הירמזות חברתית בינקות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הירמזות חברתית (Social Referencing) מתייחסת ליכולת של אדם אחד להשתמש בתקשורת בלתי-מילולית של הזולת כמקור מידע ולהנחות את התנהגותו בהתאם.

איסוף מידע על הסביבה ויצירת פרשנות למידע זה לצורך פעולה בסביבה מתרחש בהקשרים מגוונים ובאופנים שונים. במהלכן של התרחשויות (אירועים) חברתיות, כאשר האדם זקוק למידע נוסף על משמעות ההתרחשות והדרכים לפעול בה, יכול אדם אחר (אפילו לא מוכר) לשמש כבסיס למידע. האדם ממקד קשב במידע המתקבל מהאדם האחר ומגדיר את הסיטואציה על פי תפיסתו של האחר. אחר כך, מופנם מידע יחד עם המשמעות והפרשנות שקיבל, משפיע על פעולותיו של האדם בסביבה ומהווה נדבך נוסף בהבניית המציאות שלו.

הירמזות חברתית[1] הוא אחד מהתהליכים שבעזרתם מעצב העולם החברתי את היחיד על פי הערכים, העמדות, התבניות, ואופני ההתנהגות המקובלים והוא מגדיר, מפרש ומכוון את הלמידה החברתית של הילד ומשפיע על הדרך בה רואה הילד את סביבתו ומייחס אליה.

מרכיבים בהירמזות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהליך ההירמזות החברתית קיימים שלושה מרכיבים: האדם המרמז/ המשפיע - המבוגר מעביר המסר, מקבל המסר - הילד ונושא המסר, שהוא אובייקט או צעצוע חדש לילד, אדם זר, צוק ויזואלי, חיה כלשהי או אירועים שונים.

על הילד לבצע מספר מטלות קוגניטיביות: תחילה, עליו להבין את תוכנו של המסר. כלומר, עליו לזהות את הרמזים של הבעות הפנים, הקול והתנועה כמביעים רגש אחד ולא רגש אחר ונראה כי החל מגיל 6 חודשים תינוקות מסוגלים לבצע הבחנה זו. שנית, על התינוקות להעריך ולעבד את המידע אודות האירועים בסביבה, לבנות את המציאות מתוך המסר. יכולת זו מתפתחת אצל תינוקות במהלך המחצית השנייה של שנת החיים הראשונה, יחד עם היכולת לחקות התנהגויות בלתי מוכרות. ולבסוף, על התינוק לזהות את הרפרנט הספציפי, נשוא המסר[1].

הירמזות חברתית בתנאי מעבדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא קל לחקור הירמזות חברתית במצבים טבעיים. לפיכך, חלק גדול מהמחקרים התבצעו בתנאי מעבדה והתהליך המחקרי דומה ברובם. במחקר משתתפים הילד, האם ולעיתים גם האב. בעת שהותו של הילד בחדר המבחן מוצגים בפניו לסירוגין שני גירויים: בדרך כלל חיה כלשהי המופעלת מרחוק, נוסעת ומשמיעה קולות או נהמות. ההורה מציג בפני הילד הבעות פנים שונות: פעם פנים שמחות (מסר חיובי) ופעם פנים עצובות או כועסות (מסר שלילי). לעיתים מלווה הבעת הפנים במסר מילולי.

המרכיבים של תהליך ההירמזות החברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפייני הרפרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים הראו כי הירמזות חברתית מתרחשת בעיקר במצבים בהם הרפרנט (אירוע, חפץ, אדם) הוא לא מובנה ולא בהיר (ברור, נהיר). לבני אדם נטייה ביולוגית להיות מושפעים מהסביבה במיוחד במצבים עמומים[2]. במצבים בהם קיים חוסר ודאות לגבי הרפרנט, מתעוררת אצל תינוקות ופעוטות נכונות רבה יותר לקבל מידע רפרנציאלי[3].

