גלעד עצמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלעד עצמון
Gilad Atzmon
לידה 9 ביוני 1963 (בן 60)
ישראלישראל תל אביב, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות לונדון רבתי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1987 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה סקסופון עריכת הנתון בוויקינתונים
www.gilad.co.uk
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גלעד עצמון (באנגלית: Gilad Atzmon; נולד ב-9 ביוני 1963 בתל אביב) הוא סקסופוניסט ג'אז, מפיק מוזיקלי ומלחין בריטי-ישראלי. הוא מקליט ומופיע עם אנסמבל "האוריינט האוס" שהקים, עם המוזיקאי הבריטי רוברט ואייט וכחבר קבע בלהקת הבלוקהדס של איאן דיורי מ-1997. בין השאר הופיע עם רובי ויליאמס, שינייד או'קונור ופול מקארטני ושימש כנגן הקלטות ומפיק מוזיקלי באלבומים של אמנים רבים: פינק פלויד, רוברט וויאט, עפרה חזה, ירדנה ארזי, מאיר בנאי, סי היימן, יהודה פוליקר ועוד. הוא בעל דעות פרובוקטיביות ואנטישמיות ותומך בהכחשת שואה, אך מכחיש זאת[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצמון נולד בתל אביב, וגדל בשכונת גבעת המבתר בירושלים למשפחה ציונות רוויזיוניסטית. סבו ראובן ילין ואח סבו יצחק ילין היו חברי אצ"ל וממייסדי מסדר ז'בוטינסקי.[2] עצמון החל ללמוד לנגן בקלרינט מגיל 6. בגיל 17, לאחר ששמע את צ'ארלי פארקר ברדיו, החל לנגן בסקסופון.

את רוב שירותו הצבאי עשה בשורות תזמורת חיל האוויר,[3] אך התנדב לקורס חובשים ושירת כחובש קרבי במלחמת לבנון הראשונה.

לטענתו, התפנית הפוליטית שלו התרחשה כאשר ביקר במחנה השבויים אנצאר וראה את תנאי המאסר הקשים במקום (מאז שנות ה-2000 עצמון מגדיר את עצמו בתור "יהודי לשעבר").[4]

למד באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים קומפוזיציה וג'אז, ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.

בשנת 1984, השתתף בהקלטות האלבום לפסקול הסרט "קוקו בן 19" שכתב המוזיקאי הירושלמי שלמה מזרחי.[5] את להיט הסרט, "קוקו בן 19", שר דני בסן. בשנת 1985 עצמון השתתף בהקלטות אלבום הסולו הראשון של בסן, ובאלבומו השני, "הילד שבי", שיצא בשנת 1989.[6] בשנת 1988, ניגן ב"Shaday", אלבומה הבינלאומי הראשון של הזמרת עפרה חזה.

בשנת 1989, הקליט והופיע עם סי היימן.[7] כמו כן ניגן באלבום הבכורה של החברים של נטאשה שהגיע למעמד של אלבום פלטינה עם 40,000 עותקים. באותה שנה גם יסד והפיק את להקת הרוק "פרות קדושות". חברי הלהקה עטו על עצמם מסכות, בטענה כי הם לא רוצים פרסום אישי וחשוב להם שהמלים ייחרטו בראש המאזין. מאוחר יותר התגלה, כי בין האמנים שהשתתפו בפרויקט היו דני בסן, סי היימן, דורי בן זאב, אלי גורנשטיין ואשתו של עצמון, טלי.[8] ההרכב הוציא שלושה תקליטי שדרים, "שובי לפרדס",[9] "חזור אליי" ו-"במדינת הגמדים". כולם שירי מחאה פוליטיים.[10] בשנת 1990, ניגן באלבום האולפן השלישי של מאיר בנאי הצבעים משתנים.[11] באלבומה השני של להקת נוער שוליים, "ציירי לך שפם", שזכה להצלחה גדולה ונמכר ביותר מ-70,000 עותקים.[12] ובאלבום הסולו הראשון של הזמרת והיוצרת אלונה דניאל.

