הפסיון של ישו (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפסיון של ישו
The Passion of the Christ
The-passion-of-the-christ.jpg
בימוי מל גיבסון
הופק בידי ברוס דייוי
מל גיבסון
תסריט בנדיקט פיצג'רלד
מל גיבסון
עריכה ג'ון רייט עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'יימס קאביזל
מיה מורגנשטרן
מוניקה בלוצ'י
מוזיקה ג'ון דבניי
צילום כלב דשנל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Icon Productions עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Newmarket Films, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 25 בפברואר 2004[1]
משך הקרנה 127 דקות
שפת הסרט ארמית, עברית, לטינית
סוגה סרט דרמה, סרט היסטורי, סרט ביוגרפי, Christian fiction עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 30 מיליון דולר
הכנסות $611,899,420
הכנסות באתר מוג'ו passionofthechrist
סרט הבא The Passion of the Christ: Resurrection עריכת הנתון בוויקינתונים
www.thepassionofchrist.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הפסיון של ישו (אנגלית The Passion of the Christ) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2004, המתאר את השעות האחרונות בחייו של ישו. השחקן מל גיבסון השתתף בכתיבתו, בהפקתו ובבימויו. הסרט צולם בדרום איטליה, בעיקר בסאסי במטרה, ובאולפני צ'ינצ'יטה ליד רומא.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר את הפסיון של ישו, ממאסרו, דרך חקירת ישו בידי הסנהדרין ומשפטו בפני פונטיוס פילאטוס, את עינויו לאורך דרך הייסורים, את צליבתו ואת תחייתו. הוא נצמד לתיאור האירועים בברית החדשה, ובאופן יוצא דופן בקולנוע האמריקאי, גרסת המקור דוברת לטינית, עברית וארמית[1].

הסרט נפתח בבגידתו של יהודה איש קריות ומאסרו של ישו בגת שמנים בידי שומרי בית המקדש. כייפא, הכהן הגדול, שופט את ישו, והכוהנים המתנגדים למשפט מגורשים מהמקום. כאשר ישו משיב בחיוב לשאלת כייפא האם הוא בן האלוהים, קורע הראשון את בגדיו ודן את ישו למיתה. ברקע מתוארים מעשי השליחים - התכחשותו של פטרוס והתאבדותו של יהודה איש קריות בתלייה. כייפא מביא את ישו בפני פונטיוס פילאטוס, אשר מאפשר לעם לחנון אותו או את העבריין בראבא. העם דורש כי ישו ייצלב, ופילאטוס נענה בחוסר רצון. הסרט מתאר את הליכתו של ישו לאורך דרך הייסורים, את הלקאתו וסבלו, ואת הבוז לו הוא זוכה מההמון. ישו נצלב וכאשר הוא מת, מתרחשת רעידת אדמה והפרוכת בהיכל נקרעת לשתיים. ישו מורד מהצלב אל זרועותיה של אמו, ובמעמד הפייטה, היא צופה אל הקהל. הסרט מסתיים עם תחייתו של ישו, עת הוא יוצא מקברו וחורי מסמרים בשתי כפות ידיו[1].

תסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נצמד במידה רבה לתיאור הפסיון של ישו בארבע הבשורות. עם זאת מופיעים בו ציטוטים ממקומות אחרים בברית החדשה, כמו דברי ישו בספר חזון יוחנן: "...הנני עשה הכל חדש" (חזון יוחנן 21, 5), והוא רומז גם לאירועים מהברית הישנה. לדוגמה, בפתיחת הסרט נראה ישו כשהוא מנפץ ראש נחש, רמז לאמור בספר בראשית, פרק ג', פסוק ט"ו: "ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", ולאורך הסרט מצטט ישו פסוקי תהילים. בנוסף, הסרט עושה שימוש בתיאורים מקובלים את הפסיון כפי שהתקבעו באמנות במשך מאות שנים, ונוקב בשמותיהם המקובלים של שני הגנבים אשר נצלבו לצד ישו - דיסמס הקדוש וקוסמס - ששמותיהם לא נזכרו בכתובים. עוד מופיעים בסרט אירועים אשר הופיעו בחזיונותיה של הנזירה הגרמניה אן קתרין אמריך, כמו הייסורים אשר תקפו את יהודה איש קריות או תלייתו של ישו מגשר לאחר מאסרו.

