אוולין ווד

סר הנרי אוולין ווד
Henry Evelyn Wood

אוולין ווד
לידה	9 בפברואר 1838 אסקס, האימפריה הבריטית
פטירה	2 בדצמבר 1919 (בגיל 81) אסקס, האימפריה הבריטית
מקום קבורה	Aldershot Military Cemetery
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
השכלה	מרלבורו קולג' Marlborough Royal Free Grammar School
בן או בת זוג	Mary Paulina Anne Southwell (19 בספטמבר 1867–?)
צאצאים	Pauline Fanshawe, Evelyn FitzGerald Michell Wood, Charles Michell Aloysius Wood, Victoria Eugénie Mary Wood, Marcella Caroline Mary Page, Arthur Herbert Wood
השתייכות
תקופת הפעילות	1854–1905 (כ־51 שנים)
דרגה	פילדמרשל
פעולות ומבצעים
מלחמת קרים המרד ההודי הגדול המלחמה האנגלו-אשנטית השלישית מלחמת הזולו מלחמת הבורים הראשונה מרד עוראבי המלחמה המהדית
עיטורים
צלב ויקטוריה אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט אביר מפואר של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש

ווד כקצין צעיר בדרגת סגן משנה

ווד ב-1880

ציור של ווד ב-1910

ווד בבגדים אזרחיים ב-1917

סר הנרי אוולין ווד (באנגלית: Henry Evelyn Wood;‏ 9 בפברואר 1838 - 2 בדצמבר 1919) היה פילדמרשל בצבא בריטניה. ווד לחם במהלך מלחמת קרים, ועל חלקו במהלך המרד ההודי הגדול עוטר בצלב ויקטוריה. בהמשך פיקד על כוחות בריטיים במלחמה האנגלו-אשנטית השלישית, מלחמת הזולו, מלחמת הבורים הראשונה, מרד עוראבי והמלחמה המהדית. כמו כן שימש כמפקד צבא מצרים, וארגן אותו מחדש. בהמשך חזר לבריטניה ומונה למפקד פיקוד אלדרשוט. בתפקידו האחרון הוא פיקד על הקורפוס ה-2.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

ווד נולד ב-9 בפברואר 1838 במחוז אסקס שבבריטניה. הוא היה בנו של סר ג'ון ווד, הברונט השני לבית ווד (1796-1866). אמו, אמה קרולין מישל הייתה אחותו של הקצין צ'ארלס קולייר מישל. אחותו הצעירה הייתה קיטי או'שיי אשר הרומן שניהלה עם צ'ארלס סטיוארט פרנל הוביל לנפילתו של זה האחרון. סבו מצד אביו היה הפוליטיקאי הוויגי סר מתיו ווד הברונט הראשון, ודודו ויליאם ווד, הברון הראשון מהת'רלי שימש כלורד צ'נסלור. סבו מצד אמו היה אדמירל בחיל הים של פורטוגל. ווד התחנך בבית ספר במרלבורו, ולאחר מכן במרלבורו קולג' אשר אותו עזב לאחר שהוכה באופן לא צודק.

תחילת הקריירה

ערך מורחב – מלחמת קרים

הוא התגייס לצי הבריטי, ושרת על סיפון אה"מ קווין שהייתה תחת פיקוד דודו, קפטן פרדריק מישל. הוא הוסמך רשמית כפרח קצונה ב-15 באפריל 1852. ב-1853 הוא נשלח להילחם במלחמת קרים. הוא השתתף בהמצור על סבסטופול ובקרב אינקרמן, אוזכר בשדרים הרשמיים של הצבא, ומפקדיו אף המליצו להעניק לו את צלב ויקטוריה - המלצה שנדחתה. זרועו השמאלית נפצעה קשה, ורופאיו אף שקלו לקטוע אותה. ב-7 בספטמבר 1855 הוא עזב את הצי לטובת צבא בריטניה, חרף העובדה שהמשכורת שקיבל בצבא הייתה נמוכה במידה ניכרת. הוא הוצב כקורנט ברגימנט הדרגונים ה-13, ובינואר 1856 חזר לקרב בקרים. ב-1 בפברואר של אותה שנה, דאג דודו שהוא יקודם לדרגת לוטננט. חודש לאחר מכן הוא לקה בדלקת ריאות וטיפוס. להוריו נאמר שהוא גוסס, ואמו נסעה לאיסטנבול כדי לפגוש אותו. הוא הוחזר לתקופת התאוששות באנגליה.

