איסור הטיית משפט
מקרא | ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ו', ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ט, פרק כ"ד, פסוק י"ז. ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ו |
---|---|
תלמוד בבלי | מסכת כתובות, דף ק"ה, עמוד א', מסכת סנהדרין, דף כ', עמוד ב' |
משנה תורה | הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ', הלכה י"ב |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רע"ג, לאו ר"פ ספר החינוך, מצווה פ"א, מצווה רל"ג, מצווה תק"צ סמ"ג לאוין רה–רו. |
איסור הטיית משפט הוא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, האוסרת לעשות עָוֶל במשפט[1][2], כלומר להביא במזיד לידי תוצאה שגויה בדין[3].
בכלל האיסור גם מוטל על הדיין השופט בדין להתעלם מנתונים חיצוניים, שלא שייכים לגוף המקרה הנדון בפניו, כמו למשל מעמדם החברתי של בעלי הדין.[4].
מקורות האיסור
[עריכת קוד מקור | עריכה]"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ"
"לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"
אזכורים נוספים ופרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]"כל המטה משפט אחד מישראל עובר בלאו אחד שנאמר לא תעשו עול במשפט ואם היה גר עובר בשני לאוין שנאמר לא תטה משפט גר ואם היה יתום עובר בשלשה לאוין שנאמר משפט גר יתום"
"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה"
רש"י הסביר, "לא תטה משפט גר יתום - ועל העשיר כבר הוזהר (דברים טז יט) לא תטה משפט, ושנה בעני לעבור עליו בשני לאוין, לפי שנקל להטות משפט עני יותר משל עשיר, לכך הזהיר ושנה עליו". (בעניין הלאוין עיין עוד בספרי מניין המצוות המצוינים לעיל).
הגורמים לעיוות הדין
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי יצחק קארו מציג חמש אזהרות לעיוות הדין:
"שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, לפי שהדיין יעוֵת הדין לאחת מהחמש סיבות.
האחד, לפי ששמע לאחד מבעלי דינין קודם שיבא בעל דין חבירו והטעים טענותיו לב"ד לזה אמר שמוע בין אחיכם.
השני, לפי שאוהב לאחד מהם לזה אמר לא תכירו פנים במשפט.
השלישי, לפי שאחד מהם גדול זקן ונשוא פנים, לזה אמר כקטן כגדול תשמעון.
הרביעי, לפי שאחד מהם רשע ואלם, לזה אמר לא תגורו מפני איש.
החמישי, לחסרון ידיעה בדין ההוא, והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו."— תולדות יצחק, דברים, פרק א', פסוק ט"ז
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ו
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ', הלכה י"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה.
- ^ רבי יצחק קארו, תולדות יצחק, דברים, א', ט"ז
המשפט העברי | ||
---|---|---|
בית דין והדיינים | סמיכת זקנים • ערכאות של גויים • איגרות בית דין • איסור הטיית משפט • איסור שוחד • כבוד הבריות במשפט העברי | |
סדר הדין | לא תגורו מפני איש • בצדק תשפוט עמיתך • דרישה וחקירה • דין מרומה • אנן סהדי | |
תובע ונתבע | כתב סירוב • הודאת בעל דין | |
דיני ראיות | עדות • כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד • עדים זוממים • פסולי עדות • לא תישא שמע שווא • אין עד נעשה דיין • נמצא אחד קרוב או פסול • שטר • סימנים • קול | |
דיני טענות | טענת ברי • ברי ושמא • ספק וודאי • קים לי • מרא קמא • כופר הכל • מודה במקצת • מיגו • טענו חיטין והודה לו בשעורין • טוען וחוזר וטוען • הוחזק כפרן | |
פסק בית דין | הכרעת רוב בדיינים • המוציא מחברו עליו הראיה • יחלוקו • יהא מונח עד שיבוא אליהו • כל דאלים גבר • שודא דדייני • פשרה • עביד איניש דינא לנפשיה • הפקר בית דין הפקר • חזקת ממון • תפיסה • גוד או איגוד |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.