לדלג לתוכן

אלכס פרגוסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכס פרגוסון
Alex Ferguson
מידע אישי
לידה 31 בדצמבר 1941 (בן 82)
גלאזגו שבסקוטלנד
שם מלא אלכסנדר צ'פמאן פרגוסון
גובה 176 ס"מ
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1957–1960
1960–1964
1964–1967
1967–1969
1969–1973
1973–1974
סך הכל 		קווינס פארק
סנט ג'ונסטון
דנפרמליין אתלטיק
גלאזגו ריינג'רס
פאלקירק
אייר יונייטד 		31 (15)
37 (19)
89 (66)
41 (25)
95 (36)
24 (9)
317 (170)
קבוצות כמאמן
1974
1974–1978
1978–1986
1985–1986
1986–2013 		איסט סטירלינגשייר
סנט מירן
אברדין
נבחרת סקוטלנד
מנצ'סטר יונייטד
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

סר אלכסנדר צ'פמן "אלכס" פרגוסון (באנגלית: Alexander Chapman "Alex" Ferguson; נולד ב-31 בדצמבר 1941 בגלאזגו, סקוטלנד) הוא כדורגלן עבר ומאמן עבר סקוטי. ידוע בעיקר כמאמן של מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד, אותו הוביל להישגים מרשימים שבזכותם נחשב לאחד המאמנים הטובים ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי. חבר בהיכל התהילה של הכדורגל האנגלי מאז 2002.

קריירת משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת המשחק של פרגוסון החלה כחובבן בקבוצת קווינס פארק(אנ'), בה ערך את הופעת הבכורה שלו כחלוץ בגיל 16. הוא תיאר את משחק הבכורה שלו כסיוט על אף שכבש בהפסד 1–2 לסטראנר(אנ'). באותה עונה כבש 20 שערים ב-31 משחקים.

פרגוסון לא הצליח לשמור על מקום קבוע בהרכב ועבר לסנט ג'ונסטון(אנ') בשנת 1960, אך אף על פי שהבקיע בקביעות, עדיין לא מצא מקום קבוע בהרכב וביקש העברה.

בקיץ 1964 חתם פרגוסון בדנפרמליין אתלטיק(אנ'), והפך לכדורגלן מקצועי. הקבוצה הייתה אחת החזקות בליגת העל הסקוטית והגיעה לגמר הגביע הסקוטי, אך הפסידה לסלטיק 3-2. פרגוסון לא נכלל בסגל לגמר לאחר ביצועים גרועים במשחק ליגה נגד סנט ג'ונסטון.

בעונת 1965–1966 כבש פרגוסון 45 שערים ב-51 משחקים עבור דנפרמליין וסיים כמלך השערים ביחד עם ג'ו מקברייד (אנ') מסלטיק, עם 31 שערים, אך לא זכה בשום תואר.

ב-1967 הצטרף לגלאזגו ריינג'רס בסכום של 65,000 ליש"ט, שיא העברות בתקופה זו בין שני מועדונים סקוטיים.

כשחקן כדורגל, לא נחשב פרגוסון ככשרוני במיוחד, אף שרשם לעצמו עונה מוצלחת בגלאזגו ריינג'רס ונקרא לשחק בשורות נבחרת סקוטלנד.

קריירת אימון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכס פרגוסון, 2009

לאחר פרישתו ממשחק הוא החל לעבוד כמאמן. ביוני 1974 מונה למנג'ר איסט סטירלינגשייר(אנ') מהליגה השנייה בסקוטלנד כשהוא בן 32. כבר באוקטובר באותה שנה הוא עבר לאמן את סנט מירן שדורגה מתחת לאיסט סטירלינגשייר בטבלה. בעונת 1976/77 העפיל עם סנט מירן לליגת העל הסקוטית, אך ב-1978 פוטר מתפקידו.

