תל סבי אבייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תל סבי אביידערבית:  تل صبي أبيض, תעתיק מדויק: תל צבי אביץ'; משמעות השם "הגבעה של הנער הלבן") הוא אתר ארכאולוגי בעמק נהר בליח בצפון סוריה במחוז א-רקה, 30 ק"מ דרומית לגבול עם טורקיה ו-80 ק"מ צפונית לעיר א-רקה. באתר התקיימה התיישבות בתקופה הנאוליתית בין סוף האלף השמיני ומחצית האלף השישי לפנה"ס ובתקופת הברונזה המאוחרת.

התל והמחקר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדיקה הראשונה של האתר נעשתה על ידי הארכאולוג הבריטי מקס מלוואן. הוא הגיע ב-1938 לאזור ובילה שישה שבועות במקום, בחוקרו חמישה אתרים ארכאולוגים מהאלף השביעי ועד השני לפנה"ס, אחד האתרים היה תל סבי אבייד.

האתר מורכב מארבע תלוליות הממוספרות מ-1 עד 4 שגודלן נע בין 50-10 דונם כשהן מונחות בקו מצפון לדרום. התל המרכזי הוא תל סבי אבייד 1. בתקופה הנאוליתית התלים היו מיושבים בין סוף האלף השמיני ומחצית האלף השישי לפנה"ס, אבל לא כולם יושבו בו זמנית, ההתיישבות עברה לסירוגין בין התלים השונים במהלך מאות השנים.

אתר זה נחפר מאז 1986 על ידי הארכאולוג  ההולנדי פיטר אקרמנס (Peter Akkermans) שהוביל לחפירות משמעותיות בתל סבי אבייד 1, 2 ו-3. התל הרביעי נסקר אבל לא נחפר כי הוא משמש לבית קברות של כפר מקומי חמאם א-טורקמן (Hammam et‑Turkman). החפירות באתר פסקו ב-2011 בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה. אזור זה נכבש על ידי ארגון המדינה האסלאמית. בדיווח ממרץ 2014 נמסר כי המחסנים שהכילו כ-6,000 פריטים נשדדו מהאתר.[1]

תל סבי אבייד 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל סבי אבייד 1 הוא הגדול מבין 4 התלים, גודלו הוא 240 על 170 מטר, והוא מתנשא בין 10-5 מטר מעל פני השטח. תל זה יושב לראשונה בתקופה הנאוליתית, בין השנים 5200–5100 לפנה"ס. לאחר מכן התקופה שבין השנים 5100–5000 לפנה"ס, ההתיישבות הייתה שייכת לתקופת חלף. הארכיטקטורה מסוף האלף השישי לפנה"ס כללה מבנים מלבניים בעלי חדרים רבים, ומבנים עגולים המכונים במחקר "תולואי" (tholoi) החוקרים העלו את ההשערה שמבנים עגולים אלה שימשו לאחסון.

