיר אית"ן בנושא, במקורות שונים נכתב כי בשיירה יצאו 89 או 90 לוחמים
  3. ^ עדות ראובן ויצריבר, שהיה נהג הרכב הראשון בשיירה
  4. ^ כך לפי מקורות ערביים, מובא באתר חוג מדריכי הגליל המערבי
  5. ^ מירית פנחס, הגיבורים מקריית חיים, סיפורו של גדוד 21 באתר nrg
  6. ^ "זעקי קריה אהובה"