בשנת 1991, השתתף כנגן בהפקה של המחזמר "שיער", שעלתה בתיאטרון "הסינרמה" בתל אביב.[13]

בשנת 1992, שימש כמנהל מוזיקלי והלחין חלק מהשירים באלבום "אנשים זרים" של ירדנה ארזי,[14] באותה שנה גם שימש כמנהל מוזיקלי באלבומו השלישי של זאב טנא "חצי צוחק". וניגן באלבומו החמישי של יהודה פוליקר כסולן, "לעיניך הכחולות", והשתתף בסיבוב ההופעות של פוליקר.[15]

בין 1993 ל-1996 הופיע עצמון במסגרת "רביעיית גלעד עצמון", והקים את ההרכב "שפיל אסיד ג'אז" שהקליט שלושה אלבומים בהוצאת חברת MCI (חברי ההרכב האחרים היו: גיא בן ברק - שירה, יוסי לוי - גיטרה, דורון רפאלי - תופים, ירון סתוי - בס, אברהם פלדר - חצוצרה). ההרכב גם הוציא לאור תקליט שדרים עם השיר "בובינוע" שזכה להשמעות רבות ברדיו.[16][17] בנוסף, הופיע בפסטיבל הג'אז הבינלאומי אילת,[18] והשתתף בפסטיבלי מוזיקה בלייפציג, ציריך, ברלין, דרזדן ופראג. פרט לכך, כתב מוזיקה לבלט מודרני, לסרטים, ולמחזה מוזיקלי.[4] בשנים 1993–1995, השתתף בתוכנית לילה גוב כחלק מלהקת התוכנית - להקת "התנינים".[19] בשנת 1997, הצטרף לסיבוב ההופעות של הרכב הג'אז הישראלי מינואט.[20]

בשנת 1995, החל ללמוד לתואר דוקטור בפילוסופיה ובפסיכואנליזה באוניברסיטת אסקס שבאנגליה, אך המשיך להופיע ולהקליט בישראל. מאז שנת 1997 עבר לגור בקביעות בממלכה המאוחדת ובשנת 2002 קיבל אזרחות בריטית.[21]

בין 1997 ל-2000 התחיל עצמון בקשר מתמשך עם איאן דיורי ולהקתו "הבלוקהדס", והופיע איתם ברחבי בריטניה ואירופה. גם לאחר מותו של דיורי בשנת 2000 המשיך עצמון להופיע עם הלהקה כחבר קבע.[22] בשנת 2001, השתתף עצמון במופע מחווה ובאלבום לזכרו של דיורי. בפרויקט השתתפו גם: רובי ויליאמס, שינייד או'קונור, פול מקרטני ושון מקגואן.[21]

בשנת 2000, הקים את "אנסמבל האוריינט האוס" (שבו חברים גם פרנק הריסון, אדי היק וירון סתוי[23] והמתופף אסף סירקיס (שעזב את ההרכב ב-2009).[24] באותה שנה הקליט ההרכב את האלבום הראשון שלו ובשנת 2001 את האלבום השני "Nostalgico".[25]

בשנת 2003, השתתף בהקלטת האלבום "Cuckooland" של המוזיקאי הבריטי רוברט ואייט שהיה מועמד לפרס אלבום השנה הבריטי.[26] ובשנת 2007, באלבום "Comicopera" של ואייט.[27]

בנובמבר 2010, הוציא ביחד עם רוברט ואייט ורוז סטפן את האלבום "For the Ghosts Within". האלבום קיבל ביקורות חיוביות, כולל חמישה כוכבים מעיתון הגרדיאן הבריטי.[28] על עשיית האלבום אמרה סטפן כי "רוברט וגלעד הם חברים נפלאים שעבדו ביחד מספר שנים. העבודה עם גלעד הייתה חוויה מופלאה. הוא אחד האנשים האנרגטיים והחיוביים שפגשתי אי פעם וכמוזיקאי הוא פשוט מעורר השראה ותדהמה".[29]

