פרנסיס צ'רי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנסיס צ'רי
Francis Cherry
פרנסיס צ'רי
פרנסיס צ'רי
לידה 5 בספטמבר 1908
פורט וורת', טקסס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביולי 1965 (בגיל 56)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא פרנסיס אדמס צ'רי
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות אוקלאון,
השכלה ג'ונסבורו, ארקנסו, ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל ארקנסו ה־35
13 בינואר 195311 בינואר 1955
(שנתיים)
סגן מושל ארקנסו נייתן גרין גורדון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנסיס אדמס צ'ריאנגלית: Francis Adams Cherry;‏ 5 בספטמבר 190815 ביולי 1965) היה פוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ארקנסו ה-35 בשנים 19531955.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסיס צ'רי נולד בפורט וורת', טקסס כצעיר מבין חמשת ילדיהם של האסקיל סקוט וקלרה בל (לבית טיילור) צ'רי. הוא חי זמן קצר בפורט וורת' לפני שאביו, שעבד בחברת רכבות, עבר למקום אחר. הוא גדל באל רינו ובאניד שבאוקלהומה, וסיים את לימודי בית הספר התיכון באניד. הוא למד לימודי קדם משפטים בקולג' החקלאי והטכני של אוקלהומה (כיום אוניברסיטת המדינה של אוקלהומה) בשנים 19261930. בשל השפל הגדול התעכבו תוכניותיו ללימודי משפטים. לאחר שעבד בסדרה של עבודות שונות, הוא התיישב ב-1932 בפאייטוויל שבארקנסו, וב-1933 החל ללמוד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ארקנסו שבעיר. שם הוא הכיר את מרגרט פריירסון, ילידת ג'ונסבורו.

צ'רי סיים את לימודיו ב-1936. עבודתו הראשונה הייתה במשרדו של לפל גנטרי בליטל רוק. בנובמבר 1937 הוא נשא לאישה את פריירסון, והשניים עברו לג'ונסבורו, שם הוא נכנס למשרד עורכי דין יחד עם מרקוס פייץ. לו ולרעייתו נולדו שלושה ילדים. ב-1939 מינה אותו השופט תומאס סי. טרימבל כנציב של חטיבת ג'ונסבורו של המחוז השיפוטי המזרחי. ב-1940 מינה אותו המושל קרל ביילי כשופט לענייני פיצויים לעובדים.

שופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ניסיונו הראשון להיבחר למשרה ציבורית עשה צ'רי ב-1942 כאשר התמודד על משרת שופט שלום במחוז השיפוטי ה-12. חותנו, צ'ארלס ד. פריירסון, היה השופט הראשון בסבב שיפוטי זה. צ'רי הוביל בבחירות המקדימות ובסיבוב השני הביס את השופט המכהן ג'ון פרנק גאוטני.

כשופט, היה צ'רי פטור משירות צבאי במלחמת העולם השנייה, אך לאחר שניסיונו להתנדב לא עלה בידו, הוא פנה לשירות בצי ארצות הברית וגויס כלוטננט. הוא שירת בגיס התביעה הכללית בוושינגטון. לאחר שנתיים שב צ'רי לכס השיפוט ב-1946. ב-1948 הוא נבחר לכהונתו פעם נוספת ללא יריבים.

מושל ארקנסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1952 הציג צ'רי את מועמדותו למשרת מושל ארקנסו. המושל המכהן, סיד מקמת' ביקש להיבחר לתקופת כהונה שלישית. מקמת' הסתכסך עם חברת התשתיות בעלת העוצמה, חברת החשמל של ארקנסו, ואלו לא חסכו באמצעים להכתים את שמו. במערכת הבחירות בלט צ'רי, שכן שאר המועמדים היו מקושרים לגורמים פוליטיים שליליים. בויד טאקט, לשעבר חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, שמחוז הבחירה שלו היה אחד מהשלושה שהמדינה איבדה בעקבות מפקד האוכלוסין של 1950, תקף כל מי ששמו נשמע זר. ג'ק הולט, לשעבר התובע הכללי של ארקנסו, צבר לעצמו חובות רבים. התובע הכללי אייק מארי נחשב למועמד שקיבל תמיכה מחברת החשמל לאחר החקירות שניהל נגד מקמת' ונגד מנהל מסע הבחירות שלו, הנרי וודס. צ'רי הבדיל את עצמו מכולם כאשר סירב לקבל תרומות של יותר מ-500 דולר וביקש מילדים לשלוח לו את מעותיהם. הוא היה היחידי מבין המתמודדים שפניו היו חדשים, והוא זיהה את עצמו עם החששות נגד הקומוניזם שרווחו באותו אזור ועם האהדה חוצת המפלגות לגנרל דווייט אייזנהאואר, מועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות של 1952. צ'רי יצר סיסמת בחירות במשחק מילים על שמו "קטוף דובדבן" (Pick a Cherry) והדגיש את יושרו הפוליטי.