הודו ואשנטי

ערכים מורחבים – המרד ההודי הגדול, המלחמה האנגלו-אשנטית השלישית

ווד הוצב באירלנד, וב-1858 הועבר להודו הבריטית שם היה המרד ההודי הגדול בשיאו. הוא לחם בקרבות רבים כנגד המורדים, וב-19 באוקטובר של אותה שנה פעל באזור סינדהורה, ותקף באומץ עמדה של המורדים שיחידתו נצטוותה לכבוש. ב-29 בדצמבר הוא חילץ עם עשרה אנשים סוחר מקומי מחבורת שודדים שחטפו אותו, לקחו אותו לג'ונגל והתכוונו לתלות אותו. על שני האירועים קיבל ווד את "צלב ויקטוריה" - העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק לחיילי הכוחות המזוינים של בריטניה וחבר העמים הבריטי. ב-1860 הוא נאלץ לחזור לבריטניה בשל חום גבוה. ב-16 באפריל 1861 הוא הועלה לדרגת קפטן, וב-19 באוגוסט 1862 הוענקה לו דרגת כבוד של מייג'ור. הוא רצה ללמוד במכללה לפיקוד ומטה בקיימברלי, אולם באותה תקופה כל רגימנט יכל לשלוח למכללה רק קצין אחד בכל שנה. לפיכך נאלץ ווד לעבור לרגימנט הרגלים ה-73 (פרתשייר), והוא החל את לימודיו במכללה בינואר 1863 וסיים אותה כשנה לאחר מכן.

לאחר מכן הוא הוחזר לתקופה קצרה לאירלנד, אולם האקלים הלח פגע בבריאותו. הוא הועבר יחד עם כל הרגימנט להונג קונג, אולם המקום לא מצא חן בעיניו והוא הוציא ממון מכיסו כדי שיועבר לרגימנט ה-17 (ליסטרסטיר) באלדרשוט. הוא מילא תפקידי מטה שונים והקים משפחה, ב-19 ביוני 1873 הועלה לדרגת לוטננט קולונל.

במאי 1873 הוא נשלח להילחם במלחמה האנגלו-אשנטית השלישית כנגד האימפריה האשנטית (קונפדרציה של שבטי האשנטי כיום באזור גאנה וחוף השנהב). הוא שימש כאחד מאנשי מטהו של גרנט ג'וזף וולסלי, ומאוחר יותר הופקד על גיוס גדודים משבטי הילידים המקומיים. הוא נפצע, והוענק לו תואר עמית במסדר האמבט ב-31 במרץ 1874. ב-1 באפריל של אותה שנה הוא הועלה לדרגת קולונל. הוא נחשב בידי וולסלי לקצין מוכשר, וככזה, היה אחד מחוג הקצינים הנאמנים לוולסלי אשר זכו לכינוי "טבעת וולסלי". בספטמבר 1874 הוא נשלח למחנה אלדרשוט כמפקח על ההוראה בחיל המצב של המחנה, והחזיק בתפקיד עד פברואר 1878. ב-13 בנובמבר של אותה שנה הוא מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-90.

הזולו והבורים

ערכים מורחבים – מלחמת הזולו, מלחמת הבורים הראשונה

בינואר 1879 פרצה מלחמת הזולו. מפקד הכוחות הבריטיים באזור דרום אפריקה, לורד צ'למספורד, חילק את הכוח הבריטי שהיה אמור לתקוף את ממלכת הזולו לשלושה טורים: הטור המרכזי בפיקודו ובפיקוד ריצ'רד גלין, הטור הדרומי בפיקודו של צ'ארלס פירסון והטור הצפוני בפיקוד ווד. תפקידו המקורי של ווד היה להילחם בשבטי הזולו הצפוניים ולמנוע מהם לתגבר את כוחות הזולו במרכז. עם זאת, ב-22 בינואר הובס הטור המרכזי בקרב איסאנדלוואנה. הטור הדרומי כותר באזור העיר אשאו, כך שהטור של ווד היה הטור החופשי היחיד. בעקבות פקודות חדשות מצ'למספורד, ווד נסוג וערך את כוחותיו מחדש. הגזרה שלו נשארה שקטה יחסית, אולם ב-28 במרץ צ'למספורד ביקש ממנו לבצע מתקפת הסחה בזמן שהוא יפקד על כוח חילוץ לחיילים הנצורים באשאו. ווד שולח כוח של כ-600 חיילים לתקוף מעוז של שבט הזולו בהלובאין בשאיפה למשוך את לוחמי הזולו לכיוון העמדה המבוצרת של כוחותיו. לעזרת כוחות הזולו בהלובאין הגיעו כ-26,000 לוחמי זולו, וכוחותיו של ווד נחלו תבוסה כואבת שהסתיימה ב-225 בריטים הרוגים ועריקה המונית של החיילים האפריקניים שלחמו בשירות הבריטים.

