300 (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
300
300poster.jpg
מבוסס על 300 עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי זאק סניידר
הופק בידי ג'יאני נונארי
מארק קנטון
תסריט זאק סניידר
קורט ג'ונסטאד
מייקל גורדון
לפי רומן גרפי מאת:
פרנק מילר
עריכה ויליאם הוי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'רארד באטלר
לנה הידי
רודריגו סנתורו
דייוויד ווינהם
דומיניק וסט
וינסנט רייגן
מוזיקה טיילר בייטס
צילום לארי פונג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה אולפני לג'נדרי, Virtual Studios, The Stone Quarry עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה האחים וורנר
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 9 במרץ 2007
משך הקרנה 117 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט פעולה, סרט פנטזיה, סרט מלחמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 65 מיליון דולר
הכנסות 456,068,181 דולר
הכנסות באתר מוג'ו 300
פרסים
  • פרס סאטורן לסרט פעולה והרפתקאות
  • פרס סטלייט לאפקטים חזותיים הטובים ביותר (כריס ווטס)
  • פרס סטלייט לאפקטים חזותיים הטובים ביותר
  • פרס סאטורן לבמאי הטוב ביותר (זאק סניידר) עריכת הנתון בוויקינתונים
סרט הבא 300: עליית האימפריה
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

300 הוא סרט פנטזיה היסטורית משנת 2006 בבימויו של זאק סניידר. הסרט הוא עיבוד לרומן הגרפי מאת פרנק מילר, אשר גם שימש כמפיק ויועץ.[1] הסרט צולם ברובו בטכניקת מסך כחול על מנת להמחיש את התיאורים הגרפיים שבנובלה.

סיפורם של 300 לוחמי ספרטה ומלכם, המלך לאונידס בהדיפתם את צבא האימפריה הפרסית בקרב הידוע כקרב תרמופילאי, בשנת 480 לפנה"ס. הקרב עצמו הוביל לקרב פלטאיה, שנערך שנה לאחר מכן. את הסיפור מציג החייל הספרטני דיליוס על ידי קריינות.

הסרט שבר שיאים בקופות, עם הכנסות של למעלה מ-456 מיליון דולר, אם כי מבקרי הקולנוע היו חלוקים בדיעותיהם לגבי מראהו וסגנונו של הסרט - חלקם שיבחוהו כהישג קולנועי מרשים, וחלקם מתחו ביקורת על העדפת ויזואליות על-פני פיתוח הדמויות, כמו גם הצגתם של הפרסים כעם ברברי.

"300" זכה במועמדויות למספר פרסים, בהם זכה בשני פרסי סאטורן בקטגוריות הסרט והבימוי מתוך עשר מועמדויות.[2]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מוצגת כחלק מסיפור המלווה את תקופת חניכותו של לאונידס הצעיר, בקשיים יוצאי הדופן המאפיינים את חינוכם וחישולם של לוחמים ספרטנים. אל לאונידוס הבוגר, מלכה של ספרטה, פונים שליחיו של כסרכסס (הוא אחשוורוש ממגילת אסתר) ודורשים את כניעתו. לאונידס בוחר להרוג את השליחים על עצם דרישתם ומחליט לעצור את התקדמותו של כסרכסס לתוך יוון. הפוליטיקה הפנימית של ספרטה מונעת מלאונידס מלהפעיל את מלוא עוצמת צבאו והוא מחליט לצעוד לעימות בראש כוח מצומצם של 300 לוחמים. את לוחמיו מבקש לאונידס לבחור מבין הבוגרים שכבר הקימו משפחות והעמידו צאצאים שישאו את שמם בעתיד, רמז לעתיד הצפוי להם. בדרכם למצר היבשתי תרמופילאי פוגשים הספרטנים את הצבא האכדי המצטרף אליהם.

בהגיעם לצוקים הצרים של תרמופילאי (המכונים "השערים החמים"), לוחמי ספרטה מבחינים בצבא הפרסי המתקרב ובונים חומה לבלום את התקדמותם. גיבן ספרטני בשם אפיאלטס מבקש להצטרף לצבאו של לאונידס ומזהיר אותו מפני מעבר סודי שהפרסים ישתמשו בו לצורך איגוף וכיתור הלוחמים הספרטנים. לאונידס מסרב לצרפו משום שאינו יכול לאחוז כיאות במגן, מה שיצור חוליה חלשה במערך הטקטי.

