תוכנית הגרעין הסעודית
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה. | |
רשמית, לא ידוע על קיום תוכנית גרעין סעודית. עם זאת, קיים עיסוק רב שנים בערב הסעודית ומחוצה לה בתוכנית לפיתוח נשק גרעיני שישמש את ערב הסעודית. בעבר הייתה ערב הסעודית אחת המתנגדות הבולטות לנשק גרעיני במזרח התיכון, לאחר שחתמה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. עם זאת, לאורך השנים היו דיווחים בתקשורת על כוונתה של ערב הסעודית לרכוש נשק גרעיני ממקורות חיצוניים וכן על מגעים של גורמי ממשל סעודיים למול ארצות הברית ומדינות נוספות בנושא.[1]
בשנת 2003, דלף מסמך של הממשל האמריקאי שהציג שלוש אפשרויות שיש בפני ערב הסעודית בנושא הגרעין: לרכוש ולפתח יכולת גרעינית כגורם מרתיע; לחתום על ברית עם מעצמה גרעינית קיימת שתציע הגנה בעת הצורך; לנסות ולהגיע להסכם אזורי על קיום מזרח תיכון נקי מגרעין. גורמים רשמיים של האו"ם ומומחי נשק טענו שהסקירה נכתבה כתוצאה מהתקררות היחסים עם ארצות הברית, וחששות מתוכנית הגרעין של איראן והיעדר לחץ בינלאומי על ישראל לוותר על הנשק הגרעיני שלה.[2]
הסכם גרעין עם ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2008, ארצות הברית וערב הסעודית חתמו על מזכר הבנות, כחלק מתוכנית "אטום לצורכי שלום" של ארצות הברית, כדי להגביר את המאמצים הסעודיים לתוכנית גרעין אזרחית ומניעת פיתוח "פיתוחי גרעין רגישים".[3]
מעורבות פקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה היסטורית, פקיסטן וערב הסעודית ניהלו יחסים דיפלומטיים חמים. מדענים פוליטיים והיסטוריונים פקיסטנים ציינו כי העניין הסעודי בטכנולוגיה גרעינית החל בשנות ה-70 לאחר שראש הממשלה זולפיקאר עלי בהוטו כינס פגישה של הפיזיקאים המובילים בפקיסטן יחד עם גורמים מסעודיה. במהלך ביקור של משפחת המלוכה הסעודית בפקיסטן ב-1974 במסגרת ועידת ה-OIC השנייה בלאהור ציין בהוטו את ההתקדמות בתוכניות הגרעין הישראליות וההודיות, שאותן ראה כניסיונות להפחיד את העולם המוסלמי.
הדעה הרווחת היא שערב הסעודית הייתה אחת המממנות המרכזיות של תוכנית הגרעין של פקיסטן מאז 1974.
בשנות ה-80, נשיא פקיסטן מוחמד זיא אל-חאק ערך ביקור ממלכתי בסעודיה, שם אמר באופן לא רשמי למלך כי: "ההישגים שלנו הם שלך". שיתוף הפעולה הזה קודם על ידי ראש הממשלה בנזיר בהוטו ב-1995.
בשנת 1998, ראש הממשלה נוואז שריף הודיע לסעודיה בסודיות לפני שהורה על הניסויים הגרעיניים במעבדות לבדיקת נשק (WTL) הממוקמות באתר המרוחק צ'גאי במחוז בלוצ'יסטן בפקיסטן. ביוני של אותה שנה ערך ראש הממשלה ביקור פרידה מפהד, מלך ערב הסעודית והודה בפומבי לממשלת ערב הסעודית על תמיכתה במדינה. זמן קצר לאחר מכן יצא שר ההגנה הסעודי סולטאן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד עם ראש הממשלה שריף לסיור במכון מסווג, מעבדות המחקר של קאהוטה (KRL), שם המדען המוביל עבד אל-קדיר ח'אן תדרך את הנסיך וראש הממשלה שריף על פיזיקה גרעינית ונושאים רגישים הקשורים בגרעין.
מאז 1998, דיפלומטים וסוכנויות ביון מערביות מאמינים שקיים הסכם שבו פקיסטן תמכור לסעודיה ראשי נפץ גרעיניים וטכנולוגיה גרעינית משלה אם הביטחון במפרץ הפרסי יתדרדר. שתי המדינות הכחישו בחריפות את קיומו של הסכם כזה.
