הלגיון הראשון איטליקה
 | |
| דגל הלגיון הראשון איטליקה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה | האימפריה הרומית |
| שיוך | הצבא הרומי |
| סוג | לגיון |
| בסיס האם | נובה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 20 בספטמבר 66 – לא ידוע |
| מקים היחידה | נירון |
| מלחמות |
שנת ארבעת הקיסרים מלחמות כנגד הסרמטים מלחמות כנגד הדאקים המלחמות הרומיות-פרתיות מרד בר כוכבא |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | נשק קר, בעיקר פילום, גלדיוס, סקוטום, לוריקה לוריקה סקוומטה (שריון שרשראות) |
הלגיון הראשון איטליקה (בלטינית: Legio I Italica) היה לגיון הצבא הרומי, אשר הוקם בידי קיסר רומא, נירון בשנת 66, ופעל עד המאה ה-5.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי כתובת ששרדה, הקים הקיסר נירון את הלגיון ב-20 בספטמבר 66. השם "איטליקה" מתייחס למוצאם של המגויסים, מערי איטליה. סמל הלגיון היה חזיר. נירון טען שהוא רוצה שהלגיון הזה יהיה כמו "פלנקס של אלכסנדר הגדול", והוא גייס אליו רק חיילים שגובהם 1.80 ומעלה. הלגיון היה אמור להישלח לאסיה הקטנה כהכנה לקראת מערכה שנירון תכנן בארמניה ובמזרח התיכון כנגד האימפריה הפרתית. עם זאת, באותה שנה פרץ המרד הגדול ונירון נאלץ לעכב את תוכניותיו.
ככל הנראה הלגיון היה אמור להישלח לארץ ישראל ולהצטרף לדיכוי המרד,[1] אולם בשנת 67 גברה חוסר שביעות הרצון של האצולה והסנאט משלטונו של נירון. מספר מושלים, וביניהם גאיוס יוליוס וינדקס מושל גאליה, וגלבה מושל היספניה טארקוננסיס. גלבה צעד עם הלגיון השביעי גמינה אל רומא, וינדקס ניסה לחבור אליו. "צבא הריין" שכלל ארבעה לגיונות בפיקוד לוקיוס ורגיניוס רופוס, צעד מגרמניה אל גאליה כדי לעצור את וינדקס. במקביל, הלגיון הראשון איטליקה נע מאיטליה במטרה לחבור אל צבא הריין. הלגיון הגיע לגאליה רק בשנת 68, לאחר שרופוס כבר הצליח להביס את וינדקס, ולפיכך לא השתתף בקרבות. לא ברור מדוע הלגיון התעכב זמן רב כל כך, ויש שהניחו לפיכך שהוא לא נוסד בשנת 66 אלא רק 67. אחרים סבורים שצעדת הלגיון התעכבה בגלל קשיים לוגיסטיים או אימונים.
ביוני 69 נירון התאבד וגלבה הפך לקיסר החדש. מה שהיה אמור להיות סמל לנאמנות וצייתנות של חיל רומי, הפך להיות בגידה בקיסר החדש. גלבה הורה ללגיון הראשון איטליקה להישאר בגאליה והציב אותו בלוגדונום (ליון). עם זאת, שלטונו של גלבה לא האריך ימים והוא נרצח בידי המשמר הפרטוריאני בהנהגת אותו. צבא הריין בהנהגת ויטליוס, התמרד והחל בצעדה לכיוון איטליה. הלגיון הראשון איטליקה, תחת פיקוד טיטוס מנליוס ואלנס, הצטרף אל המורדים בצעדה לאיטליה. בקרב קרמונה, הביס הלגיון הראשון איטליקה יחד עם הלגיון החמישי אלאודה והלגיון העשרים ואחד רפקס, את צבאו של אותו שהורכב מהלגיון השלושה עשר גמינה, הלגיון הראשון אדיוטריקס והמשמר הפרטוריאני. אותו התאבד, וויטליוס מונה לקיסר החדש. טקיטוס כותב שחיילי הלגיון הראשון איטליקה היו האמיצים ביותר במהלך הקרבות, ועיט הלגיון שלהם נישא בגאווה ברחובות רומא כאשר ויטליוס נכנס אל העיר. עם זאת הלגיונות מעבר לים התמרדו, והכתירו את אספסיאנוס, מפקד הכוחות בארץ ישראל כמפקדם. מאוחר יותר אף עברו לצידו הלגיונות במצרים ובסוריה, ובהמשך אף חלק מהלגיונות באירופה. לאחר מספר קרבות הביס אספסיאנוס את ויטליוס, והכתיר את עצמו כקיסר החדש.