בשנת 2014, השתתף בהקלטות אלבום האולפן ה-15 והאחרון של להקת הרוק המתקדם, פינק פלויד - The Endless River.[30]

דעותיו על ישראל והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצמון ויתר על אזרחותו הישראלית. בספרים ומאמרים שכתב, הוא מבקר את מדינת ישראל, בעיקר מהזווית האתית והיחס לפלסטינים, ואת היהדות המקדמת פוליטיקה של זהויות כדי לתמוך באג'נדה לאומנית במדינת ישראל. ספרו "המי הנודד?" (The Wandering Who, משחק מילים על The wandering Jew, "היהודי הנודד" באנגלית) עוסק ביהודי העולם ובמדינת ישראל, ומנסה להגדיר ולהבדיל בין המושגים: Judaism, Jewishness, Jewish culture, Jewish ideology. טענתו העיקרית היא שיהדות (Judaism) כדת, אמונה ועניין רוחני היא שונה מהיהדות כזהות פוליטית (Jewishness), שהיא מושג מודרני שהביא לתפיסה בדלנית, לאומנית ואף גזענית. לתפיסתו גם המרקסיזם (שהובל בתחילת דרכו ברובו על ידי יהודים) וגם הציונות הם דוגמאות ליהדות המשמשת ככוח וזהות פוליטית. תפיסה הדומה ליחס החרדים לציונות.[31] הספר רווי בדעותיו האנטישמיות של עצמון[דרוש מקור] והתבטאויות אוטואנטישמיות[דרוש מקור][מפני ש...] דוגמת הגדרתו את עצמו כ"יהודי השונא את עצמו בגאווה", "יריב חזק... של היהודיוּת" וכיוצא באלה.[32] ניק לולס, מנכ"ל עמותת Hope Not Hate נגד גזענות ופשיזם, כתב על ספרו של עצמון: ”למרות היותו יהודי בעצמו, עצמון מקדם מכחישי שואה וטענות שהיסטוריית השואה המקובלת היא מטעה. הוא תוקף את הזהות היהודית בדרך שהייתה בבירור מוגדרת כגזענית אם הוא היה כותב על מיעוט אחר, וטוען שאנשים יכלו לחשוב שהיטלר צדק בנוגע ליהודים בגלל התנהגותם כיום. הוא מספר בדיחות אנטישמיות גסות ולועג לדאגה בגלל האנטישמיות.”[33]

הספר זכה לחסותו ולתמיכתו של ריצ'רד פאלק, חוקר מצב זכויות האדם בשטחים מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם, שהביע אף הוא דעות אנטישמיות ואנטי-ישראליות קיצוניות.

בראיון שפורסם ב-ynet‏[34] הביע עצמון תמיכה בהכחשת שואה, הטיל ספק בצעדות המוות בשואה, ואמר:

"התהליך הזה ממסד את הסבל היהודי ולא מרשים אותי. שמעתי על מכחישי שואה שהושלכו לכלא רק משום שלא נפלו בנרטיב של השואה כפי שמתארים אותו הציונים. חוקי הכחשת שואה הם הגרועים מכל – הם מונעים מיהודים להבין את ההיסטוריה של עצמם. קחו את בעיית צעדות המוות, למשל. זה ברור לכולם שבתחילת המלחמה הנאצים רצו לנקות את הרייך מיהודים. אם זה המצב, למה הם הובילו את היהודים בסוף המלחמה אל תוך הרייך במה שאנשים מתייחסים אליו בתור "צעדות המוות"? אם הנאצים רצו להשמיד את היהודים, הדבר האחרון שהם היו צריכים לעשות הוא להוביל אותם לגרמניה."