צ'רי לא היה ידוע בארקנסו, ובעקבות העצה שקיבל ממשרד פרסום במיאמי, פלורידה, הוא הוציא את כספו על תשדירי רדיו. אסטרטגיית הדיונים הממושכים, שבזכותה הובטח ניצחונו, הצליחה משתי סיבות. הראשונה, רובה של ארקנסו כבר חוברה לחשמל במשך השנים הקודמות, כך שבכמעט כל הבתים היו מכשירי רדיו. הסיבה השנייה הייתה שהטלוויזיה במדינה הייתה בראשית ימיה. אסטרטגיה זו חייבה את צ'רי לדבר ולהשיב על שאלות. הדיון הממושך הראשון שלו התקיים ב-2 ביולי 1952, ושאר עשרים האירועים הבאים נמשכו שלוש שעות כל אחד. בסך הכול הוא השיב ל-13,000 שאלות, שהשכיחה ביותר הייתה "מיהו הספר שלך?". השואלים יכלו להעלות שאלות משמיצות נגד המועמדים האחרים, אך צ'רי יכול היה להימנע מלהשיב. הסקרים הראו שהוא עבר מהמקום האחרון בדירוג המועמדים למקום השני. בבחירות המקדימות סיים צ'רי במקום השני בהפרש של 9,000 אחרי מקמת', וב-12 באוגוסט נערך הסיבוב השני, בו ניצח צ'רי בהפרש של כמעט 100,000 קולות. בבחירות הכלליות הוא הביס את מועמד הרפובליקנים ג'פרסון ו. ספק.

כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאום ההשבעה שלו דיבר צ'רי בכלליות על יעילות ועל הכלכלה. דבריו המליצים על תוכנית "בניית ארקנסו" לא שיקפו שום דבר חדש בהשוואה לנאומי השבעה של קודמיו בתפקיד. הוא התנגד ל"לקיחת כספים באמצעות מיסים, העברתם לוושינגטון, ולאחר מכן החזרתם למדינות".

ההצעה העניינית ביותר שלו הייתה הקמת מחלקת הפיננסים והמנהל שתהיה בעלת סמכויות פיסקליות רחבות. אימוץ התוכנית הובטח כאשר הסכים צ'רי להתיר חטיבת ביקורת בבית המחוקקים. סוגיה שנייה נגעה לרפורמה בנציבות הכבישים. תיקון מאק-בלאקוול לחוקת ארקנסו ניתק את הנציבות משליטת המושל, אך סוגיות מקומיות נותרו בלתי פתורות. המחוקקים ביקשו שיכונס מושב חקיקה מיוחד בעיקר כדי לקבל בחזרה שליטה מסוימת בנציבות, אך צ'רי לא נעתר לכך.

מלכתחילה היה ברור שצ'רי וראש הסגל שלו, לפל גנטרי, לא היו פוליטיקאים מיומנים. ראשית, הוא מינה לשני בעלי תפקידים אישים מחוץ למדינה, ולא היה דבר שיכול היה לפגוע בחברי בית המחוקקים מהעסקתם של "זרים". שנית, בראשית שנות ה-50, כאשר מיכון חקלאי החליף עבודה ידנית בדלתא של מיסיסיפי, בריחת האוכלוסין שהחלה בעשור הקודם נמשכה, ובצורת קשה פגעה במגדלי היבולים והבקר. צ'רי הטיל וטו על הטלת פטור ממס מכירות עבור מזון, זרעים ודשן. שלישית, חברת החשמל העלתה את תעריפיה. התחושה הייתה שהחלטה תאגידית זו לא הייתה מתקיימת אם צ'רי היה מביע את התנגדותו הנחרצת כלפיה.

ניסיון הבחירה לכהונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורוול פובוס לא כיבד את המוסכמה לאפשר למושל מכהן להמשיך לתקופת כהונה נוספת. פובוס היה נציב הכבישים, ודמות לא ידועה עם קשרים חזקים לתנועת החיילים המשוחררים ולמקמת', והיה לבעלים של העיתון Madison County Record. נוכחותו של פובוס בלטה למדי בטקס ההשבעה של צ'רי.

ב-1954 ביקש פובוס להתמודד בבחירות המקדימות מול צ'רי, אך ממליך הפוליטיקאים ויט סטיבנס, שחברת הברוקרים שלו שלטה על שוק איגרות החוב של ארקנסו, אמר לפובוס שאם הוא יתמודד, ידידו, חבר בית הנבחרים ג'יימס ו. טרימבל, ימצא את עצמו בבעיה. בהערה מפורסמת במהלך ביקורו בליטל רוק, אמר פובוס לעיתונאים "שלעת עתה" הוא לא יכריז על מועמדותו. אך הוא הכריז זמן קצר לפני המועד האחרון להגשת המועמדויות ומאוחר מדי שסטיבנס יגיש את מועמדותו נגד טרימבל.