הלוחמים הספרטנים נעזרים במבנה הטקטי, במישור הצר, ובמיומנותם בשימוש בכידונים ובחרבות כדי להדוף גל אחר גל של לוחמים פרסים אל מעבר לצוקים ומחזיקים מעמד בהתקפת חיל פרשים ללא כל אבדות. כסרכסס מתרשם לנוכח תעוזתם של הספרטנים, ומנסה לשחד את לאונידס בכסף וכוח תמורת כניעתו. לאונידס מסרב, באומרו כי יגרום "אפילו למלך-אל בעצמו לדמם".

מבין צבא הלוחמים העצום של ממלכת פרס, לוחמי ספרטה נלחמים נגד יחידות כדוגמת "בני האלמוות", ברברים מונגולים וקרנפיהם, חיילים עם אבק שרפה, ופילי מלחמה הודים, ובסופו של דבר, מאבדים מכוחם. אפיאלטס, מושפל מהתייחסותו של לאונידס, מגלה את מיקום המעבר הסודי לכסרכסס, בתמורה לעמדת כוח יוקרתית בחצר המלכות הפרסית.

במקביל לסיפורם של ה-300, מתאר הסרט את המאבקים הפנימיים בספרטה לאחר יציאת הלוחמים לדרכם, בעיקר בין המלכה, גורגו אשת לאונידס, לבין טרון רב ההשפעה. טרון סוחט מגורגו יחסי מין בתמורה לשיתוף הפעולה שלו, אך בסופו של דבר בוגד בה ומתאר את בעלה כחסר אחריות ואותה כמופקרת. בתגובה דוקרת אותו גורגו למוות ומטבעות זהב הנשמטות ממנו ועליהן דיוקנו של מלך פרס, חושפות את נאמנותו האמיתית.

משנודע לספרטנים על בגידתו של אפיאלטס, הם מחליטים להישאר ולהילחם עד מוות, נאמנים לחוקתם. לאונידס משחרר את האכדים ומורה לאחד מאנשיו, דיליוס, לסגת כדי לספר לעולם על 300 הספרטנים, כדי להבטיח את זכר עמידתם האמיצה מול צבאות פרס ולהשרות מרוחם לאלו שיבואו בעקבותיהם.

כוחות צבא פרסים מאגפים את הספרטנים דרך המעבר הסודי ומקיפים אותם במספרים גדולים מעמדות שולטות. הספרטנים ולאונידס בראשם מתנהלים כאילו הם עומדים להיכנע בפני כסרכסס שמגיע לזירה, אך בפועל מנצל לאונידס את ההזדמנות כדי להטיל כידון לכיוון מלך פרס ולפצוע אותו, לחשוף את היותו בן-תמותה ולא מלך-אל. הפרסים יורים את חציהם אל הספרטנים ובתוך זמן קצר הורגים את כולם.

המספר מתגלה כדיליוס, המתאר את סיפורם של ה-300 רגע לפני קרב פלטאיה בין צבאות יוון לצבאות פרס. הסיפור מפיח רוח קרב בלוחמים והסרט מסתיים עם תחילת הסתערותם על הפרסים.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה וצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפיק ג'יאני נונארי לא היה היחיד שתכנן סרט על קרב תרמופילאי - הבמאי מייקל מאן ("המוהיקני האחרון") תכנן סרט המבוסס על ספרו של סטיבן פרספילד, "שערי האש". נונארי גילה את הרומן הגרפי של פרנק מילר שהרשים אותו ובעקבותיו רכש את הזכויות לסרט.[3] הבמאי זאק סניידר הצטרף לצוות הצילום ביוני 2004.[4]

הסרט, בדומה ל"עיר החטאים" (רומן גרפי קודם של מילר), צולם סצנה אחר סצנה מדפי הרומן הגרפי,[5] וכמו בקומיקס, גם כאן השתמשו בדמותו של דיליוס כקריין הסיפור. סניידר אף הוסיף עלילה משנית שבה המלכה גורגו מנסה לארגן תמיכה עבור בעלה, המלך לאונידס.[6]