בתל נמצאו גם שרידים מתקופת הברונזה המאוחרת (1250-1550 לפנה"ס). מתקופה זאת נמצאו שרידי מבנה מסיבי הנקרא "מצודה" והוא שייך לתקופה האשורית התיכונה. נמצאו גם מבני מגורים. השערת החוקרים היא שזאת הייתה עיר גבול אשורית שיש בה חיל מצב. המצודה כללה 8 חדרים הבנויים מקירות ברוחב של 2.5 מטר עשויים מלבני בוץ. נמצאו גם שרידי מערכת מדרגות שהובילו לקומה שנייה. גודל של המצודה היה 60 על 60 מטר והיא הייתה מוקפת חפיר מרובע שאורכו היה 80 מטר מכל צד. נמצא גם מגדל בחלק העתיק יותר שתוארך לתקופת מיתני (1230-1300 לפנה"ס). האשורים ביצרו את המקום בין השנים 1230–1197 לפנה"ס. השכבה העליונה ביותר מתוארכת לשנים 1196–1183 לפנה"ס. בתקופה זאת הם מילאו את החפיר בפסולת עירונית ושרידי בנייה עירונית. לאחר תקופה זאת, האתר ניטש ונהרס חלקית. באתר נמצאו באתרם אלפי ממצאים שכללו כלי חרס, אבני שחיקה, חותמות, וטביעות חותם. נמצאו גם למעלה מ-400 לוחות בכתב יתדות ליד מתקנים כמו תנורים וממגורות. הלוחות סיפקו מידע על סחר האשורי, מכתבים רשמיים שעסקו בניהול המבצר וכן תכתובת פרטית. במכתבים מצוינים אנשים אשוריים שחיו ועבדו במבצר. המקום שימש כמרכז סחר בין אשור וכרכמיש. ברוב התקופה שהמבצר היה פעיל הוא היה בשליטתו של אילי פאדה (אנ') שהיה ראש השרים ובן לענף צדדי של משפחת המלוכה. הוא פעל בתקופתו של המלך האשורי אשור-ניררי השלישי שמלך בין השנים 1202–1197 לפנה"ס. המבצר שימש כאחוזה שלו ממנה שלט על כל אזור שנקרא בעת העתיקה חניגלבת (גר'). אזור גאוגרפי זה שכן בצפון מסופוטמיה בין החבור העליון הפרת ובמיוחד לאורך נהר הבליח. חשיבותו הייתה בהיותו אזור מעבר בין מסופוטמיה לאנטוליה. מהמצודה הוא שלט על אזור חקלאי גדול. בטקסטים יש התייחסות גם לאביו אשור-אידין (גר'). המצביעים על כך שהמצודה שימשה גם את המשפחה כמקור לתמיכה כספית למשפחת המלוכה בעיר הבירה.

באתר נמצאו לוחות בכתב יתדות שהועברו למוזיאון א-רקה (אנ') בעיר א-רקה.[1]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת חלף הכלכלה התבססה על חקלאות מפותחת שכללה גידול בעלי חיים מבויתים, בעיקר עז הבית, לצד כבש הביתבקר הבית וחזיר. נמצאו בנוסף כמות קטנה של עצמות צבאים שמקורן בציד. באתר לא נמצאו עדויות טובות לדיג.

תושבי האתר השתמשו בעצי צפצפה, ערבה ומילה.

היבול החקלאי העיקרי היה חיטה  מבויתת מסוג חיטת אמר (Emmer). יחד עם חיטה זאת גודלו חיטה מבויתת מסוג חיטת אינקורן (Einkorn wheat), יחד עם שעורה תרבותית ופשתן. נמצאו גם שרידי גידול של קטניות (אפונה ועדשה תרבותית), אם כי בכמויות נמוכות בהשוואה לאתרים אחרים.

קרמיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר נמצאו כלי חרס בעלי פני שטח כהים ממורקים וכן כלים באיכות מעולה הדומים לכלים שנמצאו בתרבות חסונה ותרבות סאמרא. קערות וקנקנים שהיו להם פעמים רבות צוואר בעל  זווית כשהם מעוטרים בעיטורים גאומטריים. חלקם עוטר בבעלי חיים בעלי קרניים. רק כ-6 אחוזים מהכלים שנמצאו היו מתוצרת מקומית.

באתר נמצאו למעלה מ-275 בולות עשויות חרס וכן חותמות. הן נעשו עם לפחות 61 טביעות חותם. כמות גדולה כזאת של החלפת כלים בתהליך הייצור נמצאה לראשונה במורייבת אתר ארכאולוגי בצפון סוריה.

תל סבי אבייד 2 -3[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל סבי אבייד 2  התחיל כשלוחה של התל הראשון גודלו 75 על 126 מטר, גובה התלולית הוא 4.5 מטר. על פי השרידים שנמצאו בתל, על פי בדיקות פחמן 14, הוא החל להיות מיושב בין השנים  6850-7550 לפנה"ס, קצת לאחר התקופה הנאוליתית קדם קרמית א'

ב- 2010 החלו חפירות ארכאולוגיות בתל סבי אבייד 3. החפירות פסקו ב-2011 בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]