מאפייני המסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסר המתקבל מהדמות ההורית. למסר שלילי יש השפעה מיידית ועוצמתית על ויסות ההתנהגות. מסר אמוציונלי שלילי מוביל ליותר מבטים מצד תינוקות[4], אם כי לא לכל המסרים השליליים השפעה דומה. לפי סורס ושות' מסר אמוציונלי של עצב הוא עמום לילדים בשנתם הראשונה והתגובות שהוא גורר הן משתנות[3]. הורים ערים לאפיונים של ילדם ולמידת ההשפעה של המסרים שלהם, במיוחד השליליים. לכן כאשר הם תופסים את ילדם כנבהל בקלות הם יעבירו לילד מסר חיובי בעל עוצמה גבוהה יותר ומסר שלילי בעל עוצמה נמוכה[5].

רוב התינוקות מביטים לעבר פני האם כאשר היא מעבירה את המסר באמצעות הבעות פנים. מבט לעבר גופה הוא נדיר. גם כאשר המסר מועבר באופן מילולי או במחוות של הגוף התינוקות מביטים לעבר פניו של מעביר המסר בחיפוש אחר מידע נוסף. זוהי עדות מוקדמת להתנהגות חברתית המאפיינת תינוקות[6]. תינוקות תופסים את מרבית המסר וייתכן שאף את כולו, גם כאשר מדובר במשכי הצגה קצרים. התינוקות מביטים במעביר המסר מספר פעמים בדקה במבטים חפוזים והדבר מראה כי תינוקות לומדים רבות מן המבוגר בזמן קצר.

מחקרים הראו כי למסרים עקביים ואחידים יש השפעה גדולה יותר על ויסות ההתנהגות של התינוק, בעוד שמסר לא עקבי גורם לעליה במספר המבטים של התינוק אל מעביר המסר וכן להתנהגות אמביוולנטית ביחס לאובייקט. כאשר התקבל מסר שלילי מהאב בו זמנית עם מסר חיובי מהאם או להפך, חלק גדול מהילדים הציגו מגוון של תגובות קונפליקטואליות: מציצה מוטרדת, התנהגות בולטת של הימנעות, נענוע הגוף, תגובה מפוחדת או זהירה וחשדנית, התנהגות חסרת מטרה ותקופות ארוכות של אינהיביציה מוטורית מלווה באפקט שטוח או בחיוכים משונים שלא לוו על ידי סימנים אחרים של אפקט חיובי[7]. התנהגויות דומות דווחו כמאפיינות ילדים המסווגים כבעלי דפוס התקשרות לא-בטוח/לא-מאורגן[8].

תוצאות המסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות המסר נבדקות על פי מידת ההתאמה/עקביות שבין סוג המסר לבין התנהגות התינוק. נמדדים מהירות ההתקרבות, זמן העיכוב עד להתקרבות, יצירת מגע עם החפץ והתדירות של תגובות ההנאה. יש הבוחנים גם את הבעת פניו של התינוק בעת ההתקרבות/ העיסוק בחפץ. ההירמזות מוגדרת חיובית כאשר התינוק נראה שמח או מעוניין והתקרב ושיחק עם הצעצוע. ההירמזות מוגדרת כשלילית כאשר תינוק נראה מפוחד או במצוקה ולא התקרב לצעצוע אלא להורה כדי לקבל נחמה. בדרך כלל תינוקות המקבלים מסר עליז לגבי צעצוע אחד ומסר מפוחד לגבי צעצוע אחר, מתייחסים באופן חיובי יותר לצעצוע שההירמזות לגביו הייתה חיובית. כמו כן, השפעתו של המסר ממשיכה גם לאחר שהתקשורת הרפרנציאלית פוסקת. בקרב תינוקות בני 15 חודש אפקט ויסות ההתנהגות ניכר גם 30 דקות לאחר התקשורת הרפרנציאלית. תוצאות המסר קשורות גם למאפייני הטמפרמנט של הילד[5].