בשנת 2003, globalsecurity.org דיווח כי פקיסטן וערב הסעודית חתמו על הסכם סודי על שיתוף פעולה גרעיני המספק לערב הסעודית טכנולוגיית נשק גרעיני בתמורה לגישה לנפט זול עבור פקיסטן.[4]
במרץ 2006 דיווח המגזין הגרמני Cicero כי ערב הסעודית קיבלה מאז 2003 סיוע מפקיסטן לרכוש טילים וראשי נפץ גרעיניים. תצלומי לוויין חושפים לכאורה עיר תת-קרקעית עם ממגורות גרעיניות המכילות רקטות ע'אורי באל-סולאייל, דרומית לבירה ריאד. ישנו בסיס טילים בליסטי נוסף, חדש יותר באל-וואטח. פקיסטן הכחישה שהיא סייעה לערב הסעודית בשאיפותיה הגרעיניות.
בשנת 2013, BBC דיווחה באמצעות מספר מקורות שערב הסעודית מימנה פיתוח נשק גרעיני בפקיסטן, ומקורות שונים אמרו גם ל-BBC Persian, בנוגע לאמונה של ממשלת ערב הסעודית שהם מסוגלים להשיג נשק גרעיני כרצונם.[5]
מימון סעודי של תוכנית הגרעין העיראקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1994, מוחמד אל חילאווי, הגיש בקשה למקלט בארצות הברית לאחר שהעביר לידי האמריקאים מעל 10,000 מסמכים שתיארו תמיכה סעודית ארוכת שנים בתוכנית הנשק להשמדה המונית של עיראק. על פי מסמכים אלה, בתקופת ממשל סדאם חוסיין בעיראק תמכו הסעודים בתוכנית הגרעין העיראקית ב-5 מיליארד דולר, בתנאי שטכנולוגיה גרעינית וייתכן שגם נשק גרעיני יועברו לידיהם. הטענות של חיליווי לא אושרו על ידי אף מקור ופקידים אמריקאים הצהירו כי אין להם ראיות לסיוע הסעודי לפיתוח הגרעין העיראקי.[6]
בכירים בממשל קלינטון האחראים לענייני המזרח התיכון בתקופה שבה חילאווי ביקש מקלט, כולל רוברט פלטרו ממחלקת המדינה וברוס רידל מהמועצה לביטחון לאומי, אמרו שהם לא מצאו דבר בתחקירים של חילאווי כדי לגבות את הדיווחים בתקשורת על תוכנית גרעין סעודית. "לא היה שם כלום," אמר פלטרו. (ורטן 2005).
שיתוף גרעיני עם מדינות ערב של תוכניות הגרעין במפרץ הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המדינות הערביות של המפרץ הפרסי מתכננות להתחיל תוכנית גרעין אזרחית משלהן. הסכם שנחתם בימיו האחרונים של ממשל בוש קבע שיתוף פעולה בין איחוד האמירויות הערביות וארצות הברית, במסגרתו תמכור ארצות הברית את הכורים הגרעיניים והדלק הגרעיני של איחוד האמירויות. איחוד האמירויות, בתמורה, תוותר על זכותם להעשיר אורניום עבור תוכנית הגרעין האזרחית שלהם. בעת החתימה, הסכם זה הוגדר כדרך להפחית את הסיכונים להפצה גרעינית במפרץ הפרסי. עם זאת, מוסטפא אלאני מהמרכז לחקר המפרץ שבסיסו בדובאי הצהיר כי במידה והאמנה לאי הפצת נשק גרעיני תקרוס, כורים גרעיניים כגון אלו המתוכננים להימכר לאיחוד האמירויות במסגרת הסכם זה יכולים לספק לאיחוד האמירויות נתיב לקראת נשק גרעיני.[7]
במרץ 2007, שרי החוץ של מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ בה חברים שש מדינות, נפגשו בערב הסעודית כדי לדון בהתקדמות בתוכניות שסוכמו בדצמבר 2006, לתוכנית גרעין אזרחית משותפת.[8]
התפתחויות אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2011, הנסיך טורקי אל-פייסל, ששימש כראש המודיעין הסעודי וכשגריר בארצות הברית, הציע שהממלכה תשקול לייצר נשק גרעיני אם תמצא את עצמה בין הארסנלים האטומיים של איראן וישראל.[9] בשנת 2012, אושר כי ערב הסעודית תשיק תוכנית נשק גרעיני משלה באופן מיידי אם איראן תצליח לפתח נשק גרעיני. במקרה כזה, ערב הסעודית תתחיל לעבוד על פלטפורמת טילים בליסטיים חדשה, תרכוש ראשי נפץ גרעיניים מחו"ל ותכוון להשיג אורניום לפיתוח חומר ברמת נשק.
