אנטוניו קונטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטוניו קונטה
Antonio Conte Dubai 2012.jpg
קונטה כמאמן בשנת 2012
מידע אישי
לידה 31 ביולי 1969 (בן 48)
לצ'ה שבאיטליה
שם מלא אנטוניו קונטה
גובה 1.73 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
לצ'ה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1985 - 1991
1991 - 2004
סה"כ
לצ'ה
יובנטוס
89 (1)
295 (29)
384 (30)
נבחרת לאומית כשחקן
19942000 נבחרת איטליה בכדורגל איטליה 20 (2)
קבוצות כמאמן
2006
2007
2007 - 2009
2009 - 2010
2010 - 2011
2011 - 2014
2014 - 2016
2016 -
ארצו
ארצו
בארי
אטלנטה
סיינה
יובנטוס
נבחרת איטליה
צ'לסי
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

אנטוניו קונטהאיטלקית: Antonio Conte; נולד ב-31 ביולי 1969 בלצ'ה) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת הקשר, ומאמנה של צ'לסי.

כשחקן, קונטה היה מהשחקנים המעוטרים של קבוצת יובנטוס האיטלקית, בה שימש כקפטן, והיה מעמודי התווך בקבוצה שזכתה בליגת האלופות ובחמש אליפויות איטליה. במדי איטליה, קונטה היה בסגל הנבחרת שסיימה במקום השני במונדיאל 1994 וביורו 2000.

כמאמן, קונטה הוביל את יובנטוס לשלוש אליפויות רצופות בין 2012 ל-2014, וידוע בסגנון משחק התקפי הכולל לרוב שני חלוצים בהרכב קבוצתו.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונטה גדל בקבוצת הנוער של לצ'ה בעיר הולדתו. כבר בגיל 16 זכה להופעת בכורה בסרייה א', במשחקה של קבוצתו מול פיזה ב-4 באפריל 1986, והחל לתפוס מקום חשוב בקישור הקבוצה. ב-1987 סבל מפציעה חמורה שהעמידה בסכנה את המשך הקריירה שלו, אך בעונת 1988/1989 חזר למגרשים, ובאותה עונה אף כבש את שער הליגה היחיד שלו עבור לצ'ה. בסך הכל קונטה ערך 89 הופעות במדי לצ'ה.

יובנטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1991/1992, הוחתם קונטה בקבוצת יובנטוס, לאחר שכשחקן לצ'ה הרשים את מאמן יובנטוס, ג'ובאני טרפטוני. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו ב-17 בנובמבר 1991, בדרבי מול טורינו, בדרך ל-14 הופעות ליגה באותה עונה.

בעונה שלאחריה, 1992/1993, קונטה כבר השתלב באופן קבוע יותר בקבוצתו, ואף כבש בה את שער הבכורה שלו במדי יובנטוס, שוב במשחק הדרבי, בו ניצחה יובנטוס בתוצאה 1-2. קונטה כבש במשחק צמד שערים, והייתה זו הפעם היחידה בקריירה שלו בה כבש שני שערים במשחק אחד. בסיום העונה קונטה היה שותף לזכייה בתואר האירופי הראשון בקריירה שלו, כשיובנטוס זכתה בגביע אופ"א.

בסיום עונה זו, מונה מאמן חדש ליובנטוס, מרצ'לו ליפי. תחת המאמן החדש, קונטה רשם את תקופת השיא שלו בקבוצה, כשהמאמן החדש לקח את הקשר תחת חסותו. עם ליפי על הקווים, קונטה פתח במשחק גמר ליגת האלופות 1996, בו זכתה הקבוצה בתואר לאחר ניצחון על אייאקס אמסטרדם בבעיטות הכרעה. קונטה הוחלף במשחק לקראת סיום המחצית הראשונה. הייתה זו הזכייה היחידה בקריירת המשחק שלו בתואר, על אף שקבוצתו הגיעה שלוש פעמים נוספות לגמר והפסידה (1997, 1998, 2003). קונטה שותף בשניים מההפסדים, ב-1998 ו-2003.

