שיר הפרטיזנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זאָג ניט קיין מאָל
חזרה למקור
שיר הפרטיזנים היהודים

זאָג ניט קײן מאָל אַז דו גײסט דעם לעצטן װעג,
װען הימלען בלײַענע פֿאַרשטעלן בלױע טעג;
קומען װעט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה,
ס'װעט אַ פּױק טאָן אונדזער טראָט – מיר זײַנען דאָ!


(הבית הראשון בשיר)
מילות הבית הראשון של המנון הפרטיזנים באנגלית, יידיש ועברית חקוקות על גבי אנדרטת הפרטיזנים היהודים שליד בית יהדות ווהלין בגבעתיים

שיר הפרטיזנים, (ביידיש: זאָג ניט קיין מאָל, נהגה: "זוֹג נִיט קֵיין מוֹל" (על פי מילותיו הראשונות); בתרגום לעברית: 'לעולם אל תאמר'); ידוע גם בשמות שיר הפרטיזנים היהודים או המנון הפרטיזנים היהודים ("פּאַרטיזאַנער ליד"), אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה ואנחנו כאן ("מיר זייַנען דאָ" ('אנחנו כאן')) הוא שיר יידי שכתב במאי 1943 הירש גליק (1922–1944), אסיר יהודי צעיר בגטו וילנה, לזכרם של לוחמי מרד גטו ורשה וחבריו שנרצחו. השיר התפשט בין קבוצות הפרטיזנים השונות והפך להמנון שביטא ההתנגדות ההירואית לרדיפת הנאצים.

השיר הותאם למנגינה שחוברה במקור ב-1937 על ידי המלחינים היהודים-סובייטים האחים פּוקראס (Покрасс) לשירו (ברוסית) של המשורר הסובייטי אלכסיי סוּרקוֹב (Сурков) המתחיל במילים "לא ענני גשם הם, אלא ענני סער", שהיה שיר הנושא של הסרט הסובייטי "בנים של העם העמל". אחרי מלחמת העולם השנייה, כששמעו האחים פוקראס את "שיר הפרטיזנים" של גליק, הם סיפרו בהתרגשות שהלחן שחיברו לשירו של סורקוב התבסס על שלד השיר "אויפן פריפעטשיק", שאותו הכירו מילדותם. באימוץ הלחן על ידי יהודים הם ראו סגירת מעגל.‏[1]

הסופר והמשורר שְׁמֶרְקֶ'ה קָצֶ'רגינסקי, ששהה באותה עת בגטו וילנה, כתב כעבור שנים ספורות על נסיבות חיבורו של השיר:

בליל האחד במאי [1943] ערכנו... נשף... נואם ועוד נואם, שיר ועוד שיר – הכל היה הדור רוח וארשה הלוחמת... באולם הצר הילכה אותה שעה רוחם של המורדים בוארשה. ידענו כי מחר-מחרתיים גם עלינו יודיע הראדיו לכל העולם כי היהודים בגיטו של ירושלים דליטא [=וילנה] קמו והניפו את נס המרד נגד הגרמנים. דממת-מות נשתררה באולם. רעדו צלילי היגון, שהשמיעו שחקני הגיטו. לא הרגשתי היאך התקרב אלי מן הצד הירש גליק.
– נו, מה נשמע אצלך, הירשקה?
– חיברתי שיר חדש. התרצה לשמוע?
– שיר חדש?... בשעה זו?... טוב, קרא אותו.
– אבל לא עכשיו. מחר אעלה אליך. מחר. זהו שיר לשיר אותו.
למחרת בבוקר השכם כבר היה הירשקה אצלי.
– אבל אבקשך להקשיב יפה – אמר כמתחנן – ואני אשיר אותו לפניך.
הוא התחיל לשיר חרש, אבל בחום-לבב. בעיניו הבריקו ניצוצות.
זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא...
מהיכן אמונת-אומן זאת? הירשל אינו נותן לי שהות לחשוב. קולו חדל לרעוד, בבטחון הולמות המלים, ברגלו האחת הוא רוקע לפי הקצב, כאילו צועד במצעד:
כִּי בֵּין קִירוֹת נוֹפְלִים שָׁרוּהוּ כָּל הָעָם, יַחְדָיו שָׁרוּהוּ וְנַגַנִים בְּיָדָם....
– בראוו, הירשקה, בראוו! לחצתי את ידו. בחרוזיו הרגשתי את השפעת המרד בגיטו וארשה. הוא נושם אויר רימונים ונאגאנים [=אקדחים]...
מטה הפרטיזנים בגיטו החליט לקבוע את שירו של גליק כהימנון הלוחמים. אבל ההחלטה היתה מיותרת, כי השיר כבר נתפשט בכל הגיטו, ואחר-כך במחנות-הריכוז, במחנות-העבודה וביערות.‏[2]