מקורות מודיעין מערביים אמרו ל"גרדיאן" כי ערב הסעודית שילמה עבור עד 60% מפרויקטי הפצצה האטומית של פקיסטן ובתמורה יש לה אפשרות לקנות חמישה עד שישה ראשי נפץ גרעיניים מהמדף.[10]
גילויים מ-2013[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2013, פורסם ב-BBC Newsnight כי סעודיה השקיעה בפרויקטים של נשק גרעיני פקיסטני וכן כי היא מאמינה שתוכל להשיג פצצות גרעיניות.
מוקדם יותר באותה שנה, מקבל החלטות בכיר בנאט"ו אמר למארק אעלבן, כי נשק גרעיני מתוצרת פקיסטן מטעם ערב הסעודית יושב כעת מוכן למסירה. באוקטובר 2013, עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן, אמר בוועידה בשוודיה שאם איראן תשיג את הפצצה, "הסעודים לא ימתינו חודש אחד. הם כבר שילמו על הפצצה, הם ילכו לפקיסטן ויביאו את מה שהם צריכים להביא". מאז 2009, כאשר עבדאללה, מלך ערב הסעודית הזהיר את השליח המיוחד של ארצות הברית למזרח התיכון, דניס רוס, המבקר כי אם איראן תחצה את הסף, "נקבל נשק גרעיני", הממלכה שלחה לאמריקאים אותות רבים על כוונותיה. גארי סמור, שעד מרץ 2013 היה יועץ נגד ההפצה של הנשיא ברק אובמה, אמר ל-BBC Newsnight: "אנו חושבים שהסעודים מאמינים שיש להם הבנה מסוימת עם פקיסטן שבעת הצורך הם יקבלו מהם נשק גרעין."[11]
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי צוות החשיבה בארצות הברית, המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים, הדיווח של ה-BBC על שיתוף גרעיני אפשרי בין פקיסטן וערב הסעודית שגוי חלקית. אין שום אינדיקציה לתקפותם או לאמינותם של מקורות ה-BBC, וגם המאמר לא מרחיב על מה בעצם מהווה הפניה לא מאומתת. הוא ציין כי אם פקיסטן תעביר ראשי נפץ גרעיניים על אדמת ערב הסעודית, אין זה סביר מאוד ששתי המדינות יתמודדו עם השלכות בינלאומיות כלשהן אם שתי המדינות יפעלו לפי הנחיות שיתוף גרעיניות קפדניות הדומות לזו של נאט"ו.[12] מאמר מחקר שהופק על ידי הוועדה הנבחרת להגנה של בית הנבחרים הבריטי קובע כי כל עוד הסדרי השיתוף הגרעיניים הנוכחיים של נאט"ו יישארו במקום, למדינות נאט"ו יהיו מעט סיבות תקפות לתלונה אם העברה כזו תתרחש.
2015[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2015, בתגובה לדיווח ב"סאנדיי טיימס" הלונדוני כי הסעודים "לקחו את 'ההחלטה האסטרטגית' לרכוש נשק אטומי 'ממדף' מפקיסטן", על רקע החשש הגובר מפני איראן החמושה בנשק גרעיני,[13] פקיד הגנה סעודי דחה זאת כספקולציה.[14]
2018[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 2018 אמר יורש העצר שאם איראן תחליט לבנות נשק גרעיני, "נלך בעקבותיו בהקדם האפשרי". זה גרם לסנאטור האמריקאי אד מרקי להעיר "אנרגיה גרעינית בערב הסעודית היא יותר מסתם כוח חשמלי", ורמז שערב הסעודית הייתה מעוניינת בכוח גרעיני כדי להשיג את הכישורים לפתח נשק. זה עשוי להפחית את ההסתברות להסכם גרעין עם ארצות הברית[15]
במאי 2018 דיווחה התקשורת של אל-ג'זירה על הצהרתו של מנהל הטלוויזיה לשעבר של אל-ערביה, עבדול רחמן אל-ראשד, שכתב בעיתון אש-שרק אל-אווסט מאמר בזמן שליווה את הנסיך מוחמד בן סלמאן בביקורו האחרון בוושינגטון. שאף אחד לא יכול לאשר אם ערב הסעודית עדיין מסוגלת לבנות נשק גרעיני.[16] עם זאת, המנהל לשעבר של החדשות ציין כי ריאד מחזיקה בחומרי אורניום במדבר שלה, ואימצה תוכנית לחלץ אותם בתוך 2030.[16]
2019[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ אישר ממשל דונלד טראמפ עסקה המאפשרת לערב הסעודית גישה לסודות גרעיניים באמצעות מזכיר האנרגיה האמריקאי ריק פרי, עם אישור המכונה הרשאות חלק 810. למרות שהיא אינה מאפשרת גישה לציוד הנדרש לעיבוד אורניום, היא מאפשרת ל-6 החברות המעורבות לבצע עבודה מקדימה על אנרגיה גרעינית לפני כל עסקה. במסמך של המינהל הלאומי לביטחון גרעיני של משרד האנרגיה (NNSA) כל אחת מהחברות שקיבלה גישה ביקשה שה-NSA תמנע את אישורה מפרסום פומבי.[17]