חודשיים של הכנות נדרשו ליצירת כלי הנשק המוצגים בסרט, כמו גם הכנת 600 תלבושות ואיפור מיוחד. הצילום נערך במונטריאול בעזרת טכניקה מיוחדת העושה שימוש במסך כחול. 1,500 אפקטים ממוחשבים נעשו לסרט, ושיטת צבעים מיוחדת פותחה כדי לשלוט ברמת הניגודיות בסצינות מסוימות.[7]

תקציב והכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נעשה בתקציב של 60 מיליון דולר וזכה להצלחה רבה בקופות, כאשר ביום הקרנתו בלבד הכניס מעל ל-28 מיליון דולר, וקרוב ל-71 מיליון בסוף השבוע הראשון להקרנתו. זו הייתה הפתיחה השלישית בגודלה לסרט בסיווג R, מיד אחרי "מטריקס רילודד" (91 מיליון דולר) ו"הפסיון של ישו" (83 מיליון דולר). נכון ל-2022, הכנסותיו הכוללות של הסרט נאמדות מעל ל-456 מיליון דולר.[8]

אי דיוקים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב תרמופילאים בפועל, הספרטנים כבר הצטרפו לברית עם היוונים אחרים נגד הפרסים. במהלך הקרב, פלישתו של קסרקסס ליוון עלתה בקנה אחד עם פסטיבל דתי ספרטני, הקרניה, שבו הספרטנים לא הורשו לבצע מלחמה ובכל זאת, משהבינו את איום הפרסים ולא רצו להופיע כאוהדים פרסיים, החליטו בממשלת ספרטה, ולא ליאונידס בלבד, לשלוח את ליאונידס עם משמר הראש האישי שלו בן 300 איש לתרמופילאה. היוונים אחרים הצטרפו ל-300 הגברים הספרטנים ומספרם הכולל הסתכם בין 5,000 ל-6,000 חיילים יוונים בסך הכל. ההסכמה ההיסטורית הן בקרב כותבי כרוניקות קדומים והן בקרב חוקרים מודרניים היא שתרמופיליה הייתה תבוסה יוונית ברורה והפלישה הפרסית תידחה רק בקרבות יבשתיים וימיים מאוחרים יותר.[9]

פול קרטלדג', פרופסור להיסטוריה יוונית באוניברסיטת קיימברידג', ייעץ ליוצרי הסרט על הגיית שמות יווניים ואמר שהם "ניצלו היטב" את עבודתו שפורסמה על ספרטה. הוא שיבח את הסרט על הצגת "קוד הגבורה של הספרטנים" ו"תפקיד המפתח שמילאו נשים בגיבוי וחיזוק קוד הלחימה הגברי של כבוד הגבורה", אך הוא הביע הסתייגות מהחלוקה בין "המערב" (הטוב) לעומת "המזרח" (הרע)". קרטלדג' כתב שהוא נהנה מהסרט אך מצא את תיאורו של ליאונידס את האתונאים כ"אוהבי בנים" אירוני מאחר שהספרטנים עצמם שילבו מערך גברי מוסדי במערכת החינוך שלהם.[10][11]

אפרים ליטל, עוזר פרופסור להיסטוריה הלניסטית באוניברסיטת טורונטו, אמר שיוצרי הסרט עשו אידיאליזציה סלקטיבית של החברה הספרטנית בצורה "בעייתית ומטרידה" והציגו את "מאה אומות הפרסים" כמפלצות ואת היוונים הלא-ספרטניים כחלשים. הוא הציע שהיקום המוסרי של הסרט היה נראה "מוזר ליוונים הקדמונים כמו שהוא נראה להיסטוריונים מודרניים." ויקטור דייוויס הנסון, בעל טור ב-National Review ופרופסור לשעבר להיסטוריה קלאסית באוניברסיטת קליפורניה סטייט בפרסאנו, כתב את ההקדמה למהדורה מחודשת של הרומן הגרפי משנת 2007 ואמר שהסרט הפגין זיקה ספציפית לחומר המקורי של הרודוטוס בכך שהוא תפס את אתוס הלחימה של ספרטה העתיקה כ"התנגשות של ציוויליזציות". הוא ציין שסימונידס, אייסכילוס והרודוטוס ראו בקרב תרמופילאה נגד "ריכוזיות מזרחית וצמיתות קולקטיבית", שהתנגד ל"רעיון האזרח החופשי של פוליס אוטונומית." הוא גם אמר שהסרט מתאר את הקרב באופן "סוריאליסטי" וכי הכוונה הייתה "לבדר ולזעזע תחילה, ולהוראה היה תפקיד משני."[12]