לקראת עונת 1996/1997, עם עזיבתם של ג'אנלוקה ויאלי ופבריציו ראבנלי, קיבל לראשונה את סרט הקפטן של הקבוצה. קונטה המשיך להנהיג את הקבוצה גם תחת המאמן הבא, קרלו אנצ'לוטי, שהגיע לקבוצה בעונת 1998/1999. באותה עונה כבש קונטה שער בחצי גמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד באנגליה, שבסיכום שני המשחקים, לא הספיק לקבוצתו כדי להעפיל לגמר.

לקראת עונת 2001/2002, החל קונטה לאבד את מקומו הקבוע בהרכב, וסרט הקפטן עבר לאלסנדרו דל פיירו. עם זאת, קונטה המשיך לשחק במדי הקבוצה עד פרישתו בסיום עונת 2003/2004. בסך הכל ב-13 עונות במדי יובנטוס, ערך קונטה 295 הופעות ליגה בהן כבש 29 שערים. בסך הכל לבש את מדי יובנטוס ב-419 משחקים רשמיים, בהם כבש 44 שערים.

נבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונטה זומן לנבחרת לראשונה בשנת 1994 על ידי המאמן אריגו סאקי. את הופעת הבכורה שלו ערך במשחק ידידות מול פינלנד, ב-27 במאי 1994. הוא זומן לסגל הנבחרת במונדיאל 1994, בו ערך שתי הופעות, כשחקן הרכב ברבע הגמר מול ספרד, וכמחליף בחצי הגמר מול בולגריה. הוא לא שותף במשחק הגמר בו הפסידה נבחרתו לברזיל.

את טורניר יורו 1996 החמיץ קונטה בעקבות הפציעה אותה ספג במשחק גמר ליגת האלופות של אותה השנה. לקראת מונדיאל 1998 החלים קונטה מפציעה ארוכה וחזר לכושר משחק, אך למרות זאת החליט מאמן הנבחרת צ'זרה מלדיני שלא לזמן אותו כלל. הוא שב לסגל הנבחרת תחת דינו זוף לקראת מוקדמות יורו 2000.

זוף החליט לזמן את הקשר גם לטורניר יורו 2000 עצמו, וקונטה כבש את שערה הראשון של נבחרתו בטורניר, בניצחון 1-2 מול טורקיה. הוא שיחק 90 דקות גם במשחק השני של שלב הבתים מול בלגיה. הוא חזר להרכב הנבחרת ברבע הגמר מול רומניה, אך בדקה ה-55 של המשחק, גלש לעברו בפראות קשר רומניה, גאורגה חאג'י, ופצע אותו בקרסול הימני. קונטה החמיץ את המשך הטורניר בעקבות הפציעה, וראה את נבחרתו מפסידה בגמר 1-2 לצרפת. המשחק מול רומניה היה האחרון בקריירה הבינלאומית של קונטה.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו, החל קונטה בקריירת אימון, שנפתחה בתפקיד עוזר המאמן של לואיג'י דה קאניו בקבוצת סיינה בעונת 2005/2006.

ביולי 2006 מונה לראשונה למאמן ראשי, בקבוצת ארצו, ששיחקה אז בליגת המשנה. הוא פוטר מתפקידו כעבור כשלושה חודשים, ב-31 באוקטובר, בעקבות שרשרת של תוצאות חלשות, שהציבו את קבוצתו במקום האחרון בטבלה. לאחר שגם פיטוריו לא הובילו לשיפור ביכולתה של הקבוצה, הוא מונה שוב למאמן ב-13 במרץ 2007. הפעם הוא הוביל את קבוצתו ליכולת טובה ו-19 נקודות ב-7 משחקים, שהספיקו על מנת לצמצם את הפער בתחתית, אך קבוצתו ירדה בכל זאת לליגה השלישית, כשהיא מסיימת את הטבלה נקודה אחת בלבד מהמקום המוביל להישארות בליגה. יש לציין כי בעונה זו ספגה הקבוצה עונש של הפחתת שש נקודות ממאזנה בעקבות פרשת הטיית המשחקים בסרייה א' 2006, ואלמלא העונש הייתה נשארת בליגה.

