דניאל ובסטר ג'ונס (מושל ארקנסו)

דניאל ובסטר ג'ונס
Daniel Webster Jones

דניאל ובסטר ג'ונס
לידה	15 בדצמבר 1839 מחוז בואי, רפובליקת טקסס
פטירה	25 בדצמבר 1918 (בגיל 79) ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות אוקלנד, ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל ארקנסו ה־19 18 בינואר 1897 – 18 בינואר 1901 (4 שנים) → ג'יימס פול קלארק ג'ף דייוויס ←
חבר בית הנבחרים של ארקנסו 1890
1914
התובע הכללי של ארקנסו 1885–1889 (כ־4 שנים) תחת מושל ארקנסו סיימון פולארד יוז הבן → סי. ב. מור ו. א. אטקינסון ←
חתימה

דניאל ובסטר ג'ונס (באנגלית: Daniel Webster Jones;‏ 15 בדצמבר 1839 – 25 בדצמבר 1918) היה פוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ארקנסו ה-19 בשנים 1897–1901.

ראשית חייו

דניאל ובסטר ג'ונס נולד במחוז בואי שברפובליקת טקסס כאחד מתשעת ילדיהם של אייזק נ. ג'ונס, רופא וחבר הקונגרס של רפובליקת טקסס, ושל אליזבת ו. ליטלג'ון. ב-1840, כשהיה עוד תינוק, עברה המשפחה לוושינגטון שבארקנסו, שם רכש אביו של ג'ונס מטע גדול במחוז לאפייט. ג'ונס התחנך באקדמיית וושינגטון, שנוהלה על ידי ב. ג'. בורדן. הוא גדל עם כל היתרונות של היותו בן למשפחה אמידה. לאחר שסיים את לימודיו, החל ג'ונס בינואר 1860 ללמוד משפטים.

מלחמת האזרחים האמריקנית

כאשר פרשה ארקנסו מן האיחוד במאי 1861 ופרצה מלחמת האזרחים האמריקנית, התגייס ג'ונס לרגימנט השלישי של ארקנסו. הוא לחם תחת פיקודו של קולונל ג'ון ר. גרטיוט והשתתף בקרב וילסון קריק במיזורי ב-10 באוגוסט 1861. הוא לחם בקרב קורינת' השני ב-4 באוקטובר 1862, שם הוא נורה בחזהו, ממש מתחת לליבו, ונפל בשבי צבא האיחוד. מאוחר יותר הוא שוחרר במסגרת עסקת חילופי שבויים. במצור על ויקסבורג ביולי 1863, הוא הוחזק לזמן קצר שוב בשבי. באותה עת הוא הגיע כבר לדרגת קולונל.

כאשר הוא שוחרר מתקופת שביו השנייה, ובעוד המלחמה נמשכה, נשא ג'ונס לאישה בפברואר 1864 את מרגרט פ. האדלי מהמבורג, ארקנסו. לשניים נולדו שתי בנות ושלושה בנים. לאחר נישואיו המשיך ג'ונס לפקד על הרגימנט שלו עד לימים האחרונים של המלחמה. הוא שב לוושינגטון וחידש את לימודי המשפטים, ובספטמבר 1865 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין. בינואר 1866 מינה אותו המושל אייזק מרפי כתובע של מחוז המפסטד. במהלך שנות ה-70 הוא היה שותף במשרד עורכי דין עם ג'יימס ק. ג'ונס (ללא קרבת משפחה), לימים סנאטור מטעם ארקנסו. השניים היו חברי ילדות, וגדלו בסביבה הנוחה של החברה הגבוהה, והתגוררו במרחק של קילומטרים ספורים זה מזה במחוז המפסטד.