2020[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי דיווחים, ערב הסעודית יזמה את בניית כור המחקר הראשון שלה בקריית המדע והטכנולוגיה על שם המלך עבד אל-עזיז. במאי 2020, תמונות לוויין חשפו שגג הסתיר את כלי הכור הגלילי, שנראה דרך קורות גג בתמונת לוויין עד 15 במרץ 2020. הממלכה השתמשה בחטיבה לייצור חשמל, כדי לייצא נפט גולמי שנצרך לצורכי אנרגיה ביתיים, לייצר יותר הכנסות לממשלה וליצור קומץ הזדמנויות עבודה. עם זאת, מומחים העלו ספק, שכן למדינה כבר היו דרכים זולות יותר, בטוחות ומתחדשות יותר להשיג מטרות אלו מאור השמש. כמו כן, דווח כי ערב הסעודית לא חתמה על הפסקת העשרת האורניום, עיבוד מחדש של דלק מושקע ואף אחת מהן לא חתמה על הסכם 123 עם ארצות הברית.[18]
ערב הסעודית בנתה מתקן להפקת אורניום צהוב מעפרת אורניום בעזרת סין. לדברי גורם מערבי, המתקן נבנה ליד העיירה הנידחת אל-עולא. ערב הסעודית חתמה על הסכם ההגנה המצומצם ביותר עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.[19]
ב-17 בספטמבר 2020, הגרדיאן דיווח כי ערב הסעודית מחזיקה בכמות מספקת של עפרות אורניום כדי לייצר 90,000 טונות של אורניום. זה קבע את הממצא על בסיס הדוחות שנערכו על ידי מכון המחקר של בייג'ינג לגאולוגיה של אורניום (BRIUG) והתאגיד הלאומי הגרעיני של סין (CNNC), בשיתוף עם הסקר הגאולוגי הסעודי. לפי הדיווחים, שלושה מרבצים שונים באזור מרכז וצפון מערב המדינה דווחו כפוטנציאלים למיצוי. על פי הדיווחים, החשיפה הגבירה את החששות בנוגע לעניין האגרסיבי של ריאד בפיתוח תוכנית נשק אטומי. בדו"ח זה זיהו גאולוגים כמה שמורות בסמוך לפיתוח המגה-עיר ניאום והעריכו כי ערב הסעודית יכולה לייצר למעלה מ-90,000 טונות של אורניום משלושה מרבצים.[20]
2023[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2023, שר האנרגיה של ערב הסעודית, עבד אל-עזיז בן סלמאן אמר כי ערב הסעודית מתכננת להשתמש באורניום ממקור מקומי בתעשיית החשמל הגרעינית העתידית שלה, כולל פיתוח מחזור הדלק הגרעיני המלא. לדבריו, "זה יכלול את כל מחזור הדלק הגרעיני הכולל ייצור של צהוב, אורניום מועשר נמוך וייצור של דלק גרעיני הן לשימוש הלאומי שלנו וכמובן, ליצוא".[21]
יכולת טילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעודיה רכשה בשנת 1987 טילים בליסטיים לטווח בינוני מסוג CSS-2 מתוצרת סינית[22] שתוכננו ושימשו את הסינים גם כטיל בעל ראש גרעיני. לפי הדיווחים הטילים שנמכרו לערב הסעודית עם ראשי נפץ קונבנציונליים.[23][24] טילים אלה היו הנשק הראשון של כוח הטילים האסטרטגי המלכותי הסעודי, שלוחה נפרדת של הכוחות המזוינים של ערב הסעודית. בשנת 2013 הוכרז רשמית על קיומו של כוח הטילים האסטרטגי המלכותי הסעודי.[25]
בשנת 2014 נכתב בעיתון ניוזוויק כי ערב הסעודית רכשה טילים בליסטיים לטווח בינוני CSS-5 מסין ב-2007 עם "אישור שקט של וושינגטון בתנאי שמומחים טכניים של ה-CIA יוכלו לוודא שהם לא תוכננו לשאת ראשי נפץ גרעיניים".[26][27]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ House report lays bare White House feud over Saudi nuclear push
- ^ Ewen MacAskill וIan Traynor, Saudis consider nuclear bomb, The Guardian, 18 בספטמבר 2003
- ^ ו-AP, לא אטומים לאיראן. השעון הגרעיני של הסעודים, באתר ynet, 30 בינואר 2012
- ^ Pakistan, Saudi Arabia in secret nuke pact, Islamabad trades weapons technology for oil
- ^ PTI, Saudi Arabia banks on Pakistan for nukes: BBC report | Mint, mint, 7 בנובמבר 2013