ב-27 בדצמבר 2007 מונה קונטה לתפקיד המאמן בקבוצת בארי, שהייתה מועמדת לירידה בסרייה ב', במקומו של המאמן המפוטר ג'וזפה מטראצי. הוא הוביל את הקבוצה להיחלצות מהתחתית ולמיקום נוח במרכז הטבלה. בעונה שאחריה כבר הוביל את בארי לאליפות הסרייה ב' והעפלה לסרייה א'. לקראת סיום אותה עונה פוטר קלאודיו ראניירי מאימון יובנטוס, וקונטה נחשב למועמד מוביל לתפקיד, והוא אף הצהיר כי הוא מעוניין לאמן בעתיד את יובנטוס וכי הוא מרגיש מוכן לתפקיד[1]. עם זאת, צ'ירו פרארה מונה למאמן יובנטוס. קונטה חתם על הארכת חוזה בבארי, אך מספר שבועות אחר כך, ב-23 ביוני 2009 הודיעה הנהלת הקבוצה כי הוחלט, בצעד הדדי, להיפרד מקונטה.

לאחר שפתח את עונת 2009/2010 ללא קבוצה בעקבות סיום דרכו בבארי, מונה קונטה למאמן קבוצת אטלנטה מהסרייה א', ב-21 בספטמבר 2009[2]. כבר במשחקו הראשון כמאמן, הורחק קונטה בעקבות מחאות כלפי צוות השיפוט. הקבוצה המשיכה בקצב צבירת נקודות נמוך, וקונטה עמד במוקד מחאות האוהדים. ב-6 בינואר 2010, במהלך הפסד קבוצתו 0-2 לנאפולי, התעמת קונטה עם אוהדי קבוצתו, כשבסיום המשחק צוות משטרה התערב על מנת למנוע עימות פיזי. ביום למחרת, הגיש קונטה את התפטרותו, כשקבוצתו ממוקמת במקום ה-19 מתוך 20 בליגה.

ב-9 במאי 2010 הוכרז קונטה כמאמנה הבא של קבוצת סיינה, היורדת הטרייה לסרייה ב', בה התחיל את קריירת האימון כעוזר. תחת הדרכתו סיימה הקבוצה במקום השני בסרייה ב' וחזרה לליגה הבכירה.

לקראת עונת 2011/2012, חזר קונטה למועדון בו שיחק 13 עונות והמזוהה עמו ביותר, יובנטוס, לתפקיד המאמן במקומו של לואיג'י דלנרי[3], והוביל את הקבוצה להצלחה מיידית. במחזור התשיעי, לאחר ניצחון 1-2 מול פיורנטינה, עלתה יובנטוס למקום הראשון בטבלת הסרייה א', לראשונה מאז עונת 2005/2006. תוצאת השוויון (1-1) מול קליארי במחזור ה-18, קבעה שיא מועדון עם 18 משחקים ללא הפסד מפתיחת העונה, ובמחזור שאחריו ניצחה יובנטוס את אטלנטה בתוצאה 0-2 כדי לסיים את הסיבוב הראשון בליגה ללא הפסד, 11 ניצחונות ו-8 תוצאות תיקו. מחזור אחד לסיום העונה הבטיחה יובנטוס את האליפות, כשניצחה את קליארי בתוצאה 0-2, כשבמקביל מילאן מפסידה במשחק הדרבי מול אינטר. יובנטוס סיימה את העונה עם 23 ניצחונות ו-15 תוצאות תיקו, וללא אף הפסד, הישג שהושג בעבר רק פעמיים נוספות, על ידי פרוג'ה ב-1979 (שעל אף המאזן סיימה רק שנייה אחרי מילאן), ועל ידי מילאן ב-1992. קונטה אף הוביל את הקבוצה לגמר הגביע האיטלקי, לראשונה מאז 2004, אך יובנטוס הפסידה בגמר לנאפולי בתוצאה 2-4 בסיכום שני המשחקים.

בעונה שלאחריה, 2012/2013, יובנטוס הצליחה לשמור על התואר, תוך שהיא צוברת שלוש נקודות יותר מהעונה החולפת, ומסיימת את העונה עם תשע נקודות יותר מנאפולי, סגניתה. מלכי השערים של יובנטוס בליגה באותה עונה, ארתורו וידאל ומירקו ווצ'יניץ', כבשו עשרה שערים בלבד כל אחד, מה שהצביע בין היתר גם על חולשה יחסית של שחקני החוד, וגם על הפיכת יובנטוס של קונטה לקבוצה בה כל השחקנים הם כובשים פוטנציאלים. הזכייה באליפות השנייה ברציפות הפכה את קונטה למאמן החמישי בהיסטוריה של הסרייה א', והראשון מאז ג'ובאני טרפטוני ב-1979, שזוכה בשני תוארי אליפות בשתי עונותיו הראשונות בקבוצה. באותה עונה קונטה הוביל את יובנטוס לראשונה בליגת האלופות, וקבוצתו הודחה על ידי הזוכה באותה עונה, באיירן מינכן מגרמניה, בשלב רבע הגמר.