אברדין ונבחרת סקוטלנד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרגוסון מונה למאמן אברדין לעונת 1978/79, שאותה סיימה הקבוצה במקום הרביעי בליגה, הפסידה בגמר גביע הליגה הסקוטי והודחה בחצי גמר הגביע הסקוטי. בעונתו השנייה הוביל פרגוסון את אברדין לאליפות סקוטלנד, ובכך שבר את ההגמוניה של סלטיק וגלאזגו ריינג'רס. באותה עונה הפסידה אברדין בגמר גביע הליגה לדנדי יונייטד. בעונות 1981/82 עד 1983/84 הוליך את אברדין לשלוש זכיות רצופות בגביע הסקוטי. בעקבות הזכייה בגביע השתתפה אברדין בעונת 1982/83 בגביע המחזיקות ואף זכתה בו אחרי ניצחון על ריאל מדריד במשחק הגמר. ב-1983/84 זכתה אברדין בדאבל כשזכתה גם באליפות, ובעונה שלאחר מכן זכתה באליפות שנייה ברציפות. ב-1985/86 זכתה אברדין בגביע נוסף וכן בגביע הליגה.

לאחר הצלחתו כמאמן אברדין, מונה פרגוסון ב-1985 למאמן נבחרת סקוטלנד במקומו של ג'וק סטין (אנ') שנפטר מהתקף לב לאחר העלייה למונדיאל 1986. פרגוסון אימן את הנבחרת במונדיאל עצמו, שם הודחה בשלב הבתים.

מנצ'סטר יונייטד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 הגיע למנצ'סטר יונייטד. פרגוסון הפך את יונייטד ממועדון בינוני עם עבר מפואר לאחד מהמועדונים הטובים בעולם, זאת על אף שבשנים הראשונות חווה קשיים. בשנת 1990 הוזכר פרגוסון בעיתונות האנגלית כמועמד לפיטורים, אך זכייתה של יונייטד בגביע האנגלי - התואר הראשון שלו במועדון, נחשבת כזו שהצילה את משרתו. בשנת 1991 זכה עם יונייטד בגביע אירופה למחזיקות גביע לאחר ניצחון על ברצלונה. ב-1992 רכש פרגוסון את החלוץ הצרפתי אריק קנטונה מלידס יונייטד, ובסיום אותה עונה, 1992/3, זכתה יונייטד באליפות לראשונה מזה 26 שנים, ומשם החל רצף ההצלחות המשמעותי של פרגוסון. עונת השיא של פרגסון ויונייטד הייתה 1999 בה הקבוצה זכתה ב"טרבל": אליפות, גביע ה-FA וגביע האלופות. במשחק הגמר הדרמטי נגד באיירן מינכן הגרמנית הצליחה יונייטד לחזור מפיגור של שער בזכות טדי שרינגהאם שנכנס כמחליף והשווה בדקה ה-90 לאחר קרן של דייוויד בקהאם. אולה גונאר סולשיאר כבש שער ניצחון בתוספת הזמן מעוד קרן של בקהאם. המלכה אליזבת השנייה החליטה להעניק לפרגוסון את תואר האבירות סר בעקבות הישגי אותה עונה. בשנת 1999 נבחר כמאמן השנה של ה-BBC.

פרגוסון הודיע שיעזוב את יונייטד בשנת 2002, אך תוך זמן קצר שינה את דעתו וחתם על חוזה חדש. פרשנים טוענים כי הכישלון של יונייטד בשנה זו הביא את פרגוסון לשנות את ההחלטה, מכיוון שרצה לפרוש בשיא לאחר זכייה בתואר כלשהו.

אלכס פרגוסון הוביל את מנצ'סטר יונייטד לאליפויות רבות ולשני גביעי אירופה, אך רבים טוענים שההישג הגדול ביותר שלו הוא שהצליח לבנות 3 שושלות של שחקנים בקבוצה, על אף השינויים הרבים והתהפוכות בעולם הכדורגל.

בשנת 2004 הגיע פרגוסון למשחקו האלף כמאמן יונייטד, מול אולימפיק ליון. בשנת 2006 כריסטיאנו רונאלדו כבש את השער ה-2000 של יונייטד תחת פרגוסון, מול אסטון וילה.

בשנת 2008 פרגוסון זכה עם יונייטד פעם נוספת בליגת האלופות, לאחר שקבוצתו גברה על צ'לסי בדו-קרב פנדלים.

בשנת 2011 הוביל פרגוסון את מנצ'סטר יונייטד לזכייה באליפות נוספת בפער של 9 נקודות יותר מצ'לסי, שסיימה שנייה בטבלה. הייתה זו האליפות ה-19 של המועדון ששבר את שיא הזכיות באליפות אנגליה. באותה עונה הגיע פרגוסון עם יונייטד לגמר ליגת האלופות פעם נוספת לאחר שגבר על צ'לסי ברבע הגמר ועל שאלקה 04 בחצי הגמר, אך הפסיד לברצלונה בתוצאה 1–3.