המקור באנגלית
"This process institutionalizes the Jewish suffering and doesn't impress me. I heard about Holocaust deniers who were forced to sit in jail just because they wouldn't fall for the Holocaust narrative as described by the Zionists. Holocaust denial laws are the worst – they prevent Jews from understanding their own history. Take the death marches issue, for example. It's clear to everyone that at the beginning of the war the Nazis wanted to clear the Reich of Jews. If that's the case, why did the lead the Jews at the end of the war into the Reich in what people refer to as 'the death marches'? If the Nazis wanted to destroy the Jews, the last thing they should have done was lead them to Germany."
— גלעד עצמון, מצוטט במאמר Yaniv Halily, The protocols of Gilad Atzmon, ynetnews, ‏1 באוקטובר 2011

ב-21 במרץ 2017 בדיון בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) לרגל השקת ספרו של ריצ'רד פאלק, "Palestine's Horizon", ובהשתתפותו, נכח עצמון בקהל. בוויכוח שפרץ בקרב הקהל, אמר עצמון, לטענת נוכחים באירוע, ש"יהודים גורשו מגרמניה בגלל שהתנהגו לא בסדר", והמליץ על ספריו של מכחיש השואה דייוויד אירווינג.[35]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Spirit of Trane - Label: Fanfare Jazz — 2017
  • World Peace Trio (with Dwiki Dharmawan and Kamal Musallam) - Label: Enja — 2017
  • Songs of the Metropolis - Label: World Village — January 2013
  • The Tide Has Changed - Label: World Village — September 2010
  • "In loving memory of America" – Label: Enja – January 2009
  • Refuge – Label: Enja – October 2007
  • Artie Fishel and the Promised Band – Label: WMD – September 2006
  • MusiK – Label: Enja – October 2004 Fordham, John (2004-10-08). "CD: Gilad Atzmon, Musik - Rearranging the 20th Century". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2020-04-01.
  • Exile – Label: Enja – March 2004
  • Nostalgico – Label: Enja – January 2001
  • Gilad Atzmon &The Orient House Ensemble – Label: Enja – 2000
  • Juizz Muzic- Label: FruitBeard – 1999
  • Take it or Leave It – Label: Face Jazz – 1997
  • Spiel- Both Sides – Label: MCI – 1995
  • Spiel Acid Jazz Band- Label: MCI – 1995
  • Spiel- Label: In Acoustic&H.M. Acoustica – 1993

אלבומים בהם שימש כנגן או כמפיק:

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Wandering Who?
  • "מורה נבוכים" (כתר, 2001)
  • A Guide to the Perplexed, English translation by Philip Simpson. London: Serpent's Tail, 2002. ISBN 1-85242-826-0
  • My one and only love. London: Saqi Books, 2005. ISBN 0-86356-507-7 (pbk.). ISBN 978-0-86356-507-6 (pbk.)
  • The Wandering Who?: A Study of Jewish Identity Politics, Zero Books, 2011. ISBN 978-1-84694-875-6
  • Being in Time: A Post-Political Manifesto, Newbold on Stour, Warwickshire: Skyscraper Publications, 2017. ISBN 978-1911072201