בעונת 2013/2014, יובנטוס הציגה יכולת שוברת שיאים בליגה האיטלקית. היא סיימה את העונה עם שיא היסטורי של 102 נקודות, הראשונה בהיסטוריה שמשיגה מאזן תלת-ספרתי. היא הפכה לראשונה בהיסטוריה שמנצחת בכל משחקי הבית שלה, 19 ניצחונות ב-19 משחקים, ושברה גם את שיא הניצחונות הכללי בעונה אחת, 33 ניצחונות ב-38 משחקים. היא השיגה בסך הכל 17 נקודות יותר מרומא, סגניתה. בניגוד לעונה שחלפה, הפעם ליובנטוס היה נציג במקום השלישי בטבלת מלך שערי הליגה, קרלוס טבס הארגנטינאי, שכבש 19 שערי ליגה. למרות ההצלחה המסחררת בליגה, הקבוצה הודחה כבר בשלב הבתים בליגת האלופות, העפילה עד חצי גמר הליגה האירופית, אך הודחה בשלב זה על ידי בנפיקה ליסבון מפורטוגל. למרות הודעתה של ההנהלה כי קונטה ימשיך כמאמן לעונה רביעית, קונטה התפטר מתפקידו ב-15 ביולי 2014, כשהסיבה המשוערת הייתה מחלוקות עם ההנהלה לגבי העברות שחקנים[4].

כחודש מאוחר יותר, ב-14 באוגוסט, הוכרז כמאמנה החדש של נבחרת איטליה, כמחליפו של צ'זרה פראנדלי, שסיים את תפקידו לאחר הדחת הנבחרת בשלב הבתים של מונדיאל 2014[5]. במשחק הבכורה שלו כמאמן הנבחרת, השיגה איטליה ניצחון על הולנד במשחק ידידות שנערך ב-4 בספטמבר באיטליה והסתיים בתוצאה 0-2. במשחקו הרשמי הראשון כמאמן, שנערך חמישה ימים לאחר מכן, ניצחה נבחרתו את נורווגיה בתוצאה 0-2 באוסלו במסגרת מוקדמות יורו 2016.

בשנת 2016 הודיע קונטה שיעזוב בתום יורו 2016 ויעבור לצ'לסי שם יחליף את חוס הידינק.

בעונת 2016/17 קונטה הצעיד את צ'לסי לאליפות בעונתו הראשונה במועדון. הוא הקפיד שהקבוצה תשחק בשיטת ה3 בלמים שהוא התמיד ליישם בקבוצות שהוא אימן. צ'לסי שלא הייתה בשום מפעל אירופאי בעונת 2016/17 העפילה גם לגמר הגביע האנגלי שם הפסידה לארסנל.

פרשת הטיית המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מאי 2012, לאחר זכייתו באליפות הראשונה עם יובנטוס, הואשם קונטה על ידי שחקנו דאז, פיליפו קארוביו, באי-דיווח על הטיית תוצאת משחק, בזמן שהיה מאמן סיינה בעונת 2010/2011. קארוביו, שבעצמו הואשם בחומרה באותה הפרשה, טען כי במחצית המשחק בין סיינה לנוברה, שליח הבעלים של סיינה נכנס לחדר ההלבשה ודרש כי שחקניו יפסידו בכוונה תחילה, כדי לעזור לבעלים להרוויח רבות מהימור על המשחק. סיינה, עם קארוביו, ניצחה למרות הבקשה בתוצאה 0-5, אך ההאשמה הייתה על כך שקונטה לא דיווח על הניסיון, עבירה על התקנון בפני עצמה.

עורכי הדין של קונטה, בצוותא עם הנהלת יובנטוס שעמדה מאחורי המאמן, הכחישו נמרצות את הטענות. קונטה טען כי מעולם לא ידע על ניסיון להטיית משחק בו היה מעורב. יתרה מכך, 23 השחקנים האחרים בסגל סיינה תמכו בגרסת המאמן על חוסר ידיעתו על ניסיון הטיה, ולא נמצאו ראיות נוספות מלבד עדותו של קארוביו.