מעודדים מהצלחתם, תקפו הזולו יום למחרת את העמדה המבוצרת של ווד בקמבולה אשר בה היו 2,068 חיילים בריטים. הקרב הסתיים בניצחון מוחץ לכוחותיו של ווד, עם 29 הרוגים בריטים וכ-2,000 הרוגים מכוחות הזולו. קרב זה נחשב לנקודת המפנה במלחמת הזולו ואיפשר את חילוץ הכוח הנצור באשאו. ב-3 באפריל הוענקה לו דרגה זמנית של בריגדיר גנרל, והוא קיבל פיקוד על הדיוויזיה השנייה אשר עמה השתתף בפלישה השנייה לממלכת הזולו ובקרב אולונדי. לאחר מכן הוא הוביל את המשא ומתן עם הזולו. לאחר מכן בחר ווד לחזור לאנגליה ולא להשתתף במרדף הסופי אחר מלך הזולו קטשאויו קמפנדה. ב-23 ביוני 1879 הוא הועלה לדרגת אביר מפקד במסדר האמבט. באותה תקופה הוא החל לסבול מחירשות. בספטמבר של אותה שנה הוא ביקר בטירת בלמורל את ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, אשר ציינה ביומנה שהיא נאלצה "לצרוח" כדי לדבר אתו.

ב-12 בינואר 1880 מונה ווד למפקד חיל המצב בעיר צ'טהאם. בין מרץ ליולי של אותה שנה, ביקשה ממנו המלכה ויקטוריה ללוות יחד עם אשתו את הקיסרית אז'ני שביקשה לראות את המקום שבו מת בנה, נפוליאון אז'ן לואי במהלך מלחמת הזולו. בדרכם חזור הם עברו באי סנט הלנה, המקום בו מת נפוליאון בונפרטה. לאכזבתו של ווד, הוא לא קיבל כל תגמול על המשימה הזו. בינואר 1881, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת הבורים הראשונה, נשלח ווד חזרה לאפריקה בדרגה מקומית של בריגדיר גנרל. הוא מונה לאחד מאנשי מטהו של המפקד הבריטי באזור ג'ורג' קולי אשר היה צעיר ממנו. בפברואר הובס קולי ונהרג בידי הבורים בקרב גבעת המג'ובה, וווד קיבל קידום חירום לדרגת מייג'ור גנרל ומונה למחליפו של קולי. באמצע מרץ, הוא חידש את המתקפה כנגד הבורים, אולם אז קיבל הוראה מראש הממשלה ויליאם גלאדסטון לחתור לשלום. ווד התנגד לצעד, אולם סבר שמחובתו לציית לממשלה. ב-21 במרץ הוא יצר מגעים עם הבורים, וב-23 במרץ נחתם הסכם שלום במסגרתו הבריטים הכירו ברפובליקה הדרום-אפריקאית.

מצרים וסודאן

ערכים מורחבים – מרד עוראבי, המלחמה המהדית

חלקו בהסכם השלום השניא אותו על קציני צבא רבים, אשר סברו שהיה עליו להתפטר ולא לסייע למגעים. ההסכם נתפס כחרפה, ורבים, וביניהם וולסלי, אף כעסו על ווד על כך שלא נקם את מותו של קולי. עם זאת, ההסכם קירב אותו אל פוליטיקאים ליברלים רבים ואף אל המלכה ויקטוריה. ב-1881 נולדה בתו השלישית של ווד, ועל פי בקשתה של המלכה היא נקראה "ויקטוריה אז'ני" - על שמה ועל שם ידידתה הקיסרית אז'ני. הוענק לו הצלב הגדול של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש, ואף הוצע לו לשמש כמושל מושבת נטאל. הוא דחה את ההצעה, ובפברואר 1882 הוא הוחזר לבריטניה לפיקוד על חיל המצב בצ'טהאם. באוגוסט של אותה שנה הוא מונה למפקד הבריגדה ה-4 אשר נשלחה למצרים כחלק מחיל המשלוח בפיקודו של וולסלי אשר יצא לדכא את מרד עוראבי. הבריגדה שתחת פיקדו הוצבה ככוח כיבוש באלכסנדריה.

