גורל הגר"א

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גורל הגר"א הוא גורל המיוחס לגר"א, ואשר נערך באמצעות פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי וקישור הפסוקים המופיעים בעמוד שנפתח לשאלה העומדת על הפרק. מטרתו היא לקבל תשובה לשאלות בעלות חשיבות רבה.

מקור הגורל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של הגורל אינו ברור לחלוטין, וכן ייחוסו לגר"א. כבר במקורות מימי הבית השני ובספרות חז"ל ישנן דוגמאות להטלת גורל דומה, ובימי הביניים וראשית העת החדשה הנוהג רווח מאוד. בכתביו של הגר"א או של תלמידיו אין כל אזכור לגורל, אולם קיימת מסורת העוברת מפה לאוזן על הדרך לביצועו. לאחרונה הציע פרופ' שרגא בר-און שמקור הייחוס המוטעה בבלבול בין שני חכמים ששמם הפרטי אליהו (הרב אליהו האתמרי והגאון מווילנא).

שיטת ביצוע הגורל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת, את הגורל מבצעים תלמידי חכמים גדולים, המתכנסים לצורך כך. הגורל נערך על ידי פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי כך:

יקח חומש שלם, וישים ידיו על פסוק "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית, ה', א'), ויאמר פסוק "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל" (ויקרא, ט"ז, ח'), ויאמר: "יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו למען שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מס"ת הפסוק הזה למפרע לדלה דלתם ילנן יוֹהָך נָא מָצְפָץ ובשם היוצא מפסוק "ה' מְנָת... וגו'" (תהלים, ט"ז, ה') שהוא רַאַה שתודיעני תכף בהפיכה אחת שאלתי שהיא כו"כ שתהיה אות ז' של ז' אותיות שאמנה בשיטה הח' כדי שאמצא בו ממנה שאלתי שהיא כו"כ בבירור בלי ספק."
כך יאמר ג"פ ובכל פעם יזכור שאלתו, ויהפוך ז' עלין וז' דפין ז' עמודים ז' פסוקים ז' שיטין ז' תיבות ז' אותיות, ויבקש הפסוק שמשם ואילך המתחיל באות ז' - ושם תשובתו.

ספר ילקוט הגורלות זוטא, קונטרס א', הוצאת בקאל ירושלים, תשכ"א

אם אין רמז בפסוק מדלגים לפסוק הבא המתחיל באות בה מסתיים הפסוק. בספר התנ"ך בו משתמשים כל דף מחולק לשתי עמודות, שלא כבספרי התנ"ך הנפוצים.

ביקורת על השימוש בגורל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הדורות נשמעו הסתייגויות רבות ממנהג זה, משום שהוא עומד לכאורה בניגוד לציווי "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" האוסר על היעזרות במקורות מאגיים. הרמב"ם נשאל האם הדבר מותר, וענה:

ויורנו בדבר מי שפותח בחומשים על דרך הגורל, האם זה מותר אם לאו... תשובה: מונעים אותו מלעשות כך לגוים, לפי שבזה חילול, אבל לא יוסר (ממינויו) ולא ייענש.

תשובות הרמב"ם, מהדורת יהושע בלאו, סימן קעב

הרב שלמה קלוגר קובע שאין להשתמש בגורל כדי לקבוע עתידות אך מתיר אותו על מנת לברר מה שייך למה, כגון איזה אבל יזכה באמירת קדיש בבית הכנסת. הוא מביא ראיה לדבריו שחלוקת הארץ לעולים ממצרים[1] וחלוקת התפקידים בבית המקדש[2] נעשו בהגרלה[3].

