The Endless River

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
The Endless River
אלבום אולפן מאת פינק פלויד
יצא לאור 7 בנובמבר 2014
10 בנובמבר 2014 (בריטניה)
הוקלט 1969, ינואר-דצמבר 1993–1994, 2013-2014
מקום הקלטה אלברט הול, אסטוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק מתקדם, אמביינט
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 53:02
חברת תקליטים פרלופון
Columbia Records
הפקה דייוויד גילמור, מרטין גלובר, אנדי ג'קסון, פיל מנזנרה
כרונולוגיית אלבומים של פינק פלויד
The Division Bell
(1994)
The Endless River
(2014)
1965: Their First Recordings
(2015)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

The Endless Riverנהר האינסופי) הוא אלבום האולפן ה-15 והאחרון של להקת הרוק המתקדם, פינק פלויד.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הופק על ידי דייוויד גילמור, מרטין גלובר, אנדי ג'קסון ופיל מנזנרה, ויצא ברחבי העולם ב-7 בנובמבר 2014 (תאריך יציאה בבריטניה: 10 בנובמבר 2014). האלבום נמכר כדיסק יחיד, תקליט ויניל כפול ובמארז מיוחד עם הטבות לרוכשים שלא נמצא בהוצאה הסטנדרטית של האלבום.

האלבום הוא הראשון מאז מותו של קלידן הלהקה ריצ'רד רייט שנפטר ב-2008. באלבום זה נכלל ניגונו של רייט בהקלטות שלפני מותו. זהו גם האלבום השלישי שנעשה תחת הנהגתו של דייוויד גילמור, לאחר עזיבתו של המנהיג הקודם, רוג'ר ווטרס שעזב ב-1985.

The Endless River הוא גם האלבום הראשון שיצא תחת חברת פרלופון ווורנר מיוזיק גרופ, בעקבות רכישתה של EMI על ידי חברת יוניברסל מיוזיק גרופ ב-2012, הובילה למעבר לפרלופון שנרכשה על ידי וורנר מיוזיק גרופ.

האלבום שנחשב כשירת הברבור של רייט, מכיל ברובו מוזיקת אמביינט אינסטרומנטלית. החומר מבוסס על 20 שעות של חומר מוקלט שלא יצא לאור שנכתב, הוקלט והופק יחד עם רייט במהלך ההקלטות לאלבום הקודם של הלהקה, The Division Bell ב-1993 (שם האלבום נלקח מהמילים האחרונות שבשיר "High Hopes" מאותו אלבום). העבודה על האלבום הסתיימה באולפן הצף של גילמור, אסטוריה, בין 2013 ל-2014.

מידע על האלבום הודלף באינטרנט לאחר שפינק פלויד הודיעו על כך בהודעה רשמית. בקרב המעריצים נרשמה התלהבות ותגובות חיוביות לגבי האלבום, אולם חלק מהמעריצים הביעו בוז בשל היעדרותו של ווטרס מהפרויקט.

הלהקה ופרלופון קידמו את האלבום באמצעות פרסומות בטלוויזיה ושלטי חוצות כשעטיפת האלבום מוצבת בערים כמו לונדון, ניו יורק, פריז, ברלין ומילאנו.

עטיפת האלבום נעשתה על ידי אחמד אמד אלדין עם עיצוב על ידי Stylorouge. אוברי פאוואל התגייס בתור המנהל האמנותי של העטיפה.

למרות שהאלבום ברובו אינסטרומנטלי, השיר האחרון שבו "Louder than Words", הוא היחיד שמושר ונכתב על ידי גילמור עם אשתו, פולי סמסון. השיר יצא לאינטרנט כסינגל ומשודר ברדיו ברחבי העולם.

רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שםמיליםלחן משך
1. Things Left Unsaid  דייוויד גילמור, ריצ'רד רייט 4:26
2. It's What We Do  גילמור, רייט 6:15
3. Ebb and Flow  גילמור, רייט 1:52
4. Sum  גילמור, ניק מייסון, רייט 4:50
5. Skins  גילמור, מייסון, רייט 4:17
6. Unsung  רייט 1:06
7. Anisina  גילמור 3:10
8. The Lost Art of Conversation  רייט 1:43
9. On Noodle Street  גילמור, רייט 1:42
10. Night Light  גילמור, רייט 1:42
11. Allons-y (1)  גילמור 1:56
12. Autumn '68  רייט 1:37
13. Allons-y (2)  גילמור 1:35
14. Talkin Hawkin'  גילמור, רייט 3:26
15. Calling  גילמור, אנתוני מור 3:38
16. Eyes to Pearls  גילמור 1:52
17. Surfacing  גילמור 2:47
18. Louder than Words גילמור, פולי סמסוןגילמור 6:37
משך כולל:
52:46

קרדיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינק פלויד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגנים אורחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב אמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]