הפסיון של ישו (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפסיון של ישו
The Passion of the Christ
The-passion-of-the-christ.jpg
בימוי מל גיבסון
הפקה ברוס דייוי
מל גיבסון
תסריט בנדיקט פיצג'רלד,
מל גיבסון
עריכה ג'ון רייט עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'יימס קאביזל,
מיה מורגנשטרן,
מוניקה בלוצ'י
מוזיקה ג'ון דבניי
צילום כלב דשנל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 25 בפברואר 2004
משך הקרנה 127 דקות
שפת הסרט ארמית, עברית, לטינית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 30 מיליון דולר
הכנסות $611,899,420
הכנסות באתר מוג'ו passionofthechrist
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפסיון של ישו (אנגלית The Passion of the Christ) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2004, המתאר את השעות האחרונות בחייו של ישו. השחקן מל גיבסון השתתף בכתיבתו, בהפקתו ובבימויו. הסרט צולם בדרום איטליה, בעיקר בסאסי במטרה, ובאולפני צ'ינצ'יטה ליד רומא.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר את הפסיון של ישו, ממאסרו, דרך חקירת ישו בידי הסנהדרין ומשפטו בפני פונטיוס פילאטוס, את עינויו לאורך דרך הייסורים, את צליבתו ואת תחייתו. הוא נצמד לתיאור האירועים בברית החדשה, ובאופן יוצא דופן בקולנוע האמריקאי, גרסת המקור דוברת לטינית, עברית וארמית.

הסרט נפתח בבגידתו של יהודה איש קריות ומאסרו של ישו בגת שמנים בידי שומרי בית המקדש. כייפא, הכהן הגדול, שופט את ישו, והכוהנים המתנגדים למשפט מגורשים מהמקום. כאשר ישו משיב בחיוב לשאלת כייפא האם הוא בן האלוהים, קורע הראשון את בגדיו ודן את ישו למיתה. ברקע מתוארים מעשי השליחים - התכחשותו של פטרוס והתאבדותו של יהודה איש קריות בתלייה. כייפא מביא את ישו בפני פונטיוס פילאטוס, אשר מאפשר לעם לחנון אותו או את העבריין בראבא. העם דורש כי ישו יצלב, ופילאטוס נענה בחוסר רצון. הסרט מתאר את הליכתו של ישו לאורך דרך הייסורים, את הלקאתו וסבלו, ואת הבוז לו הוא זוכה מההמון. ישו נצלב וכאשר הוא מת, מתרחשת רעידת אדמה והפרוכת בהיכל נקרעת לשתיים. ישו מורד מהצלב אל זרועותיה של הבתולה, ובמעמד הפייטה, היא צופה אל הקהל. הסרט מסתיים עם תחייתו של ישו, עת הוא יוצא מקברו.

תסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נצמד במידה רבה לתיאור הפסיון של ישו בארבע הבשורות. עם זאת מופיעים בו ציטוטים ממקומות אחרים בברית החדשה, כמו דברי ישו בספר חזון יוחנן: "...הנני עשה הכל חדש" (חזון יוחנן 21, 5), והוא רומז גם לאירועים מהברית הישנה. לדוגמה, בפתיחת הסרט נראה ישו כשהוא מנפץ ראש נחש, רמז לאמור בספר בראשית, פרק ג', פסוק ט"ו: "ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", ולאורך הסרט מצטט ישו פסוקי תהילים. בנוסף, הסרט עושה שימוש בתיאורים מקובלים את הפסיון כפי שהתקבעו באמנות במשך מאות שנים, ונוקב בשמותיהם המקובלים של שני הגנבים אשר ניצלבו לצד ישו - דיסמס הקדוש וקוסמס - ששמותיהם לא נזכרו בכתובים. עוד מופיעים בסרט אירועים אשר הופיעו בחזיונותיה של הנזירה הגרמניה אן קתרין אמריך, כמו הייסורים אשר תקפו את יהודה איש קריות או תלייתו של ישו מגשר לאחר מאסרו.

מאידך, בסרט מתוארים מספר אירועים מקוריים, אשר לא נזכרו בכתובים, כמו ניפוץ ראש הנחש בידי ישו ושיחתו עם השטן בתחילת הסרט, או עורב המנקר את עיניו של הגנב הרע במעמד הצליבה. הוא משנה מספר פרטים מקובלים, כמו זיהויו המפורש של שמעון מקירנה, אשר סייע לישו לשאת את הצלב, כיהודי.