הבחירות למשרת המושל נערכו במקביל לניסיונו של מקמת' להביס את הסנאטור ג'ון מקללן בבחירות לסנאט. במרוץ למשרת המושל אמר בויס דרמונד, שמעט מאוד מערכות בחירות "עוררו עניין כה רב של המצביעים או שנפלו קורבן לסטנדרט כה נמוך של אתיקה". לידיו של פובוס נפלה הזדמנות כאשר המדינה מכרה מעון לאלמנות הקונפדרציה לטובת ניצול מרבצי הבוקסיט בקרקע שעליו הוא שכן והן הועברו לקמפ רובינסון, שם ההאשמה על שיעור התמותה הגדול הוטלה על צ'רי. פובוס ושלושה מועמדים נוספים, כולל חבר הסנאט המדינתי השנוי במחלוקת גאי ג'ונס, הצליחו למנוע מצ'רי רוב בבחירות המקדימות.

במערכת הבחירות לקראת הסיבוב השני שנערכה לאחר מכן, העיר פובוס בנוגע להחלטה שהתקבלה אז בבית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך באומרו שכל אינטגרציה פתאומית תפריע ליחסים הגזעיים ההרמוניים לכאורה במדינה. צ'רי לא התבטע בנושא זה. כמה עיתונאים, רובם מחוץ לארקנסו, העלו את השאלה אך לא זכו לתגובה מלשכתו.

הסוגיה המרכזית בסיבוב השני הייתה חשיפת ההאשמה על ידי צ'רי שפובוס למד בקולג' בעל נטייה קומוניסטית. בעוד שהאשמה זו הייתה נכונה, בהקשר של ציד המכשפות הפוליטי שנוהל על ידי הסנאטור הרפובליקני ג'וזף מקארתי, העלאת הסוגיה על ידי צ'רי הייתה למעשה כשל לוגי שהסיח את הדעת מהשאלה האמיתית. בתחילה ניסה פובוס להכחיש את האשמה, אך בהופעה טלוויזיונית זהירה, הוא הודה בהאשמה, אם כי הוא אמר שהוא הפסיק ללמוד במוסד החינוכי משעה שהבין מה הוא מייצג. לאחר מכן הוא הדגיש את שורשיו הכפריים ואת שאיפתו, בכל מחיר, לקדם את החינוך.

צ'רי עצמו הוביל את השלב האחרון בתהליך תבוסתו. הוא הטיל את כל כובד משקלו בתמיכה בתיקון לחוקה ליצירת שוויון בהערכות מס רכוש. "יותר חשוב לי לראות את התיקון הזה מתקבל מאשר לכהן כמושל ארקנסו", הוא אמר. מתנגדיו טענו שהערכת מס אחידה הייתה מזימה להעלאת מיסים, וצ'רי, שהחל את המאבק הזה באופן כה חשאי, התעלם אז באופן פתאומי מהסוגיה, באומרו שכעת ההחלטה עליה "תתקבל על ידי העם". צ'רי זכה לתמיכה מועטה בבית הנבחרים. מתוך אי רצון לשחק על פי הכללים שלהם, הוא אף הנחה את ראשי הסוכנויות בממשל להימנע מעיסוק בפוליטיקה. בסיבוב השני פובוס כמעט והכפיל את מספר המצביעים עבורו.

בעקבות תבוסתו של צ'רי כשלה גם ההצעה לתיקון החוקתי בנוגע למס הרכוש בבחירות הכלליות. מאז אימוץ חוקת 1874, בה קוצרה שוב תקופת כהונת מושל ארקנסו לשנתיים, המושל היחידי שלא נבחר לתקופת כהונה שנייה היה טום טרל, וכמוהו, נכשל צ'רי בגלל יושרתו. על רקע זה, רבים מתומכיו המאוכזבים של צ'רי, הצביעו עבור מועמד הרפובליקנים פראט ק. רמל, שמספר הקולות שקיבל בבחירות הכלליות היה גדול כמעט פי שלושה מהקולות שקיבל מועמד מפלגתו שנתיים קודם לכן.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1955 עבר צ'רי לוושינגטון. החשיפה שלו בנוגע לפובוס הובילה לכך שהוא קיבל משרה בממשל הפדרלי, חבר במועצה לבקרה על פעילויות חתרניות (Subversive Activities Control Board), הגוף בממשל הפדרלי שעליו הוטל על ידי הקונגרס לחקור חשודים בפעילויות חתרניות, או המנסים לקדם הקמת דיקטטורה טוטליטרית, פאשיסטית או קומוניסטית. הנשיא דווייט אייזנהאואר מינה את צ'רי ליושב ראש המועצה, מינוי שחודש על ידי הנשיאים ג'ון פיצג'רלד קנדי ולינדון ג'ונסון.

פרנסיס צ'רי נפטר בוושינגטון ב-15 ביולי 1965 כתוצאה מבעיות בליבו ולאחר ששנתיים קודם לכן עבר ניתוח. ארונו הוצב ברוטונדה של בניין הקפיטול המדינתי של ארקנסו לפני שהועבר לקבורה בבית הקברות אוקלאון שבג'ונסבורו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנסיס צ'רי בוויקישיתוף