מאפיינים התפתחותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב ראשון: סוף שנת החיים הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירמזות חברתית היא תופעה שניתן לראותה אצל תינוקות עוד לפני תום שנת החיים הראשונה. התינוק מביט קודם כל באובייקט ורק לאחריו הוא מביט במבוגר מעביר המסר. במהלך המחצית השנייה של שנת החיים הראשונה, תינוקות ייטו יותר להתקרב לאובייקטים או אנשים אחרי שקיבלו מסר חיובי אודותם, לעומת תגובותיהם לאחר קבלת מסר נייטרלי או שלילי. תינוקות גם ייטו יותר להתקרב לצעצוע כאשר האם מדברת בטון עליז, מאשר במצב בו היא מדברת בטון מפוחד. התנהגות דומה ניתן לראות גם בהתייחסות לאנשים זרים, כשהתינוק מתנהג כלפיהם באופן חברותי יותר לאחר שקיבל מסר חיובי לגבי הזר[2].

ארבעה שלבים בהתפתחות היכולת של התינוק לעסוק בהירמזות חברתית המתרחשים בשנה הראשונה: יכולת פשוטה להבחין בין הבעות רגשיות, התפתחות של זיהוי המשמעות של רגשות מסוימים, פיתוחה של הענות רגשית מתאימה, הירמזות של הבעות פנים וויסות של ההתנהגות[9]

שלב שני: שנת החיים השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנה השנייה, עם התפתחות היכולת השפתית, מתפתח אצל הפעוט מרכיב של הדדיות וניהול משא ומתן המתלווה לתהליך של ההירמזות החברתית. התינוק נראה מתעניין במסר שיש למבוגר להעביר לו, אך גם יוצר מענה, דיון ושאלות בעניין הרפרנט. ילדים גילאי 14–22 חודשים נגעו בצעצוע שהוגדר כמפחיד ואחר כך הביטו בחיוך לעבר אימם, בכך הם יצרו משא ומתן בפרשנות של האם לגבי משמעות הצעצוע. כאילו הפעוט שואל 'האם הפעולה שביצעתי זוכה לאישורך?'. גם פנייה לאם לשם שיתוף ברגש חיובי תוך מלמול מתרגש ניתן לראות כפנייה לאחר פעולה, בייחוד אם היא נעשית לאחר יצירת מגע עם האובייקט, שאז היא נחשבת כמשרתת פונקציה של שאלה מצד התינוק. ישנם פעוטות שהציגו התנהגות של מעין מרד, ונטו לגעת בצעצוע המפחיד יותר מבצעצוע שהוצג עם יחס חיובי ובכך הם ערערו על הפירוש שנתן ההורה לאירוע[6].

מבטים מסוג אחר...[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשוב להבחין בין מבטים של הירמזות חברתית לבין מבטים אחרים. מבטים שמטרתם איסוף מידע והם מוגדרים כהירמזות חברתית מאופיינים בהבעות פנים שואלות, קשובות ומודאגות. ישנם מצבים שבבסיסם דומים למצב של הירמזות חברתית אבל התינוק אינו חווה בהם הירמזות כזו אלא מפרש את התקשורת של המבוגר כמעידה על מצב הרוח הכללי של המבוגר והדבר גורם לשינוי במצב רוחו של הפעוט ומשפיע על התנהגותו. למשל, כאשר האם מביעה רגש חיובי כלפי זר, יוצרת מגע עם התינוק, והדבר גורם לשינוי במצב רוחו של הפעוט[2]. במצב של הירמזות חברתית הביטוי הרגשי של האם השפיע על התנהגות הפעוט דרך תהליך פרשני (אינטרפרטציה) שהוא ספציפי לאירוע העמום ולא דרך שינוי כללי במצב רוחו של הפעוט. כך הירמזות חברתית כוללת תהליך פעיל ומורכב של הערכה ושיפוט ולא הדבקה פשוטה של רגשות.