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופץ בבתי הקולנוע בארצות הברית ביום רביעי של האפר שחל ב-25 בפברואר 2004 וגרף הכנסות בהיקף של 83,848,082 דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו. סך ההכנסות הכולל בארצות הברית עמד על 370,782,930 דולר. הסרט מדורג מבחינה זו במקום השנים עשר בכל הזמנים[1] וכסרט המוגבל בצפייה (R rated) הרווחי ביותר בארצות הברית בכל הזמנים[2].

הסרט נאסר להקרנה בערב הסעודית, בכווית ובבחרין ובמלזיה הוא הותר לצפייה רק בפני קהל נוצרי. בישראל הסרט לא נאסר להקרנה, אך הוא לא הוקרן בבתי הקולנוע שכן לא נמצא לו מפיץ. סך ההכנסות שגרף הסרט בעולם כולו הגיע ל-611,899,420 דולר והוא הסרט ה-41 ברווחיותו בכל הזמנים והשני בכל הזמנים מבין הסרטים המוגבלים בצפייה.

הסרט הופץ לשוק הביתי בגרסאות וידאו, DVD ו-Blu-ray, וזכה גם בשוק זה להצלחה רבה. בישראל הסרט מופץ בעותקי DVD מארצות שונות, אשר אינם כוללים תרגום עברי.

מחלוקת וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע מסצנת הצליבה בסרט
  • דיוק היסטורי - הסרט גרר תגובות מעורבות. לנגד הצלחתו המסחרית והתמיכה לה זכה מקהילות נוצריות בארצות הברית וברחבי העולם, היו שהאשימו את גיבסון בעיוות מכוון של העובדות המופיעות במקורות. גיבסון אמר כי חובתו הראשונה הייתה להצמד לאמור בכתובים, אך מעבר לכך, וכל עוד הדבר לא נוגד את המקורות, הוא נטל לעצמו חופש אמנותי[3]. החוקר מרק גואייקר מאוניברסיטת דיוק המתמחה בלימוד הברית החדשה, טען כי לא מצא דוגמה בודדת לכך שגיבסון סטה באופן מכוון מהאמור במקורות[4]. במקורות תקשורתיים רבים צוטט מזכירו האישי של האפיפיור, שציין כי יוחנן פאולוס השני ראה את הסרט ואמר בתגובה כי "כך היו הדברים". הפרשה עוררה גלים והדברים הוכחשו לבסוף באופן רשמי על ידי דובר קריית הוותיקן[5]. בעקבות כך הועלו טענות כי הציטוט הושם בפיו של האפיפיור בידי ההפקה, כדי לקדם את הצלחתו של הסרט.
  • אנטישמיות - טענות כי בסרט תכנים אנטישמיים הועלו כבר בשנת 2003 ולפני הפצתו. אנשי המחלקה ליחסים בין-דתיים של הליגה נגד השמצה צפו בגרסה מוקדמת של הסרט וגינו אותו בחריפות באופן רשמי[6]. הסופרת וההיסטוריונית פולה פרדריקסן ערכה והשתתפה בכתיבת ספר מאמרים מאת חוקרי הנצרות הקדומה והאנטישמיות, העוסקים בהיבטים אנטישמיים בסרט. ביקורת נוקבת על הסרט נשמעה גם מפי מספר עיתונאים, אשר הביעו את דעתם כי היהודים "הרעים" מוצגים בו באופן סטריאוטיפי, בעוד שהטובים, דוגמת מרים המגדלית, מתוארים ככוכבי קולנוע. מאידך, עיתונאים אחרים, דובר רשמי של הוותיקן, כמו גם שני רבנים אורתודוקסים בארצות הברית, היו בין אלה שדחו את הטענות.
  • אלימות - טענה נוספת שהושמעה נגד הסרט, היא כי הוא אלים באופן יוצא דופן. עשר דקות מהסרט מוקדשות להלקאתו של ישו, המתוארת בברית החדשה בפסוק בודד בשלוש מהבשורות. מבקר הקולנוע רוג'ר אברט העניק לסרט את הציון המרבי בשיטת הדירוג שלו, אך ציין כי זהו הסרט האלים ביותר שראה וכי לפחות 80% ממנו עוסקים באלימות. טענות דומות נשמעו מפי מבקרים נוספים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Paula F. Fredriksen (with others), On The Passion of the Christ: Exploring the Issues Raised by the Controversial Movie, University of California Press, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]