השיר נדפס לראשונה עוד במהלך המלחמה ביומון "משמר" ב-16 בפברואר 1945 – ביידיש[3] ובעברית,‏[4] בתרגום אברהם שלונסקי. במאי 1946 נדפס ב"ניצוץ".‏[5] הוא תורגם עוד לשפות רבות, בהן אנגלית (6 גרסאות), פולנית (3 גרסאות), רומנית, הולנדית, ספרדית ובולגרית.‏[6] כיום הוא מושר בטקסי זיכרון שונים ברחבי העולם לזכר קורבנות השואה. להקת המטאל הישראלית Gevolt ביצעה גרסת כיסוי לשיר זה ביידיש באלבום AlefBase, שיצא ב-2011.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביידיש

זאָג ניט קײן מאָל אַז דו גײסט דעם לעצטן װעג,
װען הימלען בלײַענע פֿאַרשטעלן בלױע טעג;
קומען װעט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה,
ס'װעט אַ פּױק טאָן אונדזער טראָט – מיר זײַנען דאָ!

פֿון גרינעם פּאַלמען־לאַנד ביז װײַטן לאַנד פֿון שנײ,
מיר קומען אָן מיט אונדזער פּײַן, מיט אונדזער װײ,
און װוּ געפֿאַלן ס'איז אַ שפּראָץ פֿון אונדזער בלוט,
שפּראָצן װעט דאָרט אונדזער גבֿורה אונדזער מוט.

ס'װעט די מאָרגן־זון באַגילדן אונדז דעם הײַנט,
און דער נעכטן װעט פֿאַרשװינדן מיטן פֿײַנט,
נאָר אױב פֿאַרזאַמען װעט די זון און דער קאַיאָר-
װי אַ פּאַראָל זאָל גײן דאָס ליד פֿון דור צו דור.

דאָס ליד געשריבן איז מיט בלוט און ניט מיט בלײַ,
ס'איז ניט קײן לידל פֿון אַ פֿױגל אױף דער פֿרײַ,
דאָס האָט אַ פֿאָלק צווישן פֿאַלנדיקע ווענט
דאָס ליד געזונגען מיט נאַגאַנעס אין די הענט.

זאָג ניט קײן מאָל אַז דו גײסט דעם לעצטן װעג,
װען הימלען בלײַענע פֿאַרשטעלן בלױע טעג;
קומען װעט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה,
ס'װעט אַ פּױק טאָן אונדזער טראָט – מיר זײַנען דאָ!

תרגומו של אברהם שלונסקי לבית הראשון בשיר

אַל נָא תֹּאמַר: "הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה,
אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה!"
זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא
וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילות השיר "שיר הפרטיזנים היהודים" והאזנה לו, באתר זמרשת
  2. ^ ש. קצ'רגינסקיבשורת המרד בגיטו-ווילנה, על המשמר, טורים 2–4, 16 באפריל 1948 (נדפס שוב ב"דבר": ש. קאטשרגינסקי"כמו סיסמה יהא השיר מדור לדור": על הירש גליק ושירו, דבר, 21 באפריל 1950).
  3. ^ ליד פון פ.פ.א., על המשמר, 16 בפברואר 1945
  4. ^ שיר של פ.פ.א., על המשמר, 16 בפברואר 1945
  5. ^ שנה ו, גיליון 15 (60) עמ' 11.‏ גליק, הירש (הירשקה; 1944-1922), מסמך באתר "יד ושם".
  6. ^ ‏"הירש גליק", ערך בתוך: לעקסיקאָן פון דער נייער ייִדישער ליטעראַטור, ניו יורק 1965 (ביידיש).