מאידך, בסרט מתוארים מספר אירועים מקוריים, אשר לא נזכרו בכתובים, כמו ניפוץ ראש הנחש בידי ישו ושיחתו עם השטן בתחילת הסרט, או עורב המנקר את עיניו של הגנב הרע במעמד הצליבה. הוא משנה מספר פרטים מקובלים, כמו זיהויו המפורש של שמעון מקירנה, אשר סייע לישו לשאת את הצלב, כיהודי.

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולפנים הגדולים בהוליווד סירבו להפיץ את הסרט[2], למרות זאת הוא הופץ בבתי הקולנוע בארצות הברית ביום רביעי של האפר, שחל ב-25 בפברואר 2004, ב-2,800 מסכים בו זמנית[3]. הוא גרף הכנסות בהיקף של 83,848,082 דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו[4]. סך ההכנסות הכולל בארצות הברית עמד על 370,782,930 דולר[5]. הסרט מדורג מבחינה זו במקום השנים עשר בכל הזמנים[6] וכסרט המוגבל בצפייה (R rated) הרווחי ביותר בארצות הברית בכל הזמנים[7]. עם הפקת הסרט הושק גם ספר על הפסיון של ישו, הוכלל צילומים מהסרט[8].

הסרט נאסר להקרנה בערב הסעודית, בכווית ובבחרין ובמלזיה הוא הותר לצפייה רק בפני קהל נוצרי. בישראל הסרט לא נאסר להקרנה, למרות קריאות של חברי כנסת דתיים לאסור אותו[9], אך הוא לא הוקרן בבתי הקולנוע בהקרנה מסחרית, מאחר שלא נמצא לו מפיץ. עם זאת הוא הוקרן בסינמטק תל אביב מספר פעמים[10]. גם בצרפת התקשה הסרט תחילה למצוא מפיץ[11]. סך ההכנסות שגרף הסרט בעולם כולו הגיע ל-611,899,420 דולר והוא הסרט ה-41 ברווחיותו בכל הזמנים והשני בכל הזמנים מבין הסרטים המוגבלים בצפייה.

הסרט נהפך ללהיט בכמה בירות ערביות, בעיקר בדמשק ובביירות, הוא עורר עניין מיוחד בערים מסוימות ליד דמשק, שבהן דוברים עדיין את השפה הארמית[12].

הסרט הופץ לשוק הביתי בגרסאות וידאו, DVD ו-Blu-ray, וזכה גם בשוק זה להצלחה רבה. בישראל הסרט מופץ בעותקי DVD מארצות שונות, אשר אינם כוללים תרגום עברי.