- ^ "Weapons of Mass Destruction in the Middle East: Saudi Arabia". James Martin Center for Nonproliferation Studies. אורכב מ-המקור ב-11 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) Weapons of Mass Destruction in the Middle East, James Martin Center for Nonproliferation Studies - ^ Dareini, Ali Akbar (21 בינואר 2009). "US-UAE nuclear energy pact has messages for Iran". Associated Press. p. 1. ארכיון מ-11 בספטמבר 2014. נבדק ב-10 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Karam, Souhail (5 במרץ 2007). "Saudi defends Gulf Arab atom plans, criticizes Iran | International | Reuters". Reuters. ארכיון מ-7 במרץ 2007. נבדק ב-2 ביולי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Saudi Arabia May Seek Nuclear Weapons, Prince Says". The New York Times. 6 בדצמבר 2011. ארכיון מ-17 באפריל 2017. נבדק ב-27 בפברואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Borger, Julian (11 במאי 2010). "Pakistan's bomb and Saudi Arabia". The Guardian. London. ארכיון מ-13 במרץ 2017. נבדק ב-15 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mark Urban (6 בנובמבר 2013). "Saudi nuclear weapons 'on order' from Pakistan". BBC. ארכיון מ-7 בנובמבר 2013. נבדק ב-7 בנובמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "{title}". אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2014. נבדק ב-19 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "{title}". The Sunday Times. ארכיון מ-22 במאי 2015. נבדק ב-20 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "{title}". ארכיון מ-22 במאי 2015. נבדק ב-20 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Shellenberger, Michael (29 באוגוסט 2018). "For Nations Seeking Nuclear Energy, The Option To Build A Weapon Remains A Feature Not A Bug". Forbes. נבדק ב-18 ביולי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Muhammad Al-Najjar (2018). "القنبلة النووية السعودية.. تصنيع أم شراء؟" [The Saudi nuclear bomb... Manufacture or purchase?]. Al Jazeera Net. Al Jazeera. נבדק ב-12 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gardner, Timothy (28 במרץ 2019). "U.S. Approved secret nuclear power work for Saudi Arabia". Reuters.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Nuclear Gulf: Is Saudi Arabia pushing itself into a nuclear trap?". Al Jazeera. נבדק ב-21 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Saudi Arabia, With China's Help, Expands Its Nuclear Program". The Wall Street Journal. 4 באוגוסט 2020. נבדק ב-4 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Revealed: Saudi Arabia may have enough uranium ore to produce nuclear fuel". The Guardian. 17 בספטמבר 2020. נבדק ב-17 בספטמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Saudi Arabia to use domestic uranium for nuclear development". Nuclear Engineering International. 19 בינואר 2023. נבדק ב-19 בינואר 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "{title}". ארכיון מ-13 בספטמבר 2017. נבדק ב-6 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "{title}". ארכיון מ-4 בדצמבר 2017. נבדק ב-2 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "CSS-2A". www.missilethreat.com. ארכיון מ-24 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Arabic: تخريج عدد من دورات مركز ومدرسة قوة الصورايخ الاستراتيجية Student's Graduation at the Strategic Missile Force Center and Academy". Saudid.com. 10 במאי 2013. ארכיון מ-3 במרץ 2016. נבדק ב-7 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stein, Jeff (29 בינואר 2014). "Exclusive: CIA Helped Saudis in Secret Chinese Missile Deal". Newsweek (Web site). NEWSWEEK LLC. ארכיון מ-17 בספטמבר 2016. נבדק ב-10 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Artillery: Saudi Ballistic Missiles Secretly Upgraded". StrategyWorld.com. 10 בפברואר 2014. ארכיון מ-8 באוקטובר 2016. נבדק ב-10 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)