ב-1 באוגוסט, בעצת עורכי דינו, קונטה הסכים להסדר טיעון הכולל הרחקה לשלושה חודשים[6], אך ההסדר נדחה. תשעה ימים אחר כך, התאחדות הכדורגל האיטלקית הודיעה כי קונטה יורחק לעשרה חודשים מהמגרשים, בשל אי-דיווח על ניסיון הטיה בשני משחקים שונים[7]. קונטה הוסיף לטעון לחפותו, וערער על ההחלטה. ב-22 באוגוסט ערעורו התקבל חלקית, אך עונש ההרחקה נותר על כנו[8].

לאחר ערעורה של קבוצתו, הוחלט לקצר את עונשו של קונטה לארבעה חודשים בלבד[9].

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים כשחקן
תארים כמאמן

תארים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים כמאמן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטוניו קונטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, קונטה: "אני לא צעיר מדי עבור יובנטוס", באתר וואלה! NEWS‏, 11 במאי 2009
  2. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, קונטה יחליף את גרגוצ'י על הקווים באטאלנטה, באתר וואלה! NEWS‏, 21 בספטמבר 2009
  3. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, אנטוניו קונטה מונה למאמן יובנטוס, באתר וואלה! NEWS‏, 31 במאי 2011
  4. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, אנטוניו קונטה התפטר במפתיע מיובנטוס, באתר וואלה! NEWS‏, 15 ביולי 2014
  5. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, אנטוניו קונטה חתם לשנתיים כמאמן נבחרת איטליה, באתר וואלה! NEWS‏, 14 באוגוסט 2014
  6. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, אנטוניו קונטה יורחק לשלושה חודשים, באתר וואלה! NEWS‏, 1 באוגוסט 2012
  7. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, איטליה: אנטוניו קונטה הושעה לעשרה חודשים, באתר וואלה! NEWS‏, 10 באוגוסט 2012
  8. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, הערעור של קונטה נדחה, יחמיץ את כל העונה, באתר וואלה! NEWS‏, 22 באוגוסט 2012
  9. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, איטליה: השעייתו של אנטוניו קונטה קוזזה בחצי שנה, באתר וואלה! NEWS‏, 5 באוקטובר 2012


נבחרת איטליה - מונדיאל 1994 (מקום שני)

1 פליוקה | 2 אפולוני | 3 בנאריבו | 4 קוסטקורטה | 5 מלדיני | 6 בארזי | 7 מינוטי | 8 מוסי | 9 טאסוטי | 10 ר' באג'ו | 11 אלברטיני | 12 מרקג'אני | 13 ד' באג'ו | 14 ברטי | 15 קונטה | 16 דונאדוני | 17 אבאני | 18 קזיראגי | 19 מסארו | 20 סיניורי | 21 זולה | 22 בוצ'י | מאמן: סאקי

איטליהאיטליה
נבחרת איטליה - יורו 2000 (מקום שני)

1 אביאטי | 2 פרארה | 3 מלדיני | 4 אלברטיני | 5 קנבארו | 6 נגרו | 7 די ליוויו | 8 קונטה | 9 אינזאגי | 10 דל פיירו | 11 פסוטו | 12 טולדו | 13 נסטה | 14 די ביאג'ו | 15 יוליאנו | 16 אמברוזיני | 17 זמברוטה | 18 פיורה | 19 מונטלה | 20 טוטי | 21 דל וקיו | 22 אנטוניולי | מאמן: זוף

איטליהאיטליה
נבחרת איטליה - יורו 2016

1 בופון | 2 דה שיליו | 3 קייליני | 4 דרמיאן | 5 אוגבונה | 6 קאנדרבה | 7 זאזה | 8 פלורנצי | 9 פלה | 10 מוטה | 11 אימובילה | 12 סיריגו | 13 מרקטי | 14 סטורארו | 15 ברצאלי | 16 דה רוסי | 17 אדר | 18 פארולו | 19 בונוצ'י | 20 אינסינייה | 21 ברנרדסקי | 22 אל שעראווי | 23 ג'אקריני | מאמן: קונטה

איטליהאיטליה