תקנות סדר הדין האזרחי

במשפט הישראלי, תקנות סדר הדין האזרחי (סד"א) הן תקנות שמתקין שר המשפטים, על מנת להסדיר את פרטי הדברים הנוגעים לדיון האזרחי, אם אינם מוסדרים בחוק בתי המשפט או בכל דין אחר.

הנושאים המוסדרים בתקנות הם רבים ושונים, ומקיפים את עיקר הנושאים הכרוכים בניהול תובענה אזרחית במדינת ישראל. עם זאת, סדרי דין ספציפיים כגון סדרי הדין בבית המשפט הגבוה לצדק או סדרי דין בתובענה העוסקת בתאונת דרכים מוסדרים בחיקוקים ספציפיים.

תקנות סדרי הדין עניינן פרוצדורה, אך הן מהוות את ה"שער" לבתי המשפט בהליכים אזרחיים ומעוררות פולמוס בקרב העוסקים בליטיגציה, הערים להשלכותיהן על הגישה לבית המשפט ואופן ניהול ההתדיינות.

היסטוריה חקיקתית

התקנות החלות כיום הותקנו בשנת 2018 ונכנסו לתוקף בתחילת 2021, וקדמו להן תקנות שהותקנו בשנת 1984. לאלה קדמו תקנות סדר הדין האזרחי תשכ"ג-1963, תקנות הפרוצדורה האזרחית, 1938 ותקנות הפרוצדורה בבתי משפט השלום, 1940. שתי התקנות האחרונות, הידועות כ"דבר המלך במועצה על ארץ ישראל", הילכו בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. לתקנות הבריטיות קדם "החוק העות'מאני לפרוצדורה אזרחית". התקנות אינן גוף מונוליתי שנחקק וקפא, והן מתחדשות ללא הרף. סעיפים מתוקנים או נמחקים, וסעיפים רבים נוספים, על מנת להתאים את התקנות לחידושים המשפטיים ולייעל את הדיון האזרחי.

התקנות משנת 1984, שהותקנו מכוח סעיף 106 וסעיפים 107 עד 109 לחוק בתי המשפט, מונות למעלה מ-500 סעיפים ("תקנות"), וכן תוספות וטפסים. כאמור, מספר התקנות משתנה מעת לעת בהתאם לצורכי השעה. כך, עם העברת הטיפול בענייני ירושה לרשם הירושה והתקנת תקנות מיוחדות בנושא נמחקו מהתקנות מספר רב של תקנות; לעומת זאת, עם מחשוב בתי המשפט בישראל, נוספו תקנות רבות העוסקות בתובענה ממוכנת.

התקנות הנוכחיות- תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018

ב-5 בספטמבר 2018 התקינה שרת המשפטים איילת שקד תקנות סדרי דין חדשות, שהיו אמורות להיכנס לתוקפן בפברואר 2019, לאחר מכן נדחתה כניסתן לתוקף לספטמבר 2019, שר המשפטים אמיר אוחנה דחה את כניסתן לתוקף לספטמבר 2020, ושר המשפטים שבא אחריו, אבי ניסנקורן, קבע שהתקנות ייכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2021.

באפריל 2020 ניצת פולמוס סביב מועד כניסתן לתוקף של התקנות בין שופט בית המשפט העליון יצחק עמית לבין ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי. הפולמוס גרר ביקורת מצד עורכי הדין. באמצע יולי 2020 קבע ניסנקורן, חרף התנגדות של לשכת עורכי הדין, שתקנות סדר הדין האזרחי, ייכנסו לתוקף בתחילת 2021, וכך קרה.

עיקר השינויים בתקנות הוא קציבת מספר העמודים בכתבי הטענות, כללים לניסוח כתבי טענות, הגשת רשימת בקשות ביניים מראש על ידי הצדדים, צמצום מספר השאלות בשאלונים, ביטול תובענות בסדר דין מקוצר והמרצת פתיחה, המצאה בדואר אלקטרוני, צמצום ישיבות קדם-משפט, ומינוי מגשר מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) ללא תשלום בתביעות העולות על 40,000 ש"ח.