ב-5 בנובמבר 2011 במשחק מול סנדרלנד נקרא היציע הצפוני של אולד טראפורד, על שמו של פרגוסון, לציון 25 שנים להגעתו לקבוצה.[1] ב-23 בנובמבר 2012 הוצב פסל בדמותו בחזית היציע.

ב-8 במאי 2013 הודיע פרגוסון על פרישה מאימון אחרי 39 שנים כמאמן ו-27 שנים שאימן את מנצ'סטר יונייטד.[2]

באוקטובר 2013 הוציא פרגוסון אוטוביוגרפיה הסוקרת את פועלו במהלך 27 שנותיו במנצ'סטר יונייטד, בשם My Autobiography (אנ') ("האוטוביוגרפיה שלי").

בספטמבר 2015 חשף פרגוסון כי הסיבה שהובילה אותו לפרוש מאימון מנצ'סטר יונייטד הייתה רצונה של אשתו, בעקבות דיכאון שפקד אותה עקב מות אחותה.[3]

תארים ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנותיו כמאמן זכה פרגוסון ב-49 תארים ובשלל תארים אישיים. פרגוסון הוא המאמן שזכה הכי הרבה פעמים בפרס מאמן החודש בפרמייר ליג עם 27 פרסים.

סנט מירן
אברדין
מנצ'סטר יונייטד
פרסים
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אלכס פרגוסון
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלכס פרגוסון

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ היציע הצפוני של אולד טראפורד ייקרא על שם פרגוסון, באתר וואלה, 5 בנובמבר 2011
  2. ^ nrg מעריב, רשמית: אלכס פרגוסון עוזב את מנצ'סטר יונייטד!, באתר nrg‏, 8 במאי 2013
  3. ^ אתר למנויים בלבד Paul Hayward, ‏Sir Alex Ferguson reveals the real reason for his retirement as Manchester United manager, The Telegraph, 18 September 2015


זוכי פרס מאמן העונה בפרמייר ליג
1994: פרגוסון • 1995: דלגליש • 1996: פרגוסון • 1997: פרגוסון • 1998: ונגר • 1999: פרגוסון • 2000: פרגוסון • 2001: ברלי • 2002: ונגר • 2003: פרגוסון • 2004: ונגר • 2005: מוריניו • 2006: מוריניו • 2007: פרגוסון • 2008: פרגוסון • 2009: פרגוסון • 2010: רדנאפ • 2011: פרגוסון • 2012: פארדיו • 2013: פרגוסון • 2014: פוליס • 2015: מוריניו • 2016: ראניירי • 2017: קונטה • 2018: גוארדיולה • 2019: גוארדיולה • 2020: קלופ • 2021: גוארדיולה • 2022: קלופ
מאמני מנצ'סטר יונייטד
לא ידוע (1878-92) • אלבוט (1892-1900) • ווסט (1900-03) • מנגנול (1903-12) • וולווארט (1912) • בנטלי (1912-14) • רובסון (1914-21) • צ'אפמן (1921-1926) • הילדיץ (1926-27) • באמלט (1927-31) • קיקמר (1931-32) • דאנקן (1932-37) • קיקמר (1937-45) • באזבי (1945-69) • מרפי (1958) • מקגינס (1969-70) • באזבי (1970-71) • אופארל (1971-72) • דוקרטי (1972-77) • סקסטון (1977-81) • אתקינסון (1981-86) • פרגוסון (1986-2013) • מויס (2013-14) • גיגס (2014) • ואן חאל (2014-16) • מוריניו (2016-18) • סולשיאר (2018-21) • קאריק (2021) • ראנגניק (2021-22) • טן האך (2022-24) • ואן ניסטלרוי (2024) • אמורים (2024-)
נבחרת סקוטלנד – מונדיאל 1986

1 לייטון • 2 גוג • 3 מלפס • 4 סונס • 5 מקליש • 6 מילר • 7 סטראכן • 8 אייטקן • 9 בנון • 10 בלט • 11 מקסטיי • 12 גורם • 13 ניקול • 14 נאריי • 15 אלביסטון • 16 מקאבני • 17 ארצ'יבלד • 18 שארפ • 19 ניקולס • 20 סטורוק • 21 קופר • 22 ראף • מאמן: פרגוסון

סקוטלנדסקוטלנד
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלכס_פרגוסון&oldid=39895727"