רוברט מק'הנרי, העורך הראשי לשעבר של אנציקלופדיה בריטניקה ומחבר הספר How to Know, אמר כי הסרט "הוא סרט טיפשי כמעט שאין לתאר. תמונות סטילס מהסרט יכולות לשמש בקלות לקידום לחמניות פלדה, או AbMaster, או ThighMaster. מדובר ברומנטיזציה של ה'אידיאל' הספרטני, תהליך שהחל אפילו בימי קדם, קודמו על ידי הרומאים, ושרד לאורך זמן תוך שהוא פחות ופחות דומה לספרטה ההיסטורית בפועל."[13]

ד"ר קווה פארוך, במאמר "The 300 Movie: Separating Fact from Fiction"[14], ציין כי הסרט תיאר בצורה שגויה את "המלחמות היוונית-פרסיות במונחים בינארים: של 'אנחנו' הדמוקרטיים, הטובים והרציונליים מול הרודנים, המרושעים וחסרי ההיגיון, ה'פרסים' האחרים המעורפלים תמיד (אם לא האקזוטיים)."[15] הוא הדגיש שלוש נקודות בנוגע לתרומת האימפריה האחמנית ליצירת דמוקרטיה וזכויות אדם: "מייסד האימפריה האחמנית, כורש הגדול, היה הקיסר הראשון בעולם שהכריז בגלוי והבטיח את קדושת זכויות האדם וחירות הפרט. ...כורש היה חסיד של תורתו של זרתוסטרה, מייסד אחת הדתות המונותאיסטיות העתיקות בעולם... כאשר כורש הביס את מלך בבל, נבונאיד, הוא הכריז רשמית על חירותם של היהודים מהשבי הבבלי שלהם. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שמעצמה עולמית הבטיחה את קיומו של העם היהודי, הדת, המנהגים והתרבות". הוא ביטל את העבדות.

ביקורת איראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו שפירשו את הצגתו של המלך קסרקסס כהומוסקסואל. מאז יציאתו, 300 משך גם מחלוקת על דרך הצגת הפרסים. פקידי ממשלת איראן גינו את הסרט. חלק מהסצנות בסרט מציגות יצורים דמויי שדים ויצורים בדיוניים אחרים כחלק מהצבא הפרסי, והתיאור הבדיוני של המלך הפרסי קסרקסס הראשון זכה לביקורת על הצגתו כדמות נשית משהו. מבקרים טענו שהוא נועד לעמוד בניגוד גמור לגבריות המתוארת של הצבא הספרטני. סטיבן רי טען שהפרסים של הסרט היו כלי לחתך אנכרוניסטי של סטריאוטיפים שאפתניים מערביים של תרבויות אסיה ואפריקה.[16]

הצגת הסרט של פרסים עתיקים גרמה לתגובה חריפה במיוחד באיראן. האקדמיה האיראנית לאמנויות הגישה תלונה רשמית נגד הסרט לאונסק"ו וכינתה אותו מתקפה על זהותה ההיסטורית של איראן. הנציגות האיראנית לאו"ם מחתה על הסרט בהודעה לעיתונות ושגרירויות איראן מחו על הקרנתו בצרפת, תאילנד, טורקיה ובאוזבקיסטן. הסרט נאסר להקרנה באיראן כ"תעמולה אמריקאית פוגענית".[17] הסרט עורר כעס נרחב באיראן. עיתונים באיראן הציגו כותרות כמו "הוליווד מכריזה מלחמה על האיראנים" ו"300 נגד 70 מיליון", המתייחס לגודל אוכלוסיית איראן. Ayende-No, עיתון איראני עצמאי, יצא בכותרת לפיה "הסרט מתאר את האיראנים כשדים, ללא תרבות, רגשות או אנושיות, שאינם חושבים על דבר מלבד לתקוף אומות אחרות ולהרוג אנשים."[18] ארבעה חברי פרלמנט איראנים קראו מדינות מוסלמיות לאסור את הסרט, וקבוצה של יוצרי קולנוע איראניים הגישו מכתב מחאה לאונסק"ו בנוגע להטעיה של הסרט את ההיסטוריה והתרבות האיראנית. יועץ התרבות של נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד כינה את הסרט "ניסיון אמריקאי ללוחמה פסיכולוגית נגד איראן."[19]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקרנתו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-14 בפברואר 2007, זכה הסרט לביקורות מעורבות. לצד ביקורות נלהבות, מבקרי קולנוע רבים היו חלוקים בדעותיהם בעניין מראה וסגנון הסרט, המציג אלימות ויזואלית רבה. כתב "הניו יורק טיימס" כינה את הסרט "אלים כמו אפוקליפטו ומטופש כמותו", ביקר את שיטת הצבעים לפיה נערך הסרט וטען שהעלילה משלבת הערות גזעניות.