מחלוקת וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע מסצנת הצליבה בסרט
  • דיוק היסטורי - הסרט גרר תגובות מעורבות. לנגד הצלחתו המסחרית והתמיכה לה זכה מקהילות נוצריות בארצות הברית וברחבי העולם, היו שהאשימו את גיבסון בעיוות מכוון של העובדות המופיעות במקורות. גיבסון אמר כי חובתו הראשונה הייתה להצמד לאמור בכתובים, אך מעבר לכך, וכל עוד הדבר לא נוגד את המקורות, הוא נטל לעצמו חופש אמנותי[13] החוקר מרק גואייקר מאוניברסיטת דיוק המתמחה בלימוד הברית החדשה, טען כי לא מצא דוגמה בודדת לכך שגיבסון סטה באופן מכוון מהאמור במקורות[14]. במקורות תקשורתיים רבים צוטט מזכירו האישי של האפיפיור, שציין כי יוחנן פאולוס השני ראה את הסרט ואמר בתגובה כי "כך היו הדברים". הפרשה עוררה גלים והדברים הוכחשו לבסוף באופן רשמי על ידי דובר קריית הוותיקן[15]. בעקבות כך הועלו טענות כי הציטוט הושם בפיו של האפיפיור בידי ההפקה, כדי לקדם את הצלחתו של הסרט.
  • אנטישמיות - טענות כי בסרט תכנים אנטישמיים הועלו כבר בתחילת 2003 לפני זמן רב לפני השלמתו והפצתו[16]. עקב כך גיבסון ערך באוגוסט 2003 הקרנה מיוחדת לכ-50 נציגים רשמיים של ארגונים יהודיים, של גרסה מוקדמת של הסרט. לאחר ההקרנה הליגה נגד השמצה יצאה בהודעה רשמית שהסרט אנטישמי, מפני שבסרט מתוארים יהודים בבוטות[17]. הסופרת וההיסטוריונית פולה פרדריקסן ערכה והשתתפה בכתיבת ספר מאמרים מאת חוקרי הנצרות הקדומה והאנטישמיות, העוסקים בהיבטים אנטישמיים בסרט. ההיסטוריון יהושע אפרון טען שגיבסון ללא ספק אנטישמי, מאחר שבחר להציג בסרטו את הגרסה הכי חריפה שמופיעה בברית החדשה על הצליבה[18]. ביקורת על הסרט נשמעה גם מפי מספר עיתונאים, אשר הביעו את דעתם כי היהודים "הרעים" מוצגים בו באופן סטריאוטיפי, בעוד שהטובים, דוגמת מרים המגדלית, מתוארים ככוכבי קולנוע[19]. מאידך, עיתונאים אחרים, דובר רשמי של הוותיקן, כמו גם שני רבנים אורתודוקסים בארצות הברית, היו בין אלה שדחו את הטענות.
  • אלימות - טענה נוספת שהושמעה נגד הסרט, היא כי הוא אלים באופן יוצא דופן. עשר דקות מהסרט מוקדשות להלקאתו של ישו, המתוארת בברית החדשה בפסוק בודד בשלוש מהבשורות. מבקר הקולנוע רוג'ר איברט העניק לסרט את הציון המרבי בשיטת הדירוג שלו, אך ציין כי זהו הסרט האלים ביותר שראה וכי לפחות 80% ממנו עוסקים באלימות. טענות דומות נשמעו מפי מבקרים נוספים. גיבסון הסביר שמטרת האלימות בסרט היא לזעזע את הצופים[20].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Paula F. Fredriksen (with others), On The Passion of the Christ: Exploring the Issues Raised by the Controversial Movie, University of California Press, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 סרטו של מל גיבסון "הפסיון של ישו" עולה היום לאקרנים בארצות הברית, באתר הארץ, 24 בפברואר 2004
  2. ^ הניו יורק טיימס, עומדים בתור לצליבה, באתר הארץ, 18 בינואר 2004
  3. ^ "הפסיון של ישו" עלה על המסכים - ועורר מחלוקת גם בקרב הצופים, באתר הארץ, 25 בפברואר 2004
  4. ^ אדוורטייזינג אייג', ‏פסיון של יחסי ציבור, באתר גלובס, 4 במרץ 2004
  5. ^ יהושע סימון, ‏יש אלוהים - והוא שובר קופות, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2004
  6. ^ THE PASSION OF THE CHRIST
  7. ^ ALL TIME BOX OFFICE
  8. ^ טלי שמיר, ‏מסע הצלב נמשך, באתר גלובס, 19 בנובמבר 2003
  9. ^ גדעון אלון, ח"כים דתיים: לא להקרין את "הפסיון של ישו", באתר הארץ, 25 בפברואר 2004
  10. ^ ענת באלינט, ביקוש להקרנה של "הפסיון של ישו" בסינמטק ת"א, באתר הארץ, 22 באפריל 2004
    שירות גלובס, ‏הפסיון של ישו בת"א, באתר גלובס, 13 בדצמבר 2004
  11. ^ גואל פינטו, נמצא מפיץ ל"פסיון של ישו" בצרפת, באתר הארץ, 2 במרץ 2004
  12. ^ סוכנויות הידיעות, הצלחה ל"הפסיון של ישו" בדמשק וביירות, באתר הארץ, 28 במרץ 2004
  13. ^ שלמה שמיר, דריכות בארצות הברית לקראת בכורת "הפסיון של ישו" מחרתיים, באתר הארץ, 22 בפברואר 2004
  14. ^ NTBlog
  15. ^ Update on 'The Passion'
  16. ^ איי.פי, סרטו החדש של מל גיבסון, העוסק בצליבת ישו, מדאיג מנהיגים יהודים, באתר הארץ, 10 במרץ 2003
    פרנק ריץ', רצח ישו, גרסת הבמאי, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2003
  17. ^ הליגה נגד השמצה: סרטו של מל גיבסון אנטישמי, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2003
  18. ^ אמנון ברזילי, ישו כפי שהכרתיו, באתר הארץ, 22 במרץ 2004
  19. ^ אמיר בן-דוד, ישו היהודי, באתר הארץ, 7 ביולי 2004
  20. ^ שלמה שמיר, מל גיבסון: מטרת האלימות ב"הפסיון של ישו" היא לזעזע את הצופים, באתר הארץ, 15 בפברואר 2004