תקשורת בלתי-מילולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תקשורת בלתי-מילולית עושה שימוש בשפת גוף והבעות פנים.
הישיבה הקרובה של הנערות שבציור משדרת קירבה אישית של חיבה בין אנשים מוכרים. הנערות מביטות זו בעיני זו, אך נושכות את שפתיהן, כאילו העבירו מסר לא נעים זו לזו.

תקשורת בלתי-מילולית היא כל דרך שבה יצורים חיים יכולים להעביר ביניהם מידע ללא שימוש במילים מהשפה הדבורה, הכתובה או המסומנת כשפת סימנים. תקשורת מסוג זה משמשת את בעלי החיים והאדם כאחד. מידע אודות המצב הפנימי של האדם יכול להיחשף במספר ערוצים: הבעות פנים, נימת דיבור, קשר עין, מחוות גופניות, יציבה ומגע[1].

למרות שחלק מערוצי התקשורת הבלתי מילוליים עושים שימוש בקול, אחד היתרונות שלה הוא שניתן להשתמש בערוצים רבים תוך שמירה על השקט.

ערוצי תקשורת בלתי מילוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקשורת הבלתי-מילולית כוללת שפת גוף או מחוות תנועה, הבעות פנים, שינוי טונציה בעת הדיבור, הצבעה לעבר עצמים או כיוונים, הפרחת פרומונים וחומרי ריח אחרים (בקרב בעלי חיים), בחירת בגדים, בושם ותסרוקת וגם שינויים ארוכי טווח בגוף (כגון אלו המשדרים בגרות מינית בקרב בני האדם).

אחד מסוגי התקשורת הבלתי-מילוליים, הייחודי לאדם ולחלק קטן מחיות הבית, הוא קשר עין. כששני אנשים מדברים זה עם זה, הם לרוב מביטים זה בעיני זה. התנהגות זו מצויה גם אצל כלב הבית - כשהוא יוצר קשר עם האדם או עם כלבי בית אחרים, הוא מביט בעיניהם. אולם, אצל זאבים, לדוגמה, תפקיד קשר העין אינו שונה ושנוי במחלוקת‏[2].

כישורי תקשורת בלתי מילולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקשורת בלתי-מילולית עשויה להיות רצונית או בלתי-רצונית, מודעת או לא מודעת. לדוגמה, מעבר מדיבור נינוח לצעקות עשוי להיות רצוני או בלתי-רצוני. חלק מהתקשורת הזו היא נלמדת וחלק מצויה כבר אצל תינוקות ביום היוולדם. לדוגמה, מרבית הבעות הפנים של האדם הן מולדות; אנשים עיוורים, שלא ראו חיוך מעולם, מחייכים כמו כל אדם אחר.

תקשורת לא מילולית מפותחת יותר אצל יצורים חברתיים מאשר אצל סוליטריים. התפיסה החברתית מיועדת לגיבוש רושם מדויק אודות האנשים בסביבתו של האדם. במקרים רבים, רמזים מתוך התקשורת הלא מילולית של הזולת יכולים לסייע בהבנת מצב רוחו ורגשותיו של הזולת‏[1]. על כן יש לה תפקיד משמעותי ביצירה ושימור של קשרים בין-אישיים.

הסקת מסקנות מתוך התקשורת הבלתי-מילולית מתאפשרת משום שההתנהגות של האדם משתנה בהתאם למצב הרגשי שבו הוא נמצא. פגם משמעותי בתקשורת הלא מילולית באדם, נחשב ללקות. במסגרת אבחון מקצועי, עשוי תסמין זה, לצד תסמינים נוספים, להעיד על תסמונת מהקשת האוטיסטית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  2. ^ EYE POSITION, אתר מרכז המידע על זאבים