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלעד עצמון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ On The Current International Zionist Smear Campaign, גלעד עצמון
  2. ^ מגילת היסוד - מסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי
  3. ^ תזמורת חיל האוויר - בתוכנית: שעה טובה 1983 (שני קטעים), Youtube
  4. ^ 1 2 ירון פריד, רוברט וואייט וגלעד עצמון עושים ביחד ג'אז. ראיון, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2010
  5. ^ שלמה מזרחי - אתמול בלילה (סקסופון - גלעד עצמון), Youtube
  6. ^ סוף עונת הטיטולים, מעריב, 6 באוקטובר 1989
  7. ^ סי היימן וריקי גל במופע משותף, מעריב, 10 בנובמבר 1989
  8. ^ פרות קדושות - באתר mooma
  9. ^ בועז כהן, תעלומה ממולכדת - פרות קדושות - "שובי לפרדס", חדשות, 4 במאי 1989
  10. ^ טרור מוזיקלי: תעלומת “פרות קדושות”
  11. ^ יוסי חרסונסקי, אדם בתוך עצמו - הצבעים משתנים (אן.אם.סי), מעריב, 4 במאי 1990
  12. ^ יוסי חרסונסקי, צריך לדעת איך להתמסחר - נוער שוליים - ציירי לך שפם (הד ארצי), מעריב, 29 ביוני 1990
  13. ^ מחזמר - אהבה, סמים וסקס חופשי, חדשות, 5 ביולי 1991
  14. ^ יואב בירנברג, ירדנה ארזי . חדש, חדשות, 13 באוקטובר 1991
  15. ^ יואב בירנברג, יקיר האומה, חדשות, 3 באפריל 1992
  16. ^ בובינוע - שפיל אסיד ג'אז, Youtube
  17. ^ שפיל אסיד ג'אז
  18. ^ פסטיבל הג'אז בים האדום, חדשות, 23 באוגוסט 1993
  19. ^ לוקח ת'זמן - גידי גוב - סקסופון וקלרינט: גלעד עצמון, Youtube
  20. ^ מינואט מארחת את Kenwood Dennard וגלעד עצמון בקמלוט, תל אביב 1997, הופעה שלמה, Youtube
  21. ^ 1 2 שגיא בן נון, אני ג'ז פוליטי, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2003
  22. ^ Gilad Atzmon - The Blockheads
  23. ^ בנו של זיסי סתוי
  24. ^ בן שלו, מתופף הג'ז אסף סירקיס יופיע בת"א, באתר הארץ, 1 בינואר 2009
  25. ^ גיל ג'יבלי, ‏כשג'אז סטרילי פוגש סמבוסק, באתר גלובס, 14 בפברואר 2002
  26. ^ גידי אביבי, ושוב, הקושי והאושר: האלבומים החדשים של אלוויס קוסטלו ורוברט ואייט עוסקים בפוליטיקה ובאהבה, בדיוקן עצמי ובשיתוף פעולה, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003
  27. ^ בן שלו, מגיעה להם עוד לירה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2007
  28. ^ John Fordham, ‏Robert Wyatt/Ros Stephen/Gilad Atzmon: For the Ghosts Within - review, Guardian, 14 באוקטובר 2010
  29. ^ בכורה: רוברט וואייט, גלעד עצמון ורוז סטפן - "What A Wonderful World', באתר וואלה!‏, 18 באוקטובר 2010
  30. ^ אתר למנויים בלבד אבי פיטשון, שירת הברבור של "פינק פלויד": באלבום האולפן החדש של "פינק פלויד", הראשון זה 20 שנה, יש הדים כמעט מכל תקופה ואלבום שלה, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2014
  31. ^ 1/2 - Judaism vs Jewish Identity Politics - Rabbi Yaakov Shapiro and Gilad Atzmon
  32. ^ אלן דרשוביץ, "מירשהיימר ופאלק נותנים חסות לספר אנטישמי", תרגום המאמר לעברית באתר News1.
    המאמר המקורי של דרשוביץ בניו ריפבליק (באנגלית).
  33. ^ "Rewriting History: Holocaust Revisionism Today". Hope not Hate. December 2012. p. 9. Archived from the original on 2012-01-11. Retrieved 28 November 2018. בארכיון האינטרנט. המקור באנגלית: "Despite being Jewish himself, Atzmon has promoted Holocaust deniers and claims that the established history of the Holocaust is misleading. He attacks Jewish identity in a way that would clearly be recognised as racist if it were about any other minority identity and claims that people might think that Hitler was right about the Jews because of their behaviour today. He tells crude antisemitic jokes and mocks any concerns about antisemitism."
  34. ^ Yaniv Halily, The protocols of Gilad Atzmon, ynetnews, ‏1 באוקטובר 2011
  35. ^ Jewish students angry over treatment at LSE meeting, The Jewish Chronicle, March 21 2017
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גלעד_עצמון&oldid=37305758"