שמואל אהרון שזורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון כתיבה לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרב שמואל אהרן שזורי

הרב שמואל אהרון שזורי (ובר) (י"א בסיוון תרמ"ה, 25 במאי 1885 - י"ט בשבט תש"מ, 6 בפברואר 1980) היה המזכיר הראשון של הרבנות הראשית לישראל ועורך כתב העת התורני "קול תורה". יקיר ירושלים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שזורי נולד בירושלים לרב בן ציון ושרה ובר, בן למשפחת רבנים מפורסמת שעל ראשיה נמנים הרב ברוך תאומים-פרנקל, רבי שמואל שמלקה הורוביץ, רבי יואל סירקיש, המגלה עמוקות ועוד. אבי אביו היה רבי מרדכי אליעזר ובר, תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז. בשנת תרס"ד (1904) נישא לעלקה שרה בת הרב משה ישראל ברינשטיין, מצאצאי אבות החסידות בפולין רבי דוד מלעלוב ורבי יעקב יצחק רבינוביץ ("היהודי הקדוש" מפשיסחה), ומצד אמה מצאצאי רבי אהרן הגדול מקרלין.

את תורתו קנה שזורי בישיבת אור חדש, אשר יסדו תלמידיו של רבי ישראל מסלנט בחצר שטרויס שבשכונת מוסררה. בראשות הישיבה עמד הרב יונה ראם שממנו קנה את דרך הלימוד הישיבתית שהייתה מקובלת בישיבות שבליטא ואף הספיד אותו לאחר פטירתו[1].

היה במשך שנים רבות מזכירו האישי ואיש אמונו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק[2].

משעמד על דעתו דבק בהתבטלות מוחלטת באדמו"רי לעלוב בירושלים והיה איש אמונם. לאחר פטירת האדמו"ר רבי שמעון נתן נטע בידרמן, דבק הרב שזורי בבנו רבי משה מרדכי מלעלוב.

מעמדו של שזורי בין החסידים ביסס את מעמדו של רבי משה מרדכי כממשיך השושלת, לאחר ששזורי הטיל את כל כובד משקלו ויוקרתו האישית ועמד לצדו בקיבוץ העדה והנהגתה.

בשנת 2019 הוציאו לאור נכדי הרב שזורי את הביוגרפיה "אשישות: מאת הגאון החסיד רבי שמואל אהרן וועבר זצ"ל", אולם השמיטו בה כל זכר לקשריו עם הרב קוק, שמו העברי ופעילותו ברבנות הראשית הראשית לישראל[3].

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתו-האריסטוקרטית, פיקחותו והשפות הרבות ששלט בהן, הביאו אותו לשמש בתקופה המנדטורית בתפקידים קונסולריים בנציגויות הזרות בארץ. את מעמדו זה ניצל לטובת בני היישוב היהודי בארץ.

בין השנים תרע"ה-תרע"ט (19151919) שימש כמזכיר ומנהל כולל גליציה בירושלים. השתתף בפעילות צבורית בין מייסדי הסתדרות "ירושלים", ונבחר כציר לאספת-הנבחרים הראשונה.

בשנות תרע"ט-תרפ"א (1919-1921) היה מזכיר הרבנות המקומית בירושלים.

בעת יסודה של הרבנות הראשית לישראל על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בשנת תרפ"א (1921), עמד שזורי לימינו והיה לאחד ממעצבי דמותה של הרבנות. הוא שימש כמזכירה הראשון במשך שנים ארוכות, מאז יסודה ועד שנת תש"ה (1945). כחלק מתפקידו ברבנות, הופקדה בידו גם ההחלטה למי תמליץ הרבנות הראשית להעניק בקשה לסרטיפיקט לארץ.

משנת תש"ה ואילך שימש כמזכיר ראשי של בית הדין הרבני הגדול.

פעילות ספרותית-תורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים תרע"א-תרע"ה (19111915) הוציא את העיתון "מוריה" והשתתף בו כחבר המערכת.

פרסם מאמרים בעתונים בעברית ובגרמנית בשאלות דתיות-ציבוריות, חידושי תורה בכתבי עת תורניים. בשנים תר"ץ-תרצ"ה (19301935) ערך והוציא את הירחון התורני "קול תורה", שנודע בתקופתו כבימה מרכזית לפרסום חידושיהם של חכמי התורה. במפעלו זה כלל גם את יצירתו שלו – חיבורו "אשישות" על סוגיות התלמוד.

היה גם העורך של עיתון הרבנות הראשית 'קול יעקב'.

בשנת תש"פ (2019) יצא לאור ספרו "אשישות" העוסק בחידושים על הש"ס, יישוב קושיות הגרע"א בגיליון הש"ס, תשובות גדולי הדורות שנמענו עבורו, עובדות אודותיו ועוד. הספר נערך על ידי נכדו הרב אברהם מרדכי רוטבלט.

לאחר קום המדינה בתשרי תש"ט החליף את שמו לשם עברי - שזורי.

זכה לאות יקיר ירושלים לשנת תשל"ד - 1974[4].

בתו פרידא גיטל נישאה בשנת תרפ"ט ליהודה זונדל הגר, מי שכיהן אחר כך כאדמו"ר מסאווראן. נכדו (חתן חתנו) הוא הרב שמואל אלעזר היילפרין.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרידה גיטל - נישאה לרב יהודה זונדל האגר
  • בן-ציון - מרבני ישיבת חיי עולם
  • ברכה עלקא - נישאה לרב שלמה רוטבלט
  • חיה - נישאה לרב יצחק גרוביס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'ובר, שמואל אהרון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 191. (הספר בקטלוג ULI)
  • מנחם ברש-רועי, בסודם של יקירי ירושלים חלק ב', הוצאת ראובן מס, בשנת 1982[דרושה הבהרה]
  • הרב ישראל בארי, אוהב ישראל בקדושה חלק ה' (עמ' 91): "אפיזודות מחיי רבנו הרב קוק שהייתי להן עד ראייה".
  • הרב ישראל אלטר גרובייס (נינו), ונפשות הרבה הציל, המודיע י"ד בשבט תש"ע.
  • חיים דוד וילהלם, ציוני דרך חב"דיים בקורותיו של גאון וחסיד רב פעלים, כפר חב"ד, גיליון 1359, י"ד בשבט תש"ע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]