מבטים שמפנים פעוטות לעבר מעביר המסר אינם תמיד לשם איסוף מידע. ישנם מבטים שמעידים על יוזמה של התינוק לשיח חברתי או על הצורך שלו להתחלק ברגש משותף.

המרכיב הרגשי בהירמזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המרכיב הקוגניטיבי הבולט בתהליך ההירמזות החברתית מוקד ההירמזות הוא דווקא באספקט הרגשי של מעביר המסר כלומר בהבעת הפנים הרגשית שלו האומרת 'איך צריך להרגיש'. אין זה מתפקידו של מעביר המסר להדגים לילד כיצד פועלים עם החפץ. כלומר, הירמזות חברתית מתייחסת לקלט הרגשי הנתפס על ידי הילד ולא לתוצאות הפעולה, למרות שהמסר הרגשי של המבוגר עשוי להשפיע הן על הרגש שהתינוק יביע והן על ההתנהגות האינסטרומנטלית שלו עם החפץ. העניין והמיקוד במסר הרגשי מקורם בעניין המחקרי בהתפתחות הרגשות שהתפתח בעשורים האחרונים ומאז נתפסת ההירמזות החברתית כאחת מצורות החליפין והתקשורת הרגשית החשובות ביותר.

הירמזות והתקשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאמינותו של מעביר המסר, הכוללת הן את המומחיות שלו והן את האמון שנותן בו התינוק, השפעה רבה על ההירמזות ועל התנהגות התינוק. בדרך כלל, ההירמזות של הילד היא סלקטיבית והוא ימעט להרמז על ידי אנשים אחרים מלבד הוריו. עקרון הסלקטיביות מניח שהקשרים הקרובים והחיוביים עם המטפל העיקרי מגבירים את האמינות שלו בעיני התינוק. לאם יש השפעה רבה יותר מזו של מעבירי מסר אחרים. השפעה זו מבוססת על הקשר שבין היותה של האם בסיס לביטחון לבין היותה בסיס לאינפורמציה. השפעתה הרבה על התהליכים הרגשיים המתרחשים אצל הילד מקורה במערכת ההתקשרות ביניהם. הילד מתייחס לאם כמקור מידע אמין ומקבל את הפרשנות שלה בסיטואציות חברתיות ורגשיות שונות. יחד עם זאת נמצא שכאשר מעביר המסר הוא האב או האם לשניהם כוח השפעה זהה ומכאן ששני ההורים הם מקורות משמעותיים להדרכה רגשית במצבים של אי ודאות[10], אולם במהלך ההרמזויות הקונפליקטואליות כאשר הילדים חוו מצוקה רבה יותר הם חיפשו יותר קרבה לאמהותיהם ובכך העידו על האם כמקור מועדף לניחום והגנה.

במחקרים בהם האם הגיבה באופן נייטרלי ומעביר המסר הוא דווקא זר, הפנה הילד מבטים רבים יותר לכיוון הזר מאשר לכיוון האם, בייחוד כאשר הרפרנט היה עמום. מכאן ניתן לראות כי התינוק מצליח לזהות בידי מי מצוי הידע בסיטואציה ולהפנות אליו את הקשב שלו. כך למשל, נמצא כי יחסם של תינוקות לאחיהם הבוגרים היה יחס מקבל והם נחשבו כמעבירי מסר בעלי השפעה, לעיתים אף יותר מהאימהות עצמן[1].

לדפוס ההתקשרות של הילד יש השפעה על מידת ההירמזות החברתית שלו. תינוקות בעלי דפוס התקשרות מתנגד הביטו באם יותר מאשר תינוקות עם דפוס התקשרות נמנע. תינוקות שהיה להם דפוס התקשרות בטוח מוקמו בין שני הקצוות וייתכן שהממצא מצביע על כך שילדים אלה משתמשים באם כבסיס ביטחון יותר מאשר כבסיס למידע[11].