ב-21 בדצמבר 1882 מונה ווד לסירדאר - המפקד הבריטי של צבא מצרים. הוא החזיק בתפקיד עד 1885, ובמהלך תקופה זו העביר ארגון מחדש את הצבא. ב-1885 נשלח ווד לפקד על כוחות במהלך המלחמה המהדית. עם זאת, הוא סולק מהתפקיד כיוון שהסתכסך עם וולסלי שהיה המפקד העליון באזור. ביוני של אותה שנה הוא חזר לבריטניה.

אחריתו

ב-1 באפריל 1886 הוא מונה למפקד פיקוד המזרח. בנובמבר 1888 הועלתה הצעה להעבירו לפקד על פיקוד אלדרשוט - אחד התפקידים היוקרתיים ביותר בצבא הבריטי. ההצעה נתקלה בהתנגדותו של המפקד העליון של הצבא, הדוכס מקיימברידג', אולם חרף זאת קיבל ווד את התפקיד ונכנס אליו בתחילת 1889. במקביל הוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל. ב-30 במאי 1891 הוא הועלה לדרגת אביר הצלב הגדול במסדר האמבט. בתפקידו זה, הוא יזם רפורמות שנועדו בעיקר להקל על חייהם של החיילים. הוא אף דאג לשיפור תנאיהם של בעלי החיים שבשירות הצבא. בתחילת 1893 הוא הוחלף בתפקיד בבנה של המלכה הנסיך ארתור. המלכה רצתה שווד ימונה למפקד צבא הודו הבריטית, בעוד הדוכס מקיימברידג' העדיף למנותו למפקד ארמיית בומביי. בסופו של דבר הוא מונה לקצין האספקה הראשי של הצבא. ב-26 במרץ 1895 הוא הועלה לדרגת גנרל מלא. בתקופה זו הוא פרסם מספר ספרים העוסקים בחיל פרשים.

ב-1897 הוא מונה לקצין כוח אדם ואדמיניסטרציה ראשי. ב-1899 הוא הגיש בקשה להשתתף במלחמת הבורים השנייה, ואף גילה נכונות לשרת תחת רדוורס בולר הזוטר ממנו. בקשתו נדחתה. ב-1901 מונה למפקד הקורפוס השני, ובהמשך למפקד פיקוד דרום. ב-8 באפריל 1903 הוא הועלה לדרגת פילדמרשל, ובסוף 1904 פרש מהצבא. הוא נפטר מאי-ספיקת לב ב-2 בדצמבר 1919 בגיל 81 ונקבר בבית הקברות הצבאי באלדרשוט. צלב הוויקטוריה שלו מוצג במוזיאון הצבאי הלאומי בלונדון.

ספריו

• The Crimea in 1854, and 1894 (1895)
• Cavalry in the Waterloo Campaign (1895)
• Achievements of Cavalry (1897)
• From Midshipman to Field Marshal (1906). Vol.1 / Vol. 2
• The Revolt in Hindustan 1857–59 (1908)
• Our Fighting Services and How They Made the Empire (1916) (also known as British Battles on Land and Sea)
• Winnowed Memories (1917)

לקריאה נוספת

• Buzzell, Nora (1997). The Register of the Victoria Cross. This England. ISBN 978-0906324271.
• Eccles, J.R. (1934). One Hundred Terms at Gresham's School.
• Farwell, Byron (1985). Eminent Victorian Soldiers. WW Norton & Company, New York & London. ISBN 978-0670802241.
• Harvey, David (1999). Monuments to Courage. Naval & Military Press Ltd. ISBN 978-1843423560.
• Heathcote, Tony (1999). The British Field Marshals 1736–1997. Pen & Sword Books Ltd. ISBN 0-85052-696-5.
• Manning, Stephen (2007). Evelyn Wood VC: Pillar of Empire. Barnsley, Pen & Sword Military. ISBN 9781844156542.
• Matthew, Colin (2004). Dictionary of National Biography. Vol. 60. Oxford: Oxford University Press. ISBN 978-0198614111., essay on Wood written by Ian Beckett
• Reagan, Geoffrey (1992). Military Anecdotes. Guinness Publishing. ISBN 0-85112-519-0.
• Reid, Walter (2006). Architect of Victory: Douglas Haig. Birlinn Ltd, Edinburgh. ISBN 1-84158-517-3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוולין ווד בוויקישיתוף

• אוולין ווד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתבי אוולין ווד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)