לא תמצאו את עצמכם מרותקים אלא אם אתם אוהבים אלימות כמו לוחם ספרטני, כמו קוונטין טרנטינו או כמו צעיר חובב משחקי מחשב".

בעזרת כוריאוגרפיה עוצרת נשימה, איורים תלת ממדיים ואפקטים ויזואליים מרהיבי עין, מצליח הבמאי זאק סניידר להמחיש קרב בצורה שכמותה שר הומרוס באיליאדה.

האזרח קיין של הרומנים הגרפיים הקולנועיים.

הסרט "300" התקבל בחמימות באתרי אינטרנט העוסקים בקומיקס ובמשחקי מחשב.

מסוג הסרטים שאותם אתה עוזב בהרגשת כוח, כאילו היית עד למשהו שגדול ממך.

מארק קרונן, comicbookresources.com[23]

בכך שביים את הסרט, סניידר סימן עצמו כגואל אפשרי לעשיית הקולנוע המודרנית.

טוד גילקרייסט, IGN[24]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frank Miller Interview, Todd Gilchrist, August 19th 2005
  2. ^ 300 - רשימת פרסים, באתר IMDb (באנגלית)
  3. ^ March to Glory, Scott Rosenberg, March 9th 2007
  4. ^ Who Commands The 300?, June 22nd 2004
  5. ^ Atilla Leads the 300, August 15th 2005
  6. ^ Zack Snyder on keeping '300' sharp, Chris Brown, September 19th 2006
  7. ^ 300: The Set Visit, Edward Douglas, January 5th 2007
  8. ^ 300, at Box Office Mojo
  9. ^ [Tharoor, Ishaan. "Why the West's far-right — and Trump supporters — are still obsessed with an ancient battle". The Washington Post
  10. ^ "This is Sparta? The history behind the movie 300". USA Today.
  11. ^ Cartledge, Paul, "Another View: Paul Cartledge, Professor of Greek History, on 300.". The Guardian
  12. ^ Lytle, Ephraim, "Sparta? No. This is madness", Toronto Star
  13. ^ https://web.archive.org/web/20081118093153/https://www.britannica.com/blogs/2008/01/movie-review-300/
  14. ^ http://www.ghandchi.com/iranscope/Anthology/KavehFarrokh/300/
  15. ^ http://www.ghandchi.com/iranscope/Anthology/KavehFarrokh/300/
  16. ^ https://web.archive.org/web/20160304065951/http://articles.philly.com/2007-03-09/entertainment/25237355_1_persians-life-sized-iranians
  17. ^ https://www.realclearpolitics.com/articles/2007/03/300_fact_or_fiction.html
  18. ^ https://web.archive.org/web/20070316101637/http://www.time.com/time/world/article/0%2C8599%2C1598886%2C00.html?cnn=yes
  19. ^ "واكنش مشاور رئیس جمهور به فیلم 300", חדשות שאריף
  20. ^ 300 Movie Review, Kenneth Turan, March 9th 2007
  21. ^ 300 Movie Review, Kirk Honeycutt, February 15th 2007
  22. ^ 300 Movie Review, Richard Roeper
  23. ^ Review: 300 The Movie, Mark Cronan, August 24th 2006
  24. ^ 300 Review, Todd Gilchrist, February 12th 2007