הירמזות חברתית במסגרת החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שההירמזות של הילד היא סלקטיבית והוא ימעט להרמז על ידי אנשים אחרים מלבד הוריו, מצביעים מחקרים על כך שבמסגרת החינוכית ניתן לראוות מגוון גדול של אירועי הירמזות והדבר מצביע על היותה של המחנכת דמות התקשרות משמעותית. נראה שילדים מתייחסים למטפלות אקספרסיביות יותר כמקור למידע רגשי משמעותי במהלך אירוע לא ברור[12][13]. במחקר נמצא גם שהבעות שליליות מלאות, בדומה לאלה שבהם השתמשו במחקר, כמעט שלא נצפו בסביבה הטבעית. לעומת זאת הבעות שליליות משוככות (שמצביעות כנראה על כעס קל ) שאופייניות יותר למטפלות במהלך היומי במעון ואפיינו חלק מהמטפלות בעת המחקר, דווקא הן שהשפיעו על הימנעות רבה יותר מהחפץ כיון שהילדים כבר למדו שהבעות אלה הן מקור למידע יעיל לגבי פעולות אסורות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Feinman, S. Roberts, D., Hsieh, K.F., Sawyer, D. & Swanson, D (1992)., A Critical Review Of Social Referencing In Infancy. In Saul Feinman (Ed.), Social Referencing And The Construction Of Reality In Infancy. Plenum Press. 15-30.
  2. ^ 1 2 3 Feineman, S. & Lewis, M. (1983)., Social Referencing At 10 Months: A Second Order Effect On Infants’ Responses To Strangers., Child Development, 54, 878-887.
  3. ^ 1 2 Sorce, J.F., Emde, R.N., Campos, J. & Klinnert, M.D. (1985)., Maternal Emotional Signaling: Its Effect On The Visual Cliff Behavior Of 1-Year-Olds., Developmental Psychology, 20,195-200.
  4. ^ Hornik, R. & Gunnar, (1988)., A Descriptive Analysis Of Infant Social Referencing., Child Development, 59, 626-634.
  5. ^ 1 2 Blackford, J. U. & Walden, T.A. (1998)., Individual Differences In Social Referncing., Infant Behavior And Development. 21,1, 89-102.
  6. ^ 1 2 Walden, T.A. & Ogan, T.A. (1988)., The Development Of Social Referencing., Child Development, 59, 1230-1240.
  7. ^ Hirshberg, L.M. (1990a)., When Infants Look To Their Parents: Ii. Twelvw-Month-Olds’ Response To Conflicting Parental Emotional Signals., Child Development, 61, 1187-1191.
  8. ^ Main, M. & Solomon, J. (1986)., Discovery Of A New, Insecure-Disorganized/Disoriented Attachment Pattern., In M. Yongman & T.B. Brazelton (Eds.). Affective Development In Infancy, 95-124. Norwood, Nj: Ablex.
  9. ^ Klinnert, M. D., Campos, J.J., Sorce, J.F., Emde, R.N. & Svejda, M. (1983)., Emotions As Behavior Regulators: Social Referencing In Infancy., In R. Plutchik & H. Kellerman (Eds.) The Emotions, Vol. 2, 57-86. New York: Academic Press.
  10. ^ Hirshberg, L.M. & Svejda (1990)., When Infants Look To Their Parents: I. Infants’ Social Referencing Of Mothers Compared To Fathers., Child Development, 61, 1175-1186.
  11. ^ Dickstein, S. & Parke, R.D. (1988)., Social Referncing In Infancy: A Glance At Fathers And Marriage., Child Development, 59, 506- 511
  12. ^ Camras, L.A. & Sachs, V.B. (1991)., Social Referencing And Caretaker Expressive Behavior In A Day Care Center., Infant Behavior And Development, 14, 27-36
  13. ^ Eckman, P. & Friesen, W. (1975)., Unmasking The Face: A Guide To Recognizing Emotions From Facial Expressions., Englewood Cliffs, Nj: Prentice Hall.