טקס דומה הוא "פתיחה" באיגרות הקודש של הרבי מלובביץ', כפי שמבוצע בחלקים מחסידות חב"ד. הרבי עצמו הביע הסתייגות מעריכת גורל באמצעות ספרי קודש, ובמיוחד כאשר מדובר בשאלות בענייני חולין[4]. יש רבנים בתוך החסידות המותחים ביקורת קשה על מנהג זה בטענה שיש בכך הסרת אחריות מן המבקש, שאינו נדרש לתקן מעשיו אלא סומך על הוראות שמימיות. בנוסף, לטקס הפתיחה באיגרות הקודש אין מקור וסמך כלל, בניגוד לגורל הגר"א. מאידך חסידי חב"ד הנוהגים בכך, רואים בטקס זה שיטת תקשורת המאפשרת כתיבה וקבלת מענה מרבם ולא גורל.

מקרים מפורסמים על שימוש בגורל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל זרותו של הטקס לעולם היהדות וביקורת שנמתחה על עריכתו הוא נערך לעיתים נדירות, אולם ידועים מספר מקרים במאה העשרים שנעשה בהם שימוש בגורל.

המקרה המפורסם ביותר שבו נעשה שימוש בגורל הגר"א הוא הגורל שערך הרב אריה לוין בשנת 1950 לשם זיהוי גופותיהם של 12 מחללי שיירת הל"ה שלא זוהו לפי סימנים אחרים. על פי המסופר בספרו של שמחה רז "איש צדיק היה" הגורל נערך על פי קביעתו של רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק, שסבר כי יש הצדקה לכך. לפי תיאורו, בעת עריכת הגורל, לאחר שהופיעו מספר פסוקים כלליים כמו "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (ויקרא, י', ג'), ו"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (תהלים, כ"ד, א') שרומז על הל"ה, החלו להופיע אחד עשר פסוקים הרומזים לסדר הקבורים, כמו "וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן בַּגּוֹרָל" (יהושע, כ"א, ד') כרומז לחלל בנימין בוגוסלבסקי, "הֲלוֹא בֶן יְמִינִי" (שמואל א', ט', כ"א) כרומז לחלל עודד בן ימין, וכיוצא בזה. אין אנו יודעים אם הזיהוי היה מדויק, שכן לא נעשו מאמצים נוספים לאשש את הממצאים בעזרת בדיקות טכנולוגיות חדשניות. [5]

שימוש נוסף בגורל עשה הרב ד"ר אהרן קלר לשם זיהוי גופותיהם של חללי שיירת יחיעם שלא זוהו לפי סימנים אחרים.

שימוש נוסף בגורל עשה ב-1933 רבה של מוסקבה, הרב יעקב קלמס, כאשר נשאל על ידי הרבנים שאול ישראלי, אברהם שדמי ודוד סלומון בעודם בחורים האם עליהם לנסות לברוח מברית המועצות למרות סכנת המוות שבדבר. הפסוק שעלה בגורל היה "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי [...] עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (דברים, א', ז')[6]. במקרה דומה יצאו הרב אהרן יהודה ליב שטינמן ונוספים את פולין לשווייץ לאחר שערכו גורל הגר"א שהעלה את הפסוק "הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ" (בראשית, מ"ד, ג').

שימוש נוסף בגורל עשה הרב חיים מוולוז'ין, בהתאם לדרישת הממשלה להכניס לישיבת וולוז'ין לימודי חול, הפסוק שעלה בגורל הוא "כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'" (ויקרא, ב', י"א) ומכאן הסיק הגר"ח לסגור את הישיבה ולא להכניס בה לימודי חול. שימוש נוסף בגורל נעשה על ידי הרב יחיאל מיכל גורדון, כאשר עלה ספק בישיבה האם לעלות לארץ ישראל או להשאר בעיירה לומז'ה, סיכומו של הגורל אינו ידוע אך לאחריו עלתה הישיבה לישראל והשתקעה בעיר פתח תקווה עד היום, אף שלאחר מחלוקת בין ראשי הישיבה נסגרה הישיבה וכיום היא משמשת ככולל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב גרינולד, גורל הגר"א, פרקי אמונה והגות, קובץ עובדות נרחב, הוצאת גיטלר, ירושלים.
  • שמחה רז, איש צדיק היה - מסכת חייו של רבי אריה לוין, הוצאת ש. זק ושות', עמודים : 111-117.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]