שיתוק הגפיים התחתונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שיתוק הגפיים התחתונים
שם בלועזית paraplegia
תחום נוירולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווג
 ‑ ICD-10 G82
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D010264, D010264
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שִׁתּוּק הַגַּפַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים (פָּארַאפְּלֶגְיָה, paraplegia) הוא שיתוק – איבוד יכולת התנועה או חישה – בשתי הרגליים. שיתוק זה יכול להיגרם כתוצאה מפגיעה בחוט השדרה או ממומים מולדים הפוגעים במרכיבים העצביים בתעלת השדרה, כגון ספינה ביפידה. השיתוק יכול להיות מגובה חוליות החזה, המותניים או העצה כלפי מטה, אולם כאשר הוא כולל גם את הגפיים העליונים, הוא נקרא שיתוק ארבעת הגפיים.

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לסווג את הסיבות לשיתוק לפי שיתוק חריף ולכרוני, כאשר הכרוני נחלק לכזה המתחיל בילדות ולכזה המתחיל בבגרות. הסיבה הנפוצה ביותר לשיתוק חריף של הגפיים התחתונים היא חבלה לחוט השדרה. על פי רוב החבלה מערבת שבר או פריקה של החוליות. סיבות אחרות לפגיעה בחוט השדרה כוללות איסכמיה של חוט השדרה, למשל כתוצאה מאוטם בעורק עמוד השדרה הקדמי או מחסימה שלו, וכן דימום לחוט השדרה.

שיתוק כרוני של הגפיים התחתונים במבוגרים נובע לרוב מטרשת נפוצה או מגידול הלוחץ על חוט השדרה. מלבד זאת ישנן סיבות רבות העלולות לגרום לשיתוק מסוג זה, בהן סיבות מבניות, ניווניות וזיהומיות. לעומת זאת, בילדים יכול לנבוע השיתוק משיתוק מוחין, ממומים מולדים או ממחלות תורשתיות הפוגעות במערכת העצבים או במערכת התנועה.

תסמינים וסימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד איבוד יכולת התנועה בגפיים התחתונים ואיבוד התחושה בהם, יכול שיתוק הגפיים התחתונים לערב גם אי-נקיטת שתן ואי-נקיטת צואה, וכן אין-אונות, בשל המעורבות של חוט השדרה בעצה. כאשר הפגיעה בחוט השדרה היא ברמת העצב המניע העליון יתאפיין השיתוק בטונוס עוויתי ובהחזרים גידיים מוגברים. כאשר הפגיעה בחוט היא ברמת העצב המניע התחתון, יתאפיין השיתוק בטונוס רפה ובדלדול של השרירים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המידי בשיתוק הגפיים התחתונים, כאשר הוא מתרחש באופן חריף, למשל בעקבות חבלה גופנית, תלוי בסיבת הפגיעה. למשל, טיפול בסטרואידים נועד להפחית את הבצקת המתרחשת בשעות הראשונות לאחר חבלה לחוט השדרה, וכך למזער את הנזק הנגרם לחוט.

מטרת הטיפול ארוך הטווח באנשים עם שיתוק של הגפיים התחתונים היא השגת תפקוד ועצמאות עד כמה שניתן. במסגרת השיקום נלמדת מיומנות ההתניידות בכיסא גלגלים החשובה לעצמאות בניידות. בשיקום ממלאים תפקיד גם בעלי מקצוע פארא-רפואיים כגון פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק.

סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוק של הגפיים התחתונים גורם לירידה בניידות, ירידה אשר עלולה להביא להתפתחות של פצעי לחץ, פקקת ודלקת ריאות. פיזיותרפיה ושימוש באמצעי עזר לניוד עשויים להפחית את שיעור הסיבוכים בקרב משותקי הגפיים התחתונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ropper AH, Samuels MA, Klein JP. Chapter 3. Motor Paralysis. In: Ropper AH, Samuels MA, Klein JP. eds. Adams & Victor's Principles of Neurology, 10e. New York, NY: McGraw-Hill; 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.