באשר לפגישת המהו"ת, בהתקיים שלושה תנאים המנויים בתקנות, תחול חובה על הצדדים לקיים פגישת מהו"ת אחת. ראשית, מדובר בתובענה שסכומה או ששווי נושאה עולה על 40,000 שקלים חדשים. שנית, מודבר בתובענה המתנהלת בבית משפט השלום. שלישית, התובענה אינה עולה בגדר שני החריגים המנויים בתקנה. חריגים אלו, מתקיימים בעת שמדובר בתובענה לפיצויים בשל נזק גוף, וכן בתובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ראוי לציין, כי בהתקיים התנאים, יחויבו בעלי הדין בפגישה זו - בין אם מיוצגים בידי עורכי דין ובין אם לאו.

עקרונות יסוד

התקנות הנוכחיות כוללות לראשונה חלק ובו עקרונות יסוד. לדעת רוזן-צבי עקרונות אלו קובעים שורה של תנאים שיבטיחו הליך שיפוטי ראוי והוגן:

• ליצור ודאות דיונית.
• למנוע שרירותיות.
• להשיג תוצאה נכונה ולהביא לפתרון צודק של הסכסוך.
• להתקיים במערכת שיפוט עצמאית ובלתי תלויה.
• להיות נגיש לכלל הציבור.
• לקיים דיון בהתאם לכללי הצדק הטבעי (רוזן צבי מבין זאת כ"לתת לבעלי הדין את יומם בבית המשפט". ניתן להבין זאת גם כשורה ארוכה של כללים דיוניים הנגזרים משני כללי יסוד: להקשיב לצד השני - AUDI ALTERAM PARTEM, ולא לדון בנושאים שיש לדיין נגיעה אליהם NEMO DEBET ESSE IUDEX IN PROPRIA SUA CAUSA).
• להכריע על יסוד טענות הדדיות - כלומר בהתאם לשיטה האדברסרית.
• לקיים את הדיון ביעילות תוך שמירה על עקרון המידתיות.
• להכריע תוך זמן סביר.
• לפסוק באופן שוויוני.
• לנמק את ההחלטות השיפוטיות.

תקנה 3 מסמיכה את השופט לנהל את ההליך. זהו אימוץ בכתב של עקרון יסוד שהתפתח במשפט הישראלי והגיע לשיא בעשורים האחרונים. במשפט המקובל השופט אמור לשמש גורם פאסיבי הנותן לעורכי הדין של הצדדים לנהל באופן אדברסרי את ההליך. עיקרון זה החל להישחק כבר בראשיתו של המשפט הישראלי לאור הרקע של משפטנים ישראלים רבים במדינות אירופה הקונטיננטלית בהן נהוגה השיטה הקונטיננטלית שבה השופט הוא גורם פעיל (אינקוויזיטור) והוא הרוח החיה בניהול ההליך. עיקרון זה חוזק ככל שהמשפט הישראלי הושפע מהגישה לפיה בית המשפט נועד ליישוב סכסוכים (להבדיל מבירור האמת כמטרה יחידה). שורה של תיקוני חקיקה ותקנות (למשל אימוץ הקדם-משפט בתיקון התקנות ב-1991 או מתן האפשרות לשופט להציע פשרה או להכריע בדרך של פשרה בתיקון חוק בתי המשפט ב-1992) חיזקו עוד יותר מגמה זו, וכיום הרוב המכריע של התיקים הנפתחים בבתי המשפט בישראל מסתיימים שלא בדרך של מתן פסק דין מנומק. תקנה 3 מגדירה אפוא לראשונה בכתב עיקרון זה, לפיו השופט מוסמך אקטיבית לנקוט בצעדים שונים שיבטיחו הליך שיפוטי ראוי והוגן.

לקריאה נוספת

התקנות הקודמות:

• יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) יצא לאור במספר רב של מהדורות, גם לאחר מותו של זוסמן, בעריכתו של שלמה לוין.
• אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי.

התקנות הנוכחיות:

• יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי - מורה נבוכים, הוצאת נבו, 2020.
• חיים רווה, מיקי הימן, יצחק ברט, יפעת יצחק, תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הוצאת נבו, 2021.

קישורים חיצוניים

• תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד–1984, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• חוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט