יואל זוסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יואל זוסמן
Yoel Sussman 1962.jpg
לידה 24 באוקטובר 1910
קרקוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 במרץ 1982 (בגיל 71)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1934
השכלה אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת היידלברג
נשיא בית המשפט העליון ה־4
8 בספטמבר 197629 בפברואר 1980
(3 שנים ו־24 שבועות)
ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון ה־5
7 באוקטובר 19708 בספטמבר 1976
(6 שנים)
תחת נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט
שופט בית המשפט העליון
195129 בפברואר 1980
(כ־29 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
פרס ישראל (1975) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יואל זוּסמן (24 באוקטובר 19102 במרץ 1982) היה הנשיא הרביעי של בית המשפט העליון. חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת ה'תשל"ה (1975).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואל הכהן-זוסמן נולד בשנת 1910 בקרקוב שבגליציה (אוסטרו הונגריה) (כעבור מספר שנים בתחומי המדינה הפולנית השנייה). למד משפטים באוניברסיטאות בפרנקפורט, היידלברג וברלין. בשנת 1933 קיבל את התואר דוקטור למשפטים ושנה לאחר מכן בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. בשנת 1937 הוסמך כעורך דין על ידי שלטונות המנדט הבריטי[1] והחל לעבוד במקצוע יחד עם מקס זליגמן ואלפרד ויתקון[2][3][4]. בשנת 1944 הוא ייצג מתמודד ברשימת תימנים בערעור על תוצאות הבחירות לאספת הנבחרים, אך ערעורו נדחה[5].

הוא השתלם באוניברסיטת קיימברידג' ובשנת 1947 קיבל תואר LLB של אוניברסיטת לונדון[6].

זוסמן היה חבר ההגנה החל משנת 1941. עם פרוץ מלחמת העצמאות הוא שירת כתובע צבאי במסגרת צה"ל (סגן התובע הצבאי הראשי), עד שמונה בשנת 1949 למשרת שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב[7][8].

לאחר תקופת כהונה קצרה כשופט בבית המשפט המחוזי, מונה זוסמן בשנת 1951 כשופט בית המשפט העליון בפועל, למספר כהונות[9]. באוגוסט 1952 ביקש שר המשפטים חיים כהן מהכנסת לאשר את מינויו של זוסמן לבית המשפט העליון, בהתאם לנוהג שלפני הקמת הוועדה לבחירת שופטים[10]. אולם המינוי נדחה עד לאחר הקמת הוועדה לבחירת שופטים וב-11 בדצמבר 1953 מונה זוסמן לכהונת שופט קבוע בבית המשפט העליון[11][12]. ב-7 באוקטובר 1970 מונה זוסמן לממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון. לאחר פרישתו של נשיא בית המשפט העליון, השופט שמעון אגרנט, מונה זוסמן ב-8 בספטמבר 1976 לנשיא בית המשפט העליון.

במהלך כהונתו בבית המשפט העליון כיהן כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת הרביעית (1959). עמד בראש הועדה לחקירת נסיבות הדליקה במסגד אל-אקצא בשנת 1969.

זוסמן פרש מכהונת נשיא בית המשפט העליון ב-29 בפברואר 1980, 8 חודשים לפני הגיעו לגיל 70, עקב מצבו הבריאותי ונפטר ב-2 במרץ 1982. שני בניו, אמנון ואמיר היו גם הם עורכי דין ועשו את התמחותם בבית המשפט העליון [13]. בתו דפנה לא עסקה במשפטים.

בנוסף לכהונתו של יואל זוסמן כשופט בבית המשפט העליון, כיהן כמרצה בדרגת פרופסור (נלווה) בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. כמרצה העמיד יואל זוסמן תלמידים רבים ובהם פרופ' יצחק זמיר (לימים שופט בית המשפט העליון) ופרופ' גבריאלה שלו.

יואל זוסמן חיבר מספר ספרים חשובים בתחום המשפט, בהם: "דיני שטרות" וכן "דיני בוררות". ואולם ספרו החשוב ביותר של יואל זוסמן היה "סדרי הדין האזרחי" אשר יצא בשבע מהדורות. בספר "סדרי הדין האזרחי" כינס יואל זוסמן וניתח את כל החקיקה והפסיקה הקיימת בעניין הפרוצדורה האזרחית שמטרותיה העיקריות הן: ניהול המשפט באופן יעיל ומהיר ככל האפשר ולבסוף מיקוד הדיון בשאלות השנויות במחלוקת והימנעות מדיון עקר.

חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת ה'תשל"ה (1975). נפטר ב-1982 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומה שזוסמן חשב כי מן הראוי לטפח את סדר הדין האזרחי, לאו דווקא מתוך הקפדה על חשיבות הכללים הפרוצדורליים, אלא מתוך הערכה, כי שמירה על הזכויות הפרוצדורליות תשמור בהכרח על הזכויות המהותיות ומתוך דאגה, כי הצדק ייצא לאור.

זוסמן אמר שאחת התכונות החשובות ביותר לשופט היא חוש פרקטי לגבי תוצאות פסק דינו; לפני שהוא כותב את פסק הדין עליו להתעכב לרגע ולחשוב האם הגעתי לפתרון מעשי? אם ימצא שהפתרון אינו מעשי הרי לעיתים קרובות זהו אות כי טעה בהנמקתו[14].

בפסק דין ירדור תמך זוסמן בפסילת "רשימת הסוציאליסטים" מאנשי אל-ארד מריצה לכנסת בהסתמך על המשפט הטבעי והצורך של הדמוקרטיה להגן על עצמה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עורכי דין חדשים, הבוקר, 29 בספטמבר 1938
  2. ^ מודעה, הצופה, 12 בנובמבר 1939
    מודעה על דבר הארכת מנייה פומבית של ננסי דלא-ניידי, המשקיף, 7 במאי 1940
    בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הבוקר, 5 באפריל 1940
  3. ^ פס"ד פרינציפיוני בענייני גיטין, דבר, 12 באוקטובר 1943
  4. ^ בבית המשפט המחוזי של תל אביב, הארץ, 27 באוגוסט 1947
  5. ^ נדחה הערעור על חלוקת המנדטים באסה"נ, הארץ, 9 בנובמבר 1944
  6. ^ תוצאות בחינות לאוניברסיטת לונדון, הבוקר, 1 באפריל 1947
  7. ^ מינוי שופטים מחוזיים, חרות, 22 באפריל 1949
  8. ^ שלשה שופטים חדשים בביה"ד המחוזי בת"א, הבוקר, 2 במאי 1949
  9. ^ שופטים מחוזיים יכהנו זמנית בביה"ד העליון, על המשמר, 22 באפריל 1951
    מינויי שופטים, חרות, 20 ביולי 1952
    הוארך תוקף כהונתו של השופט זומן בביה"ד העליון, חרות, 21 בדצמבר 1952
  10. ^ לקראת מינוי שני שופטים עליונים, הארץ, 13 באוגוסט 1952
  11. ^ השלמת תקן בית המשפט העליון, הארץ, 10 בדצמבר 1953
  12. ^ אושרו המינויים לביה"ד העליון, חרות, 30 בדצמבר 1953
  13. ^ אקטיביזם שיפוטי.
  14. ^ שופט אינו ספינקס - המשך, דבר, 23 ביוני 1965.
  15. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: יעקב וכסלר
יואל זוסמן - תבניות ניווט