הקיסר החדש שלח את הלגיון הראשון איטליקה לפרובינקיה מוסיה שם הוצב בעיר נובה (סבישטוב בבולגריה המודרנית) על גדות נהר הדנובה. בחורף 69 ניצלו שבטי הסרמטים שמעבר לנהר את היחלשות האימפריה בגלל מלחמת האזרחים ופתחו במתקפה על הלגיונות הרומיים. הרומאים הובסו בקרבות, ובין היתר נהרג המושל גאיוס פונטיוס אגריפה. רק בשנת 70 הצליח המושל החדש רובריוס גאלוס להשיב את הסדר לאזור. בסביבות שנת 85 השתתף הלגיון בקרבות כנגד שבטי דאקים. הקיסר דומיטיאנוס חילק את הפרובינקיה מוסיה למוסיה העליונה ומוסיה התחתונה. הלגיון הראשון איטליקה הוצב במוסיה התחתונה, וחייליו שימשו שם בעיקר בתפקידי שיטור, מנהל ובנייה.
למרות שמפקדת הלגיון נותרה בנובה מאות שנים, הרי שיחידות משנה שלו נשלחו לכל רחבי האימפריה. ידוע על נוכחות של חיילי הלגיון בחצי האי קרים, ככל הנראה כהגנה מפני הממלכה של בוספורוס הקימרי. לפי מסורת נוצרית מאוחרת, בשנת 102 חיילי הלגיון רצחו בקרים את האפיפיור קלמנס הראשון כאשר קשרו אותו לעוגן של ספינה והשליכו אותו מן הסיפון כדי שייטבע,[2] אך מקורות מוקדמים יותר טוענים כי קלמנס מת מוות טבעי. בתקופת טריאנוס השתתף הלגיון במלחמות כנגד הדאקים ולאחר מכן במסעו של טריאנוס כנגד האימפריה הפרתית. בתקופת אדריאנוס הוצבו חלקים מהלגיון בדלפי שביוון כדי לפקח על פרויקט בנייה שטיבו אינו ידוע. ייתכן כי חיילי הלגיון השתתפו בדיכוי מרד בר כוכבא, אך הדבר אינו ודאי.[1] בין השנים 139–142 הוצבו חלק מחיילי הלגיון בבריטניה והיו אחראים על בניית החלק של חומת אנטונינוס בין אדינבורו לגלאזגו. כתובת שנמצאה עשויה להצביע על כך שיחידה אחרת של הלגיון הצבה אותה עת במאוריטניה ודיכאה את המרד המאורי, אולם הדבר אינו ודאי.
הלגיון השתתף במסעות המלחמה של הקיסר מרקוס אורליוס כנגד הדאקים, ובשנת 165 הקים מרקוס אורליוס שני לגיונות נוספים שנשאו את השם "איטליקה". הלגיון השני איטליקה והלגיון השלישי איטליקה. ייתכן שהדבר נעשה כמחווה לאומץ לבם של חיילי הלגיון הראשון איטליקה.[1] הלגיון תמך במרד של ספטימיוס סוורוס אשר הוביל לעלייתו לשלטון כקיסר. הלגיון לא יכל להשתתף בצעדתו של סוורוס לאיטליה, בגלל מיקומו המרוחק ליד הדנובה, אולם ככל הנראה סייע לסוורוס במלחמתו כנגד מתחרהו פסקניוס ניגר. כתובת שנמצאה בירדן מראה כי בסביבות שנת 273 נמצאו חילי הלגיון באזור זה ופיקחו על סלילת דרכים.
בתקופת דיוקלטיאנוס זכה הלגיון למעמד של לגיון עצמאי.[3] יחידות מהלגיון השתתפו בדיכוי מרד שפרץ במצרים. בתקופת קונסטנטינוס נהרס ברובו מחנה הלגיון בנובה, והאזור אוכלס בידי אזרחים. יחידות הלגיון שולבו בצבא הביזנטי המוקדם. בתקופת הקיסר יוסטיניאנוס הראשון שוקם מחדש המחנה בנובה, אולם לא ידוע איזו יחידה שוכנה שם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלגיון הראשון איטליקה, באתר livius.org (באנגלית)
- הלגיון הראשון איטליקה, באתר Imperiumromanum.com (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 הלגיון הראשון איטליקה, באתר livius.org (באנגלית)
- ^ Martyrologium Romanum Flori-Legium
- ^ בצבא הרומי המאוחר היו שני סוגי לגיונות. הלימיטאני, שהיו מרותקים בדרך כלל לפרובינקיה מסוימת, והלגיונות העצמאיים (Comitatenses) אשר היו בדרך כלל בפיקוד בכיר ונועדו להגיב על מקרי חירום ביטחוניים. הלגיונות העצמאיים נחשבו ליוקרתיים יותר.