קריירה פוליטית

ב-1874 נבחר ג'ונס כתובע של מחוז השיפוט בסבב התשיעי. הוא שימש כחבר בחבר האלקטורים מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות של 1876 ובאלו של 1880. ב-1884 וב-1886 הוא נבחר למשרת התובע הכללי של ארקנסו. בתפקידו זה הוא עשה שימוש כדי להגן על האינטרסים של חברות הרכבות. לאחר שעסק בעריכת דין בליטל רוק במשך כמה שנים, הוא נבחר ב-1890 לבית הנבחרים של ארקנסו מטעם מחוז פולאסקי. הוא לא גילה אז נטייה להתפשר עם הנטיות הפופוליסטיות שעלו אז. הוא התנגד לוויתורים לדרישות של הפופוליסטית לרפורמה בחוקי הבחירות. תחת זאת, הוא הצביע בעד חוק הבחירות שהחליש את מפלגות האופוזיציה. ב-1895 הא נשכר על ידי חברת הרכבות איירון מאונטיין כשדלן מטעמה. בתפקידו זה, הוא נאבק נגד הקמת נציבות הרכבות. חברות הרכבות חששו מהפחתה בתעריפיהן בשל הדרישות הנמרצות של החוואים. מאוחר יותר, כמושל, הוא הסכים יותר להיעתר לדרישות תנועת המחאה של החוואים. הוא נאבק הן למען חברות הרכבות והן לחוקי בחירות הוגנים.

מושל ארקנסו

בחירתו

סוגיית הנפקת מטבעות הכסף הובילה את הבחירות של 1896, הן ברמה הלאומית והן בארקנסו, וג'ונס, שהזדהה מאוד כתומך בהטבעת מטבעות הכסף, ניצח בבחירות המקדימות של הדמוקרטים למשרת מושל ארקנסו. מדינות הדרום ומדינות המערב תמכו במיוחד בהטבעת מטבעות הכסף כאמצעי להעלאת ערך המטבע. המדינות החקלאיות ראו בתקן הזהב כאמצעי של הבנקאים ואנשי העסקים מהמזרח לזכות ביתרון פיננסי על פני שאר חלקי האומה. בוועידה הארצית של הדמוקרטים נבחר ויליאם ג'נינגס ברייאן כמועמד המפלגה לנשיאות. הוא האמין שהטבעת מטבעות הכסף תסייע לחוואים השקועים בחובות. העלאת ערך המטבע תעלה את תעריפים התוצרת החקלאית ובערכים ריאליים תקטין את תשלומי המשכנתאות. הסוגיה פילגה את המפלגה הדמוקרטית בכל רחבי ארצות הברית ובארקנסו. ג'ונס תקף את הפוליטיקאים השמרניים במפלגה שתמכו בתקן הזהב. עמדתו בעד מטבעות הכסף סייעה לו לזכות בבחירות המקדימות של הדמוקרטים בארקנסו. בבחירות הכלליות שנערכו בספטמבר, הוא הביס בקלות את המועמד הרפובליקני הרמון ל. רימל, לאחר שזכה ב-91,114 קולות מול 35,836 הקולות של רימל. מועמד המפלגה הפופוליסטית, א. ו. פיילס, קיבל 13,990 קולות בלבד, ולאחר בחירות אלו נעלמה מפלגה זו ככוח פוליטי משמעותי.

כהונתו

ב-18 בינואר 1897 הושבע ג'ונס כמושל ארקנסו ה-19. בנאום ההשבעה שלו הוא קרא לאספה הכללית של ארקנסו לבצע רפורמה בחוקי הבחירות כדי לאפשר תנאים הוגנים יותר למפלגת המיעוט, הרפובליקנים. האספה דחתה את פנייתו של ג'ונס ואת רוב צעדי הרפורמה האחרים שהוא הציע. בית הנבחרים של ארקנסו אישר את הצעתו להקמת מועצת הרכבות, צעד שכוון להפחתת תעריפי ההובלה, כך שהחוואים יכלו לשווק את תוצרתם במחירי הובלה הגיוניים. אף על פי כן, הסנאט המדינתי, שהיה שמרני יותר, דחה את הצעד הזה.

מתוך אכזבה מאי-הפריון של המושב הסדיר של בית המחוקקים, כינס ג'ונס מושב מיוחד ב-26 באפריל 1897. הוא קרא להקמת מערכת רכבות בבעלות המדינה. מפעילי מכרות הפחם בארקנסו סברו שהמונופולים של הרכבות גבו תעריפי הובלה גבוהים באופן בלתי הוגן. החקלאים בכל רחבי ארצות הברית וכן בארקנסו סברו גם הם שתעריפי ההובלה ברכבות היו גבוהים מדי. התחושות הפופוליסטיות בבית המחוקקים של ארקנסו הובילו להעברת "חוק בוש", שקבע את הקמת מערכת הרכבות בבעלות המדינה שתוכל לכפות תחרות הוגנת יותר בתחום. אך התוכנית הפיננסית לא הקצתה מימון מספיק להתחיל בפעולה. ארקנסו מעולם לא נקטה בצעדים שהתבקשו בחוק, וב-1899 הוא בוטל. הצעד החשוב ביותר בתחום הרכבות מנקודת מבטו של ג'ונס היה חוק נציבות הרכבות, אמצעי רגולטורי, אך הכוחות שתמכו בחברות הרכבות, שהמשיכו להיות דומיננטיים בסנאט, הכשילו אותו. על אף כישלונות אלו, נחשב ג'ונס כאחד מראשוני מושלי ארקנסו שהיו בעלי נטיות פרוגרסיביות.

בסתיו 1898 הביס ג'ונס בקלות את המועמד הרפובליקני, ה. פ. אוטן, ונבחר לתקופת כהונה שנייה כמושל. אף על פי שחוק בוש והתקוות להורדת תעריפי התובלה באמצעות מערכת רכבות בבעלות המדינה כשלו, זכה ג'ונס בניצחון חשוב כאשר העביר לבסוף בית המחוקקים את חוק נציבות הרכבות במרץ 1899. המגזר החקלאי ומגזרים יצרניים אחרים שהיו תלויים ברכבות להובלת תוצרתם זעקו לתעריפי תובלה נמוכים. בתחילה, המשיכו התעריפים להיות גבוהים, אך עד 1901, יכלה הנציבות לטעון להישג של הפחתה כוללת של התעריפים. אין עדות לנכונות טענה זו, וחקיקה משפיעה יותר בתחום הרכבות הגיעה רק כאשר הקונגרס של ארצות הברית העביר ב-1906 את חוק הפבורן .

ג'ונס המשיך את פועלו למען רפורמות פופוליסטיות כאשר קרא להעברת חוק לפיקוח על תאגידים מונופוליסטים. האספה הכללית הגיבה לקריאה בהעברת חוק ההגבלים העסקיים של רקטור. חוק זה קבע שעל מונופולים נאסר לפעול במדינה. התובע הכללי שנבחר אז, ג'ף דייוויס, ניסה להשיג תמיכה באמצעות אכיפה אגרסיבית של החוק החדש, ואיים לתבוע את המונופולים בבית המשפט. בשל איומיו אלו, נמלטו חברות ביטוח רבות מהמדינה. ג'ונס ראה בהתנהלותו של דייוויס כניסיון פשוט לפנות לדעות הקדומות של ההמון כדי לזכות בקולות, וחילוקי דעות חמורים התגלעו בין שני האישים.

ממשלו של ג'ונס יצר מחלוקת נוספת שגרמה לסערה באותה תקופה. הוא חזר על בקשתו של קודמו בתפקיד, ג'יימס פול קלארק, שבית המדינה הישן יוחלף בבניין קפיטול חדש. בית המדינה הישן היה בניין רב חן, אך חסר בו מקום. דייוויס יזם במאי 1899 מערכה נמרצת כדי להכשיל את המיזם, שאותו הוא ראה כבזבוז. ג'ונס הצליח להניח את אבן הפינה בנובמבר 1900, אך אתר הבנייה נותר שומם במשך שנתיים.

ב-29 בינואר 1900 הודיע ג'ונס על כוונתו להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית. עמדתו לתמיכה בהתרחבותה של ארצות הברית אל מעבר לים, הייתה מנוגדת לזו של המועמד השני, הסנאטור ג'יימס הנדרסון ברי. בבחירות המקדימות נוצח ג'ונס.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל בינואר 1901, הקדיש ג'ונס את כוחותיו לעיסוקו בעריכת דין בליטל רוק. כוחו הפוליטי דעך עם עלייתו של ג'ף דייוויס. לאחר מות רעייתו ב-1913 הוא שב לזמן מה לעיסוק בפוליטיקה ובמושב 1914 של בית הנבחרים של ארקנסו הוא ייצג את מחוז פולאסקי.

דניאל ובסטר ג'ונס נפטר כתוצאה מדלקת ריאות בחג המולד של 1918 בליטל רוק. הוא נטמן לבוש בחליפת מדים אפורה של צבא הקונפדרציה בבית הקברות אוקלנד שבעיר.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 80.

קישורים חיצוניים

• דניאל ובסטר ג'ונס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• דניאל ובסטר ג'ונס באנציקלופדיה של ארקנסו (באנגלית)
• דניאל ובסטר ג'ונס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• דניאל ובסטר ג'ונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)